1

A rebellious elder who differed with the Supreme Sanhedrin concerning a matter whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering is liable for execution. This applies whether the court forbids the matter and he permits it or the court permits the matter and he forbids it. Even if he bases his statements on the received tradition, saying: "This is the tradition I received from my masters," and they say: "This is what appears to us as appropriate on the basis of logical analysis," since he differs with their ruling and performs a deed or directs others to do so, he is liable. Needless to say, this applies if they also rule on the basis of their having received teachings through the Oral Tradition.

Similarly, he is liable for execution if he differs with them with regard to a decree that they issued to safeguard a prohibition whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering is liable for execution. For example, if he permits the consumption of leaven on the fourteenth of Nissan during the sixth hour or forbids deriving benefit from it in the fifth hour, he is worthy of execution. Similar laws apply in all analogous situations.

א

זה שחלק על בית דין הגדול בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין שהיו הן אוסרים והוא מתיר בין שהיו הן מתירין והוא אוסר הרי זה חייב מיתה אפילו הוא היה אומר מפי הקבלה ואמר כך קבלתי מרבותי והן אומרים כך נראה בעינינו שהדין נותן הואיל ונשא ונתן עליהן בדבר ועשה או שהורה לעשות הרי זה חייב ואין צריך לומר אם הם מורים מפי הקבלה וכן אם חלק עליהם בגזרה מן הגזרות שגזרו בדבר שיש בשגגתו חטאת וזדונו כרת כגון שהתיר החמץ ביום ארבעה עשר בניסן בשעה ששית או אסרו בהנאה בשעה חמישית הרי זה חייב מיתה וכן כל כיוצא בזה:

2

The above applies whether the rebellious elder disputes a matter whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering or he disputes a matter which leads to a situation involving a prohibition whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering.

What is implied? If they disputed whether relations with a woman are adulterous or incestuous, if a shade of blood would render a woman ritually impure or not, if a woman is impure because of birth or not, if a woman is a zavah or not, if this fat is forbidden or permitted and the like, their difference of opinion involves a prohibition whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering.

What is meant by a matter that will lead to a prohibition whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering. For example, the Sages differed concerning the declaration of a leap year, if the leap year must be declared before Purim or may be declared throughout Adar, he is liable. For this leads to partaking of chametz on Pesach. Similarly, if they differed with regard to a matter of financial law or with regard to the number of judges able to adjudicate matters of financial law, he is liable. For according to the opinion which maintains that the defendant is liable to the plaintiff, everything which he expropriated from him was expropriated according to law and according to the decisions of the court. But according to the opposing view, whatever he expropriated is stolen property. If he uses it to consecrate a woman, she is not consecrated. And yet according to the opinion that the person expropriated his own property, the consecration is valid. If another person engages in relations with her willfully, he is liable for kerait and if he engages in relations with her inadvertently, he is liable to bring a sin offering. Thus their difference of opinion led to a matter whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering.

Similarly, if their difference of opinion concerned lashes, if one person was liable to receive lashes or not, or they differed with regard to the number of judges in whose presence lashes must be administered, he is liable. For according to the opinion who says that he should not be lashed, the court is injuring him and the judges are liable to make financial restitution. Anything expropriated from them is taken according to law. But according to the opinion which says that he is liable for lashes, everything he expropriates from them is stolen property. If he uses it to consecrate a woman, she is not consecrated.

Similarly, if they differed with regard to whether or not a person is obligated to pay after making an endowment evaluations or interdicted property, he is liable. For according to the opinion that says that he is not liable to pay, if it is taken from him, it is stolen property and if it is used to consecrate a woman, the consecration is not valid.

Similarly, he is liable if he differed with the majority concerning the redemption of consecrated property, had they been redeemed or not. For according to the opinion that the redemption is invalid, if he used that article to consecrate a woman, the consecration is not valid.

Similarly, if they differed with regard to bringing an eglah arufah, whether a city is obligated to bring or not, he is liable. For according to those who say that city is obligated to bring the calf, it is forbidden to derive benefit from it and if he uses it to consecrate a woman, the consecration is not valid. Similar concepts apply if they differed with regard to orlah. And similar concepts apply with regard to leket, shichechah, and pe'ah, if they differ whether it belongs to the poor or to the owner, he is liable. For according to the opinion which says that it belongs to the owner, it is stolen property in the hands of the poor and if one consecrates a woman with it, she is not consecrated.

Similarly, if the rebellious elder differs with the court with regard to a category of factors that impart ritual impurity, e.g., blemishes on the skin, blemishes on homes, or blemishes on garments, he is liable. For according to the opinion that the person is pure, he is permitted to enter the Temple and partake of consecrated foods, but according to the opinion that he is impure, if he enters the Temple or partakes of consecrated food willfully, he is punishable by kerait, and if he does so inadvertently, he is liable for a sin offering. Similar concepts apply if they differed with regard to the purification of a person afflicted by tzara'at, if he can be purified or not.

Similarly, he is liable if they differ with regard to the obligation to make a sotah drink the water which conveys the curse: Is a woman required to drink the water or is she not required? For according to the person who says that she must drink, if her husband dies before she drinks, she is forbidden to her yevam, while according to the person who says that she is not required to drink, she may perform the rite of yibbum. Similar laws apply in all analogous situations.

