Deuteronomy Chapter 32

40For I raise up My hand to heaven, and say, 'As I live forever.'   מכִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָֽנֹכִ֖י לְעֹלָֽם:
For I raise up My hand to heaven: For in My fury, I will raise up My hand to Myself, making an oath.   כי אשא אל שמים ידי: כי בחרון אפי אשא ידי אל עצמי בשבועה:
and say, “As I live…”: This is the expression of an oath, like the verse, “’As I live,’ says the Lord, 'if not for that which you have spoken in My ears’” (Num. 14:28). So too, here in our verse [the meaning is]:“I swear, just as I live [forever]…”.   ואמרתי חי אנכי: לשון שבועה הוא אני נשבע חי אנכי:
41When I sharpen the blade of My sword, and My hand grasps judgment, I will bring vengeance upon My adversaries and repay those who hate Me.   מאאִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם:
When I sharpen the blade of My sword: If I sharpen the blade of My sword, so that it will shine (בְּרַק) [The word בְּרַק, literally lightning, means shine or flash] (see Ezek. 21:15), flandor in Old French.   אם שנותי ברק חרבי: אם אשנן את להב חרבי, כמו (יחזקאל כא, טו) למען היות לה ברק שפלנדו"ר [ברק]:
and My hand grasps judgment: leaving the attribute of mercy [and applying the attribute of justice] on My enemies who harmed Israel, for “I was angry only a little, but they helped to do harm” (Zech. 1:15). Another explanation: My hand will grasp the attribute of justice, sustaining it and exacting vengeance with it.   ותאחז במשפט ידי: להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם, (זכריה א, טו) אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. דבר אחר ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה ולנקום נקם:
I will bring vengeance upon My adversaries: Our Rabbis learned in the Aggadah (Mechilta Shemoth 14:3): By virtue of the expression in the verse,“and grasp judgment in My hand,” we understand that the nature of a human being is not like that of the Holy One, Blessed is He. For it is the nature of a human to cast an arrow, but he is unable to retrieve it. The Holy One, blessed be He, however, shoots His arrows and He can indeed retrieve them, as if He were holding them in His hand. Now, lightning is His arrow, [alluded to here] by the phrase בְּרַק חַרְבִּי, literally “the lightning of My sword,” [and the verse continues,] “and grasping judgment in My hand.” here, “judgment” refers to retribution; justize in Old French.   אשיב נקם וגו': למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי, לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, מדת בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להשיבו, והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבם, כאלו אוחזן בידו, שהרי ברק הוא חצו, ונאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, והמשפט הזה לשון פורענות הוא בלע"ז יושטיצי"א [עונש]:
42I will intoxicate My arrows with blood, and My sword will consume flesh, from the blood of the slain and the captives, from the first breach of the enemy.'   מבאַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב:
I will intoxicate My arrows with blood: of the enemy;   אשכיר חצי מדם: האויב:
and My sword will consume flesh: their flesh [i.e., of the enemy].   וחרבי תאכל בשר: בשרם:
from the blood of the slain and the captives: [All] this will happen to them, because of the sin of the blood of Israel’s slain, and of the captives they took from them.   מדם חלל ושביה: זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה ששבו מהם:
from the first breach of the enemy: From the very first breach the enemy made. For when the Holy One, Blessed is He, inflicts punishment upon the nations, He visits upon them their own sin and the sins of their ancestors, from the very first breach they made in Israel. — [Sifrei 32:42]   מראש פרעות אויב: מפשע תחלת פרצות האויב, כי כשהקב"ה נפרע מן האומות פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם מראשית פרצה שפרצו בישראל:
43Sing out praise, O you nations, for His people! For He will avenge the blood of His servants, inflict revenge upon His adversaries, and appease His land [and] His people.   מגהַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ:
Sing out praise, O you nations, for His people: At that time, the nations will praise Israel, saying: "You see, now, what the praise of this nation is! That they cleaved to the Holy One, Blessed is He, through all the sufferings that befell them, and they did not forsake Him! They appreciated His goodness and His praise!   הרנינו גוים עמו: לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו:
