בס"ד. שיחת ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ב.

בלתי מוגה

א. נתבאר שהשם "שבת תשובה" (או "שבת שובה") – נוסף על פשטות הענין שנקרא כן ע"ש התחלת ההפטרה, "שובה ישראל"1, בפנימיות הענינים2, מורה שם זה על השייכות המיוחדת של שבת זה לענין התשובה, כי, דוגמת מעלת התשובה דעשי"ת על התשובה דכל השנה3 (תשובה עילאה שמצד בחי' היחידה4), כן היא גם המעלה דשבת5 על ימות החול, ולכן, ביום השבת דעשי"ת שבו היא התשובה על השבתות של כל השנה6, אזי היא אמיתית ושלימות עבודת התשובה7 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס8 בלקו"ש חי"ד ע' 143 ואילך.

ב. [וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

כל האמור לעיל הוא מעלת עבודת התשובה דשבת תשובה; אמנם, תכלית הכוונה היא – שכל הענינים הנעלים יומשכו למטה דוקא. וכמשנת"ל בהמאמר9 בפירוש הכתוב "טוב טעם ודעת למדני", שגם הענינים ד"טוב טעם ודעת" צריך להמשיכם בבחי' "למדני" דוקא.

וזהו שלאחרי הפסוק "שובה ישראל גו'" נאמר10 "קחו עמכם דברים גו'" – שהכוונה היא שהענינים ד"שובה ישראל גו'" ירדו בהמשכה למטה, בבחי' "קחו עמכם דברים"11.

וטעם הדבר – דכיון שלגבי העצמות הרי גשמיות ורוחניות שוים לפניו, לכן יכולה להיות ההמשכה גם בגשמיות, ואדרבה, כמבואר בארוכה בא' השיחות12 שהעצם קשור עם הגוף הגשמי דוקא.

* * *

ג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה שובה ישראל עד הוי' אלקיך.

* * *

ד. בנוגע לאלו שבאו לכאן ממקומות שונים, לאחרי שעזבו את ביתם כו' – שעליהם חל הענין ד"נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם"13, כמדובר לעיל14 – הרי כאשר הנסיעה היא למשך זמן שכולל יו"ט, שבו חייב אדם לשמח את אשתו15, אזי ההיתר היחיד לזה הוא כאשר הנסיעה היא לצורך הוספה בלימוד התורה ובעבודת התפלה ובקיום המצוות בהידור.

ובפרט בנוגע לאלו הבאים מארץ-ישראל, שאצלם ניתוסף גם ענין היציאה מארץ-ישראל לחוץ-לארץ, והרי פסק הרמב"ם16 שמותר לצאת מארץ-ישראל רק כדי "ללמוד תורה או לישא אשה" – כולל גם התוכן הפנימי ד"לישא אשה", דכשם שענין הנישואין הוא חיבור האיש והאשה באופן שהאיש שולט על האשה, כמארז"ל17 "אשה כשרה עושה רצון בעלה", כן הוא בפנימיות הענינים, שענין הנישואין הוא התחברות הנשמה והגוף (איש ואשה) באופן שהנשמה שולטת על הגוף, ע"י העסק בלימוד התורה ועבודת התפלה.

וכשם שהרמב"ם פוסק שמותר לצאת מא"י לחו"ל רק כדי "ללמוד תורה או לישא אשה" – כן הוא גם בנוגע להיציאה מביתו (גם בחו"ל) בזמן שבו חייב לשמח את אשתו (כנ"ל), שגם יציאה זו מותרת רק כדי "ללמוד תורה או לישא אשה".

ומזה מובן, שכל אלו שבאו לכאן, צריכים לנצל את הזמן שנמצאים כאן כדי להוסיף בלימוד התורה, בנגלה ובחסידות, ובעבודת התפלה.

ואפילו אלו שבאו לכאן כדי לארגן פעולות של גביית כספים לטובת המוסדות כו', שהוא דבר גדול, כמ"ש18 "ותומכי' מאושר" – הרי גם זה נכלל במארז"ל19 "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כו'" על כל השנה כולה, עד כ"ט אלול תשכ"ב, ולכן דוקא כשההנהגה בימים אלו תהי' כדבעי תהי' הקצבה בהרחבה כו'.

וכל זה – נוסף לכך על המובן ופשוט, שכיון שנמצאים בעשרת ימי תשובה, הרי אין זה הזמן המתאים ללכת לטייל, או לקרוא "עיתון" ("פּייפּער") כמנהג בעלי-בתים חשובים – אלו הנקראים באמריקא בעלי-בתים חשובים...; בעשי"ת יש להוסיף בעסק לימוד התורה נגלה וחסידות, בעבודת התפלה – שאינה דבר נוסף על לימוד התורה, אלא היא הנותנת כח בלימוד התורה, ובקיום המצוות בהידור.

