[בס"ד. יו"ד שבט, ה'תשי"ג*]

למע' (קדושה) או למטה (לעו"ז) נק' שטות1 וכשי"ת2.

איך אפשר3, וכמאמר הזהר עה"פ ונפש כי תחטא, דהקב"ה ואורייתא תווהן איך אפשר כי תחטא, אף שקאי בנפש, שהיא המדר' היותר תחתונה דה' שמות דנשמה, וכמו שמדייק שם בזהר דנפש דוקא ובכ"ז תווהא. וכידוע פתגם אדה"ז אז אַ איד ניט ער וויל ניט ער קאן זיין אַ נפרד מאלקות, ורק מפני שאינו מרגיש שבדבר העברה נעשה נפרד, ונדמה שעודנו ביהדות, כי באמת, הרי שס"ה מל"ת וכל איסורי דרבנן, מאחר4 (תניא פכ"ד כה) שאין מורדין, אלקא דאלקייא, שיש עוד מציאות5.

והנה לכאורה יש להקשות6, דסו"ס מאי נפ"מ, דהרי ג"ז7 היפך הרצון. ויל"פ ע"ד החילוק דשיתוף רק בנ"י נצטוו, דשרשם מסוכ"ע, ושם אין מציאות, משא"כ ממכ"ע, יש מציאות שבטלה, ובמילא נותן מקום לאלקא דאלקייא, משא"כ בבנ"י ה"ז היפך טבעם גם ענין זה, כיון שהם מסוכ"ע, ולכן גם קשב"ק8, וכמש"כ בארוכה בד"ח פ"ח – כיון שבזה א"א לטעות9.

ע"י10 תוקף החמדה כו', כי תוקפא דגופא11, שפי' נפה"ב, כי הגוף, אדרבא, צ"ל בריא, וכמש"כ הרמב"ם דהיות הגוף בריא מדרכי השם הוא, וידוע פי' הבעש"ט עה"פ כי תראה חמור גו', עמו12 דוקא, אלא הכוונה לנפה"ט המלובשת בגוף (ויאמר משה תש"ט) ומכסה על הנפה"א13.

ואף שהניצוץ14 הוא מכלים דע"ס, אבל הוא מפני' הכלים, שבהם דוקא15 מעצם האור, שאינו מתגלה כלל בחיצו' הכלי, ומזה דוקא יכול להיות בדומה לו16 (כי אראה תר"ס17). וזהו מתאים ג"כ להמבואר במ"א דיחידה מחיצו' א"ק, אבל הוא לבוש לפני' א"ק. ומזה ישנו בכאו"א מישראל, כמבואר בלקו"ת שמביא הצ"צ (למנצח על השמינית פ"ב18. ד"ה ועתה אם נא תרע"ח19. לעיין במצות מילה בסהמ"צ20). ובמילא מובן שהוא בטבע אינו משתנה21.

נפה"ב22 בהמה23, (וככה פנ"א) כי זהו שטות להפך ולהחליף על עונג גשמי, כיון שנמשך רק מפסולת דלמע', שזהו ענין המלאכים שנק' קרבים, ובפרט כאשר זה מאבד העונג הרוחני מקורם24.

(הוספה ס' התולדות25) שאין להם דעת26, אף שמבינים, אבל אין זה בהכרה והרגשה (בקצור בקונ' התפלה, ובארוכה בהמשך עת"ר27), היפך הכוונה. אבל ע"י שטות דקדושה, משכן מעצי שטים, ואז ושכנתי בתוכם28.

כמו שבמשכן השראת השכינה בפועל ע"י משה ואהרן, שוד"מ ושודמ"ט29, ע"י אהב"י30, כמו"כ אתפש' דמשה ואהרן ע"י אהב"י31.