בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשי"ג.

בלתי מוגה

א. מאמר ד"ה בראשית ברא אלקים גו'.

* * *

ב. ידוע הפתגם1 שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצמח-צדק: "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַוועק אויף דעם גאַנצן יאָר" (כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה).

כיון שסיפרו וגילו לנו זאת – שייך הדבר גם אלינו.

ובכן: הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה ע"י השמחה עתה, בשבת בראשית2.

– ענינו של שבת הוא אמנם תענוג, כידוע3 בהחילוק שבין שבת ליום-טוב, שיו"ט ענינו שמחה ("מועדים לשמחה") ושבת ענינו תענוג, אבל אעפ"כ, גם בשבת ישנו ענין השמחה, אלא שהשמחה כלולה בהעונג4.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יעזור השי"ת שהשמחה דשבת בראשית תאיר בכל שבתות השנה, ומשבתות השנה – שמהם מתברכין כולהו יומין5 – תומשך השמחה גם בימות החול דכל השנה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון שמחה (באמרו: "זאָגט אַ פריילעכן ניגון").

* * *

ג. ידוע6 שהעבודה דכל השנה באופן ד"ויעקב הלך לדרכו"7 מתחילה משבת בראשית, שבו מברכים חודש מר-חשון, כשעומדים בסיומו של חודש תשרי, עליו נאמר במדרש8 "תשרי ותשבוק ותכפר כו'".

– (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך ואמר:) בתחילת נשיאותו של הצמח צדק, כאשר החסידים לא התרגלו עדיין לסגנון המאמרים שלו, שהי' רגיל להרבות במאמרי חז"ל (דלא כסגנון המאמרים של אדמו"ר האמצעי שהיו רגילים לשמוע לפנ"ז), דבר שהקשה עליהם את חזרת המאמרים – הזכיר פעם הצ"צ הלשון הנ"ל, "תשרי ותשבוק כו'", ובעת ה"חזרה" התפלפלו ה"חוזרים" בפירוש ומקור לשון זה.

אדמו"ר מהר"ש הי' אז ילד קטן כבן חמש או שש שנים, והי' כבר בקי במדרשי חז"ל (לא רק המסופרים ב"צאינה וראינה"). וכששמע את דבריהם, נענה ואמר שזהו לשון המדרש. כששאלוהו היכן הוא מדרש זה – הנה לאחרי שהסכימו ליתן לו מה שביקש עבור זה, הי' זה צעצוע מסויים... – הראה להם את דברי המדרש.

(והפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א:) בסיפור זה כוונתי להזכיר בינתיים את שמותיהם של רבותינו נשיאינו9: אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש!...

ומזה מובן, שבפרשת בראשית שקורין בזמן שמתחילים העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", ישנה הוראה הקשורה ושייכת להתחלת העבודה, כדלקמן.

ד. בהתחלת הפרשה נאמר10: "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים".

והנה אודות ד' הלשונות תהו ובהו חושך ותהום איתא בספרים11 שהם כנגד ד' קליפות: ג' קליפות הטמאות לגמרי, וקליפת נוגה.

ולעומת זאת – על "רוח אלקים מרחפת על פני המים" אמרו חז"ל12 "זה רוחו של מלך המשיח", שזהו גילוי נעלה ביותר, גילוי העצמות13.

ולכאורה תמוה ביותר: היתכן שכאשר מדברים אודות קליפות – מזכירים בהמשך אחד אודות "רוחו של מלך המשיח"?!

וההסברה בזה – שכוונת הפסוק להדגיש שמבלי הבט על גודל החושך מצד הקליפות בכלל, ובפרט מצד ג' קליפות הטמאות לגמרי, צריך לידע שישנו כבר "רוחו של מלך המשיח",

– וע"ד שמצינו במדרשי חז"ל14 בנוגע לחורבן ביהמ"ק, שתיכף ומיד נולד מושיען של ישראל –

אלא שצריכים רק לגלות זאת.

וגם ענין זה מודגש בהמשך הכתובים15: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור", ש"אור" מורה על ענין הגילוי, ובזה גופא – גילוי האור שנברא ביום הראשון שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא16, שזהו תוכן הגילוי ד"רוחו של מלך המשיח".

