Chapter 34

1The Lord spoke to Moses, saying:   אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
2Command the children of Israel and say to them, When you arrive in the land of Canaan, this is the land which shall fall to you as an inheritance, the land of Canaan according to its borders.   בצַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּנַֽחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻֽלֹתֶֽיהָ:
This is the land which shall fall to you: Since many precepts apply to the Land [of Israel] and do not apply outside the Land, Scripture found it necessary to chart the outer limits of its boundaries from all sides, to inform you that the precepts apply everywhere within these borders.   זאת הארץ אשר תפול לכם וגו': לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות:
shall fall to you: Since it was apportioned by lot, the division is described in terms of נְפִילָה, falling [a word commonly used in connection with lots]. The Midrash Aggadah says that [this expression is used here] because the Holy One, blessed is He, cast down [lit., caused to fall] from heaven the celestial ministers of the seven [Canaanite] nations, and shackled them before Moses. He said to him [Moses], See, they no longer have any power. — [Mid. Tanchuma]   תפול לכם: על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר ע"י שהפיל הקב"ה שריהם של שבע אומות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח:
3Your southernmost corner shall be from the desert of Zin along Edom, and the southern border shall be from the edge of the Sea of Salt [the Dead Sea] to the east.   גוְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת־נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר־צִ֖ן עַל־יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָֽם־הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה:
Your southernmost corner shall be: The southern flank extending from east to west.   והיה לכם פאת נגב: רוח דרומית אשר מן המזרח למערב:
from the desert of Zin: which adjoins Edom, beginning in the southeastern corner of the land of the nine tribes. How? Three lands lie south of the Land of Israel, each adjoining the other-part of Egypt, the entire land of Edom, and the entire land of Moab. The land of Egypt is in the southwestern corner, as it says [later] in this passage, “from Azmon to the stream of Egypt and its ends shall be to the sea” (verse 5). The stream of Egypt ran through the entire length of Egypt, as it says, “from the Shihor [river], which is along the face of Egypt” (Josh. 13:3), and it intervenes between the land of Egypt from the Land of Israel. The land of Edom adjoins it [Egypt] from the east, and the land of Moab adjoins the land of Edom at the southeastern corner [of the land of Israel]. When the Israelites departed from Egypt, had the Omnipresent wished to expedite their entry into the Land, He would have taken them northward across the Nile, and they would have thus entered the Land. But He did not do so, and this is the meaning of what is said, “God did not lead them [by] way of the land of the Philistines” (Exod. 13:17). For they [the Philistines] dwelt by the sea in the west of the land of Canaan, as it says regarding the Philistines, “those who inhabit the coastal area, the Cherethite nation” (Zeph. 2:5). He did not lead them by that route, but diverted them and took them along the southern route, to the desert. Ezekiel called it “the desert of the nations” (Ezek. 5:35) because several nations dwelt alongside it. He led them along the south, always from west to east, until they arrived at the southern end of the land of Edom. They asked the king of Edom for permission to enter his land and traverse its width in order to enter the Land [of Israel], but he refused, and they had to turn and travel along the entire south of Edom until they reached the southern end of the land of Moab, as it says, “He sent [messengers] also to the king of Moab, but he was unwilling” (Jud. 11:17). They then traversed the entire southern boundary of Moab, right to the end, and then turned northward until they had passed along its entire eastern boundary, along its width, and when they finished its eastern boundary, they came upon the land of Sihon and Og, who dwelt to the east of the land of Canaan, with the Jordan [river] intervening between them. This is the meaning of what is stated concerning Jephthah,“And they went through the desert and went around the land of Edom and the land of Moab, and they came to the east of the land of Moab” (ibid. 18). They conquered the lands of Sihon and Og, which were to the north of Moab, and came near to the Jordan, opposite the northwestern corner of the land of Moab. Hence, the land of Canaan, which was across the Jordan to the west, has its southeastern corner bordering on Edom.   ממדבר צן: אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד, שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה וארץ מואב כולה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור אשר על פני מצרים. ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח, וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים. ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אומות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהכנס לארץ, ולא רצה. והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:
4The border then turns south of Maaleh Akrabim [elevation of Akrabim], passing toward Zin, and its ends shall be to the south of Kadesh barnea. Then it shall extend to Hazar addar and continue toward Azmon.   דוְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְהָיוּ֙ (כתיב והיה֙) תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר־אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה:
The border then turns south of Maaleh Akrabim: Whenever the term וְנָסַב (“turns”) or וְיָצָא (“extends to”) is used, it [Scripture] informs us that the border was not straight, but veered outward; the boundary line bent to the north, angling westward, so that the border passed south of Maaleh Akrabim, so that Maaleh Akrabim was within the border.   ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים: כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר:
passing toward Zin: Heb. צִנָה, to Zin, as in מִצְרַיְמָה, to Egypt.   ועבר צנה: אל צין כמו מצרימה:
its ends shall be: Heb. תוֹצְאֹתָיו, its ends, to the south of Kadesh-barnea.   והיו תוצאותיו: קצותיו. בדרומה של קדש ברנע:
it shall extend: The boundary stretches northward and continues angling westward, until it reaches Hazar-addar, and from there to Azmon and from there to the stream of Egypt. The term “turns” is used here, because Scripture writes,“it shall extend to Hazar-addar.” For it began to widen after passing Kadesh-barnea, and the width of that strip which protruded northward was from Kadesh-barnea to Azmon. From there onward, the boundary narrowed and turned southward, reaching the river of Egypt, and from there westward to the Great Sea, which is the western boundary of the entire Land of Israel. Thus, the river of Egypt is in the southwestern corner.   ויצא חצר אדר: מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:
5The border then turns from Azmon to the stream of Egypt, and its ends shall be to the sea.   הוְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵֽעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה:
and its ends shall be to the sea: To the western border, for the southern border no longer stretches westward past there.   והיו תוצאותיו הימה: אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:
6The western border: it shall be for you the Great [Mediterranean] Sea and the border this shall be your western border.   ווּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם:
The western border: And what was the western border?   וגבול ים: ומצר מערבי מהו:
[It shall be for you] the Great Sea: As a boundary.   והיה לכם הים הגדול: למצר:
and the border: The islands in the sea are also included in the border. These islands are called isles in old French. — [Gittin 8a]   וגבול: הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי"ש [איים]:
7This shall be your northern border: From the Great [Mediterranean] Sea turn yourselves toward Mount Hor.   זוְזֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן־הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר:
northern border: Heb. גְּבוּל צָפוֹן, the northern boundary.   גבול צפון: מצר צפון:
From the Great Sea turn yourselves toward Mount Hor: which is the northwestern corner. Its summit slopes down into the sea. Some of the expanse of the sea is inward of it and some outside it.   מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר: שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים הימנו וחוצה הימנו:
turn yourselves: Change your direction, to move from west to north, toward Mount Hor.   תתאו: תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר:
turn yourselves: An expression denoting a slant, as in “the [slanting] chamber (תָּא) of the guards” (I Kings 14:28); “the chamber (תָּא) of the gate” (Ezek. 40:10), which are called apendiz in old French [penthouse, lean-to, a small building with a sloping roof, attached to a main building] for it is curved and sloping.   תתאו: לשון סיבה, כמו (ד"ה ב' יב, יא) אל תא הרצים, (יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי"ץ [מבנה בעל גג משופע], שהוא מוסב ומשופע:
8From Mount Hor turn to the entrance of Hamath, and the ends of the border shall be toward Zedad.   חמֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּֽוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה:
From Mount Hor: you shall turn and continue along the northern border eastward, and then you will arrive at the entrance to Hamath, which is Antioch. - [Targum Yerushalmi]   מהר ההר: תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא:
and the ends of the border: Heb. תּוֹצְאֹת הַגּבוּל, the ends of the border. Whenever [Scripture] mentions “the ends of the border” either the boundary line ends there completely and does not continue further in that direction, or from there it spreads out, broadens, and extends backwards, continuing in a more slanting direction than [encompassed in] the original expanse. In relation to the breadth of the original dimension, it is called the ends, for that dimension ends there.   תוצאות הגבול: סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולענין רוחב המדה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה אותה מדה:
9The border shall then extend to Ziphron, and its ends shall be Hazar enan; this shall be your northern border.   טוְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶה־יִּֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן:
and its ends shall be Hazar-enan: This is the end of the northern border, and Hazar-enan is situated in the northeastern corner. From there“you shall then turn yourselves” toward the eastern border.   והיו תוצאתיו חצר עינן: הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי:
10You shall then turn yourselves toward the eastern border, from Hazar enan to Shepham.   יוְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵֽחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה:
You shall then turn yourselves: Heb. וְהִתְאַוִּיתֶם, a term denoting turning or veering, cognate with [the term] תְּתָאוּ.   והתאויתם: לשון הסבה ונטיה כמו תתאו:
to Shepham: on the eastern boundary, and from there to Riblah.   שפמה: במצר המזרחי ומשם הרבלה:
11The border descends from Shepham toward Riblah, to the east of Ain. Then the border descends and hits the eastern shore of Lake Kinnereth.   יאוְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָֽרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֗ל וּמָחָ֛ה עַל־כֶּ֥תֶף יָֽם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה:
east of Ain: [Ain is] the name of a place, and the border passes east of it, so that Ain is situated within the border and is part of the Land of Israel.   מקדם לעין: שם מקום. והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא:
Then the border descends: As the border proceeds from north to south, it descends.   וירד הגבול: כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך:
and hits the... shore: [Heb. כֶּתֶף, lit. shoulder: i.e.,] the side.   ומחה על כתף: אל עבר:
and hits the eastern shore of Lake Kinnereth: For Lake Kinnereth was within the border to the west, and the border which is east of Lake Kinnereth, descends to the Jordan. The Jordan flows from north to south diagonally, slanting eastward, moving toward the land of Canaan opposite Lake Kinnereth, and extending along the eastern flank of the Land of Israel, opposite Lake Kinnereth, until it falls into the Sea of Salt [the Dead Sea], and from there the border ends with its ends at the Sea of Salt, from which the southeastern border begins. This is how it is encompassed from all its four sides.   ים כנרת קדמה: שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של א"י כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:
12The border then continues down along the Jordan, and its ends is the Sea of Salt [the Dead Sea]; this shall be your Land according to its borders around.   יבוְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻֽלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב:
13Moses commanded the children of Israel saying, "This is the Land which you are to apportion for inheritance through lot, that the Lord has commanded to give to the nine and a half tribes.   יגוַיְצַ֣ו משֶׁ֔ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַֽחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה:
14For the tribe of Reuben's descendants according to their fathers' house, and the tribe of Gad's descendants according to their fathers' house, and half the tribe of Manasseh have already received their inheritance.   ידכִּ֣י לָֽקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָרֽאוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָֽקְח֖וּ נַֽחֲלָתָֽם:
15The two and a half tribes have received their inheritance on this side of the Jordan, near Jericho in the east, toward the sunrise."   טושְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה:
in the east toward the sunrise: Heb. קֵדְמָה, meaning toward the front of the world, which is in the east, for the east side is called the forefront [lit., the face] and the west is called the back. Thus, the south is to the right, and the north is to the left.   קדמה מזרחה: אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:
16The Lord spoke to Moses saying:   טזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
17These are the names of the men who shall inherit the land on your behalf: Eleazar the kohen and Joshua the son of Nun.   יזאֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִֽיהוֹשֻׁ֖ע֙ בִּן־נֽוּן:
who shall inherit the land of your behalf: Heb. לָכֶם, on your behalf. Each chieftain was an administrator for his tribe, to divide the tribal inheritance among families and individuals. He chose a suitable portion for each one, and whatever they did was binding, as if they had been designated as agents [by the members of the tribes]. It is not possible to render this word לָכֶם as every לָכֶם in Scripture, [meaning“to you,”] for in that case, it should have written יַנְחִילוּ לָכֶם, [in the hiph’il, the causative conjugation, they shall give it to you to inherit], but the word יִנְחֲלוּ [in the kal, simple conjugation] means that they shall inherit for you, on your behalf and in your stead, as in, “The Lord will wage war for you לָכֶם” (Exod. 14:14).   אשר ינחלו לכם: בשבילכם כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:
18You shall take one chieftain from each tribe to [help you to] acquire the land.   יחוְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת־הָאָֽרֶץ:
to [help you] to acquire the land: To take possession of the land and apportion it in your stead.   לנחול את הארץ: שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם:
19These are the names of the men: for the tribe of Judah, Caleb the son of Jephunneh.   יטוְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה:
20For the tribe of the descendants of Simeon, Samuel the son of Ammihud.   כוּלְמַטֵּה֨ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
21For the tribe of Benjamin, Elidad the son of Chislon.   כאלְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן־כִּסְלֽוֹן:
22The chieftain for the tribe of the descendants of Dan, Bukki the son of Jogli.   כבוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי־דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן־יָגְלִֽי:
23For the descendants of Joseph; the chieftain for the tribe of the descendants of Manasseh, Hanniel the son of Ephod.   כגלִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן־אֵפֹֽד:
24The chieftain for the tribe of the descendants of Ephraim, Kemuel the son of Shiphtan.   כדוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן־שִׁפְטָֽן:
25The chieftain for the tribe of the descendants of Zebulun, Elizaphan the son of Parnach.   כהוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִֽיצָפָ֖ן בֶּן־פַּרְנָֽךְ:
26The chieftain for the tribe of the descendants of Issachar, Paltiel the son of Azzan.   כווּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יִשָּׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן־עַזָּֽן:
27The chieftain for the tribe of the descendants of Asher, Ahihud the son of Shelomi.   כזוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן־שְׁלֹמִֽי:
28The chieftain of the tribe of the descendants of Naphtali, Pedahel the son of Ammihud.   כחוּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי־נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן־עַמִּיהֽוּד:
29These are the ones whom the Lord commanded to apportion the inheritance to the children of Israel in the land of Canaan.   כטאֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
to apportion the inheritance: They are the ones who shall divide the inheritance among you according to its portions.   לנחל את בני ישראל: שהם ינחילו אותה להם למחלקותיה: