מכתב כללי

ב"ה*, י"א ניסן, ה'תשי"ג
ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל
די בכל אתר ואתר
ה' עליהם יחיו

שלום רב וברכה!

ימי חג המצות, זכר צאתנו מארץ מצרים, זמן חירותנו, ממשמשים ובאים.

ידוע ענין הזכרון והמדמה והמצייר, אשר פועל הוא בנפש האדם הזוכר ומדמה רגש ומצב רוח דומה, פחות או יותר1, למצב רוח בו נמצא, הוא או אדם כדוגמתו, בעת המאורע עצמו. וככל אשר יגדל תוקף כחות נפשו וממשלתם על הגוף, הקשור ואסור בזמן ומקום, כן יתקרב יותר ויותר מצב נפשו בעת הזכרון – להמצב בעת המאורע.

ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח2, באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכדרז"ל3 "והימים האלה נזכרים ונעשים, שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה", ובמילא נשפעים גם למטה ומתעוררים כל הענינים הקשורים בימים ההם.

וזהו אחד הטעמים שנצטווינו לזכור יציאת מצרים בכל דור ודור, בכל יום ויום – לרבות הלילות, לראות עצמו כאלו הוא בעצמו יצא היום ממצרים, יצא לחירות ונפדה,

כי בכל יום ויום צריכה להיות "יציאת מצרים" – יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף4, יציאה לחירות אמתית.

ואיזוהי חירות אמתית,

חירות בכל מיני חירות – חירות מן השעבוד, חירות מן היסורים5 – שעבוד ויסורים גשמיים, שעבוד ויסורים רוחניים.

עבודה שעל האדם עצמו לעבדה בכל יום ויום היא – יציאת מצרים ברוחניות6, יציאה מהמצרים ומההגבלות של הגוף ונפש הבהמית שלו, משעבוד יצרו הרע.

וכאשר משחרר האדם את עצמו מיצרו הרע –

בעזר7 הקב"ה, הבוחר בישראל עמו והוציאם ממצרים מקום הזוהמא, ועל ידי עסק התורה –

משתחרר על ידי זה משעבוד ויסורים רוחניים – המלחמה העצומה של היצרים בנפשו – ומשעבוד ויסורים גשמיים.

וכמו שנאמר: אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם גו' ונתתי שלום בארץ גו' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח,

ולחירות אמתית במהרה בימינו על ידי גאולתנו האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו

מנחם שניאורסאהן