and He will avenge the blood of His servants: i.e., [God will avenge] the shedding of their blood, as the phrase literally means.   כי דם עבדיו יקום: שפיכות דמיהם כמשמעו:
inflict revenge upon His adversaries: for the robbery and the violence [which they perpetrated against Israel], like the matter that is stated, “Egypt will be a desolation and Edom as a desolate wilderness, for the violence against the children of Judah…” (Joel 4:19); and Scripture also states, “For the violence against your brother Jacob…” (Obad. 1: 10).   ונקם ישיב לצריו: על הגזל ועל החמס, כענין שנאמר (יואל ד, יט) מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה, ואומר (עובדיה א, י) מחמס אחיך יעקב וגו':
and appease His land and His people: And He will appease His land and His people for the distresses that they experienced, and that the enemy perpetrated against them.   וכפר אדמתו עמו: ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב:
and appease: Heb. וְכִפֵּר, an expression of conciliation and appeasement, as in the verse, אֲכַפְּרָה פָּנָיו, which is rendered in the Targum as: “I will appease his anger” (Gen. 32:21).   וכפר: לשון רצוי ופיוס, כמו (בראשית לב, כא) אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה:
and appease His land: And what is His land? His people. When His nation is comforted, His land is also comforted. Thus, Scripture says, “O Lord, You have appeased Your land” (Ps. 85:2). How have You appeased Your land? [That same verse continues:] “You have returned the captivity of Jacob.” This [section] is explained in different ways in Sifrei. Rabbi Judah and Rabbi Nehemiah differed regarding its explanation: Rabbi Judah explains the whole section as referring to Israel, while Rabbi Nehemiah explains the whole section as referring to the other nations. [Now Rashi proceeds to explain this whole section according to the two approaches.] Rabbi Judah explains it as referring to Israel, as follows: From “I said that I would make an end of them,” until “The Lord did none of this!” [verses 26-27], as I have explained above. [Verse 28:] “For that nation is lacking counsel” means that Israel lacks My Torah, because the Torah provides Israel with sound counsel; “and they have no understanding” means that they do not reflect on how one individual of the nations could pursue one thousand of them, unless it is “because their Rock had sold them over” (verse 30); “for their rock is not like our [Mighty] Rock” (verse 31). Everything is as I have explained it until the end. Rabbi Nehemiah explains the section as referring to the other nations, [as follows]: [Verse 28:] ”For they are a nation devoid of counsel,” until “Nevertheless, our enemies sit in judgment” (verses 28-31), he explains as I explained.   וכפר אדמתו: ומה היא אדמתו עמו. כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר (תהלים פה, ב) רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב. בפנים אחרים היא נדרשת בספרי, ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה דורש כולה כנגד ישראל, ור' נחמיה דורש כולה כנגד האומות. רבי יהודה דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם, כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת. כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה. ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם, כי לא כצורנו צורם, הכל כמו שפירשתי עד תכליתו. ור' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אבד עצות המה, כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים:
[32] For their vine is of the vine of Sodom: That of the nations,   כי מגפן סדום גפנם: של אומות:
and of the field of Gomorrah…: And the nations do not give any thought to attribute the greatness to Me.   ומשדמת עמורה וגו': ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי:
their grapes are grapes of rosh: This is what Scripture says, “Were it not that the enemy’s wrath was heaped up (verse 27)” against Israel, to poison and embitter them, and therefore (verse 32), “they have bitter clusters,” and they will be forced to eat them because of what they did to My children.   ענבמו ענבי רוש: הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם, לפיכך אשכלות מרורות למו להלעיט אותם על מה שעשו לבני:
[33] Their wine is the bitterness of serpents: ready to give them [the nations] to drink because of what they did to them [Israel].   חמת תנינם יינם: מוכן להשקותם על מה שעושין להם:
