החודש הזה לכם, ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד

בס"ד. ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד

(הנחה בלתי מוגה)

החודש הזה לכם ראש חדשים וגו'1, וממשיך בכתוב2 בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה וגו', והי' לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו וגו', ולאח"ז בא הענין דיציאת מצרים בחמשה עשר בחודש3. וכל זה מתחיל בראש חודש (החודש הזה לכם), שבו כלול4 כל המשך הענינים שלאח"ז עד להענין דיציאת מצרים.

ב) והנה כללות המעלה דיציאת מצרים לגבי בריאת העולם הו"ע גילוי שם הוי'5, שזהו מ"ש6 (בתחלת סיפור הגאולה ממצרים) וארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם גו' לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם וגו', והיינו, שהגאולה ממצרים ענינה שיהי' גילוי שם הוי'7. והענין בזה, דהנה, בבריאת העולם כתיב8 בראשית ברא אלקים, היינו, שבריאת והתהוות העולם היתה ע"י שם אלקים שהוא מדת הצמצום וההעלם, ולכן הוצרך להיות הענין דיציאת מצרים כדי שיהי' גילוי שם הוי', שזהו גילוי נעלה יותר גם מהגילוי דא-ל שדי שנתגלה להאבות, כמ"ש וארא אל אברהם גו' בא-ל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם. ובפרטיות יותר, הנה בשם שדי גופא ישנו ענין ששייך לבריאת העולם, וישנו ענין נעלה יותר שזהו מה שנתגלה להאבות. והענין בזה, כידוע שבשם שדי יש ב' פירושים9, פירוש הא', שאמרתי לעולמי די10, לפי שבשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו11, והיינו, שעם היות שבריאת העולם היתה ע"י שם אלקים שהוא מדת הצמצום, מ"מ, הי' מרחיב והולך כו', ולכן הוצרך לפעול בו ענין של הגבלה, שזהו"ע שם שדי, שאמרתי לעולמי די. ופירוש הב', שדי באלקותי לכל ברי'12, שזהו כמו די מחסורו13, שבזה נכלל אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו14, ויתירה מזה, שזהו ע"ד מ"ש15 והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די16, והיינו, שההשפעה היא בריבוי עד שהכל יאמרו שההשפעה היא די והותר, וכמ"ש במלאכת המשכן והמלאכה היתה דים גו' והותר17. והיינו, שענין הא' בשם שדי, שאמרתי לעולמי די, הי' בתחלת בריאת העולם, וענין הב' בשם שדי, שדי באלקותי לכל ברי', נתגלה לאברהם ע"י המילה, שזהו מש"נ18 אני א-ל שדי התהלך לפני והי' תמים. אמנם, גם שם שדי שנתגלה להאבות (שדי באלקותי לכל ברי') הוא גילוי שבמדידה והגבלה. ולמעלה מזה הוא גילוי שם הוי' שנעשה ע"י יצי"מ, שזהו"ע של יציאה מכל המיצרים וגבולים, כידוע שכשם שיש מצרים בלעו"ז, כמו כן יש מצרים בקדושה, והו"ע המיצרים וגבולים, שמזה נעשה נתינת מקום עד להענין דמצרים כפשוטו, ושלימות הענין דיצי"מ הוא שנעשית היציאה מכל המיצרים וגבולים.

ג) וביאור הענין, דהנה, מצד ענין ההגבלה והצמצום (מיצרים וגבולים) נעשית התהוות הנבראים באופן של העלם והסתר, דעם היות שכל הנבראים שלמטה יש להם שורש ומקור למעלה, מ"מ, הנברא שלמטה הוא רק כמו משל בלבד לגבי שרשו בעולם הרוחני19. וכמו בבריאת האור, כמ"ש20 ויאמר אלקים יהי אור גו' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה, שכללות הענין דאור וחושך למטה בגשמיות הרי זה רק משל לענין האור וחושך למעלה, וכמו ענין האור וחושך שבנפש, כידוע שהחכמה נקראת אור, והיפך החכמה נקרא חושך, כמ"ש21 הכסיל בחושך הולך, וכמו כן ישנו ענין החושך בשכל שהוא העדר ההשגה, אם מצד קוצר המשיג, או מצד עומק המושג. והיינו, שגם כאשר העדר ההשגה היא מצד עומק המושג, הרי זה באופן שהמושג שייך אליו אלא שהוא למעלה ממנו, ולכן נקרא אצלו בשם חושך. ועד"ז ישנו ענין האור והחושך בעולם הרוחני, שאור הו"ע הגילוי, וחושך הוא העדר הגילוי, והיינו, לפי שהנברא אינו יכול לקבל את האור והגילוי, או מפני שזהו אור שמופלא מהעולמות, אלא שאעפ"כ יש לו שייכות אל העולמות, ולכן נקרא לגבם בשם חושך. והרי מובן גודל האין ערוך דענין האור כפי שהוא בעוה"ז הגשמי אפילו לגבי האור שנברא ביום ראשון שהבדילו לצדיקים לעתיד לבוא22, ועאכו"כ לגבי ענין האור בעולם הרוחני.

ובפרטיות יותר, הנה התהוות האור כפי שהוא בעוה"ז הגשמי היא לאחרי הקדמת ענין האור כמו שהוא בתורה ובישראל (היינו בעבודתם של ישראל), שהרי אמרו רז"ל23 ע"פ בראשית ברא גו', שכללות הבריאה היא בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, ומזה מובן, שכל הענינים שבעולם ישנם תחילה בתורה (וכמאמר24 אסתכל באורייתא וברא עלמא) וכן בעבודתם של ישראל. והענין בזה, כמאמר רז"ל25 בנוגע למשה רבינו ע"ה כשהי' בהר, מניין ידע אימתי יום ולילה, שכאשר למדו אתו תושב"כ ידע שהוא יום, וכשלמדו אתו תושבע"פ ידע שהוא לילה, והיינו, שישנו ענין יום ולילה בתורה, שזהו"ע תושב"כ ותושבע"פ, שזהו גם מה שאמרו חז"ל26 ע"פ27 במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, היינו, שתלמוד בבלי נקרא בשם חושך, שהו"ע לילה (ועד שמזה נשתלשל גם חושך הגלות כו'). ועוד אמרו חז"ל25 שכשאמרו קדוש ידע משרע"ה שהוא יום, וכשאמרו ברוך ידע שהוא לילה, והחילוק שבין אמירת קדוש לאמירת ברוך הוא החילוק שבין שרפים ואופנים, שהשרפים שאומרים קדוש28 משיגים הפלאת האוא"ס שהוא קדוש ומובדל מהעולמות29, והיינו, שענין זה מאיר בגילוי בהשגה שלהם, שזהו"ע יום, אך האופנים שאומרים ברוך30 הם ברעש גדול29, שהרעש הוא מהעדר ההשגה, שיודעים שיש דבר שלמעלה מהשגתם שאינו מושג להם, ומזה הוא הרעש שלהם, והיינו, שאע"פ שהענין אינו מושג להם, הרי זה שייך אליהם, שלכן יודעים שישנו ענין שלמעלה מהשגתם שאינו מושג להם, והוא אצלם בבחי' חושך ולילה. ועד"ז יש גם בעבודת האדם ב' אופני העבודה דשרפים ואופנים, שזהו מה שתיקנו חז"ל ברכות ק"ש שבהם צ"ל ההתבוננות בעבודת השרפים והאופנים באמירת קדוש וברוך, כדי שתהי' דוגמתם גם בעבודת האדם. וזהו"ע יום ולילה (אור וחושך) שבעבודת האדם. ומהענין דאור וחושך כפי שהוא בתורה ובעבודת האדם (בישראל) נשתלשל גם הענין דאור וחושך כפי שהוא בעולם למטה.

וכמו"כ הוא בכל הנבראים שבעולם, שהם כמו משל בלבד לגבי שרשם למעלה. וכמו31 הארי' שלמטה ששרשו מבחי' פני ארי' שבמרכבה32, והרי אין ערוך הארי' שלמטה שהוא חי' טמאה לגבי הארי' שבמרכבה שהוא מהחיות שבמרכבה שמתנשאים ברעש גדול לעומת השרפים שאומרים קדוש כו', והרי זה כמו משל בלבד. ועוד זאת, שגם בחי' פני ארי' שבמרכבה דבריאה הרי זה רק משל לגבי בחי' חסד דאצילות, וכן חסד דאצילות הרי זה משל לגבי חכמה דאצילות, שנקרא ג"כ בשם ארי', דארי' אותיות ראי'33, שזהו בחי' חכמה, כמ"ש34 וירא ראשית לו, והרי החילוק שבין חכמה לחסד הוא ע"ד החילוק שבין אצילות לבריאה באצילות גופא (אצילות שבאצילות ובריאה שבאצילות), וא"כ הרי זה כמו משל בלבד. וכן חכמה דאצילות היא בחי' משל לגבי בחי' ארי' שלמעלה ממנו, שהוא בחי' הכתר שנקרא ג"כ ארי'35, כמ"ש36 ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקים דיבר מי לא ינבא.

ד) אמנם כל זה הוא מצד ענין המיצרים וגבולים, שהו"ע הצמצום וההגבלה, שמצד זה נעשית ההתהוות למטה באופן שהנברא הוא רק משל בלבד לגבי שרשו בעולם הרוחני. אך ביצי"מ נעשית היציאה מכל המיצרים וגבולים, שזהו ע"י ההמשכה מבחי' העצמות37, וכמ"ש במתן תורה אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים38, דאנכי הוא העצמות, כמאמר רז"ל39 שאנכי ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, ואנכי הוי' אלקיך מורה על המשכת העצמות בסדר השתלשלות עד שנמשך למטה בהנבראים שנתהוו ע"י הצמצום וההעלם דשם אלקים, ועי"ז נעשית אצלם היציאה מכל המיצרים וגבולים, והיינו, שעם היותם כמו משל בלבד לגבי שרשם בעולם הרוחני, מ"מ, יומשך ויתגלה בהם שרשם, וכמו בארי' שלמטה, שיתגלה בו שרשו מבחי' פני ארי' שבמרכבה, ועד להשורש דארי' כפי שהוא בבחי' הכתר שנקרא ג"כ ארי'. וענין זה יתגלה לעתיד לבוא, שלכן תהי' אז הנהגת הארי' שלמטה באופן שארי' כבקר יאכל תבן40.

ויש לומר בדרך אפשר שזהו קישור הענינים בהמובא בהמאמר41 שבחי' הכתר שנקרא ג"כ ארי', כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקים דיבר מי לא ינבא, זהו הדיבור דאנכי הוי' אלקיך42 שהוא בחי' כתר, דהכוונה בזה היא לא רק בחי' הכתר כפי שהוא באופן של מקיף ועטרה, אלא גם כפי שהוא באופן של שתיקה, מלשון כתר לי זעיר43, שלמעלה גם מבחי' מקיף ועטרה, ועד לעצמיות הכתר44. והיינו, שמצד הגילוי דאנכי הוי' אלקיך שנתגלה במ"ת, שזהו"ע שלמעלה מכל מיצר וגבול, אזי נמשך ומתגלה בארי' דלמטה שרשו בבחי' ארי' שלמעלה עד לבחי' הכתר.

והענין בזה, דהנה, גם התורה נקראת בשם משל, כמ"ש45 כאשר יאמר משל הקדמוני, דקאי על התורה46. ויש לפרש זה בב' אופנים. אופן הא', דקאי על תורה שלמטה שנתלבשה בדברים גשמיים, וכל ענין שבתורה הוא משל לגבי ענין זה כפי שהוא בעולם שלמעלה הימנו, וע"ד מש"נ בשלמה וידבר שלשת אלפים משל47, דהיינו שלשת אלפים מדרגות שעל ידם נמשך מבחי' מלכות דאצילות (דרגתו של שלמה) לג' עולמות בי"ע, שכל עולם כולל אלף מדרגות. ואופן הב', בעומק יותר, שגם תורה שלמעלה היא משל לגבי א"ס קדמונו של עולם. ולכן הי' דוד מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה48, כיון שגם התורה שלמעלה היא משל בלבד. אמנם, המשל דתורה אינו כמו המשלים שבעולם (שכל נברא הוא משל בלבד לגבי שרשו למעלה), כי המשלים שבעולם הם באופן של העלם והסתר ממש, שע"י המשל לא יודעים את הנמשל, וכמו בארי' שלמטה, שממנו אין אנו יודעים ואין לנו השגה כלל בשרשו בבחי' פני ארי' שבמרכבה, ועאכו"כ בשרשו בבחי' חסד דאצילות כו', משא"כ המשל דתורה הוא באופן שמהמשל יודעים את הנמשל, והיינו שע"י עסק התורה מתחברים עם האוא"ס שבתורה. וטעם חילוק הנ"ל בין המשלים שבעולם להמשל שבתורה, לפי שהעולם הוא מציאות נברא שנתהווה ע"י צמצום והגבלה, משא"כ התורה ענינה הגילוי דאנכי הוי' אלקיך שלמעלה מכל מיצר וגבול כו'. אמנם, ע"י המשל שבתורה נפעל בהמשלים שבעולם שגם בהם יומשך ויתגלה שרשם שלמעלה, והיינו, לפי שבתורה ישנו כח העצמות, קדמונו של עולם, שעל ידו יכולה להיות ההמשכה ע"י שלשת אלפים משל עד למטה מטה, ועי"ז יתגלה גם בהארי' שלמטה שרשו בבחי' ארי' שלמעלה עד לבחי' הכתר, שבמשל יהי' ניכר ונרגש (עס וועט זיך הערן) הנמשל.

ה) וזהו כללות המעלה דיצי"מ לגבי בריאת העולם, שבריאת העולם היתה באופן של צמצום והעלם ע"י שם אלקים (בראשית ברא אלקים), ובאופן של מדידה והגבלה ע"י שם שדי, שאמרתי לעולמי די, ודי באלקותי לכל ברי' (שגם ענין זה הוא במדידה והגבלה, כנ"ל ס"ב), וביצי"מ נעשית היציאה מכל המיצרים וגבולים, ע"י גילוי שם הוי', ובאופן שאנכי הוי' אלקיך, כנ"ל בארוכה. וענין זה מתחיל מר"ח ניסן, החודש הזה לכם, שבהמשך לזה מדובר אודות ענין הפסח, וענין זה בא לאחרי ההכנה דפ' פרה, וכדאיתא במדרש49 המשל לב' מטרונות דומות כו' מי גדולה מזו כו', ששתיהם גדולות, והיינו, לפי שעל ידם נמשך בחי' גדול הוי'50, אלא שבזה גופא יש חילוק בין ההמשכה שע"י עבודת הצדיקים (פסח) לההמשכה שע"י עבודת בעלי תשובה, ויש עילוי בכל אחד מהם, העילוי שבעבודת הצדיקים שעל זה אמרו51 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, לפי שעל ידם נעשה הגילוי וההמשכה למטה, אלא שענין זה הוא עדיין במדידה והגבלה, והעילוי שבעבודת בעלי תשובה שעל זה אמרו52 מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, שהו"ע שלמעלה מהגבלה. וצריך להיות חיבור ב' אופני העבודה, ע"י בחי' שלמעלה משניהם, שעי"ז יומשך ויתגלה גם למטה בחי' הבלי גבול. וזהו כללות ענין הגאולה, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל53, שאז יהי' הענין דיום שכולו שבת ומנוחה כו'54, וכמ"ש55 ונשגב הוי' לבדו גו'56.