בס"ד. שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. הביאור בפתגם הרב מבאַרדיטשוב1 בענין "שבת חזון"2, "מלשון מחזה, שמראין לכאו"א3 המקדש דלעתיד מרחוק", כמשל האב שעשה לבנו מלבוש יקר וקרע אותו, ועשה לו לבוש השני וגם קרעו, ואז עושה לבוש שלישי, ולפרקים רחוקים ידועים מראה לו הלבוש, באמרו, שאם יתנהג בדרך הישר יתן לו לבוש זה, ועי"ז מרגילו לילך בדרך הישר, עד שנעשה אצלו כמו טבע, שאז אינו ירא פן יחזור לסורו, והטעם שענין זה פועל4 יותר מאשר הכרוזים העליונים שמעוררים לתשובה5 ששומעת הנשמה למעלה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס6 בלקו"ש ח"ט ע' 24 ואילך.

ב. ויש להוסיף, שהעילוי המיוחד דשבת חזון שמראין לכאו"א המקדש דלעתיד, שלא מצינו דוגמתו בשאר ימים טובים, מועדים ורגלים – הוא ע"ד העילוי ד"אחד" לגבי "יחיד"7 :

ידועה השאלה8 בנוגע למ"ש בק"ש "שמע ישראל גו' הוי' אחד"9 – למה נאמר "אחד", ולא "יחיד", שמורה על יחוד נעלה יותר באין ערוך מאשר "אחד", כמבואר בכ"מ בדא"ח10 ש"יחיד" מורה על העצמות?

ומבואר בזה8 – שהן אמת ש"יחיד" הוא למעלה מ"אחד", אבל אעפ"כ, יש מעלה ב"אחד" שאין ב"יחיד", ש"אחד" מורה שהאחדות היא גם מצד העולם, שהרי "אחד" מורה שאלופו של עולם, א.', נמשך ומתייחד עם ז' רקיעים וארץ, ח.', וד.' רוחות השמים11, ובאופן שהא' (אלופו של עולם) הוא ראש התיבה, שנמשך בכל התיבה, וממשיך בה גם את ה"אור העולה על כולנה" (כמבואר בשער היחוד והאמונה12 ).

כלומר: "יחיד" מורה אמנם על העצמות, אבל לא כפי שהעצמות מתאחד עם העולם; ודוקא "אחד" מורה על העצמות כפי שמתאחד עם העולם.

ועד"ז הוא העילוי דשבת חזון לגבי כל הימים טובים – כולל גם חג השבועות, שהוא הרגל הסמוך לשבת חזון13, והרי מבואר בלקו"ת14 ש"מכל רגל הי' נמשך (ענינו של הרגל – כלשון הכתוב15 : "יראה", "לראות" ו"ליראות"16 ) עד הרגל הבא אחריו", ומזה מובן, ששבת חזון (שכולל כל הענינים שבו) מקבל השפעה מחג השבועות, זמן מ"ת:

במ"ת הי' אמנם הענין ד"אנא נפשי כתבית יהבית"17, ובאופן שהתורה ירדה למטה, ובלשון התניא18 : "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה .. בצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר", אבל אעפ"כ, הרי זה כפי שנשאר בתורה, ועדיין לא נמשך ה"אנא נפשי כתבית יהבית" בהח' ועאכו"כ בהד', כך, שזהו ע"ד הענין ד"יחיד", שמורה על העצמות כפי שהוא מצד עצמו, ולא כפי שנמשך בהח' ועאכו"כ בהד' (כמו ב"אחד").

[ורק במצוות התורה, כמו מצות תפילין – החל מכתיבת הפרשיות בדיו על הקלף, ועאכו"כ בהנחת התפילין במעשה בפועל – הרי זה נמשך בגשמיות העולם].

