אתם נצבים, ש"פ נצבים כ"ח אלול, ה'תשי"א

בס"ד. ש"פ נצבים כ"ח אלול, ה'תשי"א

(הנחה בלתי מוגה)

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך1. הנה פרשה זו קורין לעולם בשבת שלפני ראש השנה2, שזהו מ"ש (אתם נצבים) היום, דקאי על יום הדין דראש השנה3, זה היום תחילת מעשיך4. ועז"נ אתם נצבים היום, שזהו ע"ד מארז"ל5 עה"פ6 חיים כולכם היום, אפילו ביום שכל העולם כולם מתים, אתם חיים. ובכדי שיהי' אתם נצבים היום צ"ל (כהמשך הכתוב) כולכם, שיהיו כל ישראל בהתכללות והתאחדות7, שלא יהי' ניכר חילוקי הפרטים, אלא קומה אחת שלימה8, ואז הנה אתם נצבים היום, שאפילו בשעה שכולם מתים, אתם חיים. וצריך להבין9 מ"ש אח"כ ראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימיך, דלכאורה, כיון שכבר נאמר כולכם, שבזה נכללים כל הפרטים, למה מפרט אח"כ את כל עשר הסוגים שבישראל8. ובפרט לפי המבואר8 שעיקר הענין דכולכם הוא שיהיו קומה אחת שלימה ולא יורגשו הפרטים וחילוקי המדריגות, שעפ"ז נמצא שמה שמפרט את פרטי המדריגות שבישראל הרי זה בסתירה להענין דכולכם. ואין לומר שבמ"ש ראשיכם שבטיכם גו' אין הכוונה לחילוקי הפרטים כפי שכל סוג הוא בפני עצמו, כי אם לפרש תיבת כולכם, שהכוונה בזה היא לראשיכם שבטיכם וגו', דא"כ, הול"ל מראשיכם עד שואב מימיך, וכיון שמונה בפרטיות את כל העשר סוגים, מובן, שהכוונה היא לא רק לפרש תיבת כולכם, אלא גם לחילוקי הפרטים כפי שכל סוג הוא בפני עצמו. ומזה מובן, שבעבודה דראש השנה ישנם ב' הענינים, הן ענין התאחדות הכלל באופן דקומה אחת שלימה, והן התחלקות הפרטים כאו"א בפני עצמו10.

ב) ולהבין זה יש להקדים דהנה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להמשיך האורות בכלים, שהרי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים11, וההכנה לזה היא ע"י התלבשות האורות בכלים. והענין בזה12, דהנה, האורות שהם בבחי' גילוי, הם בבחי' עלי' למקורם ובבחי' דביקות ניכרת במקורם13, והכלים שבאים ע"י הפסק כו' הם בבחי' העלם, ובבחי' דביקות בלתי ניכרת13. וא"כ, הרי הם הפכיים זמ"ז, ואיך אפשר להיות התחברותם ביחד. אמנם, כיון שהאור מרגיש את מעלת הכלי14, ועי"ז פועל האור גם בהכלי שתורגש בו מעלתו, הנה מצד זה אפשר להיות ההתחברות האורות וכלים. דהנה, האור הוא בבחינת גילוי, ולכן בכל ענין שהאור נמשך אליו הרי הוא מרגיש (וגם מגלה בו) את מעלתו, וזהו שהאור מרגיש את מעלת הכלי שהו"ע ההעלם, שהמעלה שבו היא15 לפי ששרשו מבחי' היכולת שלא להאיר, שיש בה תוקף יותר מבחי' היכולת להאיר16. אמנם הכלי מצ"ע, להיותו בבחי' העלם ובבחי' דביקות בלתי ניכרת, אין מעלתו נרגשת בו. ורק האור דוקא, כיון שענינו גילוי, הרי הוא מרגיש מעלת הכלי17, והוא גם מגלה בהכלי את מעלתו. ועי"ז אפשר שתהי' התחברות האורות בכלים, מצד האור. וגם מצד הכלי, הנה כיון שהכלי ענינו ביטול18, היינו, שהוא בטל לכל דבר שהוא אינו כלי (אַלץ וואָס איז אויסער כלי), ובפרט להאור שגילה בו את מעלתו (שהרי מצד עצמו הוא בחינת העלם, ודוקא האור גילה בו את מעלתו, ולכן הוא בטל ביותר אל האור), לכן אפשר להיות ההתחברות דאורות וכלים גם מצד הכלי.

ג) והנה שורש ענין התחברות אורות וכלים הוא מצד שרשם בשמות הוי' ואלקים, דהוי' הוא שורש האורות, ואלקים הוא שורש הכלים19. ולכן, מצד ענין היחוד דהוי' ואלקים נמשך ענין התחברות אורות וכלים. והענין הוא20, דהנה כתיב21 כי שמש ומגן הוי' אלקים, וכשם שפעולת המגן היא בב' ענינים, הא', שהוא מעלים על אור השמש, והב', שעי"ז שהוא מעלים על עצם האור הרי הוא מגלה את האור למטה, הנה כן הוא גם בשמות הוי' ואלקים, ששם אלקים מסתיר על האור דשם הוי', ועי"ז פועל שיהי' גילוי אור הוי' בכלים. והנה, ענין זה אינו בדרך התגברות שמתגברים זה על זה, דא"כ הי' צריך להיות לפעמים התגברות שם הוי', שאז יהי' בחי' גילוי לגמרי בלי הגבלה, ולפעמים התגברות שם אלקים, שאז יהי' בחי' העלם לגמרי. וכיון ששם אלקים מעלים על שם הוי' ומ"מ מאיר על ידו גילוי שם הוי', עכצ"ל, שאין זה בדרך התגברות זה על זה, אלא באופן שמתאימים זה לזה, ומשום זה פועלים שניהם כאחד, ועי"ז אפשר להיות התחברות האורות בכלים. וההסברה בזה, כי, שם הוי' שענינו הוא ענין הגילוי, הרי תכלית הגילוי הוא שיאיר גילוי אור א"ס בכל מקום עד למטה מטה, וענין זה אפשר להיות רק ע"י התלבשות בשם אלקים, בחינת הכלים דוקא, ונמצא, שענין הגילוי נשלם ע"י ההעלם דוקא. וכמו"כ שם אלקים אין ענינו להעלים על הגילוי דשם הוי', אלא אדרבה, שע"י ההעלם יבוא הגילוי דשם הוי' עד למטה מטה, ונמצא, שענין ההעלם הוא להשלים ענין הגילוי. ונמצא שבאמת השמות הוי' ואלקים כלולים זה בזה, ועד דהוי' ואלקים כולא חד ממש22.

וכמו"כ הוא בשרש הענין בבחי' הצמצום הראשון וגילוי הקו לאחר הצמצום. דהנה, כוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, והיינו שאפילו הצמצום הראשון שהוא שונה משאר הצמצומים, שכולם הם בדרך מיעוט, ואילו צמצום הראשון הוא בדרך סילוק לגמרי23, הנה גם הצמצום הראשון כוונתו היא בשביל הגילוי. ועד"ז בענין הגילוי שהוא אור הקו, שנרגש בו ענין הצמצום, שהרי לפני הצמצום הי' האור בבחי' אין סוף, ולאחר הצמצום הגילוי הוא בבחינת קו דק24, שזה נעשה ע"י הצמצום. ומ"מ, ענינו הוא גילוי, שהרי הארת הקו אינה נמשכת מהצמצום עצמו, אלא מבחינת העיגול הגדול שלפני הצמצום25. ונמצא, שבצמצום יש כוונת הגילוי, ובקו נרגש ענין הצמצום. ומזה נמשך גם בשמות הוי' ואלקים, שאינם בדרך התגברות אחד על חבירו או בדרך מלחמה ח"ו, כי אם בדרך התחברות. ומזה נמשך גם באורות וכלים להיות התחברות האורות והכלים.

ומזה נמשך גם בעבודת האדם26 שתהי' ההתחברות דנפש האלקית ונפש הבהמית. דהנה, נה"א ונה"ב הם הפכיים זמ"ז באמת, שהרי נה"א היא בבחינת עלי', כמו האש העולה למעלה, כמ"ש27 כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, ונה"ב היא מרוח הבהמה היורדת למטה28. ומ"מ, תכלית הכוונה היא להפך את נה"ב גופא לאלקות, והנה"א תפעל עבודתה ע"י נה"ב גופא29. וענין זה נעשה עי"ז שנה"א מרגישה את מעלת הנה"ב, שיש בה ניצוץ גבוה ביותר, אלא שנפל למטה כו'30. ועוד זאת, שנה"ב יש בה ענין הביטול כמו בבהמה, שהיא בטלה לנה"א. ולכן אפשר להיות ההתחברות דנה"א ונה"ב.

ד) והנה ענין הנ"ל שנה"א מהפכת את נה"ב לקדושה הו"ע התלבשות האורות בכלים, והיינו שהעשר כחות דנה"א מתלבשים וממלאים את הכחות דנה"ב שנעשים ממולאים31 מהכחות דנה"א. אמנם ידוע שתכלית הכוונה היא32 לבוא לבחי' רצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת, היינו למעלה מהתלבשות האורות בכלים [ואין הכוונה שבחי' הרצון הפשוט לא יהי' בכלים, אלא שגם הרצון הפשוט שלמעלה מבחי' כלים יומשך בכלים, אורות בכלים, אלא שהאורות בכלים יפעלו כפי שצ"ל מצד הרצון הפשוט שלמעלה מטו"ד ולמעלה מהתלבשות אורות בכלים]. וגילוי בחי' זו הו"ע שבא מלמעלה, שאין זה בכח האדם מצד עצמו, כי אם מה שנותנים לו מלמעלה, והיינו, שלאחרי שעובד עבודתו להפך את נה"ב לקדושה, שהכחות דנה"ב יהיו ממולאים מהכחות דנה"א, שזוהי העבודה שכאו"א יכול להגיע אלי' בכח עצמו, אזי נמשך לו מלמעלה בחי' רצון פשוט הנ"ל, ועז"נ33 עבודת מתנה אתן את כהונתכם.

ה) וביאור הענין, דהנה אמרו רז"ל34 מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק, מדת הקב"ה כלי מלא מחזיק כלי ריקן אינו מחזיק. ומבואר בכ"מ35 שב' המדות ישנם בעבודת ה', אלא שמדת בשר ודם היא העבודה שאפשר להגיע אלי' בכח עצמו, ומדתו של הקב"ה היא העבודה הנמשכת מלמעלה. ועל זה אמרו מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק, דהנה, נה"ב אקדימי' טעניתי'36, היינו, שנכנס באדם קודם ונשרש בו, ומה גם שנתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי' ושאר עניני עוה"ז37. ומשום זה הרי האדם הוא כלי מלא, היינו שהוא מלא רצונות, שטוען ואומר רוצה אני בדבר זה וצריך אני לדבר זה ואיני יכול להתקיים בלי דבר זה וכו'. ועל זה אומרים כלי מלא אינו מחזיק, והיינו, שכאשר הוא כלי מלא, לא מיבעי מדברים אסורים המבלבלים, אלא גם מעניני היתר, ואפילו דברים המותרים אלא שאינם בכוונה לשם שמים, הנה להיותו כלי מלא, אינו מחזיק. ולכן צריך להיות בבחי' כלי ריקן, היינו, שירוקן את עצמו מעניניו הגשמיים, ולא יחפוץ גם בדברים המותרים, וגם הדברים שהם מוכרחים לו (ולא רק שנדמה לו שהם דברים המוכרחים, אלא דברים שמוכרח בהם באמת) ע"פ תורה, לא יחפוץ אלא בהרוחניות שבהם. וזהו פירוש כלי ריקן, שאין הכוונה שהוא ריק לגמרי מהדברים גשמיים, שאינו אוכל ואינו שותה וכיו"ב, כי אם, שאינו חפץ בגשמיות הדברים אלא ברוחניותם, שאז נקרא כלי ריקן, כיון שרוקן את עצמו מגשמיות הדברים.

ויובן זה מהפירוש במארז"ל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק, כפי שהוא בנוגע להשפעה גשמית, שזהו"ע מדת בשר ודם כפשוטו. דהנה, כאשר האדם הוא כלי מלא, היינו שהוא ממולא מתאוות כו', אזי אינו מחזיק גם הברכה דהשפעה גשמית, דכיון שתכלית בריאת האדם היא בשביל עבודה רוחנית, לכן, אינו מחזיק גשמיות, לפי שאין זה ענינו. אבל כאשר הוא כלי ריקן, היינו, שרוקן את עצמו מכל הענינים הגשמיים, אזי הוא מחזיק גם השפעה גשמית, כי, אף שתכלית בריאתו היא בשביל עבודה רוחנית, ואילו גשמיות אין זה ענינו, מ"מ, כיון שנעשה כלי ריקן, שאינו חפץ בהדברים הגשמיים, אלא רק בהרוחניות שבהם, ורק מצד זה עושה את הדברים הגשמיים, הרי אז הגשמיות שלו היא רוחניות (והרוחניות היא ענינו, שבשביל זה נברא), ולכן הוא מחזיק את ההשפעה הגשמית. ועוד זאת, שהוא מחזיק השפעה גשמית בלי גבול, דאף שמקומו הוא מוגבל, מ"מ הוא מחזיק ריבוי השפעה, דכיון שהגשמיות שלו היא רוחניות, ורוחניות אינה תופסת מקום (וכמבואר בדרושי פרשת נצבים38 המשל על זה מהתלבשות כמה כחות, רצון שכל ומחשבה, במוח אחד), לכן יכול להיות מחזיק השפעה גשמית בלי גבול. ומזה מובן גם הענין דכלי ריקן מחזיק לפי הפירוש שגם מדת בשר ודם ישנה בעבודת ה' (עבודה בכח האדם עצמו), שאין הכוונה בכלי ריקן שאינו אוכל ושותה וכדומה, אלא שגם כאשר אוכל ושותה ועושה כל צרכיו, אינו חפץ בגשמיות הדברים, שאינו חפץ בדברים המותרים, וגם הדברים המוכרחים עושה אותם רק מצד התועלת הרוחנית שבהם, ולכן נקרא כלי ריקן, דכיון שהגשמיות שלו אינה גשמיות, הרי הוא ריקן מדברים גשמיים. וכאשר הוא כלי ריקן, אזי כלי ריקן מחזיק, שמחזיק השפעה רוחנית, והיינו, שביכלתו לעבוד עבודתו להפך את נפשו הבהמית לקדושה, שכל הכחות דנה"ב נעשים ממולאים מהכחות דנפש האלקית.

ולאחרי זה נעשית העבודה במדת הקב"ה, שכלי מלא מחזיק, היינו, שלאחרי שהגיע בעבודתו עד היכן שידו מגעת, שנעשה כלי מלא, שכל הכחות דנה"ב נעשו ממולאים מהכחות דנפש האלקית, אזי הוא מחזיק גם מה שאין בכח האדם מעצמו, אלא מה שנותנים לו מלמעלה, שזהו בחי' הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד, ולמעלה מהתלבשות האורות בכלים. וענין זה הוא באופן שגם האור שלמעלה מהתלבשות בכלים נמשך בכלים, ויתירה מזה, שנמשך גם בגשמיות, שאז הגשמיות היא באופן אחר, בבחינת בלי גבול. וע"ד שמצינו בענין המן, לחם מן השמים39, שאף שהי' המן מדוד במדת עומר40, מ"מ הי' בלי גבול, דאחד המרבה ואחד הממעיט קבל את העומר בשוה41. וכן הוא בענין ההשפעה שלמעלה מבחי' התלבשות אורות בכלים, שגם כפי שבאה בכלים ובגשמיות, היא בבחינת בלי גבול.

ו) והנה כשם שבעבודה הפרטית דכאו"א, ישנה העבודה באופן של התחברות אורות בכלים, וישנה גם העבודה שלמעלה מטו"ד, כמו"כ גם בקומה שלימה דכללות ישראל ישנם ב' בחינות עבודה. העבודה בבחי' התלבשות האורות בכלים, שהיא בהגבלה, ולכן יש בה מדריגות ובחינות פרטיות, שהם עשר הסוגים שבבנ"י, ראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימיך. וישנה גם העבודה שלמעלה מטו"ד, שהיא בבחי' בלי גבול, שלכן לא שייך בה התחלקות הפרטים, אלא היא בבחינת כלל.

וזהו אתם נצבים היום כולכם גו'42, דהנה, פרשה זו קורין לעולם לפני ראש השנה, שאז צ"ל המשכה כללית משרשה ומקורה כו'43, ולכן צ"ל גם העבודה בבחינת הכלל. וכמ"ש44 ברכנו אבינו כולנו כאחד, דהמשכת הברכה היא כאשר כולנו כאחד דוקא, בבחינת כלל. ולכן צ"ל אז הענין דאתם נצבים היום כולכם, ללא חילוקי מדריגות. אמנם, כיון שהכוונה היא שתהי' המשכת האורות בכלים דוקא, לכן ממשיך הכתוב ראשיכם שבטיכם גו', שזהו אופן העבודה שצ"ל במשך כל השנה כולה (לאחרי העבודה הכללית דר"ה), באופן של התלבשות בכלים דוקא. וכיון שהכוונה היא שגם בבחי' הכלים יומשך בחי' האור שלמעלה מהכלים, והיינו שבחי' הכלל שלמעלה מפרטים יומשך בפרטים דוקא, הנה עז"נ כולכם גו' ראשיכם וגו', היינו המשכת הכלל בתוך הפרט. וענינו בעבודה, כידוע45 שאינו דומה הקב"ע דר"ה לקב"ע דכל השנה, שבר"ה מצות היום היא קבלת עול, והו"ע קבלת עול כללית שלמעלה מטו"ד, שזוהי העבודה בבחינת כלל. וזהו גם מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר בכו"כ מאמרים46, שבר"ה צריך לייקר מאד את הזמן, שאף רגע לא יילך לבטלה, וצריך להרבות באותיות דתורה ותפלה ואמירת תהלים, וטעם הדבר הוא משום שבעבודה דאמירת האותיות כולם שוים (דלא כמו בעניני השגה שיש חלוקי מדריגות), וזוהי העבודה שהיא בבחי' כלל שלמעלה מהתחלקות פרטים. ובחינה זו ממשיכים בעבודה הפרטית דכל השנה. ועי"ז נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.