[34] [Is it not] stored up with Me: i.e., this cup [of poison], as Scripture states, “For a cup is in the hand of the Lord […which all the wicked of the world will…drink]” (Ps. 75:9). [35]   כמוס עמדי: אותו הכוס, שנאמר (תהלים עה, ט) כי כוס ביד ה' וגו':
at the time their foot trips: [i.e., when the nations’ foot trips,] as Scripture says, “A foot will trample it,” [referring to the downfall of the wicked] (Isa. 26:6).   לעת תמוט רגלם: כענין שנאמר (ישעיה כו, ו) תרמסנה רגל:
[36] For the Lord will judge His people: when explaining the section according to this [Rabbi Nehemiah’s] explanation, [the word כִּי in the expression] כִּי יָדִין does mean “because,” and the judgment spoken of here does not refer to sufferings [of Israel], but rather, the verse means: Because God will plead the cause of Israel against those who have oppressed her, when “He sees that the [nations’] power is increasing…” [37]   כי ידין ה' עמו: בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון יסורין, אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם, כי יראה כי אזלת יד וגו':
Then he will say, “Where is their Deity?”: The enemy will say, “Where is Israel’s God?” just as the wicked Titus said, when he rent the veil [of the Holy Temple] (see Gittin 56b), as Scripture states, “And my enemy will see [God’s righteousness], and shame will cover her, who says to me, ‘Where is the Lord, your God?’” (Micah 7:10).   ואמר אי אלהימו: האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגדר את הפרכת, כענין שנאמר (מיכה ז, י) ותרא אויבתי ותכסה בושה האומרה אלי איו ה' אלהיך:
[39] See now that it is I!: Then the Holy One, Blessed is He, will reveal His salvation and say: “Now you see that it is I! I am the One!” From Me the evil befell you, and from Me good will come upon you;   ראו עתה כי אני וגו': אז יגלה הקב"ה ישועתו ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא מאתי באת עליהם הרעה ומאתי תבא עליהם הטובה:
and no one can rescue from My Hand: i.e., who will rescue you from the disaster I will bring upon you.   ואין מידי מציל: מי שיציל אתכם מן הרעה אשר אביא עליכם:
[40] For I raise up My place to heaven: Heb. כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי. This is to be understood as, “I have raised up (נָשָׂאתִי).” My Divine Presence has always dwelt in the heaven, as the Targum renders it. And even if a weak one is above, and a strong one is below, the fear of the one above is upon the one below. How much more is this so, since the Mighty One is above, and the weak one is below?!   כי אשא אל שמים ידי: כמו כי נשאתי, תמיד אני משרה מקום שכינתי בשמים, כתרגומו אפילו חלש למעלה וגבור למטה, אימת העליון על התחתון, וכל שכן שגבור למעלה וחלש מלמטה:
My place: [According to this explanation, the word] יָדִי means “the [dwelling] place of My Divine Presence,” as in the verse, “every man in his place (יָדוֹ)” (Num. 2:17). [Continues God:] Now, it was within My power to punish you [nations] immediately, but I said, “As I live forever,” I will not hasten to exact punishment-there is time for this, because I live forever! I will exact the punishment [from the nations] in the latter generations. Furthermore, I have the power to exact punishment both from the living and the dead. A mortal king, who may die at any moment, hastens to avenge himself during his lifetime, because either he or his enemy may die without seeing his punishment being meted out upon him, but I, [says God,] live forever, so that if the enemy dies and I have not yet exacted punishment upon them, I will exact punishment from them when they are dead.   ידי: מקום שכינתי, כמו (במדבר ב, יז) איש על ידו, והיה בידי להפרע מכם, אבל אמרתי שחי אנכי לעולם, איני ממהר לפרוע, לפי שיש לי שהות בדבר, כי אני חי לעולם, ובדורות אחרונים אני נפרע מהם והיכולת בידי להפרע מן המתים ומן החיים. מלך בשר ודם שהוא הולך למות ממהר נקמתו להפרע בחייו, כי שמא ימות הוא או אויבו ונמצא שלא ראה נקמתו ממנו, אבל אני חי לעולם ואם ימותו הם ואיני נפרע בחייהם, אפרע במותם:
[41] When I sharpen the blade of my sword: There are instances in Scripture where the word אִם is not used conditionally [i.e., it does not mean “if”. Here, אִם means “when,” and thus, the verse means:] “When I sharpen the blade of My sword, and My hand grasps judgment…,” and all these remaining verses are as I have explained them above.   אם שנותי ברק חרבי: הרבה אם יש שאינם תלויין, כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו', כמו שפירשתי למעלה: