ב"ה, כ"ו אדר, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתביו מג', י"א וכ"ב אדר. ולפלא על ההפסק בין מכתב אחד לחבירו, ועוד יותר על מה שכל הענינים, מבלי יוצא מן הכלל, מתנהגים בכבדות מבהילה ומבלי כל טעם מספיק בזה (לולא הטעם, אַז די זאַך איז ניט נוגע. והאומנם יש לטעם זה הסברה אפילו בשכל הבריא האנושי ועאכו"כ בשכל שצ"ל אצל תמימים ואפילו חסידים סתם ואפילו אנ"ש סתם ואפילו שומרי תורה ומצות סתם).
וביותר מבהיל, שהרי ידועים לי ועאכו"כ ידועים להם, כמה מאנ"ש שפעלו און האָבען אויפגעטאָן בענינים ציבורים בכמה מקומות באה"ק ת"ו - אבל לא בכרם חב"ד.
וכשמתאספים יחד טענה'ט מען זיך אויס און מען גייט זיך פאַנאַנדער ביז צו דער צווייטער אסיפה. וכבר נלאיתי כתוב עד"ז, ואפילו הכתיבה שנלאיתי לכתוב.
ובטח ידוע לו הסיפור מכ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, „ראַבאָטאַ ניע ווידנע" - שמדברים וכותבים ומעוררים, והענינים אינם זזים ממקומם...
וכשיקבלו מכתב יתראו עם אחד או שנים מאנ"ש, וכשיהי' חדשות יכתבו. ואחכה עוד שבוע ושבוע, ועוה"פ אעורר, ועוה"פ אקבל מענה על דרך זה.
וצריך הי' להסביר לכל ה„עסקנים", שאין זה עסק פרטי שלי ... ואם יתבוננו במקצת עכ"פ מבלי נגיעה, אולי יבוא לידי החלטה, אשר אין זה מעניני להטיף מוסר, ואפילו לא לעורר, כי אם - לסייע...
ח'צג
נדפסה בקונ' „צדי"ק למלך" א ע' 96.
הסיפור: ראה תורת מנחם - התועדויות ה'שי"ת ע' 74, וש"נ.
ראבאטא ניע ווידנע: העבודה לא נראית.
Start a Discussion