ובענין זה יש מעלה בשבת חזון דוקא, שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – כי, ענינו של ביהמ"ק הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"19, וכמ"ש20 "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" (בניחותא)21, שהו"ע המשכת והתלבשות העצמות בגשמיות העולם, בדברים הגשמיים, אבנים, כסף וזהב וכו', שמהם נעשה ביהמ"ק – שזהו בדוגמת העילוי ד"אחד".

ג. ובפרטיות יותר:

בביהמ"ק היתה המשכת העצמות גם בבחי' הדומם – שזוהי מעלת ביהמ"ק לגבי המשכן, כמבואר22 בענין "קורות בתינו ארזים"23, שכתלי המשכן היו מבחי' הצומח (והמכסה הי' מהחי), ורק קרקע המשכן הי' מעפר, ואילו ביהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא, בחי' הדומם, שזה קשור עם העילוי שבעבודת המטה דוקא.

ונוסף על מעלה זו שהיא גם בביהמ"ק הראשון והשני, יש מעלה נוספת בביהמ"ק השלישי ("המקדש דלעתיד" שמראין לכאו"א בשבת חזון) – כמבואר בזהר24 שעליו נאמר25 "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" ("בנינא דקוב"ה"), שלכן יהי' קיים לעד, באופן נצחי.

וכללות הענין בזה – שאע"פ שגם בבית ראשון ובית שני26 הי' גילוי מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא, הרי זה רק אתעדל"ע ששייכת ובאה ע"י אתעדל"ת, שלכן היא באופן המדוד לפי ערך האתעדל"ת; ואילו החידוש בביהמ"ק דלעתיד הוא בהמשכת אתעדל"ע שאינה יכולה לבוא ע"י אתעדל"ת להיותה בעילוי שבאין ערוך לגמרי (אלא שמתגלה רק "באתר שלים")27.

וכידוע בפירוש הכתוב28 "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", ש"יחיינו מיומיים" קאי על בית ראשון ושני, ו"ביום השלישי" קאי על ביהמ"ק השלישי29, ששייך לקו האמצעי, שעולה עד פנימיות הכתר (ולא כמו קו הימין וקו השמאל שמגיעים רק בחיצוניות הכתר)30.

ונמצא, שבביהמ"ק השלישי ישנם ב' קצוות: מחד גיסא – גילוי הכי נעלה, פנימיות הכתר; ולאידך גיסא – הרי זה נמשך למטה ביותר, בבחי' הדומם.

ולהעיר, שבחי' דומם מורה על בחי' המלכות31, ומלכות קשורה עם בחי' הכתר, כידוע בענין "אני ראשון ואני אחרון"32. אלא שבזה גופא יש חילוק בין חיצוניות הכתר – בית ראשון ובית שני, לפנימיות הכתר – ביהמ"ק השלישי.

ד. ומכל זה מובן גודל העילוי שבשבת חזון, אפילו לגבי חג השבועות, זמן מ"ת.

ואעפ"כ, נמשכת ההשפעה לשבת חזון מחג השבועות, זמן מ"ת – כי, גם הענין היותר נעלה של שבת חזון נמשך ובא בפועל ובגלוי ע"י מ"ת.

וע"ד שמצינו בנוגע לענין התשובה, שאף שהיא למעלה מהתורה, כדמוכח מזה שגם כאשר יש חסרון ופגם בתלמוד תורה, הנה התיקון על זה הוא ע"י התשובה, מ"מ, ענין התשובה גופא נאמר ונתגלה בתורה דוקא33.

ה. וכללות הענין בזה – שעי"ז ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי זה פועל אצלו שיתעורר בתשוקה וגעגועים לבנין ביהמ"ק השלישי,

– וע"ד משנת"ל בהתוועדות שלפנ"ז34 בנוגע לחודש מנחם-אב, שנתפרסם בכל תפוצות ישראל בשם "מנחם", שמורה על ענין הנחמה, שנעשית מצד התעוררות התשוקה והגעגועים לצאת מן הגלות; ומובן, שענין זה מודגש ביותר בתשעה באב עצמו, ואעפ"כ, יש מעלה בשבת חזון (שממנו מתברך תשעה באב) גם לגבי ת"ב, שהרי הענין ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" (שמעורר יותר את התשוקה והגעגועים לגאולה) מצינו רק בשבת חזון –

ועי"ז פועלים ש"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – ביהמ"ק השלישי, שיתגלה ויבוא מן השמים35, ויהי' בו גם הענין דעבודת המטה, כמשנת"ל36 שהשערים של ביהמ"ק, שנשארו קיימים, ורק "טבעו בארץ שערי'"37, יחזרו ויקבעו בביהמ"ק השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה.

