בס"ד. ר"ד יום ג', ח"י ניסן*, ב' דחול המועד פסח, ה'תשט"ו

– לאחר תפלת מוסף –

בלתי מוגה

[הרה"ג וכו' מוה"ר אפרים אליעזר הכהן יאלעס, נתן לכ"ק אדמו"ר שליט"א מעות פדיון הבן1, ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

א. בסוף מסכת פסחים, בהמשך לענין ברכת הזבח וברכת הפסח, מדובר גם אודות הברכה שמברכים ב"פדיון הבן". ולכאורה אינו מובן: מצד ההמשך לענין ברכת הזבח וברכת הפסח – הרי זה יכול להיות גם במסכת ברכות, ומהי השייכות של (ברכת) פדיון הבן למסכת פסחים דוקא?

אך הענין הוא, שפדיון הבן שייך במיוחד לפסח – כי2, טעם וסיבת מצות פדיון הבן היא בגלל שביצי"מ הרג ה' כל בכור בארץ מצרים3 והציל את בכורי ישראל, ולכן מחוייב כל אב לפדות את בנו בכורו, ועוד, שפדיון הבן דומה לזה שהקב"ה פדה את בנו בכורו – "בני4 בכורי ישראל"5.

ב. ויש להוסיף בזה:

מילת בנ"י במצרים היתה בליל הפסח – כדאיתא במדרש6 ש"הרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול .. וכיון שעשה משה את הפסח, גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע מן הרוחות שבג"ע הלכו ונדבקו באותו הפסח .. והי' ריחו הולך .. נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו, בבקשה ממך האכילנו מפסחך, מפני שהיו עייפים מן הריח, הי' אומר הקב"ה, אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין .. מיד נתנו עצמן ומלו כו'".

ולכאורה אינו מובן7: הרי מצות מילה צריכה להיות ביום דוקא?

בנוגע לביאור ע"פ נגלה – מובא בהוספות להגדה8, שי"ל בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום, נתחדש לאחר מ"ת [שהרי מילה שלא בזמנה שצ"ל ביום למדים ממ"ש בפ' תזריע9 "ו.ביום השמיני גו'"10, ורק מילה בזמנה שצ"ל ביום נלמד ממ"ש בפ' לך לך11 "ובן שמונת ימים גו'"12], וכיון שיצי"מ היתה קודם מ"ת, היו יכולים למול גם בלילה13.

אך ישנו גם הביאור בפנימיות הענינים7:

כתיב14 "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", היינו, שהגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו תהי' כמו הגאולה ממצרים, שהיא המקור לגאולה העתידה.

וכיון שלעתיד לבוא נאמר15 "ולילה כיום יאיר" (שזוהי גם משמעות הפסוק16 "והי' אור הלבנה כאור החמה"), הוצרך להיות מעין זה גם ביצי"מ, שהיא מעין היציאה מהגלות בגאולה העתידה, והיינו, שגם הלילה דיצי"מ הי' באופן ד"לילה כיום יאיר"17.

ומטעם זה היו יכולים למול בלילה – כיון שלילה זה הי' לו דין של יום18.

ויתירה מזה: מילה בליל הפסח דוקא (אף שהציווי על קרבן פסח, ש"כל ערל לא יאכל בו"19, נאמר כבר בעשור לחודש), מצד הענין ד"לילה כיום יאיר" – הו"ע של חידוש, ואגב דחידושא הוא, חביבא להו.

וע"פ האמור שענין ה"מילה" הי' בליל פסח, מובנת גם השייכות ד"פדיון הבן" לחג הפסח (שלכן הובא בסוף מסכת פסחים), כי, לאחרי המילה בא פדיון הבן.

והטעם שביצי"מ הי' הפדיון מיד אחר המילה, משא"כ עתה מתארך זמן הפדיון – כי הגאולה העתידה לבוא תהי' באופן שיצטרכו לברר ולהעלות ("מיטנעמען") את העולם כולו, מבלי להשאיר ניצוצות כו', ולכן לוקח הדבר יותר זמן.

ג. (הרא"א הזכיר שהיום הוא ח"י ניסן – יום הברית של כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלאחריו בא פדיון הבן20 – כך שישנם שני הענינים. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ענינו של ח"י ניסן הוא – "אַריינבריינגען אַ חיות אין ניסן"21.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

בסעודת אחרון של פסח, צריכים להמשיך את המשיח22.