בס"ד. שיחת ליל א' דחג הפסח, ה'תשי"ד.
בלתי מוגה
א. [לאחר ה"סדר", כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א החזיר ושפך היין מכוסו של אליהו להבקבוק, וכל המסובים ניגנו "א-לי אתה ואודך", כנהוג1 – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שניגון זה הוא סגולה לגילוי אלי'2.
ומה שנוגע לנו הוא – שגילוי אליהו הוא הקדמה והכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו3.
ולכן, ימשיכו עתה לנגן את הניגון בשמחה, וימשיכו את המשיח כאן למטה במהרה בימינו, למטה מעשרה טפחים.
[המשיכו לנגן "א-לי אתה" עד שכ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע להפרוזדור הסמוך להיכל קדשו. אח"כ צוה לנגן "ממצרים גאלתנו". ואח"כ – בעמדו על פתח חדרו הק' – אמר:].
* * *
ב. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר באחת משיחותיו4: "הארת כל המועדים מאירה בכל יום, נאָר חג הפסח ווערט נמשך שטענדיק" (אבל חג הפסח נמשך באופן תמידי). עכ"ל.
ומזה מובן, שההמשכה דחג הפסח שהיא "באופן תמידי" היא יותר מ"בכל יום" – שהרי זהו היתרון דחג הפסח על כל המועדים, שכל המועדים נמשכים "בכל יום" בלבד, משא"כ חג הפסח נמשך "באופן תמידי".
וביאור החילוק בין "בכל יום" ל"באופן תמידי":
"בכל יום" – יכול להיות גם פעם אחת ביום. כלומר, ההמשכה היא אמנם בכל יום, אבל לא במשך כל היום, ויתכן שהגילוי אינו אלא לשעה בלבד. משא"כ "באופן תמידי" פירושו שההמשכה היא בכל היום כולו, בכל רגע ורגע.
וזהו החידוש דחג הפסח שנמשך באופן תמידי, בכל רגע ורגע.
ג. כל המועדים נקראים בשם "מועדים לשמחה"5.
והענין בזה – שהשמחה באה ע"י המשכה והארה המאירה במועד זה, שהמשכה זו מביאה לידי שמחה.
כלומר: המשכה זו קשורה עם האדם, עם הפנימיות שלו, עם השגתו, היינו, שיכול להשיג בשכלו, וכיון שהוא משיג את הענין, הרי זה מעורר אצלו שמחה.
ומזה מובן שהמשכה זו היא בהגבלה, היינו, שהיא מוגבלת לפי אופן השגת האדם – שהרי כל ענין של השגה, לא רק השגה של נפש הבהמית, או אפילו של נפש השכלית, אלא אפילו השגה של נפש האלקית (שהרי ההמשכה שבמועדים מאירה בנפש האלקית), שהיא למעלה באין ערוך לגבי השגת נפש השכלית – הרי היא בהגבלה, כיון שהיא קשורה עם חב"ד שבנפש בלבד (להיותה השגה שכלית).
ד. אמנם, יש ענין נעלה יותר – הקשור עם עצם הנשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"6, שלמעלה לגמרי מהשגה, אפילו מהשגה דקדושה.
נשמה זו, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש", נמצאת היא בהגוף של כאו"א מישראל, [כ"ק אדמו"ר שליט"א הצביע בידו הק' על כמה מהנוכחים שעמדו מסביבו, ואמר:] בהגוף של פלוני ובהגוף של פלוני, ובגופם של כל שאר הנוכחים כאן, שאינני יכול להצביע על כאו"א מהם – בכל גופים אלו ישנה נשמה שהיא "חלק אלקה ממעל ממש".
ובפרטיות יותר – יש בזה ב' קצוות הפכיים7: (א) "חלק אלקה ממעל ממש" – שבאה באופן של ממשות בהגוף, (ב) שהיא ממש "חלק אלוקה ממעל", היינו, שכפי שהיא חלק אלקה ממעל, "ממעל" דייקא, דהיינו ממעל לסדר השתלשלות, באופן כזה ממש יורדת ומתלבשת בממשות הגוף למטה – בגוף שלי, בגוף של פלוני ופלוני, וכל הנמצאים כאן.
ואפילו אלה שעשו ענין של שטות כו'8 – יש בהם נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". ומה שעשו שטות – על כך ניתן להם סדר תיקון תשובה, לצאת מההגבלות שלהם וכו', ועליהם להתחיל בזה תיכף ומיד.
ואף שידוע9 החילוק בין העבודה דחודש ניסן להעבודה דחודש תשרי, שהעבודה דחודש תשרי היא עבודת התשובה, ואילו העבודה דחודש ניסן היא עבודת השמחה (וא"כ לכאורה עבודת התשובה אינה שייכת לזמן זה)10 – מ"מ, כדי שתהי' אצלם ההתקשרות עם הקב"ה כדבעי כבר עתה, עליהם להתחיל בסדר זה כבר עתה.
וע"ד שמצינו בענין תלמוד תורה, שאין לה תשלומין11 – כי, "תשלומין" שייך רק בדבר שהחיוב עליו אינו תמידי, אלא יוצאים ידי חובה בעשיית הדבר פעם אחת, ואח"כ אין עוד חיוב מצד עצמו, ולכן יכולים אח"כ להשלים מה שהיו צריכים לעשות לפנ"ז. וכמו פסח שני שהוא "תשלומין דראשון"12, כיון שבפסח שני אין חיוב מצ"ע. משא"כ בת"ת – כיון שהחיוב הוא תמידי, בכל רגע ורגע, לא שייך בזה ענין של תשלומין (שילמד תורה אח"כ כדי להשלים מה שהחסיר לפנ"ז), כי ברגע שלאח"ז ישנו חיוב דלימוד התורה מצד עצמו, ולכן אין בו כדי להשלים ולתקן את העבר.
ועד"ז בעניננו:
כשאדם מישראל מקיים מצוה – הרי הוא מתקשר עם הקב"ה בהתקשרות וביחוד נצחי, וכמ"ש בתניא13 "ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד". והיינו, שכאשר יהודי אומר תהלים במשך חמשה רגעים ("פינף מינוט תהלים"), אין זו התקשרות עם הקב"ה למשך חמשה רגעים, כי אם התקשרות נצחית, למעלה מהזמן, אלא שיחוד נצחי זה נמשך למטה בזמן.
ועד"ז הוא גם להיפך ח"ו – שכאשר יהודי נפרד ח"ו מהקב"ה למשך זמן, אין זה ענין זמני בלבד, אלא עי"ז נחסר ענין נצחי, שהרי הי' ביכלתו להתקשר להקב"ה ביחוד נצחי ולא עשה זאת כו'. ולכן, גם אם אח"כ יעשה תשובה וישוב להתקשר עם הקב"ה – הרי אותו משך זמן שבו הי' יכול להיות בהתקשרות עם הקב"ה, שזהו ענין נצחי (כנ"ל) – יחסר לו באופן תמידי.
ולכן, אלו שניתן להם סדר תשובה – הרי אע"פ שנמצאים בחודש ניסן, צריכים להתחיל בזה תיכף ומיד. אלא, שבנוגע ללימוד "דרך חיים" (שהוא אחד מהענינים שנצטוו לעשות בסדר התשובה הנ"ל) – כיון שלימוד זה מביא לידי קו של מרירות, לא מצאתי עוז בנפשי ("האָב איך ניט געהאַט די ברייטקייט") לצוות לעשות זאת בחג הפסח10, ומ"מ, אם ירצו לעשות זאת מעצמם – הרי זה דבר נכון ("אַ גלייכע זאַך"), ותבוא עליהם ברכה, ובודאי ימהר עוד יותר את ההתקשרות שלהם עם הקב"ה, והיציאה מההגבלות כו'.
ה. ונחזור לעניננו – החידוש דחג הפסח על כל המועדים:
כל המועדים – קשורים עם המשכה שהיא בהגבלה, כיון שהיא קשורה להשגת האדם (כנ"ל).
משא"כ ההמשכה דחג הפסח – היא המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות, כמאמר14 "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם". והיינו, שמבלי להתחשב עם מעמדם ומצבם של בנ"י, שהיו אז במעמד ומצב ד"ואת ערום וערי'"15 – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו", מבלי להתחשב עם שום דבר.
ו. וכן הוא בכל חג הפסח – שישנה המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות, ונמשכת למטה, בבני חיי ומזוני רויחי,
לא מתחשבים בשום דבר; לא בדעת הרופאים האומרים שע"פ טבע אין ביכלתם להוליד ילדים, ואפילו לא בהגבלות הרוחניות דסדר השתלשלות, אלא כל הענינים נמשכים בהצלחה,
החל מהענין דבני, בנים זכרים, "איש (ש)דרכו לכבוש"16, ויקראום ע"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואלו שאינם יכולים ליתן שם זה – יקראום בשמו של הצמח-צדק17.
וכאמור, שענינו של חג הפסח הוא יציאה מכל ההגבלות, הן ממיצרים והגבלות בגשמיות והן ממיצרים והגבלות ברוחניות, ועד ליציאה מהגבלות לאמיתתה – שתהי' בביאת משיח צדקנו, למטה מעשרה טפחים, במהרה בימינו.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להמשיך לנגן "ממצרים גאלתנו" ו"א-לי אתה", וגם לרקוד, ורקדו בביהמ"ד, וגם כ"ק אדמו"ר שליט"א רקד עם הקהל במחול בשמחה גדולה].
* * *
ז. ביום א' דחג הפסח – מחר – מתפללים תפלת טל ("מ'בענטשט טל").
והנה, אמרו חז"ל18 "טל לא מיעצר". וזהו החילוק בין "מטר" ל"טל"19 – שמטר הו"ע הקשור עם אתערותא דלתתא, ולכן יש בזה הגבלות כפי אופן העבודה שלמטה, משא"כ "טל לא מיעצר", כיון שהוא למעלה לגמרי ממדידות והגבלות.
ובהתאם לכך – בודאי יומשכו כל ההמשכות בכל המצטרך, בלי הגבלות.
[טרם צאתו אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]
לילה זה הוא הרי "ליל שמורים"20 מכל הענינים הבלתי-רצויים, וענין זה נמשך על כל השנה כולה21.
Start a Discussion