בס"ד. ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשי"ד

(הנחה בלתי מוגה)

וכל בניך לימודי הוי'1, ופירשו מפרשי התנ"ך2 שלימודי הוי' היינו תלמידי הוי', תלמידי המקום ב"ה, ועליהם נאמר בהמשך הכתוב ורב שלום בניך, שהשלום של בניך (שהם תלמידי הוי') יהי' הרבה מאד, וכן הוא גם בפירוש התרגום, וכל בניך אלפין באורייתא דהוי' וסגי יהי שלם בנך, ולא עוד אלא שימשיכו ענין השלום גם בעולם, כדאיתא בסוף מסכת ברכות תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, א"ת בניך אלא בוניך3. וצריך להבין, מהו ענין לימודי הוי', אלפין באורייתא דהוי' דוקא, הלא הכל יודעים דהתורה היא תורת הוי', ומה בא להשמיענו בזה דאלפין באורייתא דהוי', וכי יש תורה שאינה תורת הוי' שלזה אומר באורייתא דהוי'. וגם צריך להבין, דלכאורה, מלשון הכתוב וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, אין הכרח שמדובר אודות תלמידי חכמים שהם לימודי הוי' דאלפין באורייתא דהוי' דוקא. דהנה, דרשת חז"ל שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר כו' אל תקרי כו', נלמדת מתיבת בניך הב'. וראי' לזה, מהניקוד דאל תקרי בנָיך (בקמ"ץ), ולא א"ת בנַיך (בפת"ח), שמזה מוכח שהלימוד הוא מתיבת בניך הב' שהיא בקמץ, ולא מתיבת בניך הא' שהיא בפתח (שהרי בכתוב נאמר וכל בנַיך גו' ורב שלום בנָיך). ועוד ראי' לזה, מהכלל שהובא בשל"ה4 שהלימוד דאל תקרי הוא מיתורא דקרא, דמאחר שנאמר ברישא וכל בניך לימודי הוי', הי' די ומספיק שיאמר ורב שלומם, ומכפל הלשון ורב שלום בניך למדים אל תקרי בניך אלא בוניך, וא"כ, הלימוד הוא מתיבת בניך הב' שהיא המיותרת. וכיון שבניך הב' קאי על תלמידי חכמים שמרבים שלום (ורב שלום בניך), קאי בניך הא' על כללות ישראל (כדיוק הלשון וכל בניך), והרי בנוגע לכללות ישראל די בעצם הענין שלומדים תורה, גם אם לא יהיו תלמידי הוי' דאלפין באורייתא דהוי'5.

ב) ולהבין זה צריך להבין תחילה כללות הענין שעל ידי התורה נעשה שלום בעולם, שהו"ע השלום בין הקב"ה ובין עולמו, ולכן נקראת כנסת ישראל בשם שולמית, כמ"ש6 שובי שובי השולמית, ואיתא במדרש7 אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובוהו, היינו, שקיום העולם הוא ע"י התורה. וכמו שהוא בכללות העולם, כן הוא גם בכאו"א בפרט, שהברכה בכל עניניו הגשמיים תלוי' בלימוד התורה, כמארז"ל8 כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. וענין זה קשור גם עם שאר הפירושים במדרש הנ"ל בהטעם שכנס"י נקראת בשם שולמית. דהנה, בפסוק הנ"ל כתיב שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, ואיתא במדרש7 ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי, כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום, והיינו, שפסוק זה קאי על זמן הגלות, שאז עומדים בנ"י בריבוי נסיונות מתוך מס"נ, כפי שממשיך במדרש, שאומות העולם אומרות לישראל עד מתי אתם מתים על אלקיכם ומשלמין לו (שאתם משלימין נפשותיכם לו9), שעל שם זה נקראים שולמית, ועל זה אומרים אוה"ע לישראל שובי שובי השולמית: נאָך וואָס דאַרפט איר שטיין מיט אַ מסירת נפש, שובי שובי, מאחרי המקום, שובי שובי אלינו10, בואו11 לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו'. וישראל משיבים להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, כלום יש בכם כח לתת לנו מאותה המעלה שבסיני, מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת12. והיינו, שבשעת מ"ת (בסיני) היו ב' מחנות (מחולת מחנים), המחנה דישראל, כמ"ש13 ויחן שם ישראל כנגד ההר, והמחנה דמלאכי השרת, כמ"ש14 וירד הוי' על הר סיני, וירדו עמו מלאכי השרת15. ויש להוסיף בהשייכות דמחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת זה לזה, ע"פ מ"ש במדרש16 בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כו' מלאכים והיו כולם עשויים דגלים דגלים, כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים, ואמר להם הקב"ה חייכם שאני ממלא משאלותיכם, ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, וזהו שסדר הדגלים הוא כנגד ד' החיות שסובבות לכסא17. ועוד פירוש במדרש7 בהטעם שכנסת ישראל נקראת שולמית, אומה ששלום חי העולמים שוכן ביניהם18, והוא כמ"ש19 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחד20, דכאו"א מישראל הוא מכון לשבתו ית'. וב' פירושים אלו קשורים ושייכים זל"ז, כי, מצד זה ששלום חי העולמים מתהלך בקרבם [שענין זה התחיל במ"ת, כאשר וירד הוי' על הר סיני, שאז היו מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת יחדיו], לכן עומדים בני ישראל במסירות נפש ומשלימים את נפשותיהם להקב"ה. ומזה מובן גם בנוגע להפירוש דשולמית שעשתה שלום ביני ובין עולמי עי"ז שקבלה תורתי, שזהו"ע תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, היינו, שלימוד התורה הוא באופן שניכר בלומדי התורה ששלום חי העולמים מתהלך בקרבם והם משלימים לו נפשותיהם, שענין זה הוא ע"י הלימוד ביראת שמים כו', ועי"ז דוקא נעשה שלום בין הקב"ה ובין עולמו.