וגילוי זה נעשה ע"י התורה – כמובן מדברי המדרש17 "יהי אור זה אברהם", שבו מתחילים "שני אלפים תורה"18, ועל ידו (היינו, ע"י ענינו של אברהם, תורה) נעשה הגילוי ד"רוחו של מלך המשיח".

ה. וההוראה מזה בעבודת האדם:

ישנם כאלה שמתייראים מפני גודל החושך, וטוענים שבמצב של התגברות החושך אי אפשר להתחיל עם אור גדול, אלא עם אור מצומצם לפי ערך הזמן והמקום כו'.

ועל זה באה ההוראה מהתחלת הקריאה דפרשת בראשית – שלמרות שנמצאים בהתחלת העבודה (זה עתה הסתיים חודש תשרי ומתחילה העבודה דכל השנה), ולא עוד אלא ששורר תהו ובוהו חושך ותהום, מ"מ, מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח" – אור הכי נעלה, פנימיות השכינה שלמעלה ובהבדלה מעולמות, שאין העולמות יכולים לקבלו אפילו לא באופן מקיף – שדוגמתה בנפש האדם היא פנימיות הלב.

ומיד ממשיכים עם ההכרזה "יהי אור", היינו, שמבלי להתחשב במעמד ומצב העולם, אם הוא שייך לכך אם לאו, מכריזים "יהי אור זה אברהם", שמתחילים להאיר את העולם באור אלקי, כמו אברהם שפירסם אלקותו ית' בעולם גם לערביים19, מבלי להתחשב אם הם ראויים לכך אם לאו.

ואז – "ויהי אור", שנעשה כן בפועל, "עס ווערט טאַקע בפועל ליכטיק", ועד לגילוי אור גדול ביותר – אור שהי' מאיר ביום הראשון.

ו. וע"פ האמור לעיל (ס"ד) שהגילוי ד"רוחו של מלך המשיח" נעשה ע"י "שני אלפים תורה", שהתחלתם מאברהם, עליו נאמר "יהי אור זה אברהם" – יש לבאר הוראה הנ"ל בפרטיות יותר, בנוגע לתורה:

בתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה: גליא דתורה – מלובשת בשכל אנושי, ומדברת אודות דברים גשמיים שמשיגים מהותם, משא"כ פנימיות התורה – שמדברת אודות ענינים שמשיגים רק מציאותם, וכללותה למעלה משכל אנושי.

וכשיוצאים להאיר את העולם באור התורה – ישנם הטוענים שאין להתחיל מיד גם עם פנימיות התורה, כיון שצריך לילך בסדר והדרגה.

ועל זה באה ההוראה מהתחלת פרשת בראשית – שבהתחלת העבודה, ובמצב של חושך הכי גדול, מתחילים מיד עם "רוחו של מלך המשיח", שענינו בתורה הוא פנימיות התורה20.

וזהו גם ענינו של אברהם – "יהי אור זה אברהם" – "אב רם", שכל הנעלם מכל רעיון21, היינו, שבתורה גופא ה"ז למעלה משכל אנושי, פנימיות התורה. וגם: "אברהם" הוא ב"מ"ם סתומה", ששייך ל"מאמר סתום"22, שזהו"ע פנימיות התורה, סתים דתורה23.

וכאשר לא מתפעלים מחושך העולם, אלא מכריזים "יהי אור", ומאירים את העולם באור דפנימיות התורה – אזי "ויהי אור", שנעשה כן בפועל, שהאור דפנימיות התורה מאיר בכל העולם כולו.

ועי"ז זוכים להתגלות "רוחו של מלך המשיח" בביאת המשיח בפועל ממש, כי, כשיפוצו מעינותיך חוצה אתי מר דא מלכא משיחא24, שזוהי שלימות כוונת הבריאה להיות לו ית' דירה בתחתונים25.

* * *

ז. בתקופה האחרונה באה התייסדות את"ה (איגוד תלמידי הישיבות) לידי פועל26.

וכאן המקום לבאר תוכן שמו של האיגוד – "את"ה" – שם שניתן בשעתו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר27.