* * *

ו. בהמשך להאמור לעיל שבשבת חזון "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי מובן, שלא די בכך שעצם הנשמה למעלה רואה זאת, אלא יש צורך שענין זה יבוא גם בהבנה והשגה, כדרישת תורת חסידות חב"ד שכל ענין צריך לבוא בהבנה והשגה, ועד לפועל ממש.

ולהעיר, שפתגם הנ"ל, שמקורו בתורת הבעש"ט שנתגלתה ע"י הרב מבאַרדיטשוב שהי' מתלמידי המגיד, שייך גם לתורת חסידות חב"ד, כי13, הרב מבאַרדיטשוב היתה לו שייכות וקירבה מיוחדת לרבינו הזקן (וכידוע הסיפור38 שהשיב על הטענות כו', באמרו, שזוהי שיטת הבעש"ט), ואח"כ נתגלה בפועל ע"י ר' הלל מפּאַריטש (שה"יאָרצייט" שלו בחודש מנחם-אב), שהי' חסיד של רבינו הזקן, אדמו"ר האמצעי והצ"צ39,

ומה גם שמוסיף ומסיים40 : "ויתבאר עומק ענין זה עם המבואר במ"א בענין ויגש אליו יהודא, קורות בתינו כו'", שזהו מאמר בתורת חסידות חב"ד41.

ז. ובהקדם הסיפור המובא ב"ביכלאַך"42 אודות אחיו של רבינו הזקן, ר' יהודה לייב מיאַנאָוויטש, בעמח"ס שארית יהודה, ששאל את רבינו הזקן43 : מהו הטעם שבתורת החסידות נתבארו עניני עבודה נעלים שאין אנו שייכים אליהם, ולכאורה לא נוכל לעולם להגיע אליהם.

ויש להוסיף בביאור השאלה, שלכאורה זהו ענין שלא זו בלבד שאין בו תועלת, אלא אדרבה, זהו היפך התועלת – שהרי אמרו רז"ל44 "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", וא"כ, אלו שלא יודעים הענינים הנעלים, הרי הם "שוגגין", אבל אלו שיודעים אודות הענינים הנעלים, ויודעים גם מהי הדרך להגיע אליהם, ואעפ"כ לא אוחזים בזה ("מ'האַלט ניט דערביי"), הרי הם "מזידין"!

וע"ד שמצינו בענין הכוונות שבתפלה, כוונות האריז"ל וכו', שאלו שאין דעתם יפה לכוון, מפני העדר הידיעה או מפני שאין בכחם לזכור כוונות פרטיות בעת התפלה, מספיק שיכוונו כוונה כללית: להיות תפלתו נשמעת לפניו ית' עם כל הכוונות המבוארות בספרי קבלה45 – שבאופן כזה לא יכול להיות קלקול ח"ו, כשמכוונים במעמד ומצב של העדר הידיעה כו'.

וזהו גם הביאור במ"ש בשער הכולל46 : "זה מקרוב הדפיסו סדורים בנוסח אדמו"ר (הזקן) והעמידו שם .. את האזכרות בנקודות שונות עפ"י הסוד (כידוע ש"יש .. המכוונים בכל שם וכנוי למדה המיוחדת לה"47 ), ושמעתי שאדמו"ר .. בעל צ"צ ז"ל התרעם על זה ששינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה" (שהרי הסידור הוא שוה לכל) – דלכאורה אינו מובן סיבת התרעומת: אלו ששייכים לכוונות – תהי' להם תועלת מניקוד האזכרות; ואלו שאינם שייכים לכוונות – (לא יתייחסו להניקוד, אלא) ימשיכו לכוין הכוונה הכללית?! אלא, שכאשר הניקוד אינו מופיע בסידור (השוה לכל), אין מקום לקלקול ("עס קען ניט שאַטן"), משא"כ כשישנו ניקוד ולא יודעים להשתמש בו כו'.