וזהו גם מ"ש במדרש שם, מהו השולמית אומה שכל טובות שבעולם אינן באות אלא בזכותה, הה"ד21 ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ, לך בזכותך, ובך הדבר תלוי, דכתיב22 יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב, בזכותך ובך הדבר תלוי. והענין בזה, דהנה, זכות הוא מלשון זכות ובהירות, שענין זה נעשה ע"י יראת שמים דוקא. ועז"נ יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב, דענינו של אוצרו הטוב הוא להשפיע רוב טוב לבית ישראל, ופתח אוצרו הטוב הוא יראת שמים23. וכיון שהשפעת רוב טוב לבית ישראל (אוצרו הטוב) היא ע"י עסק התורה, כנ"ל שע"י התורה עושים שלום בין הקב"ה ובין עולמו, ונכסיו מצליחים, הרי מובן שפתח אוצרו הטוב הוא ע"י עסק התורה ביראת שמים דוקא. וזהו מ"ש במדרש בך הדבר תלוי דכתיב יפתח הוי' לך את אוצרו הטוב, כי, הענין דיראת שמים, שהוא פתח אוצרו הטוב, הוא בידו של אדם, כמארז"ל23 הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ופרש"י את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים והוא יבחר לו יראת שמים, ומקרא מלא דבר הכתוב24 ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע גו' ובחרת בחיים. אמנם, הגם שהיא בחירה חפשית, מ"מ הנה כאשר האדם בוחר בטוב וחיים, אז מסייעים לו מלמעלה, כדרשת חז"ל25 על הפסוק26 אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא כו' בא ליטהר מסייעים אותו. וזהו גם מ"ש ובחרת בחיים, כפירוש רש"י אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך. וכפי שאמר רבינו הזקן27 דמ"ש ובחרת בחיים עצה טובה קמ"ל והוא הסיוע להבא לטהר, והכוונה בזה דהאותיות ובחרת בחיים הכתובים בתורה הן עצמם הם סיוע להאדם המסתכל בהם ומחבב אותיות התורה. וזהו בך הדבר תלוי, שבידו של אדם לעורר מדת היראת שמים, שבזה הוא פותח את האוצר העליון להשפיע רב טוב.