ה. וכיון שענין זה נוגע אלי – שהרי יש לי חלק בסיבת בואם לכאן, ובמילא מוטלת עלי חלק מה"אשמה"... – הנני מבקש, שכל אלו שאינם רוצים לגרום לי צער, יוסיפו בלימוד התורה ובעבודת התפלה, ואם לאו – אסור להם לבוא לכאן!

– וגם אלו הדרים כאן, אם אינם מוסיפים בלימוד התורה ובעבודת התפלה, הנה מוטב שישבו בביתם עם בני-הבית ויאכלו "קוגל"!... כפי שפוסק רבינו הזקן20 שבזה מקיימים מצות עונג שבת. –

ולהעיר:

כבר כתבתי בשנה שעברה21 אודות כל האמור לעיל, וגם קבעתי עבור האורחים סדר מיוחד בלימוד התורה22, ואעפ"כ השתמטו מזה, בתירוצים שונים.

ובכלל, לא רואים עדיין את ה"תוצאות" מהנסיעה לכאן בשנה שעברה; ענין זה הוא עדיין "בכח"... והנני יושב וממתין שיבוא לידי פועל (וגם אצל אלו הנמצאים כאן – לא רואים עדיין את התוצאות בפועל, אלא "בכח" בלבד).

ולכן הנני חוזר עוד הפעם על תוכן הדברים בעל-פה, מתוך תקוה שהדברים יפעלו פעולתם.

ואם אלו שבאו לכאן השתא לא יוסיפו ח"ו בלימוד התורה ובעבודת התפלה – הנה בשנה הבאה, אם ח"ו לא יבוא משיח עד אז, יהי' צורך לשקול בישוב-הדעת אם כדאי להם להגיע לכאן שוב, דבר הכרוך גם בהוצאת ממון רב וכו'.

וזאת למודעי, שאין בדעתי לשלוח "מרגלי חרש"23. – ענין זה ישנו כבר באגה"ק24, וכיון ש"דברי צדיקים קיימים לעד"25, הרי אותם שלוחים ששלח רבנו הזקן עומדים ורואים את ההנהגה עתה!... ותקוותי שאף אחד לא יפטור את עצמו מההוספה בלימוד התורה, עבודת התפלה וקיום המצוות בהידור.

ו. ויש להוסיף עוד ענין – שבעצם לא הייתי מספר זאת, והסיבה היחידה שהנני מספר זאת היא, כדי שכולי האי ואולי יפעלו הדברים פעולתם:

בנוגע לה"פדיונות" – הנה נוסף לכך שהנני קוראם על ציון ("אוהל") כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנני קוראם גם על אותו שולחן26... שבו התפלל, למד ואמר דא"ח...

– מפני קוצר הזמן אינני מספיק לקרוא את כל ה"פדיונות", אבל כל דבר הוא בהשגחה פרטית, וה"פדיונות" שנקראים, פועלים וממשיכים גם על אלו שאין נקראים, במחשבה, בדיבור, ועד למעשה בפועל. –

וביוהכ"פ – הנני קורא את ה"פדיונות" עוד הפעם, ובהושענא רבה – עוד הפעם27.

ובכן: כל אחד שכותב פ"נ, צריך להוסיף בלימוד התורה ובעבודת התפלה, שעי"ז יומשכו הבקשות שביקש בהפ"נ.

ובקשר לזה היתה ההצעה28, שכל אחד יוסיף ויכתוב בהפ"נ שלו ע"ד קביעות השיעורים בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובעבודת התפלה.

אמנם, כיון שאין פרצופיהן שוין ואין דעותיהן שוות29, הנה יש כאלו שכבר כתבו, ותבוא עליהם ברכה, ואלו שעדיין לא כתבו – יכולים עוד לכתוב, וכנ"ל – שהנני קורא את ה"פדיונות" עוה"פ ביוהכ"פ ובהושענא רבה.

והעיקר הוא – שכל האמור לעיל יבוא לידי מעשה בפועל.

*

ז. בנוגע לתלמידי הישיבה – הנה כיון שבאו לכאן תלמידים מישיבות במקומות שונים, וישנם ביניהם חלוקות שונות, מן הראוי שכל תלמיד ישפיע על שאר התלמידים באותם ענינים שקיבל מהמשפיע שלו, שבודאי הי' זה באופן של התלבשות לפי חושי התלמיד.

כלומר: מי שקיבל יותר את ענין עבודת התפלה – ישפיע על השני בענין עבודת התפלה; מי שעוסק יותר בלימוד הנגלה – ישפיע על השני בענין לימוד הנגלה; ומי שעוסק יותר בלימוד החסידות – ישפיע בענין זה על מי שצריך חיזוק בדבר.

ועי"ז יקויים הענין ד"אתם נצבים היום כולכם"30, ובאופן ד"טוב טעם ודעת למדני", בהוספה ולמעלה יותר מאשר "במצוותיך האמנתי"9.

*

ח. ישנם כאלו שממתינים וסופרים את הרגעים שנותרו עד שיסיימו את השיחות והמאמרים כו', כדי שיוכלו לחטוף חתיכת "מזונות" או מים, ולחלק מהם לנאספים... ובאופן שהכל יראו שהוא הצליח לחטוף "כזית" או "שני זיתים", או אפילו "ככותבת", ועד ל"חלק הארי"... והוא המחלק לאחרים, וממילא "טוב עין הוא יבורך"31!...

ואם בכל השנה כולה כן הוא, עאכו"כ בימים אלו כאשר באים לכאן ממקומות שונים, שאז יהי' "שמעו הולך בכל המקומות"32 שהוא זה שחטף וחילק!...

ובכן, יש לדעת שהסדר של חטיפת שיריים33 לא הי' בליובאוויטש ולא בחב"ד34, אלא שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנהיג זאת לפרקים, אלא שבמשך הזמן נעשה הדבר בקביעות; אבל הכוונה בזה היתה בתנאי שיוסיפו בלימוד התורה ובעבודת התפלה35.

– לכאורה, מה זה נוגע אלי? ובכן, אילו הייתי יושב בחדרי – מילא, אבל כשאני עומד או יושב כאן, ועלי לראות כל זה, הנה מחובתי לומר שללא קיום התנאי דהוספה בלימוד התורה ובעבודת התפלה, הרי זה נגד רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר!

*

ט. בנוגע לכל האמור לעיל, בקשתי, שימסרו את הדברים בשאר המקומות שבהם אפשר למסרם.

אין בדעתי למסור את הדברים בעצמי, כי, אף שעתה הנני עומד בתנועה זו, אינני יודע באיזו תנועה אהי' אחרי הבדלה...

ולכן הנני מוסר את השליחות לכל מי שיכול לכתוב ולפרסם את הנקודות המדוברות לעיל – שיכתוב ויפרסם את הדברים. ואין לחשוש "שמא יקדמנו אחר"36, כי לא יזיק אם כמה יכתבו, ואדרבה: מה שיחסיר האחד – ימלא חבירו.

*

י. (כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכה אחרונה, כדרכו, מתוך הסידור, ואח"כ אמר:)

בסידורו של אדמו"ר הזקן, הנה לאחרי ברכה אחרונה, באים "ברכות אירוסין ונישואין"37.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר מדייק38 בהסדר שקבע רבינו הזקן בסידורו, שהקידוש לראש-השנה מופיע לפני תפלת ערבית, אף שלכאורה הי' צ"ל מקומו לאחר תפלת ערבית, שאז הוא זמן הקידוש. –

ובנוגע לעניננו:

עומדים אנו ביום השבת שלפני יוהכ"פ, שעליו אמרו רז"ל39: "ביום חתונתו40 – זה מתן-תורה", "יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות"41, שזוהי ה"חתונה" של הקב"ה (החתן) עם כנסת ישראל (הכלה).

וכיון שיוהכ"פ הוא יום החתונה, נמצא, שביום השבת שלפני יוהכ"פ – השבת שלפני החתונה שבו החתן עולה לתורה – נעשה ה"אויפרופעניש" של הקב"ה שעולה לתורה42...

ובכן, יעזור השי"ת שיהיו ה"אויפרופעניש" והחתונה בשעה טובה ומוצלחת, ונשמח כולנו יחד ביוהכ"פ בשעת החתונה.

*

יא. בנוגע לפרשת האזינו – שעומדים לקרוא בתפלת מנחה – אמרו רז"ל43: "לפי שהי' משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים, לפי שהי' רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעי' וסמך לדבר ואמר44 שמעו שמים והאזיני ארץ, שמעו שמים, שהי' רחוק מן השמים, והאזיני ארץ, שהי' קרוב לארץ" (אע"פ שהי' נביא כו').

ובנוגע לעניננו:

כ"ק מו"ח אדמו"ר מביא בכמה משיחותיו45, שרבינו הזקן הי' "נשמה חדשה", ועד שפעם אמר46 שהי' נשמה דאצילות.

והרי ענינו של רבנו הזקן הי' לגלות ולפרסם תורת הבעש"ט, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר47, שהבעש"ט הורה שכאו"א מישראל יכול להגיע למדריגות הכי נעלות, ואילו רבנו הזקן הורה איך יכול כאו"א מישראל להגיע למדריגות הכי נעלות.

ועפ"ז מובן, שעתה (לאחרי פעולתו של רבנו הזקן) יכול כאו"א להגיע למדריגתו של משה רבינו בהיחס לשמים וארץ – שיהי' "רחוק מן הארץ" ו"קרוב לשמים" כמו משה רבינו.

ולאחרי פרשת האזינו – קורין פרשת וזאת הברכה, שבה נאמר48 "וליוסף אמר מבורכת הוי' ארצו"42...

ויה"ר שבקרוב ממש יקויים היעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר"49, והוא בראשם, והוא יוליכנו לקראת משיח צדקנו.