ועד"ז בנוגע לשאלת הרי"ל, שלימוד ענינים נעלים שלא שייכים אליהם הוא לכאורה היפך התועלת.

הן אמת שבלימוד ענינים אלו מקיימים מצות תלמוד תורה, ומה גם שזוהי פנימיות התורה, אבל, לכאורה מוטב שילמדו ענינים אחרים כדי לצאת י"ח לימוד (פנימיות) התורה, ולא ענינים כאלו שיכולים לגרום היפך התועלת ח"ו.

והשיב לו רבינו הזקן:

ביעודים דלעתיד לבוא נאמר48 "והסירותי את לב האבן מבשרכם גו'" – שהרי "אבן" הוא א' משמותיו של היצה"ר49, שמעכב את הענין ד"ואהבת גו' בכל לבבך"50, "בשני יצריך"51. ולכאורה: למה נאמר "והסירותי את לב. האבן", ולא את "מוח האבן", הרי יצה"ר ישנו גם במוח? – אך הענין הוא, ש"מוח האבן" צריכים לתקנו ולשנותו עתה, בזמן הגלות, והיינו ע"י הלימוד בהבנה והשגה, שפועל זיכוך והסרת "מוח האבן" (ואז נעשה כלי הראוי לקבל כו'); ועי"ז זוכים לעתיד לבוא לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן".

ח. ומזה מובן גם בנוגע לשבת חזון שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – שענין זה צריך לבוא גם בהבנה והשגה, ע"י ההתבוננות בפרטי הענינים דמעלת ביהמ"ק כו', ומה שיכולים ללמוד מזה בנוגע לעבודה בפועל, ובאופן ש"השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו .. וגם השכל מלובש במושכל כו'", ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו'" (כמבואר בתניא52 ), ועד שנמשך ופועל גם על המדות שבלב.

ובכן, ענין זה מבואר בקצרה במאמר של חסידות חב"ד, ור' הלל מבארו בארוכה, ונקודת הביאור היא:

יש ג' דרגות בעבודה: (א) בחי' בן, שזהו"ע ששייך לכל בנ"י. (ב) בחי' עבד נאמן, שזוהי דרגת העבודה של משה רבינו, ואעפ"כ הרי זה שייך גם לכל בנ"י, בכחו של משה, ע"י ניצוץ (אתפשטותא ד)משה שבכל אחד מישראל53, (ג) בחי' עבד שנאמר במשיח, "ועבדי דוד מלך עליהם .. ודוד עבדי נשיא להם לעולם"54, "הנה ישכיל עבדי גו' וגבה מאד"55 (כמבואר במאמרים56 שמשיח יהי' נעלה יותר אפילו ממשה רבינו).

וזוהי גם מעלת ביהמ"ק השלישי (שיתגלה לעת"ל, כשיקויים היעוד57 "ואמרת גו' אודך ה' כי אנפת בי וגו'") לגבי ב"ר וב"ש – שב"ר הוא בחי' בן, ב"ש הוא בחי' עבד נאמן (דרגת משה), וביהמ"ק השלישי יהי' בחי' "עבדי דוד" (משיח).

וכאמור לעיל – ע"י ההתבוננות בכהנ"ל נעשה זיכוך המוח, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן גו'", בביאת משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

* * *

ט. מאמר (כעין שיחה) ד"ה חזון ישעיהו גו'.

* * *

י. המדובר לעיל (במאמר58 ) אודות מ"ש59 "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", ש"קאי60 על כל יום, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"*, קשור גם עם מ"ש בהתחלת פרשת השבוע61 : "והנכם היום וגו'", כי, ע"י קיום "הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" באופן ד"כחדשים", הנה ב"מדה כנגד מדה"62 זוכים לענין ד"הנכם היום ככוכבי השמים לרוב", כפי שיתבאר לקמן63 ע"פ פנימיות הענינים. אבל לכל לראש יש לבאר פסוק זה ע"פ פשוטו של מקרא.

*) ראה ספרי דברים ו, ו. שם יא, יג. פרש"י שם. ערוך מע' פרוזדגמא בשם ילמדנו. רש"י שמות יט, א.

הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "והנכם היום ככוכבי השמים"64, "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא ששים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם, כחמה וכלבנה וכוכבים" (והשינוי מפירוש רש"י על הפסוק65 "אתם נצבים היום", "ומדרש אגדה .. אתם קיימים לפניו כיום הזה שהוא קיים66 כו'") – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ט בתחלתו.

* * *

יא. בנוגע לאגרת התשובה – דובר בהתוועדות שלפנ"ז67 שלכאורה אינו מובן מדוע נתבאר באגה"ת טעם השמחה ביסורי הגוף בפרק מיוחד בפ"ע (פי"ב), ובפרט שפרק זה הוא סיום האגרת, ו"הכל הולך אחר החיתום"68, שהרי ענינה של אגה"ת הוא – כשמה – לבאר דרכי התשובה, הן תשובה תתאה, עזיבת החטא כו', והן תשובה עילאה, "אתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח .. בתפלה"69, ע"י ההתבוננות שמביאה לזה כו'; אבל ענין השמחה הוא לכאורה ענין צדדי שאינו נוגע לאגה"ת? ונתבאר, שענין זה נוגע למירוק הנפש שהוא חלק מענין התשובה, כפי שנתבאר בפרקים ב-ג.

וענין זה קשור עם המבואר בפרק שלפנ"ז (פי"א70 ) בענין "מ"ש71 וחטאתי נגדי תמיד", ש"אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, דהא כתיב בתרי'72 תשמיעני ששון ושמחה .. (ו)צ"ל כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כו'".

יב. ויש לקשר ענין זה עם המבואר בלקו"ת ד"ה ציון במשפט תפדה73 (שעליו מיוסד המאמר שנאמר לפנ"ז58) בענין ב' חללי הלב, "חלל השמאלי מרירות .. וחלל הימיני שמחה כו'",

– אע"פ שבדרך כלל מבואר שב' חללי הלב הם אהבה ויראה, ולא שמחה ומרירות, ומה גם שענין השמחה שייך (לא ללב אלא) למוח, או שהוא למטה מהלב, שהרי שמחה ומרירות הם בחי' יסוד ומלכות –

ש"כל שתהי' המרירות יותר מההעדר, אזי יהי' אח"כ יתרון השמחה מהגילוי כו'".

יג. ומענין לענין, יש להעיר גם בנוגע להמשך הענין באגה"ת בפירוש מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד":

רבינו הזקן מדייק מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד" – "נגדי דייקא, כמו ואתה תתיצב מנגד74, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו75, ופרש"י מרחוק, והמכוון רק לבלתי רום לבבו .. כשיהי' לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'".

ונתבאר פעם76 הטעם שהובאה הראי' מהפסוק "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, ופרש"י מרחוק" – שמזה מוכח שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן שישנה השייכות ל"אוהל מועד", אלא ששייכות זו היא "מרחוק". ועד"ז בנדו"ד, שצ"ל "זכרון החטא", והיינו, שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן ששייך אליו ופועל עליו (לבלתי רום לבבו), אלא שזהו מרחוק, כדי שלא יהי' עצב נבזה כו'.

וזהו גם דיוק הלשון "שיהי' לזכרון .. שחטא נגד ה'" – מרחוק, דכיון ש"אם חטאת מה תפעל בו גו' אם צדקת מה תתן לו גו'"77, הרי מובן שלאמיתו של דבר אינו פוגם ח"ו בה', ולכן הרי זה רק "מרחוק"78 ; אלא שאעפ"כ אין זה מרחוק לגמרי כו'79.

וענין זה שייך גם להאמור לעיל אודות שבת חזון, ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד (אבל רק) מרחוק" – שאין זה מרחוק לגמרי, שאז לא היתה ראי' זו יכולה לפעול עליו.

יד. ונחזור לעניננו – ענין השמחה, שעל ידה פועלים ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה"80, וכדאיתא בספרים81 בענין "משנכנס אב ממעטין בשמחה"82 – שבהמשך לזה הובא הענין ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה" ("כשם כו' כך כו'")83 – ש"ממעטין" הענינים דחודש אב "ב.שמחה", עי"ז שמרבים בשמחה (כמו בחודש אדר), שמחה של מצוה.

ועד שפועלים ענין הנחמה – ע"י בנין ביהמ"ק, ובאופן ד"נחמה בכפלים"84, "על בית ראשון ועל בית שני"85, כיון שבביהמ"ק השלישי יהי' גם העילוי דב"ר וב"ש86 (וגם העילוי דהמשכן, שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, שמעשה ידיו נצחיים, ורק נגנז87, כמו הארון88, ויתגלה לעת"ל),

– אף שלכאורה אינו מובן, דכיון שביהמ"ק השלישי יהי' בעילוי שבאין ערוך, הרי המשכן וב"ר וב"ש הם בבחי' "שרגא בטיהרא מאי אהני"89. ועד"ז צריך להבין מהו העילוי ד"גואל ראשון הוא גואל אחרון"90, הרי משיח ("גואל אחרון") יהי' בדרגא נעלית יותר ("ירום ונשא וגבה מאד"55) אפילו ממשה רבינו ("גואל ראשון") –

והרי הענין ד"נחמה בכפלים" הוא לא רק ב' פעמים ככה, אלא באופן שבאין ערוך לגמרי91, וכמו "כפלים לתושי'"92 שנאמר בנוגע ללוחות שניות93, שזהו באופן שבאין ערוך לגמרי, שהרי "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד"94, ואילו ע"י לוחות שניות ניתוספו (מלבד כל כ"ד ספרים) "הלכות מדרש ואגדות"93. וע"ד מ"ש בנוגע לבעל תשובה, "אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו'"95, שלימוד דף השני אינו באופן שלמד דף הראשון, אלא באיכות נעלית יותר, ביתר חיות וכו', באין ערוך.

וכאמור, שכל זה נעשה ע"י שמחה של מצוה, ובעיקר בימים אלו, שעי"ז באים ל"נחמה בכפלים", "כפלים לתושי'", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

טו. בסיום96 ההפטרה נאמר97 : "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה". ומכיון שכל הענינים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו98, לזאת הצעתי ובקשתי אשר ינצלו הימים האלו, ובפרט את היום דת"ב, לעשות ולהוסיף ב"משפט" (היינו בלימוד התורה – כמבואר בד"ה ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה99 ) וב"צדקה".

ב' ענינים אלו – ה"ה שני הסוגים הכלליים בעבודת האדם, "אתם קרוים אדם"100, תורה (משפט) ומצוות (צדקה101 ); בספירות – ז"א ומלכות102.

והנה העשי' והעבודה בפרטיות ה"ה בג' קווין. ובנדו"ד במיוחד – לפי המבואר בהגהות הצ"צ לד"ה זה103, שהטעם לזה ש"ציון במשפט (דוקא) תפדה" הוא – לפי ש"המשפט הוא דוקא בשלשה104.. דהיינו חג"ת .. כדי שיאיר עי"ז ממקום עליון ביותר" – צריך לנצל ימים אלו במעשה ועבודה בג' הקווין קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי105 – בספירות חג"ת – בתורה עבודה וגמ"ח106.