ג) והענין הוא, דהנה כתיב28 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, דעשרה עשרה הם עשרת הדברות ועשרה מאמרות29, והעבודה היא להמשיך עשרת הדברות בעשרה מאמרות, ועל ידם גם בעולם. דהנה אמרו רז"ל30 בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא כו' ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. והענין בזה, דמאמר אחד הוא ספירת המלכות31 שבה כלולים כל הספירות. וזהו שבמאמר אחד יכול להבראות, דלכאורה, הרי צריך להיות כל פרטי הבריאה מיהי אור עד נעשה אדם, ואיך יכול כל זה להבראות במאמר אחד, אלא שמאמר אחד הוא ספירת המלכות שבה כלולים כל הספירות, ולכן הי' יכול להבראות גם במאמר אחד. ואעפ"כ נברא בעשרה מאמרות, כי, הספירות כמו שהן כלולות במלכות הרי הם בהעלם, ולכן נברא בעשרה מאמרות, כפי שהם בגילוי. וביאור הענין, דהנה כל השפעה צ"ל ע"י עשר בחי' דוקא, וכמו בהשפעת השכל מרב לתלמיד, שתחילה ישנו נקודת ההשכלה שרוצה להשפיע, שהו"ע החכמה, ואח"כ צריך להתבונן בנקודת ההשכלה שתבוא בפרטי הענינים כו', שהו"ע הבינה. וגם צריך להיות לו ענין האהבה וחסד, שהרי כללות ענין ההשפעה הוא מצד האהבה. אמנם מצד מדת האהבה לבדה אפשר שתהי' ההשפעה יותר מכפי מדת המקבל, ולא יוכל לקבל כלל, ולזאת צ"ל מדת הגבורה והצמצום, למדוד את השכל עד כמה שיוכל וראוי לקבל. אמנם מצד הגבורה לבדה אפשר שהצמצום יהי' יותר מדאי, לזאת צ"ל מדת התפארת, שהיא הממוצע בין חסד וגבורה, ולא זו בלבד שהיא ממוצע בין חסד וגבורה, אלא עוד זאת שהיא כוללת מדת החסד ומדת הגבורה, ומצד מדת התפארת תהי' ההשפעה באופן שיתן לו כל מה שרק יוכל לקבל. וכיון שכוונת המשפיע היא שהמקבל עצמו יוכל להיות משפיע, הנה לזה צ"ל גם מדת נצח והוד, שהו"ע כליות יועצות32 איך להשפיע לו באופן שיהי' אח"כ בעצמו משפיע. וכן צ"ל מדת היסוד, שהוא התקשרות המשפיע בהמקבל, וגם שההשפעה תהי' בחמימות. ונוסף לזה יש גם שטח המקבל בהמשפיע, שהוא ספירה העשירית, ספי' המלכות בהמשפיע. והנה, כל בחינות אלו ישנם גם בהמקבל, אמנם כמו שהם בהמקבל, וגם כמו שהם בשטח המקבל שבהמשפיע (שגם שם יש כל בחי' אלו) הם בהעלם. וזהו שבמאמר אחד יכול להבראות, דמצד ספירת המלכות שכלולים בה כל הספירות, הי' אפשר להבראות. אמנם להיות שבספירת המלכות כלולים הספירות בהעלם, הרי אם היתה ההתהוות מבחי' המלכות בלבד, לא הי' יכול להיות גילוי אלקות בעולם, ולכן נברא העולם בעשרה מאמרות, כפי שהספירות הם בגילוי, כדי שיוכל להיות גילוי אלקות בעולם. וזהו ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, דצדיקים הם כללות ישראל, כמ"ש33 ועמך כולם צדיקים, והם מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, כפי שהעשר ספירות הם בגילוי, כי, עבודתם היא להמשיך עשרת הדברות בעשרה מאמרות, ועל ידם גם בעולם, שעי"ז יהיו העשר ספירות בגילוי בעולם, היינו, גילוי אלקות בעולם, שזהו כללות הענין שע"י העסק בתורה ומצוות ביראת שמים עושים שלום בין הקב"ה ובין עולמו.

וזהו דכתיב34 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, תולדות מלא כתיב35, דעולם על מלואו נברא36, שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם, כמ"ש37 באתי לגני אחותי כלה, ודרשו חז"ל38 לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, אלא שע"י חטא עה"ד ושאר החטאים סלקו כביכול את השכינה למעלה מז' רקיעים, ואח"כ עמדו צדיקים והורידו את השכינה למטה, אברהם הוריד את השכינה מרקיע ז' לו' וכו', עד שבא משה שהוא שביעי לאברהם, וכל השביעין חביבין39, והוריד השכינה מרקיע הא' למטה בארץ, כמ"ש במ"ת וירד הוי' על הר סיני. וע"י כללות העבודה בקיום התורה ומצוות יהי' לעתיד לבוא תולדות מלא, שזהו מ"ש40 אלה תולדות פרץ, מלא כתיב41, כיון שבביאת המשיח, שהוא מבני בניו של פרץ, יהי' גילוי אלקות בעולם כמו בשעת הבריאה שעולם על מילואו נברא. וזהו"ע שצדיקים מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, שע"י עבודת הצדיקים (כללות בנ"י) במשך כל זמן עבודת הבירורים בכלל ובמשך כל זמן הגלות בפרט42, פועלים שלעתיד לבוא יהי' גילוי אלקות בעולם כמו שעולם על מילואו נברא, בעשרה מאמרות, שהי' הגילוי דכל העשר ספירות.

ד) אמנם כדי שע"י עסק התורה יומשך גילוי אלקות בעולם, צריך להיות עסק התורה בביטול ויראה דוקא. והענין בזה, דאף שעסק התורה צריך להיות בהשגה והבנה, שישיג בשכלו, שזהו עיקר מצות תלמוד תורה43, וכמו"כ בעסק המצוות צריך להיות צוגעטראָגן אל פרטי הרצון, שהרי ידוע44 שההפרש בין רצון לחכמה הוא, שבחכמה הנה גם כאשר חסר איזה פרט הוא ג"כ מהות החכמה, משא"כ ברצון כאשר חסר פרט אחד הרי אינו רצון זה כלל, ומשום זה צריך להיות קיום המצוות מתוך צוגעטראָגענקייט לקיימן כפי פרטי הרצון דוקא, מ"מ הנה כללות הגישה (דער צוגאַנג) ללימוד התורה וקיום המצוות וגם בשעת לימוד התורה וקיום המצוות גופא צריך להיות ביראה וביטול דוקא. ויובן בהקדים הידוע שענין הישות (היפך הביטול) הוא המקור לכל המדות רעות45, דמי שהוא מחשיב את עצמו והוא יקר בעיני עצמו, הרי תמיד טרוד הוא רק בעצמו, ועד שמצד תוקף הישות שלו נעשית אצלו כל מציאות הזולת רק מה שהוא ממעט את מציאותו, וכידוע הסיפור46 באיש אחד בעל צורה כו' שבא אל כ"ק אדמו"ר הצ"צ, והתאונן לפניו: מי טרעט אויף מיר אין ביהמ"ד, וכל מה שאני אומר עושים להיפך כו', והשיב לו כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ווער הייסט דיר מתפשט זיין זיך אין גאַנצן ביהמ"ד אַז וואו מען טרעט זאָלסטו מיינען אַז מען טרעט אויף דיר. וסיים: כתיב47 יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, היינו, דכשם שיעזוב רשע דרכו זהו דבר המוכרח אשר בלא תשובה אי אפשר לגשת אל הקודש, וכמ"ש רבנו הזקן48 שאי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחילה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת כו', כמו"כ הוא גם דבר המוכרח שיעזוב איש און מחשבותיו, דאָוֶן הוא מלשון אוֹן (בחולם) שפירושו כח, וכמו מרוב אונים49, והיינו שאיש און הוא איש תקיף וחזק, וצריך הוא לעזוב מחשבותיו, שהו"ע הישות, איך זאָג און איך וויל. ועד"ז בנוגע ללימוד התורה, שכאשר לימוד התורה אינו ביראה וביטול אלא מתוך ישות, שחושב אשר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה50, שמבין את התורה ומחדש בה בכח שכלו וחכמתו הוא, אזי יכול לבוא למעמד ומצב שלימודו הוא רק להתייהר, או לקנטר כו', ועד שיכול לירד למטה יותר ח"ו שע"י חידושיו בתורה יתיר את האסור רח"ל, ועליו נאמר51 ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי (כמ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות ת"ת52). ומובן, שבאופן כזה הרי לא זו בלבד שאינו עושה שלום בין הקב"ה ובין עולמו, אלא אדרבה, שגורם היפך השלום, כמאמר רז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם53, והמהלך בקומה זקופה כו' דוחק רגלי השכינה54. ולזאת צריך להיות עסק התורה ביראה וביטול דוקא, ועי"ז ממשיך גילוי אלקות בעולם, שהו"ע השלום בין הקב"ה ובין עולמו.

ה) וזהו וכל בניך לימודי הוי', ותרגומו דילפין באורייתא דהוי', והיינו שהתרגום מפרש שלימוד התורה צ"ל (לא בישות ח"ו, אלא) בביטול, היינו, שהאדם הלומד יודע שהתורה היא חכמתו ורצונו ית', שזהו"ע דילפין באורייתא דהוי'. ועי"ז נעשה קיום העולם, כמארז"ל55 מאי דכתיב56 ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין כו', וכמאמר57 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש אשתדל באורייתא ומקיים עלמא. ויש לומר, שאסתכל באורייתא ואשתדל באורייתא קאי על ב' אופני הלימוד דתושב"כ ותושבע"פ, שבתושב"כ, גם עם הארץ שלא ידע מאי קאמר יוצא י"ח מצות ת"ת, ולזה מספיק אסתכל באורייתא, משא"כ בתושבע"פ צריך להיות הבנה והשגה43, ולזה צ"ל אשתדל באורייתא דוקא. וקיום העולם נעשה ע"י תושב"כ ותושבע"פ, שזהו"ע חתן וכלה שבתורה, דחתן הוא תושב"כ, וכלה הוא תורה שבע"פ, כמ"ש58 שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, דמוסר אביך הוא תורה שבכתב, ותורת אמך הוא תורה שבע"פ59, שע"י שניהם נעשה קיום העולם. וכמו"כ הוא בכאו"א בפרט, שזהו טעם המנהג אשר החתן בשבת שלפני חופתו קוראין אותו לתורה, היינו, שע"י התורה מקיימים החתן והכלה את העולם להיות התגלות כח הא"ס בלידת בנים עוסקים בתורה, דור ישרים יבורך60. וזהו וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, היינו, שכאשר לימוד התורה הוא בביטול, שזהו"ע לימודי הוי', אזי נעשה רב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך, שבונים את העולם ומרבים שלום בעולם.