והי' באכלכם מלחם הארץ, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג

בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

והי' באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי' ראשית עריסותיכם וגו'1. וידוע הדיוק במ"ש באכלכם מלחם הארץ2, הרי פסוק זה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז3 בבואכם אל הארץ, וא"כ, הול"ל באכלכם מלחמה, וממילא הי' מובן דקאי על לחם הארץ. גם צריך להבין מ"ש והי' באכלכם גו' תרימו תרומה, הרי הסדר הוא שהחלה קודמת להינטל קודם האכילה (כפי שהקשה הרמ"ז בפ' עקב4 ). גם צריך להבין5 מ"ש ביחזקאל6 ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, מהו ענין הברכה אשר תניח אל ביתך ע"י נתינת החלה אל הכהן. וגם, מהו דיוק הלשון (להניח ברכה) אל ביתך, ולא כמו בדרך כלל שהלשון הוא ברוך אתה, ויתן לך האלקים וכיו"ב.

ב) ויובן בהקדם ענין מצות חלה7, שהיא א' מג' המצוות שנתנו לנשים, חלה, נדה, הדלקת הנר (שהר"ת שלהם הוא חנ"ה8, או הח"ן8). דהנה אמרו רז"ל (בירושלמי9 ובמדרש10 ) שאדה"ר הי' חלתו של עולם, דכשם שבנוגע לחלה איתא במשנה11 שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים מגבהת את חלתה, כך גם באדה"ר נאמר תחילה ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו'12, ולאחרי זה וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה13, שזהו כגבל שנותן מים ואח"כ לש את העיסה14. וכיון שבחטא עה"ד קלקלה חוה את אדה"ר שהי' חלתו של עולם, הנה כדי לתקן זה, ניתנה לאשה מצות חלה. וכיון שאדה"ר הי' גם דמו של עולם (כדכתיב15 כי הדם הוא הנפש16 ), וגם נרו של עולם, הנה כדי לתקן הקלקול בענינים אלו, ניתנו לה גם מצות נדה, ומצות הדלקת הנר.

ולהעיר שג' ענינים אלו קשורים עם כללות עבודת האדם בג' הענינים דסור מרע ועשה טוב בקש שלום17, שהם כנגד ג' הקוים שעליהם העולם עומד18 והעולם קיים19 [הן בעבודת הצדיק שהולך ישר20, והן בבעל תשובה, כי גם בעבודת התשובה ישנם ג' ענינים אלו, כמבואר בלקו"ת פ' בלק ד"ה מה טובו21 ], כי22, דם נדה הוא מצות לא תעשה, שהו"ע סור מרע, וחלה היא מצות עשה, שהו"ע ועשה טוב, והדלקת הנר הו"ע התורה, תורה אור23, קו האמצעי, והו"ע בקש שלום, כמ"ש הרמב"ם24 (מהספרי25 ) שכל התורה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם, כיון שענין התורה הוא להאיר את העולם.

וכיון שע"י הקלקול באדה"ר נעשה קלקול בכל העולם [שהרי כל הנשמות היו כלולים באדה"ר26, וכמ"ש באיוב27 איפה היית ביסדי ארץ, שאמר לו הקב"ה לאיוב, היכן היתה איפה28 שלך באדה"ר, בראשו כו' או באיזה אבר שלו], הנה גם התיקון לזה הוא בכל העולם. וזהו אחד הביאורים במ"ש במצות חלה להניח ברכה אל ביתך, ביתך דייקא, שקאי על כללות העולם שעליו נאמר29 בחכמה יבנה בית, והיינו, שע"י מצות חלה שמתקנת הקלקול בחלתו של עולם, נמשכת ברכה בעולם. וכיון שכללות התיקון הוא באופן שהעולם נעשה בעילוי יותר, ביתר שאת וביתר עז, מכמו שהי' קודם, כידוע במעלת הבע"ת לגבי הצדיק [וכמו כללות הענין דירידה צורך עלי', שהעלי' היא למקום נעלה יותר מכמו שהי' לפני הירידה, דאל"כ, מהו הריוח בכל זה כו'], לכן נאמר תרימו תרומה, מלשון הרמה, שע"י מצות חלה נעשית הרמה בעולם, שיהי' בעילוי יותר מכמו שהי' קודם כו'. וכיון שתיקון הקלקול כו' הו"ע התשובה, שהיא בשעתא חדא וברגעא חדא30, לכן נאמר כאן בבואכם אל הארץ, ופירש רש"י משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבוא, כי תבואו כו', שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה כו', אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה, היינו, שלא הי' צריך לחכות עד לאחר ירושה וישיבה, אלא החיוב הוא מיד, בשעתא חדא וברגעא חדא.

ג) וביאור הענין, דהנה, כשם שהקלקול בחטא עה"ד הי' ע"י מעשה התחתונים, צ"ל גם התיקון ע"י עבודת התחתונים (ואע"פ שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו31, הרי זה בכללות ענין של עבודת התחתונים), שעי"ז פועלים הגבהה בכל העולם, והרי ההגבהה צריכה להיות מתחתיתו דוקא32. וזהו מה שהחיוב דחלה הוא באכלכם מלחם הארץ דוקא.

ובהקדים דהנה, יש ב' עניני לחם, לחם מן השמים, ולחם מן הארץ33. לחם מן השמים הו"ע המן34, שהוא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ומ"מ יש בזה גם עבודת המטה, החל מהעבודה דלקיטת המן כפשוטו שהוצרכה להיות אצל כל אחד (שהרי מ"ש בגמרא יומא35 אודות החילוקים בין צדיקים לבינונים וכו', הרי זה רק לגבי מ"ש36 שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים גו', אבל הלקיטה עצמה היתה צ"ל אצל כל אחד). ונוסף לזה הי' גם ענין אמירת הברכה, כמארז"ל37 משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד המן (ורק לאח"ז תקנו להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ), שברכה זו [שמברך את הקב"ה הזן את העולם כולו בטובו, ע"י לחם שלבב אנוש יסעד38 (אלא שזהו לחם מן השמים)] ענינה עבודת המטה. אבל עיקר הענין דלחם מן השמים הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה. אמנם, כל זה הי' הקדמה עד בואם אל ארץ נושבת39, שאז התחיל הזמן שעסקו בעבודת האדמה, החורש והזורע וכו', תנא סידורא דפת קא נקיט40, שזהו"ע לחם מן הארץ. ועז"נ41 כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת להוי' שש שנים תזרע וגו', כידוע הדיוק בזה42, שמשמעות הכתוב הוא שמיד כי תבואו אל הארץ אזי ושבתה גו', קודם שיתחילו השש שנים, ולכאורה הרי הסדר בפועל הוא להיפך, שתחלה צ"ל שש שנים תזרע וגו' ואח"כ ובשנה השביעית שבת להוי', אך הענין הוא42, שבכדי שההנהגה במשך השש שנים תהי' באופן שבשנה השביעית יהי' שבת לה', צ"ל הכניסה לארץ באופן שיודעים מלכתחילה שהתכלית והמטרה היא ושבתה הארץ שבת להוי', והיינו, שהתחלת הכניסה לארץ היא על מנת לקיים מצוות התלויות בארץ כו'.

וזהו גם ענין מצות חלה, שקודם אכילת לחם הארץ, צריך תחילה להרים חלה תרומה לה', שזהו ע"ד שאסור לאכול קודם התפלה43, כמ"ש44 לא תאכלו על הדם, היינו, שכדי שיוכל להיות ענין הבירור כו' שע"י האכילה, צ"ל הקדמת עבודת התפלה45. ובפרטיות יותר, הנה נתינת החלה היא לאכילת הכהן דוקא, דכהני שלוחי דרחמנא נינהו46, וע"י אכילת הכהנים בעלים מתכפרים47, כמו הכפרה שע"י אכילת המזבח (וזהו שאדה"ר ממקום כפרתו נברא48 ), שדוגמתה בזמן הזה היא שולחנו של אדם, כמארז"ל49 בזמן שביהמ"ק הי' קיים מזבח מכפר עליו, ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים שולחנו של אדם מכפר עליו. ויתירה מזה, כידוע בענין אכילת מזבח ואכילת אדם50, שאכילת מזבח הוא מה שנכלל במלאכים, שזהו"ע ארי' דאכיל קורבנין51, ועד לפני ארי' אל הימין52 בחיות שבמרכבה. ולמעלה מזה הו"ע אכילת אדם, אדם העליון שעל הכסא, שלמעלה מחיות המרכבה שלמטה מהכסא. וזהו ענין אכילת כהנים, שעי"ז מתעורר למעלה אכילת אדם העליון כו'. וזהו גם ענין נתינת החלה לאכילת הכהנים53.

אמנם ענין הרמת החלה קודם האכילה, להיותה בדוגמת הקדמת התפלה לפני האכילה, הרי זה ענין ששייך לעבודת נפש האלקית עצמה. וזוהי הקדמה לאכילה, באכלכם מלחם הארץ, שתהי' באופן דתרימו תרומה לה'54, היינו, שלחם הארץ, שנעשה דם ובשר כבשרו, מתעלה למדריגת המדבר וכו', ועי"ז מתברר ומתעלה הניצוץ קדושה שבלחם55, ופועל גם עלי' בכללות הארץ כו', ועד להעילוי שנפעל ע"י ברכת המזון (ברכה והודאה) שלאחרי האכילה56.

ד) והנה התורה היא נצחית (כמבואר בתניא57 ), הן בנוגע לקיום מצות חלה כפשוטה, והן בפירוש ראשית עריסותיכם חלה תרימו גו' בפנימיות הענין, שצריך ליתן לה' הראשית מכל דבר, וגם הראשית בזמן, מיד שקם משנתו כו'58, שזהו"ע תפלתי סמוכה למטתי59. ועי"ז פועלים להניח ברכה אל ביתך, הן בבית הפרטי ששייך אליו, והן בבית הכללי דכללות העולם, עליו נאמר60 בראשית ברא אלקים, שנברא בב'61, ר"ת בית, וגם ר"ת ברכה62, שנמשכת בו ברכה נעלית יותר מכמו שהי' בתחילת הבריאה (וכנ"ל שע"י תיקון הקלקול דחטא עה"ד נעשה עילוי גדול יותר מכמו שהי' לפני החטא), ועד שבאים לעילוי דלעת"ל, אלה תולדות פרץ גו'63, תולדות מלא64, שיהי' באופן נעלה יותר מהתולדות מלא דאלה תולדות השמים והארץ בהבראם65, דעולם על מילואו נברא66, בגאולה הכללית בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יהי' ריבוי טוב בגשמיות וברוחניות, וכמבואר ברמב"ם67 שכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, ועד (כפי שמסיים) שמלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים68.