בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ד.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.
א. ידוע פירוש רבינו הזקן1 על הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"2, שעניני ר"ה שהם "בכסה" (שהרי "בכסה" קאי על ראש השנה, כמארז"ל3 "איזהו חג שהחודש מתכסה הוי אומר זה ראש השנה"), מתגלים "ליום חגינו", בחג הסוכות (שהרי סתם "חג" בתורה קאי על חג הסוכות).
ומזה מובן, שכשם שבר"ה יש מצוה אחת מיוחדת – "מצות היום בשופר"4, שזהו"ע שנוגע לר"ה ביחוד, שהרי ענין הקרבנות ישנו גם בשאר המועדים, אלא שבר"ה חלוקים הם במספרם ובמינם כו', ועד"ז מ"ע ומל"ת של שביתה בר"ה שישנם בכל יו"ט – כך גם בחג הסוכות יש מצוה אחת מיוחדת לחג הסוכות:
המשך הביאור – שענינו העצמי של חג הסוכות הוא הישיבה בסוכה5, שבו נמשך ומתגלה ענינו העצמי של ראש השנה: "תמליכוני עליכם"6 (שהוא בשוה בכל ישראל7), ואילו מצות ד' מינים8 ומצות השמחה9 הם בדוגמת ענין התשובה וענין המצוה שבר"ה. ובפרטיות יש בסוכה גופא גם ענין המצוה (מצות ישיבה בסוכה) וענין התשובה (סכך הסוכה שנעשה מענן הקטורת דיוהכ"פ10) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 348 ואילך.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה שא' המסובים יפרוס מפה ויקדש, כדי שיוכלו לומר "לחיים"11].
* * *
ב. מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה.
* * *
ג. בהמשך להאמור לעיל (ס"א) שכל הענינים שבר"ה באים לידי גילוי בחג הסוכות – הנה כשם שדובר לעיל12 בנוגע לר"ה, שבקביעות שנה זו שיום השבת חל מיד לאחרי ב' הימים דר"ה, ישנו המשך אחד של ג' ימים, ו"בתלת זימני הוי חזקה"13, הרי כן הוא גם בנוגע לחג הסוכות, שיום השבת בא מיד לאחרי שני ימים טובים של חג הסוכות.
וכשם שבר"ה מצינו שייכות בין יום השבת לענין השופר ("מצות היום בשופר"), שענין השבת מחליף ופועל את ענין השופר, שלכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת, כמבואר בלקו"ת14 – כמו"כ מצינו שייכות בין יום השבת לחג הסוכות:
נוסף על השייכות בנוגע למצות נטילת ד' מינים, שביו"ט שחל בשבת אין נוטלין לולב, כיון שההמשכה שע"י הד' מינים נפעלת ע"י השבת14 – הנה גם בנוגע למצות סוכה (שהיא הענין העיקרי דחג הסוכות, כנ"ל) מצינו בגמרא15: "מיגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת" (ומזה שענין הסוכה פועל על ענין השבת, מובן שגם ענין השבת פועל על ענין הסוכה).
ד. וכשם שהשייכות דשבת לשופר היא בענין התענוג – שהרי שופר ענינו תענוג14, וגם שבת ענינו תענוג, כמ"ש16 "וקראת לשבת עונג" – שזהו הענין הנעלה ביותר הן בשופר והן בשבת, הנה גם השייכות דשבת לסוכה היא בנוגע לענין הנעלה ביותר שבשבת עם הענין הנעלה ביותר שבסוכה:
בשבת ישנם בכללות ב' ענינים: (א) יום השבת הוא אחד משבעת ימי השבוע, אלא שהוא למעלה מהם, והו"ע ספירת המלכות שבשבת. (ב) "שביעאה עלייהו"17 – שיום השבת הוא למעלה מימי השבוע, והו"ע בחי' בינה שבשבת (ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"18).
ועד"ז בסוכות ישנם שני ענינים אלו: (א) איתא בזהר19: "בסוכות תשבו שבעת ימים20, שבעת ימים כתיב, ולא ב.שבעת ימים, כגוונא דא כתיב21 כי ששת ימים עשה הוי' וגו'" ("ששת", ולא "בששת") – שזוהי הבחי' דסוכות ששייכת לששת ימי השבוע, דוגמת בחי' הא' בשבת. (ב) סכך הסוכה – כמבואר בקבלה שסכך הוא בחי' בינה (מקיפים דאימא)22, דוגמת בחי' הב' בשבת.
והמדובר כאן אודות השייכות דשבת לסוכות, הוא בנוגע לענין הנעלה שבהם – בחי' הבינה שבהם.
וכיון שבבינה היא התגלות התענוג (כי התגלות עתיק בבינה23) – נמצא, שהשייכות דשבת לסוכה היא בדוגמת השייכות דשבת לשופר, ששייכותם היא בענין התענוג (כנ"ל).
אלא שבסוכות ישנו חידוש לגבי ר"ה – שבר"ה ענינים אלו הם "בכסה" ובהעלם, ואילו בסוכות באים כל הענינים (הן בחי' התשובה והן בחי' "תמליכוני עליכם") לידי גילוי, וכנ"ל24 בנוגע להחידוש שבסוכות לגבי יוהכ"פ, שביוהכ"פ ענין התשובה הוא באופן ד"נכנס לפני ולפנים", משא"כ בסוכות הרי זה נמשך עד למטה מטה, ומצד זה הוא גודל השמחה שבסוכות (עד ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"25), כי ענין השמחה הוא גילוי התענוג.
ה. וזהו גם מה שאמרו רז"ל26 "כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו":
ובהקדמה – שאף שהגמרא מקשה על זה ומתרצת תירוץ כו', הנה: לכל-לראש, בהתחלת הענין מביאה הגמרא בפשיטות ש"לא ראינו שינה בעינינו", אלא שמצד הגבלות הגוף מתעוררת קושיא בדבר, ויש צורך לתרץ "דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי". ונוסף לזה, גם לאחרי הקושיא והתירוץ – המסקנא היא ש"לא טעמנו טעם שינה", היינו שלא הי' להם טעם ועריבות ("געשמאַק") בשינה.
והענין בזה27:
התענוג שבשינה הוא מצד הענין הנעלה שבשינה – שאז עולה הנשמה למעלה ושואבת לה חיים28.
אמנם, בחג הסוכות לא הוצרכו לענין זה, כי, בסוכות מאירים בגילוי הענינים הנעלים ביותר, עד להענין ד"תמליכוני עליכם", ומזה נמשך גודל השמחה שפורצת כל הגדרים29, כך, שאין צורך לעלות למעלה כו', אלא כל הענינים ישנם למטה בגילוי.
והשמחה דחג הסוכות פורצת גדר על כל השנה – שהקב"ה משפיע את כל ההשפעות גם בגשמיות, ללא הגבלות כלל, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"30.
*
ו. בזמן הבית היו הגבלות בשמחת בית השואבה31 – "שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום-טוב"32; אבל משחרב בית-המקדש – הרי "קלקלתנו זו היא תקנתנו"33.
וכיון שכן, הנה מסתמא ימשיכו חלק מהקהל להתוועד בהתוועדות זו דשמחת בית השואבה, וכן יתוועדו בכל הלילות דחג הסוכות, גם בליל שבת, וגם בליל הושענא רבה.
ויה"ר שיהיו ההתוועדויות כדבעי, וימשיכו על ידם שמחה על כל השנה כולה.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכת המזון על הכוס.
חלוקת "כוס של ברכה" התקיימה לאחרי ההתוועדות דיום הש"ק חול המועד סוכות].
______ l ______
Start a Discussion