[The following laws apply when a person has a 100 log of wine that are tevel according to Scriptural Law.1 If he says: "The two lugim that I will separate are terumah;2 the ten are the first tithe, and the nine are the second tithe,"3 he should not begin drinking and leave over the quantity designated as terumah and the tithes at the end. Instead, he should make the separations and then drink. We do not say that the wine he left over at the end is retroactively considered as if it was set aside in the beginning.4 [The rationale for this stringency is that] the obligation [to separate] terumah and the tithes is Scriptural in origin, and with regard to [matters of] Scriptural Law, we do not say that we will consider it as if a separation has been made unless it actually has been made.5


מי שהיו לו מאה לוג של יין טבול מן התורה ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהן הרי הן תרומה ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות אלא יפריש ואחר כך ישתה ואין אומרין זה שהניח בסוף כאילו נברר תחלה מפני שחיוב תרומה ומעשרות מן התורה ואין אומרין בשל תורה נחשוב כאילו נברר עד שיברור:


When a person specifies that his tithes were located at the opening of a jug [of wine], he should not drink from the bottom of the barrel. If he specifies that they are at the bottom, he should not drink from the top. [The rationale is that] the liquids intermingle.6 If, by contrast, one specified [that the tithes for produce] were at the opening of a storage container, one may eat from the bottom.7 If one specified that they were located at the bottom, one may eat from the top.8


הקובע מעשרותיו בפי החבית לא ישתה משוליה בשוליה לא ישתה מפיה מפני שהמשקין מעורבין אבל הקובע בפי המגורה אוכל משוליה קבע בשוליה אוכל מפיה:


A person can designate certain produce as the second tithe and then redeem it.9 [Afterwards,] he may designate that same produce as the first tithe10 for this batch of produce or terumat ma'aser for other produce.11


ויש לאדם לקבוע מעשר שני ופודהו ועושהו מעשר ראשון על אותן הפירות או תרומת מעשר למקום אחר:


When a person sets aside produce to use them for the separation of tithes,12he may continue to separate tithes relying on this produce on the assumption that it is intact, eating and drinking [from the produce from which he intended to separate tithes] until the entire quantity that was set aside has become tithes. He then gives that to a Levite. [If later] he discovers that the produce that he set aside [for tithes] has been lost, he must show concern for all the tithes that he set aside.13 He should not, however, tithe [the second time] with certainty.14


המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואוכל ושותה עד שיעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר ונותן ללוי מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל שהפריש ואינו מעשר ודאי:


When a person lends money to a priest,15 a Levite,16 or a poor person,17 so that he can separate [produce] for the money [they owe] from the portions due them,18 he may continue to separate tithes on their behalf on the assumption that they are alive. He need not show concern that the priest or Levite died or the poor man became wealthy.19


המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש על אותן המעות מחלקו מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מתו הכהן או הלוי או העשיר העני:


How should he make these separations on their behalf? He should separate terumah, the first tithe, or the tithe for the poor20 and give it to another person for the sake of the priest, Levite, or poor person to whom he lent money.21 If [the debtors] would frequently take these separations from him or if he was accustomed to give these separations to them alone, he need not give them to another person on their behalf.22

After [the lender] makes these separations, he calculates the worth of the produce he separated and deducts it from the loan. [He continues doing this] until he repays the entire debt. He may sell the terumah to any priest of his choice and may partake of the tithes [himself].


כיצד מפריש עליהן מפריש תרומה או מעשר ראשון או מעשר שני מפירותיו ומזכה בהן על ידי אחר לאותו כהן או הלוי או העני שהלוום ואם היו רגילין ליטול ממנו והוא רגיל שלא יתן אלא להן אינו צריך לזכות ע"י אחר ואחר שמפריש מחשב כמה שוה זה שהפריש ומנכה מן המלוה עד שיפרע כל חובו ומוכר התרומה לכל כהן שירצה ואוכל המעשרות:


When he calculates the worth of the produce that he set aside, he has the right to consider their value according to the lower market price.23 This is not considered as interest.24 The Sabbatical year does not remit such a debt.25

If the lender desires to nullify this arrangement, he may not.26 But if [the borrowers] seek to do so, they may. If the owner despaired of receiving payment from them, he can no longer make these separations on their behalf. For we may not make separations because of [a debt that] was lost.27

If the priest, Levite, or poor person who borrowed money dies, he cannot continue to separate on their behalf unless he receives permission from the heirs.28 [Moreover, even if permission is granted,] it is effective only when [the deceased] left the heirs [a tract of] land at least the size of a needle.29 If, however, he left them only money, permission from the heir is not effective.30 If he made the loan in court on the condition that he will make the separations on their behalf for this money, it is not necessary for him to receive permission from the heirs.31

If the poor person became wealthy, he may no longer separate [the tithe for the poor] on his behalf.32 Even though he made the loan in court, [the recipient] may retain the funds in his possession.33


כשהוא מחשב מה שוים הפירות שהפריש יש לו לחשב כשער הזול ואינו חושש משום רבית ואין השביעית משמטת חוב זה ואם בא בעל הבית לחזור אינו חוזר אבל אם רצו אלו שלקחו המעות לחזור חוזרין נתייאשו מהן הבעלים אין מפרישין עליהן שאין מפרישין על האבוד מת הכהן או הלוי או העני שהלוום אינו יכול להפריש עליהן מחלקן כדרך הזו עד שיטול רשות מן היורשין והוא שיניח להן קרקע אפילו מלא מחט אבל אם הניח כספים אין רשות היורש מועלת ואם הלוום בב"ד ע"מ שיפריש על מעות אלו מחלקם אינו צריך ליטול רשות מן היורשין העשיר העני אין מפרישין עליו אעפ"י שהלווהו בב"ד זוכה הלה במה שבידו:


When an Israelite tells a Levite: "I am in possession of a kor34 of tithes for you," the Levite has the right to designate that produce as terumat ma'aser for other produce even if he did not draw it into his possession.35 If the Israelite gives it to another Levite, the first individual has nothing more than complaints against him.36


ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אע"פ שלא משך ואם נתנו הישראל ללוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת:


When a person has produce in a silo and gives a se'ah to a Levite37and a se'ah to a poor person,38 he should not set aside eight se'ah from the silo and partake of it39 unless he knows with certainty that the two se'ah of the tithes are still intact. If, however, the Levite and/or the poor person partook of them, he may set aside only an amount of grain proportionate to what remains from the two se'ah.40


מי שהיו לו פירות במגורה ונתן סאה ללוי וסאה לעני לא יפריש ח' סאין מן המגורה ויאכלם אלא אם כן יודע ששתי סאין של מעשרות קיימין אבל אם אכלו מהן הלוי והעני אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון הנשאר משתי הסאין:


[The following laws apply when] poor people exchange the presents given them with the owner of the field, i.e., they gave him a se'ah of leket, shichachah, peah or the tithes for the poor and they took a se'ah of grain from the grain pile.41 [The grain] he takes from them is exempt from the tithes,42 even though it was prepared in the domain of the owner. [Tithes] must be separated from [the grain] they take from him even though it was given in exchange for their presents that are exempt.


עניים שהחליפו מתנותיהן עם בעל הבית כגון שנתנו לו סאה של לקט או שכחה ופאה ומעשר עני ונטלו סאה מן הגורן זה שנטל מהם פטור מן המעשר אף על פי שנעשה ברשות בעל הבית וזה שנטלו ממנו חייב אע"פ שהוא חלף מתנותיהן הפטורין:


[The following laws apply when] there are two baskets of tevel from which terumah was separated in front of a person and he says: "Let the tithes from this one be in the other one." The tithing of the first basket is effective, for he has established its tithes within the second basket. The tithing of the second basket is not effective because tithes cannot be set aside from the first basket because the obligation to tithe has already been discharged for the second basket from which the tithes from both must be separated.43


מי שהיו לפניו שתי כלכלות של טבל שנטלה תרומתן ואמר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת אמר מעשרות זו בזו וזו בזו הראשונה מעושרת שהרי קבע מעשרותיה בשנייה ואין השנייה מעושרת שאין מפרישין מעשר מן הראשונה שכבר נפטרה על השנייה שעדיין היא חייבת במעשר שתיהן:


If one says: "With regard to the tithes for these two baskets. The tithes for each one are established in the other," he has designated the tithes by name and has established the tithes within them. He therefore separates the tithes from them. He may not separate the tithes from another source.44


אמר מעשרות שתי כלכלות אלו מעשר כל אחת מהן קבוע בחברתה קרא שם וכבר קבע מעשרותיהן בהן ומוציא המעשרות שלהן ואינו יכול להוציא עליהן מעשרות ממקום אחר:


How are the tithes separated [in the above situation]? One may separate the tithes for both of them from one of them or he should separate the tithes from each one of them from itself if they were of equal [size].45 If one of them was larger than the other, one should separate the tithes for the larger one from the smaller one and the tithes for the smaller one from the larger one.46


וכיצד מעשרן מוציא מעשר שתיהן מאחת מהן או מעשר כל אחת מהן ממנה אם היו שוות ואם היתה אחת גדולה מחברתה מפריש מן הקטנה מעשר הגדולה ומן הגדולה מעשר הקטנה: