[כסלו תשכ"ג]
...להערת כת"ר בתוד"ה למעוטי (חולין קמ, א) דנסתפקו בבהמת עה"נ שעבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר - דקשה דע"כ בבהמת צדיקים קאי (דדרשעים - בלאה"כ פסולה מפני זר"ת - סנה' קיב, ב. אבל י"ל דס"ל לתוס' כהראב"ד הל' ע"ז פ"ד הי"ג דלא חל איסור) וכיון שהקריבה - היינו שהיא בירושלים הרי ממון צדיקים שמחוצה לה פלט.
וי"ל (ובזה מתורץ ג"כ היתור ל', לכאורה, בתוס') שכתב ודייק „שעבר" והקדישה, היינו שההקדש הי' בעבירה, לאחר גמ"ד כשהיא בתוכה, והקריבה אח"כ בירושלים - שכיון שבנ"א שיצאו מעה"נ אין זה מצילם ונאמר עליהם הכה תכה (ספרי ראה יג, טז) עאכו"כ בהמה. עוי"ל דכיון שבעת שהקדיש עבר - לשריפה קיימא אז - אין הקדש חל על בהמה שרופה. ועפ"ז צ"ע אם יש בזה איסור הקרבת חולין בעזרה, או שגם חולין אינה. ואולי יש לקשר בהבירור מהו האיסור: להקריב חולין כמשמעות „שלך" (קדושין נז, ב) בעזרה, או - מה שאינו הקדש. ואכ"מ.
ח'תקסג
נדפסה בלקו"ש חי"ד ע' 258.
עה"נ: עיר הנדחת.
זר"ת: זבח רשעים תועבה.
Start a Discussion