It is necessary to investigate and examine whether a difference of opinion will lead to these consequences. If it will lead to another consequence - which after a series of even 100 consequences - that will bring about a situation involving a prohibition whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering, the rebellious elder is liable. This applies regardless of whether he ruled leniently and the others ruled stringently or he ruled stringently and they ruled leniently.

ב

אחד שנחלקו בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת או שנחלקו בדבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כיצד נחלקו באשה זו אם היא ערוה אם לאו אם מראה דם זה מטמא באשה או לא אם זו טמאה לידה או לא אם זו זבה או לא אם חלב זה אסור או מותר וכל כיוצא באלו הרי זה חולק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכיצד דבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כגון שנחלקו בעיבור שנה אם מעברים עד הפורים או בכל אדר הרי זה חייב שזה מביא לידי חמץ בפסח וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות או במנין הדיינין שדנין דיני ממונות הרי זה חייב שהרי לדבריו של זה שאומר שזה חייב לזה כל שנטל ממנו כדין נטל וע"פ בית דין נטל ולדבריו של זה שאומר פטור או שאמר שאין אלו ראויין לדון כל שנטל גזל הוא בידו ואם קדש בו אשה אינה מקודשת ולדברי האומר שלא נטל הבא עליה במזיד ענוש כרת בשוגג חייב חטאת ונמצא הדבר מביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכן אם נחלקו בדיני מכות אם זה חייב מלקות או אינו או שחלק במנין הדיינים שלוקין בפניהם הרי זה חייב שהרי לדברי האומר אינו לוקה חובלין הם בו וחייבין לשלם וכל שיטול מהן כדין נוטל ולדברי האומר בן מלקות הוא כל שיטול מהן גזל הוא בידו ואם קדש בו אשה אינה מקודשת:

וכן אם נחלקו בערכין או בחרמין אם זה חייב ליתן או אינו הרי זה חייב שהרי לדברי האומר אינו חייב ליתן אם לקחו ממנו הרי זה גזל והמקדש בו אשה אינה מקודשת וכן אם חלק עליהן בפדיון קדשים אם נפדו או לא נפדו הרי זה חייב שהרי לדברי האומר אין זה פדיון אם קדש בו אשה אינה מקודשת וכן אם נחלקו בעריפת העגלה אם אלו חייבין להביא או לא הרי זה חייב שהרי לדברי האומר חייבים להביא הרי היא אסורה בהנאה והמקדש בו אשה אינה מקודשת וכן אם נחלקו בערלה וכן אם נחלקו בלקט שכחה ופאה אם זה לעניים או לבעל הבית הרי זה חייב שהרי לדברי האומר לבעל הבית הרי זה גזל ביד העני ואם קדש בו אשה אינה מקודשת וכן אם חלק עליהן באב מאבות הטומאה כגון נגעי בשר או נגעי בתים או נגעי בגדים הרי זה חייב שהרי לדברי האומר טהור מותר להכנס במקדש לאכול קדשים ולדברי האומר טמא אם נכנס או אכל במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת וכן אם נחלקו בטהרת מצורע אם יש לזה טהרה או אין לו וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה הרי זה חייב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר אינה צריכה מתייבמת וכן כל כיוצא בזה צריכין לבדוק ולחקור אם היתה מחלוקת זו מביאה לידי דבר זה ודבר זה מביא לידי דבר שני אפילו אחר מאה דברים אם יבוא בסוף לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין שהיה הזקן מיקל והן מחמירין בין שהיה הוא מחמיר והן מקילין חייב:

3

If the difference of opinion between the rebellious elder and the court will not lead to such a situation, the rebellious elder is not liable for execution unless the difference of opinion concerns tefillin.

What is implied? If the rebellious elder gave a directive to add a fifth compartment to tefillin or he himself made tefillin with five compartment, he is liable. This applies provided he first made four compartments as required by law and then made a fifth compartment and attached it to the outer compartment. For when an outer compartment is not exposed to the open space at all times, it is unacceptable.

The obligation of a rebellious elder in such a matter is a law transmitted by the Oral Tradition. If, however, they differed with regard to other mitzvot, e.g., he disputed one of the laws concerning a lulav, tzitzit, or a shofar, one claiming that it is unacceptable and the other claiming that it is acceptable, one claiming that the person fulfilled his obligation and the other claiming he did not fulfill his obligation, or one says: "He is pure," and the other says: "He is impure two degrees removed," the elder is not liable for execution. Similar laws apply in all analogous situations.

ג

ואם לא תביא המחלוקת לידי כך הרי זה פטור חוץ ממצות תפילין בלבד כיצד הורה להוסיף טוטפת חמישית בתפילין ויעשנה חמש טוטפות הרי זה חייב והוא שיעשה בתחילה ארבעה בתים כהלכתן זה ויביא חמישית וידבק בחיצון שהבית החיצון שאינו רואה את האויר תמיד פסול וחיוב זקן ממרא על דבר זה הלכה מפי הקבלה אבל אם נחלקו בשאר מצות כגון שחלק בדבר מדברי לולב או ציצית או שופר זה אומר פסול וזה אומר כשר זה אומר יצא ידי חובתו וזה אומר לא יצא זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה הרי זה פטור מן המיתה וכן כל כיוצא בזה: