ב"ה, ט"ז שבט, תשט"ז

ברוקלין.

הרה"ג וו"ח אי"א מלאכתו מלאכת שמים
מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו מעיר:

א) במ"ש באור התורה לאדמו"ר הצ"צ (רפ, ב) דתפלת שחר שהיא נגד התמיד היא עד ארבע שעות, וק"ש עד שלש שעות, שהוא כחילוק קטרת שנאמר בו בבקר בבקר שקודם לתמיד, ומקשה דהרי הא דתפלת השחר כנגד התמיד עד ד' שעות, הכוונה היא על זריקת דם התמיד, וזריקת דם התמיד הי' לפני הקטרת, וגם בה נאמר בבקר בבקר.

ולפלא שכותב זה בתור קושיא, כיון שבהגהה זו עצמה עלי' מקשה, כתוב כל זה. ולא עוד אלא שחלק המאמר מבאר הענין דזריקת הדם קודמת לקטרת וקטרת קודמת לאברים. ובגוף הענין - תלונתו על לשון מרז"ל* (פסחים נט, ב) אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת. ועצם הקושיא דתפלה זמנה עד ד' שעות אף שזריקת הדם צ"ל קודם הקטרת ובהם נאמר בבקר בבקר**, אין זה מקומו אלא על הש"ס, ולא בהמאמר.

ובהתאם להענינים המבוארים במאמר, הנה י"ל שבסדר התפלה בכללותה, הרי זריקת הדם שייכת לק"ש שענינה רצוא והתלהבות ברשפי אש, וענין החלב והקטרת האברים שייך לשמו"ע, שעלי' נאמר שזמנה עד ד' שעות, וכמובן מהחילוק שבין ק"ש לשמו"ע שנתבאר בכ"מ בדא"ח.

ועוד להעיר שהקרבת התמיד שארכה שעה שלימה, וכמשנה ר"פ תמיד נשחט, הנה השחיטה וגם הזריקה שצריכה להעשות קודם שנקרש הדם, זמנם קצר ביותר, וכל הזמן הוא על ההכנות להקרבת האברים וההקרבה עצמה, וכדמוכח בתמיד פרק ד' ה'. ואין להקשות, ברוחניות הענינים, שהרי בתמיד שבין הערבים אין שם ק"ש, אף שגם בו הי' זריקת הדם - כי מבואר בקבלה והובא גם בתורת החסידות, אשר הק"ש דשחרית מועילה גם למנחה (ראה תו"א ר"פ ויחי, מה, ע"ג).

ב) במ"ש בדרוש בכ"ה בכסלו, דבירור המדות הוא ע"י החכמה מפני שקרובים זל"ז ובירור האותיות דמחו"ד הוא ע"י הכתר, דענינו בעבודה מס"נ, ואף דיש שני סוגים מס"נ, מס"נ באחד ומס"נ דברוך שם, האותיות מתבררים דוקא ע"י מס"נ דאחד ולא ע"י מס"נ דברוך שם - וקשה לו הטעם על זה.

והטעם מבואר בכ"מ, אשר המס"נ דברוך שם, שהיא האהבה דבכל נפשך - קשורה בעבודה ע"פ טו"ד, וכמובן גם מהמשל שהוא דציקי קדירה, היינו דבר של מאכל שגם הגוף נהנה ממנו ולא ריח לחודי', ולברר האותיות, שמקורם מקדמות השכל, הנה בירורם יכול להיות רק מקדמות השכל ושלפניו ולא ע"י מה שלמטה ממנו, היינו עבודה דטו"ד.

וליתר ביאור יעוין בזה בשערי אורה לאדמו"ר האמצעי במקומות המקבילים, ויעו"ש בפרט פרק ט' ויו"ד. משא"כ מס"נ דאחד וענין הקטרת הן למעלה מטו"ד לגמרי, בשמים שאינם ראוים למאכל. והענין בעבודה מבואר ג"כ בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע פרק ח' ט', ובכ"מ. (אולי אפשר לומר, דמס"נ ע"פ דמאי חזית דדמך סומק טפי הוא, בנגלה, ע"ד דמס"נ שע"פ טו"ד).

ולשלימות הענין - עוד להעיר, שישנה עוד מעלה נעלית יותר, וכמעלת קטרת דיוהכ"פ, דקה מן הדקה, על הקטרת דכל השנה כולה. ואף ששניהם ענינם ריח - הוא כהחילוק שבין נקב הימני ונקב השמאלי שבחוטם, חי' וחי' דחי' (זהר חלק ג' ק"ל ריש עמוד ב'). מסנ"פ דחי', מסנ"פ דיחידה (ראה עטרת ראש סוף שער יוהכ"פ. קונטרס העבודה פ"ה. ד"ה לך לך רדע"ת). - אפ"ל: תשובה דכל השנה, ותשובה דיוהכ"פ דעיצומו של יום מכפר.

ג) בהקדמת שערי אורה ב' ע"ב, במעלת מס"נ דעשרה הרוגי מלכות, שלימות דמס"נ של עשרה הרוגי מלוכה שלא הי' רק על התורה לבדה - הנה הכוונה כפשוטה, היא לא לגבי המס"נ דפורים וחנוכה, אלא לגבי המס"נ דמתן תורה (אף שבדוחק י"ל דבחנוכה הי' גם הענין דתפלה, כיון שבטלה העבודה בבית המקדש, משא"כ ר"ח בן תרדיון שנשרף עם ס"ת שבחיקו, אבל לדעתי דוחק גדול הוא) - במעלת המס"נ דעשרה הרוגי מלכות - בעץ חיים שער ט"ל ד"א. ש"נ פ"ה, ואפשר לשם מכוון מ"ש בהקדמה בחצאי עגול, איתא בע"ח.

ד) במה שהעיר בדרוש לחנוכה הנדפס בסוף הספר אור התורה - וכנראה הוא פליטת הקולמוס, וצ"ל דרך אמונה - ושואל מי הוא בעל ההגהה בדף יו"ד ע"ב המתחלת, לפענ"ד אינו כן.

וכנראה שלא ראה הוצאת המאמר, זה שהדפסנו לפני איזה שנים, בפ"ע, לחנוכה. ושם מבואר שהוא בכללות לרבנו הזקן וההגהות אשר בו לאדמו"ר הצ"צ, אלא שהמאמר הוא רשימת השומע ולא כתב יד רבנו הזקן עצמו, ולכן כותב הצ"צ בהנוגע להכותב שהוסיף וכו', ונמצאות הגהות הצ"צ עד"ז גם בדרוש תער השכירה, בלקו"ת לג"פ פה, ג. ועוד באיזהו מקומן.

בברכה.

ד'קטו

הרה"ג ... יצחק: הוטנר. אגרות נוספות אליו - לעיל ג'תתלג, ובהנסמן בהערות שם.

באור התורה: חנוכה.

*) וכן אקרא, דכפל בבקר דקטרת כתוב על אתר, משא"כ בזריקת הדם, דכתוב במק"א. ורק שדי' אדם התמיד (יומא לג, ב). והלא דבר הוא.

**) (וראה ברכות כז, א).