ובהקדמה – שרואים אנו שבקביעת השמות למוסדותיו הקדושים דייק כ"ק מו"ח אדמו"ר שגם הר"ת של שם המוסד יהי' בעל תוכן ומשמעות בהתאם לענינו של מוסד זה.

ולדוגמא: בהמוסדות ד"קרני הוד תורה" ו"מרכז לעניני חינוך", שהר"ת שלהם הוא "קה"ת" ו"מל"ח".

ויתירה מזה – לא רק בהשמות בלשון הקודש, אלא גם בהשמות בשפת המדינה דייק כ"ק מו"ח אדמו"ר שהר"ת יהי' בעל תוכן ומשמעות בלשון הקודש.

ולדוגמא – בהמוסד ששמו בשפת המדינה הוא באופן שהר"ת שלו הוא "כוס":

"כוס" – אף שענינו העלם (מלשון כיסוי), מ"מ, נאמר בו "כוס ישועות אשא"28, וכידוע29 הסיפור-הפתגם שכוסו של דוד המלך – ספר תהלים – מגבי' למעלה וממשיך למטה כו', שזהו תוכן הענין ד"כוס ישועות אשא".

וזהו הטעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר בחר בשם זה שהר"ת שלו הוא "כוס" – להורות (נוסף על פעולת הדבר) שמוסד זה הוא הכוס שלו ("זיינער – דעם רבי'נס – אַ כוס"), ובמילא, ה"ז כוסו של דוד המלך,

– כי, רבותינו נשיאינו שייכים לדוד המלך, הן מצד ענין הנשיאות בכלל ששייך לדוד המלך, והן מצד זה שאדמו"ר הזקן הוא מזרע דוד המלך30, ולכן יש לרבותינו נשיאינו ניצוץ של דוד המלך, והם ממלאי מקומו –

ובמילא יהי' זה באופן ד"כוס ישועות אשא", שעי"ז תומשך ברכה בלי גבול הן ברוחניות והן בגשמיות, היינו, שגם ההמשכה בגשמיות היא בלי גבול, כמבואר בחסידות31 בפירוש מארז"ל32 "כלי – כוס – ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק", שבהיותו "כלי ריקן" ה"ה מחזיק גם גשמיות בלי גבול, כיון שהגשמיות היא כמו הרוחניות שאינה תופסת מקום.

ומזה מובן גם בנוגע להמוסד "איגוד תלמידי הישיבות", שהר"ת שלו הוא "אתה", כדלקמן.

ח. "אתה":

ידוע33 ש"אתה" (וכמו כן "זה") קאי על עצמותו ית', כי, "אתה" ("דוּ") לנוכח, יכולים לומר על העצמות דוקא, שכן, כל מה שהוא בגדר גילוי, כמו אור, וכל מה שהוא מחוץ לעצמות – אי אפשר לומר על זה "אתה" לנוכח, כיון שאינו נמצא בכל מקום, ורק על העצמות יכולים לומר "אתה" לנוכח, כיון שנמצא בכל מקום, ובלשון הידוע "שם שמים שגור בפי כל".

וזוהי השייכות ד"אתה" לאיגוד זה – שלכן קרא כ"ק מו"ח אדמו"ר לאיגוד זה בשם שהר"ת שלו הוא "אתה" – כיון שאיגוד זה הוא כלי להמשכת והתגלות העצמות ("אתה") למטה, שזוהי מטרת התייסדות איגוד זה.

ט. והענין בזה:

בהלכות דעות34 כותב הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו .. כך צריך שיהא ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו', כיצד, תלמיד חכם וכו'".

והנה, השם "חכם" הוא ע"ש שיש בו הביטול דחכמה, שחכמה ענינה ביטול, שבה ניכר ש"א"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו", כמ"ש אדמו"ר הזקן בתניא35 בשם מורו המגיד ש"זו היא מדרגת החכמה", ולכן, מי שיש בו הביטול דחכמה (שלכן נקרא "חכם"), הנהגתו היא באופן שניכר בכל עניניו שהקב"ה "הוא לבדו הוא ואין זולתו".