ההשתדלות בקו העבודה שנוגע בהמצב דימים אלו ביחוד, הוא – השתדלות יתירה במצות תפילין,

[השייכות לקו העבודה (נוסף על הענין ד"כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' כאילו הקריב כו'"107 ), כי מעיקרי מצוה זו הוא – כפס"ד השו"ע108 – לשעבד הלב והמוח. ו(לכן) גם, תפלה ותפילין הם משרש אחד]

שמביאה, כפסק חז"ל109, ל"וטרף זרוע אף קדקוד"110, שזהו גם הסיום והחותם של פירש"י דפרשתנו פ' חזון, והרי "הכל הולך אחר החתום"68.

ואף שבכ"מ כעת הוא הפסקת האש111 – הרי גם שם זקוקים לסגולת תפילין ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"112, בכדי לבטל את מחשבתם הרעה של קצתם – בניצול הפסקה ושביתה זו.

טז. ועל של פועל באתי בהצעתי113 :

א) שכאו"א יוסיף בימים אלו בלימוד התורה, ובפרט ביום הת"ב (בענינים המותרים ללמוד בהם ביום זה).

ההוספה בלימוד צ"ל – בין ביום בין בלילה114.

במקום האפשרי – לסדר בת"ב משמרות על כל כ"ד השעות וההוספה על המעל"ע. אם אפשר – ללמוד בשלשה, ומה טוב שיהי' בעשרה115 (ומובן שסידור המשמרות צ"ל באופן שלא יזיק ח"ו לבריאות. ולכן, יהי' כל משמר לשעה אחת, ב' או ג'. אחד יכול להשתתף בכמה משמרות, אבל לא במשמרות רצופות).

מהנכון שהלימוד במעל"ע זה יהי' בעניני דיומא, וכמחז"ל116 "שואלין ודורשין בענינו של יום כו'" – ברשימות כ"ק אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה. וברשימות הנ"ל הרי נתבארו ג"כ כמה מחז"ל שבמשנה.

ואף שבד"ה הנ"ל מבואר ענין ציון במשפט תפדה ע"פ מרז"ל117 "אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות" – הרי, הטעם לזה הוא118 לפי שענין הגלות הוא סילוק בחי' וא"ו מבחי' ה"א, וע"י לימוד שיתא סדרי משנה ממשיכים בחי' הוא"ו, והרי ענין זה הוא גם בפנימיות התורה שהיא בחי' וא"ו (וכידוע119 שגליא דתורה היא בחי' (עה"ד120, בחי') ה"א, ופנימיות התורה – בחי' (עה"ח120, בחי') וא"ו),

[ולהוסיף מהמבואר בדא"ח121 בענין משנה אותיות נשמה, ונשמתא דאורייתא ה"ה פנימיות התורה122, כמבואר בזהר פ' בהעלותך את הנרות123. אלא שלימוד המשניות כפשוטו הוא דבר השווה לכל נפש],

ובפרט בלימוד דרושי הצ"צ124, שבהם ישנו החיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה125 – יחוד ו-ה.

ב) שכל אחד ואחת יתרום לצדקה – במשך ימים אלו ובפרט ביום הת"ב – כמה פעמים במשך שעות היום, ובפרט – לפני תפלת שחרית ולפני תפלת מנחה. גם לתרום צדקה קודם נתינת הצדקה שלפני התפלה126, בכדי לעורר ולחזק ולהוסיף בפעולת הצדקה שלפני התפלה127.

ג) להשתדל במשך ימים אלו, ובפרט ביום הת"ב (בהשעות שמותר להניח תפילין), לזכות יהודים במספר גדול הכי אפשרי במצות הנחת תפילין.

יז. ויה"ר מהשי"ת ויברך ה' ויצליח, שע"י עבודתינו בג' קווין אלו, ימהר קיום היעוד בנוגע לכלל ישראל – "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ועינינו תראנה "כי128 אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה"129.