ב"ה, אדר"ח טבת תשכ"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

הגיעתני שמועה, אף כי לכאורה מוזרה, שכאילו אין השלום שורה בסגל השובי"ם במחנם עתה, ומה שמוזר ומצער עוד יותר, בדיוקה „בין השובי"ם דאנ"ש".

ובאם השמועה נכונה ח"ו, הנה מבלי להכנס לסיבת העדר השלום, ואפשריות דטענות של אחד על השני, מובן וגם פשוט, שלכל לראש מוכרח קירוב הלבבות ועוד יותר מקירוב, שהרי זהו הכלל גדול בתורה דאהבת ישראל, ויעוין דברים נפלאים בענין זה (ומבהילים - בשלילותו ח"ו) בדרוש החלצו אשר לרבנו הזקן - אשר השנה שנת המאה וחמשים להסתלקות הילולא שלו - בלקו"ת פ' מטות, במצות אהבת ישראל, לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק, בספר המצות שלו, ובקונטרס החלצו לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) ובהוספה שם מכ"ק בנו מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואין להאריך בדבר המובן וגם פשוט.

ובעצם הסכסוך, הרי יכולים שני הצדדים להציע טענותיהם בכתב ולשלחם לרבני אה"ק ת"ו אשר משם בא כל צוות השובי"ם, או לבי"ד שם - בבקשה להביע ולהורות דעת תורה בכל האמור.

ויהי רצון אשר דברי הכתובים, אף כי מעטים בכמות, יפעלו פעולתם תיכף, וישרה השלום במחנם, ולא עוד אלא כתפלת ותקות בנ"י, תלמידי חכמים יהיו מרבים שלום.

והרי עי"ז יתרבה גם בברכת השם, שכלי מחזיק ברכה זו, הוא השלום - כדברי חכמנו במשנתם.

והרי נמצאים אנו בסיומו של החדש בו יום הגאולה, של רבנו הזקן שהוא גם גאולתנו ופדות נפשנו, שהדגיש בעל הגאולה, שנתבשר בה, באמרו הכתוב פדה בשלום נפשי.

המצפה לבשו"ט.

ח'תשלב

תלמידי חכמים: ראה ברכות בסופה. וש"נ.

במשנתם: עוקצין בסופה.

שהדגיש: אג"ק אדה"ז ח"א אגרת לח. לט.