ונמצא, שענינו של החכם הוא המשכת והתגלות העצמות בעולם, שיהי' ניכר בכל עניני העולם ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו".

וענין זה שייך גם למי שלא הגיע עדיין לדרגת הביטול דחכמה, אלא הוא רק "תלמיד חכם" – שגם הנהגתו צריכה להיות באופן שיהי' ניכר בכל עניניו (כמ"ש הרמב"ם), היינו, שגם הוא צריך לפעול המשכת והתגלות העצמות בעולם.

וזוהי מטרת התייסדות "איגוד תלמידי הישיבות" – שהר"ת שלו הוא "אתה" – שתלמידי הישיבות, שהם תלמידי חכמים שעליהם אומר הרמב"ם שצריכים להיות ניכרים בכל עניניהם, יתאגדו יחדיו בכל הקשור למילוי תפקידם לפעול המשכת והתגלות העצמות למטה.

י. ובפרטיות יותר:

מחברי "איגוד תלמידי הישיבות" דורשים (נוסף על עיקר עבודתם בתור תלמידי הישיבות בלימוד התורה בהתמדה ושקידה) הן ענינים בנוגע לעבודת עצמם,

– ומהם: (א) נתינת צדקה בכל יום קודם התפלה, שעי"ז נעשית בהירות וצלילות ("קלאָרקייט") בכל הענינים, כפי שמבאר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בא' ממאמריו36 הפירוש ד"יהיב פרוטה לעני והדר מצלי"37, "מצלי" מלשון צלול, "קלאָר", (ב) לימוד השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא, אשר, נוסף על החיוב הכללי בזה, יש בזה חיוב נוסף על חברי האיגוד בפרטיות, (ג) ללמוד בכל יום הלכות הצריכות למעשה בשולחן-ערוך חלק אורח-חיים –

והן ענינים בנוגע להפעולה עם הזולת, הן בנוגע לתלמידי הישיבות, והן בנוגע לחיזוק עניני תומ"צ בכלל, גם בנוגע לענינים פשוטים.

וע"ד שמצינו בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר (ורבותינו נשיאינו בכלל) שדרש ב' סוגי ענינים שהם הפכיים38: מחד גיסא דרש שיעסקו בהפצת היהדות גם בנוגע לענינים פשוטים, ולדוגמא בחינוך הכשר: לימוד אל"ף-בי"ת וכיו"ב. ולאידך גיסא, הי' אומר ומפרסם גם מאמרי חסידות קשים ("שווערע מאמרים") שאינם מובנים לכל, ודרש שילמדו ויבינו גם מאמרים כאלה, ויתירה מזה דרש, שגם אלה שלא מכבר היו צריכים להתעסק עמהם בנוגע לענינים פשוטים, וזה עתה נתקרבו לעניני תומ"צ – גם הם ילמדו ויבינו מאמרים אלה.

וגם ענין זה שתובעים מחברי "איגוד תלמידי הישיבות" ב' סוגי ענינים, הן בנוגע לעצמם והן בנוגע להזולת – שייך להר"ת "אתה" שקאי על העצמות:

הטעם ש"אתה" קאי על העצמות הוא, כאמור, משום שהעצמות נמצא בכל מקום, "שם שמים שגור בפי כל". ונמצא, ש"אתה" מורה על ב' קצוות: מחד גיסא – עצמותו ית' שלמעלה לגמרי מגדר של גילוי והעלם כו', ולאידך גיסא – הרי מצד זה גופא "שם שמים שגור בפי כל", שנמצא בכל מקום.

ובהתאם לב' קצוות אלה תובעים מחברי "איגוד תלמידי הישיבות" – ר"ת "אתה", שהוא הכלי להמשכת העצמות – ב' קצוות: ענינים בנוגע לעצמם – דוגמת זה שהעצמות הוא למעלה מכל גדר כו', וענינים בנוגע להזולת – דוגמת זה שהעצמות נמצא בכל מקום.

יא. וכאן המקום לעורר אשר על כל אחד ואחד מחברי "איגוד תלמידי הישיבות" מוטל חיוב להביא חבר נוסף לאת"ה עד י"ט כסלו הבעל"ט.

