בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשט"ו.

בלתי מוגה

א. ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר1 בשם כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק: "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַוועק אויף דעם גאַנצן יאָר" (כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה).

ולהעיר, שפתגם זה נאמר בנוגע לענינים רוחניים, אבל, מובן שכן הוא גם – ובמכ"ש וק"ו – בנוגע לענינים גשמיים, כי:

ידוע ומבואר בחסידות2 שגשמיות נשתלשל מרוחניות. ובפרט ע"פ הידוע בענין ההשתלשלות שהדבר שנשתלשל הוא אותו הדבר ממש כמו שהוא במקורו, אלא שתחילה הוא רוחני יותר, ואח"כ יורד ונתגשם כו'.

ועוד זאת – שהשתלשלות הגשמיות מן הרוחניות הוא כהשתלשלות העלול מן העילה, וע"פ הכלל בענין עילה ועלול, שלא כל העילה באה בהעלול, אבל העלול, כל מציאותו באה ממציאות העילה (וע"ד שיש בכלל מאתיים מנה3, אבל אין בכלל מנה מאתיים), נמצא, שכל מציאות הגשמיות (העלול) אינו אלא מה שנשתלשל מהרוחניות (העילה).

וא"כ, אם בענינים רוחניים, ה"עילה", נוגע שבת בראשית לכל השנה כולה – בענינים גשמיים, ה"עלול", שכל מציאותו היא מה שנשתלשל מהרוחניות, על אחת כמה וכמה שכן הוא, שכפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך בכל שבתות השנה, ובמילא גם בימי החול דכל השנה שמתברכים משבתות השנה (שהרי מיום השבת מתברכין כולהו יומין4).

ב. והנה, עיקר הכוונה בכל דבר הוא ענין העשי' והפועל, היינו, שתהי' התעוררות בענין של מעשה בפועל ממש.

– ולהעיר, שמצד מעלת ההתעוררות בענין של פועל ממש, היתה הפני' אל כ"ק מו"ח אדמו"ר5 בשאלה וטענה ע"ד ענין המופתים, שאף שענין זה שייך בעיקר לדרך החסידות של אדמו"רי פולין, הרי זה ענין הכרחי, כיון שאין לך דבר שפועל התעוררות בעבודה בפועל כמו ענין ה"מופתים" שעל ידם רואים גילוי אלקות במוחש. ואכן, כ"ק מו"ח אדמו"ר לא שלל טענה זו, ואדרבה כו', וכפי שכותב במכתבו6, שכך הי' הסדר החל מהנשיא הראשון של חסידות חב"ד, אדמו"ר הזקן – שכשהי' צורך, הראה גם "מופת", באמרו: "וזה יהי' לו לאות ולאחרים למופת". –

ובנוגע לעניננו:

בעמדנו בשבת בראשית שפועל על כל השנה כולה, צ"ל התעוררות בענין של מעשה בפועל ממש – שתהי' לכל אחד קביעות ללמוד (גם) חסידות בכל יום.

וע"י לימוד החסידות – יומשכו כל ההמשכות בפועל ממש, הן ברוחניות והן בגשמיות.

וקבלת קביעות זו תהי' מתוך שמחה – שמחה בפועל ממש, עי"ז שינגנו עתה ניגון שמח – ששמחה פורצת גדר7, פריצת כל הגדרים, כולל גם בנוגע להמשכת כל ההמשכות ברוחניות ובגשמיות.

[ניגנו ניגון שמח].

* * *

ג. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה בראשית ברא אלקים גו'.

* * *

ד. השיחה בהמשך להמדובר בשמחת תורה בפירוש הכתוב8 "על כל דבר פשע גו' עד האלקים יבוא דבר שניהם גו'", בעבודת האדם – הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש ח"א ע' 155 ואילך9.

* * *

ה. בהמשך להמוזכר לעיל (ס"ב) ע"ד הפני' אל כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"ד ענין המופתים – הנה בכלל, כאשר כותבים מכתב לרבי, לא כותבים סתם לשם ביאור ענין, או ענין שנוגע לפלוני כו', אלא כותבים רק ענין שנוגע לעצמו. ובמילא, גם הכתיבה לרבי ע"ד ענין המופתים היתה בתור דרישה ותביעה ("וואָס מ'האָט געמאָנט") להיות גילוי אלקות במוחש, כדי שעי"ז תהי' ההתעוררות לעבודה בפועל באופן היותר נעלה.

ולכן, אף שבכלל לא אוחזים בחב"ד מענין המופתים, ועד שישנו פתגם אצל חסידים ש"מופתים" הראה הקב"ה בשביל פרעה, אבל בני ישראל לא הוצרכו למופתים10 – מ"מ, כאשר יש צורך, מראים גם מופתים (כנ"ל ממכתבו של כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הסיפור עם אדמו"ר הזקן).

ו. כלפי מה הדברים אמורים?

ישנו יהודי עסקן ציבורי, שכ"ק מו"ח אדמו"ר קירבו (אע"פ שלא כל פעם הי' מציית לדברי הרבי...), ופעל על ידו כמה ענינים.

אמנם, עכשיו, לאחרי ההסתלקות, נראים פני הדברים באופן אחר מכמו שהיו נראים בהיות כ"ק מו"ח אדמו"ר בעלמא דין. ובמילא, אירע מאורע עם סכום כסף – כסף שצריך למסרו עבור עניניו של הרבי, אך רצונו של יהודי הנ"ל שהכסף יועבר למטרה אחרת.

ובנוגע לפועל: שהכסף יועבר לשם ("אַהין") – הרבי לא מניח; ואילו עבור עניניו של הרבי ("אַהער") – אינו מוכן ליתן, וכך הולך הכסף ומתרקב.

בענין זה הראה הרבי כמה ענינים של מופתים – שכן, העובדה שהכסף לא מגיע למטרה האחרת ("אַהין") אינה בדרך הטבע, ואין זה אלא מפני שהכסף שייך לכאן ("אַהער"), לעניניו של הרבי. ואעפ"כ, הוא עדיין בשלו ("ער האַלט זיך נאָך בּאַ זיינס")...

אמנם, הנהגתו של הרבי היא בחסד וברחמים11, ולכן נשאר עדיין חלק מהכסף, והרבי עומד וממתין שיעשה תשובה.

– הנני מספר זאת בידעי טבע העולם ש"סיפור" הולך ומתפרסם (ואילו ענין של תורה – לאו דוקא...), וכך יגיעו הדברים גם ליהודי הנ"ל שאליו שייכים הדברים.

ז. ועובדה נוספת – באברך שמנהל מוסדות של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שנולדו לו כמה בנות, והי' חפץ שיולד לו בן זכר, וכשבא לבקש ברכה עבור זה, השיבו לו, שיקבל על עצמו לקרוא שם בנו על שמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואז יולד לו בן זכר.

– ענין זה הי' למעלה מהטבע, שהרי במשך כל השנים לא נולד לו בן זכר, ולא הועילו שום תחבולות. אלא שרצה כ"ק מו"ח אדמו"ר שתהי' בעולם עוד נשמה שיהי' בה ניצוץ שלו (ע"י שיקראוהו על שמו), ולכן נולד לו בן זכר.

ואעפ"כ, מבלי הבט על כך שהראו לו מופתים גלויים, הנהגתו בניהול המוסדות של הרבי היא שלא כפי הכוונה.

ויהי רצון שיעשה תשובה על אותם ענינים שצריך לעשות עליהם תשובה,

– היצה"ר, שהוא "אומן במלאכתו"12, אינו אומר ליהודי שלא יעשה בתשובה, כי אם, שיעשה תשובה על ענין אחר. והחסרון בזה הוא בשתים: (א) שאינו עושה תשובה על הענין שעליו צריך באמת לעשות תשובה. (ב) הוא מצטער על ענין כזה שאליבא דאמת לא הי' צריך לצער אותו –

ואז יומשכו כל הענינים בגשמיות וברוחניות.

[ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:] כיון ששבת בראשית הוא המשך לשמח"ת, אפשר לדבר בענינים הנ"ל אף שאינם רצויים – על יסוד פתגם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע13: "שמחת תורה שאַדט ניט"... ובודאי יהי' זה בחסד וברחמים.

ח. ועובדה נוספת – באברך שדברתי עמו אודות ענין הזקן, שלאחרי הנישואין יגדל את זקנו,

– לאברך זה יש שייכות ל"תומכי תמימים" ולתורת החסידות, קורה לפעמים שהוא מאריך בתפלת שבת עד השעה השלישית, ועושה קידוש כמנהג רוסלאַנד וכו'; חבל איפוא שיחסר אצלו הענין של גידול הזקן –

ולא הי' מוכן להבטיח שיעשה כן.

והנה, לאחרונה אירעו כמה ענינים שבגללם נעשה אצלו קושי בענין הפרנסה, ומ"מ הי' סבור שזהו ענין טבעי. ואז אירע עוד מאורע – שהי' עסק מסויים שבו הצליחו כולם, חוץ ממנו!

ובכן, כאשר מראים מופתים גלויים – צריך הדבר להביא לידי התעוררות בנוגע לפועל, כנ"ל.

וכאמור, "שמחת תורה שאַדט ניט", ובודאי יהי' זה בחסד וברחמים.

ט. [וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:] על יסוד הפתגם האמור לעיל ששבת בראשית נוגע וממשיך על כל השנה כולה – יה"ר שכל אלה שזקוקים לברכה עבור בנים, יפקדו בשנה זו בזרעא חייא וקיימא, ויקראו שמם על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר, או בשמו של הצמח צדק14.

וכמו כן כל אלה הזקוקים לברכה עבור פרנסה – שתהי' להם פרנסה בהרחבה, ויומשך לכל אחד ואחת כל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות15.