[בס"ד. מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז*]

בתחלה מל' אח"כ ראש לכל האות'1 – שכל ההמשכות ע"י מתאים להקודם שהוא מל' סו"ד דכל אות כו' בהאות עצמו. והוא מה שגם בכללות ההשתל' הוא כן, והוא מה שביו"ד נברא העוה"ב.

הבעש"ט עה"פ ויאמר אלקים יהי אור2 (כש"ט ח"ב בסופו), והוסיף הה"מ ויהי ערב ועי"ז ויהי בקר3 (או"ת עה"פ).

ובי' הענין4 (ד"ה זה תרס"ח)

וזה5 בא ע"י יו"ד ספי' היסוד (כ"ה בבאתי נח'6) ב' ענינים7 מל' מקבל ממנה ומה דאחיד.

ויש לבאר הענין8 עפמש"כ אדה"ז בן פורת יוסף (הוס' לתו"א ר"פ ויחי)

אבל9 לרש כו' נאלמתי גו'

ויובן השייכות הקשר והשייכות10 מההיפך ומקצה הב' שיהי' לעת"ל בתיקון הצמצום, ונא' ע"ז וראו כל בשר גו' דבר, ופי' אדהאמ"צ (תו"ח ח"ב 964), משא"כ בזמן הגלות נאלמתי דומי' החשתי, ופי' הצ"צ (איכה 19, אוה"ת נא. תהלים לט, ג) ר"ת נדה11 מן הוא"ו, היפך דאחיד בשו"א12. ולעת"ל יהי' דוקא קול גדול וקול כלה ובמד' תהלים מתיר אסורים דנדה13. וזהו מש"כ לפני גוזזי' נאלמה14, כמו שערות (לקו"ת מסעי פח, ג).

ולכן בעשו רב15, ואין לו כל, הארה חיצו' ביותר16, מרבה הגשמיות. ומובן זה גם בעבודה, עפמש"נ מרובים צרכי עמך מפני שדעתם קצרה, ובי' אד' מהר"ש (מים רבים בתחלתו). וחצי תאותו בידו (קיץ ש"ת 153)17. לי יאורי18 (ומעין מ"ג).