– גם בשמחת בית השואבה דובר על זה39, אבל, ללא הוראת זמן, ועכשיו ניתוסף קביעות הזמן עד י"ט כסלו.

ולהעיר, שלפני י"ט כסלו ישנם ג' חדשים של הכנה40: חודש הא' – מח"י אלול עד הוש"ר, חודש הב' – עד כ"ף מר-חשון, וחודש הג' – עד י"ט כסלו.

ובנדו"ד: ההתוועדות של שמחת בית השואבה (שבה דובר עד"ז) התקיימה בי"ט תשרי, ומאז עד י"ט כסלו ישנם ב' חדשים.

יב. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יתן השי"ת שחברי איגוד תלמידי הישיבות ישלימו כוונת האיגוד – המשכת העצמות למטה, שזוהי הכוונה דדירה בתחתונים, ויעשו זאת מתוך שמחה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה שחברי את"ה ינגנו ניגון (באמרו: "זאָל 'אתה' זאָגן אַ ניגון").

* * *

יג. בתורה אור41 פרשת נח42 מבואר, שהמבול לא הי' רק עונש, אלא גם פעולה של טהרה (נקיון), – המבול טיהר את העולם, שלפני המבול הי' לא טהור43. ולכן הי' המבול ארבעים יום – כנגד ארבעים סאה של מקוה. ולכן נקרא המבול בשם "מי נח"44 – נייחא דרוחא (נחת רוח)45.

וכך – כמבואר בתורה אור שם בפרטיות – הוא גם בנוגע לדאגות וטרדות הפרנסה, שנקראות בשם "מים רבים", שהם שוטפים ומסירים מהאדם את הענינים הבלתי-רצויים, ובכך פועלים גם "נייחא דרוחא".

יד. ביאור השייכות בין דאגות הפרנסה, מבול ומקוה:

ענינו הפנימי של מקוה הוא "ביטול", כדברי הרמב"ם46 "שיטבול במי הדעת הטהור". ולכן צריך המקוה להחזיק ארבעים סאה, שזוהי כמות "שכל גופו עולה בהן"47, כלומר שהם מקיפים את כל גוף האדם, ו"טבילה" היא אותיות "הביטל"48, כלומר שהביטול שהאדם יוצא מה"אני" שלו פועלת בו עלי' (התרוממות), שנעשה כלי לקדושה.

זוהי גם הכוונה האמיתית בכך שנותנים לאדם דאגות הפרנסה. על-אף שבאופן זמני הדבר מפריע לו ומבלבל אותו, הרי על-ידי זה הוא נשבר ויוצא מה"אני" הפרטי שלו – וכך הוא נעשה כלי לקדושה.

טו. ומכיון שהכוונה האמיתית אינה להענישו ח"ו, אלא כדי לשטוף ולנקות ממנו את הענינים הבלתי-רצויים – הרי מובן, שהדבר יכול להיעשות גם ברגע אחד – אם בתוך רגע אחד הוא יוציא את הכוונה הפנימית שבזה, ויפעל בעצמו את מה שהדבר צריך לפעול – הרי בכך הוא כבר יצא ידי חובתו, וכבר יכול להתקיים אצלו ה"נייחא" הן בגשמיות והן ברוחניות.

* * *

טז. (לקראת סיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ידוע שהזמן דמנחת שבת הוא "עת רצון" הן למעלה והן למטה, שלכן אומרים אז "ואני תפלתי לך ה' עת רצון וגו'"49.

ובעמדנו בעת רצון זה – יתן השי"ת שנוסף על המשכת כל הענינים שנפעלו ע"י עבודתו של כאו"א כפי כחו, יומשכו גם הענינים שהיו יכולים וצריכים להוסיף ולהשלים,

– "יע דערטאָן, ניט דערטאָן", אין זה נוגע ב"עת רצון"... –

ויומשכו למטה מעשרה טפחים, בכל המצטרך לכאו"א בבני חיי ומזונא רויחא,

ותומשך גם ברכת הצלחה בכל עניני העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות, ובעיקר – בהפצת המעיינות חוצה,

והרבי יוליכנו לקראת הגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.