בס"ד. ר"ד אור ליום ו' כסלו, ה'תשי"ט.

– לקבוצת תלמידי הישיבה*, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. ע"פ בקשתי, ציינה ההנהלה את שמותיכם ע"ג פתקא, בנוגע להוספה בלימוד התורה, אחדים מכם – בנגלה, ואחדים מכם – בחסידות (ומה שבחרו כן – מסתמא יש להם טעם בדבר).

בישיבה זו נקרא כל תלמיד בשם "תמים", כיון שצריך להיות לימוד הנגלה ולימוד החסידות ביחד, תורה תמימה1, וכפי שנקבעו סדרי הלימוד, שיש זמן ללימוד הנגלה ויש זמן ללימוד החסידות.

והמדובר עתה הוא בנוגע להוספה שצריכה להיות לא בזמן הסדר (שאז חייבים כל התלמידים בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות), אלא בזמן שמחוץ להסדר, הזמן שעומד לרשותכם, שאז צריך להיות הלימוד באופן ד"במאי הוה זהיר טפי"2.

והעיקר בהוספה זו אינה הכמות, אלא השימת-לב בנפש, שיהי' הלימוד מתוך חיות והתלהבות.

ב. ועוד נקודה בזה:

הכוונה בזה היא לא רק שתהי' הוספה בלימוד התורה אצל כל אחד מכם לעצמו, אלא גם שתהי' הפעולה על אחרים.

ובהקדמה – שהתורה נקראת בשם לחם, כפי שדרשו חז"ל3 על הפסוק4 "לכו לחמו בלחמי", וכפל הלשון "לחמו בלחמי" (ב"פ לחם) קאי על נגלה דתורה ועל פנימיות התורה5, שבדורנו הרי היא תורת החסידות.

והנה, בלחם הגשמי שנעשה משמרים וקמח ומים, אין זה באופן שהשמרים נשארים בפני עצמם והקמח נשאר בפני עצמו, אלא הכוונה היא שהשמרים יתערבו בקמח, ויתנו בו טעם, התנשאות והתגדלות והתפתחות, שעי"ז יהי' "לחם לבב אנוש יסעד"6.

וכן הוא בעניננו – שהכוונה היא שהוספה הנ"ל לא תשאר אצלכם בלבד, אלא שהלימוד בנגלה ובחסידות מתוך התלהבות והתפעלות יהי' באופן ד"טופח על מנת להטפיח"7, שיפעל גם על שאר הבחורים, הן בהכתות הגבוהות והן בהכתות הנמוכות, והן בהכתה שלכם,

והיינו, שתפעלו את ענין ההגבהה וההתנשאות, התנשאות דקדושה, שזהו"ע לימוד התורה באופן ד"יגדיל תורה ויאדיר"8 – גם על שאר הבחורים.

ג. יעזור השי"ת שתהי' לכם הצלחה בלימוד התורה ביראת שמים, ובקיום המצוות בהידור,

– שזהו תכלית המכוון, שהלימוד יומשך במעשה, כמארז"ל9 "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", וכפירוש החסידות10 ש"מעשה" הוא מלשון כפי', כמו "מעשין על הצדקה"11, ובאופן דהלוך ואור, תחילה אתכפיא ואח"כ אתהפכא עד שנעשה כולו טוב, כראוי ל"זרע ברך הוי'"12

ובאופן שלימוד התורה יהי' כדבעי בד' אמות אלו, ועד שיפעל הענין דלימוד התורה בכל מקום שהוא.

יעזור השי"ת שתתחילו מכאן ולהבא בהצלחה בלימוד התורה ביראת שמים בשקידה והתמדה, ובקיום המצוות בהידור, בחיות והתלהבות, בשמחה ובטוב לבב.

וכל זה – באופן ד"ופרצת"13, עד ל"נחלה בלי מצרים"14.