Exodus Chapter 19

20The Lord descended upon Mount Sinai, to the peak of the mountain, and the Lord summoned Moses to the peak of the mountain, and Moses ascended.   כוַיֵּ֧רֶד יְהוָֹ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָֹ֧ה לְמשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל משֶֽׁה:
The Lord descended upon Mount Sinai: I may think that He actually descended upon it. Therefore, Scripture says: “You have seen that from the heavens I have spoken with you” (Exod. 20:19). This teaches that [He did descend although still in the heavens,] He bent down the upper heavens and the lower heavens and spread them upon the mountain like a spread on a bed, and the Throne of Glory descended upon them [the upper heavens and the lower heavens]. — [from Mechilta]   וירד ה' על הר סיני: יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:
21The Lord said to Moses, "Go down, warn the people lest they break [their formation to go nearer] to the Lord, to see, and many of them will fall.   כאוַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל־משֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶֽהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָֹה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב:
warn the people: Heb. הָעֵד. Warn them not to go up the mountain.   העד בעם: התרה בהם שלא לעלות בהר:
lest they break: their position [i.e., their ranks] because of their longing for God, to see [Him], and they move too close to the side of the mountain.   פן יהרסו וגו': שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר:
and many of them will fall: Heb. וְנָפַל. Whatever [number] falls from them, let it be even a single person, to Me it is considered [as if] many [have fallen]. — [from Mechilta]   ונפל ממנו רב: כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב:
lest they break: Heb. יֶהֶרְסוּ. Every [expression of] הִרִיסָה [denotes] the separation of the collection of [the parts of] the building. Likewise, those who separate from the position of people break up that position.   יהרסו: כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדין ממצב אנשים הורסים את המצב:
22And also, the priests who go near to the Lord shall prepare themselves, lest the Lord wreak destruction upon them."   כבוְגַ֧ם הַכֹּֽהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָֹ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֹֽה:
And also, the priests: [I.e.,] also the firstborn, who perform the [divine] service. — [from Zev. 115b]   וגם הכהנים: אף הבכורות שהעבודה בהם:
who go near to the Lord: to offer up sacrifices (targumim), they too shall not rely on their importance to ascend the mountain.   הנגשים אל ה': להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות:
shall prepare themselves: They shall be ready to stand on their position.   יתקדשו: יהיו מזומנים להתיצב על עמדם:
lest the Lord wreak destruction: Heb. יִפְרֹץ, an expression of a breach. [This means] He will kill some of them and [thus] make a breach in them [their completeness].   פן יפרץ: לשון פרצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פרצה:
23And Moses said to the Lord, "The people cannot ascend to Mount Sinai, for You warned us saying, Set boundaries for the mountain and sanctify it.' "   כגוַיֹּ֤אמֶר משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה לֹֽא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַֽעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַֽעֵדֹ֤תָה בָּ֨נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ:
The people cannot: I do not have to warn them because today they have already been warned for three days, and they cannot ascend [the mountain] since they have no permission.   לא יוכל העם: איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום שלושת ימים, ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות:
24But the Lord said to him, "Go, descend, and [then] you shall ascend, and Aaron with you, but the priests and the populace shall not break [their formation] to ascend to the Lord, lest He wreak destruction upon them."   כדוַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָֹה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַֽהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַֽעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָֹ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:
Go, descend: And warn them a second time. We admonish a person before the act [he is to perform], and we admonish him again at the time of the act [when it is to be performed]. [from Mechilta]   לך רד: והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה:
and [then] you shall ascend, and Aaron with you, but the priests: I might think that they too shall be with you, [that the verse should be rendered: and you shall ascend, and Aaron with you, and the priests, but the people…]. Therefore, the Torah states: “and you shall ascend” [the pronoun is meant for emphasis, in order to exclude the priests]. Consequently, you must say that you [shall have] a partition for yourself, Aaron [shall have] a partition for himself, and the priests [shall have] a partition for themselves. Moses went closer than Aaron, and Aaron closer than the priests, but the people shall altogether not break their position to ascend to the Lord. — [from Mechilta] \b lest He wreak destruction upon them-Heb. \b0יִפְרָץ Although יִפְרָץ is vowelized with a short “kamatz,” it has not changed from its grammatical construction. So is the way of every word vowelized with a “melupum” ("cholam"); when it comes next to a “makkaf,” its vowelization changes to a short “kamatz.” [Hence, the word יִפְרֹץ -which in this case appears with a “makkaf,” a hyphen, is changed to יִפְרָץ]   ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים: יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ועלית אתה. אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם. משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה':
25So Moses went down to the people and said [this] to them.   כהוַיֵּ֥רֶד משֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם:
and said [this] to them: this warning. [Apparently, Rashi understands “and said to them” to mean that Moses said something to them. Since the object is obscure, Rashi inserts “this warning,” to clarify that the verse means that Moses relayed to the Israelites God’s warning to keep their distance from the mountain.]   ויאמר אליהם: התראה זו:

Exodus Chapter 20

1God spoke all these words, to respond:   אוַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר:
God spoke: Heb. אֱלֹהִים. [The word] אֱֱלֹהִים always means “a judge.” [This Divine Name is used here] because there are some sections in the Torah [that contain commandments] that if a person performs them, he receives a reward, but if not, he does not receive any punishment for them. I might think that so it is with the Ten Commandments. Therefore, Scripture says: “God (אֱלֹהִים) spoke,” [signifying God’s role as] a Judge, [Whose function is] to mete out punishment [when the Ten Commandments are not obeyed]. [from Mechilta]   וידבר א-להים: אין א-להים אלא דיין. לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר א-להים, דיין ליפרע:
all these words: [This] teaches [us] that the Holy One, blessed be He, said the Ten Commandments in one utterance, something that is impossible for a human being to say [in a similar way]. If so, why does the Torah say again, “I am [the Lord, your God (verse 2)]” and “You shall have no…” (verse 3)? Because He later explained each statement [of the Ten Commandments] individually. — [from Mechilta]   את כל הדברים האלה: מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו:
to respond: Heb. לֵאמֹר, lit., to say. [This] teaches [us] that they responded to the positive [commandments], “Yes,” and to the negative [commandments], “No.” -[from Mechilta]   לאמר: מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו:
2"I am the Lord, your God, Who took you out of the land of Egypt, out of the house of bondage.   באָֽנֹכִ֨י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצֵאתִ֩יךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים:
Who took you out of the land of Egypt: The taking [you] out [of Egypt] is sufficient reason for you to be subservient to Me. Alternatively, [God mentions the Exodus] since He revealed Himself on the sea as a valiant warrior, and here He revealed Himself as an old man full of mercy, as it is said: “and beneath His feet was like the form of a brick of sapphire” (Exod. 24:10). That [brick] was before Him at the time of the enslavement [to remember the Israelites’ suffering when they made bricks as slaves], “and like the appearance of the heavens” (Exod. 24:10), [i.e., there was joy before Him] when they were redeemed. Since I change in [My] appearances, do not say that they are two [Divine] domains, [but] I am He Who took you out of Egypt and [I am He Who performed the miracles] by the sea (Mechilta). Alternatively, [God mentions the Exodus] since they [the Israelites] heard many voices [during the revelation], as it is said: “And all the people saw the voices” (verse 15), [meaning that] voices came from four directions and from the heavens and from the earth, [so] do not say that there are many domains (Exod. Rabbah 5:9). And why did He say [this] in the singular [possessive], אֱלֹהֶי ? In order to give Moses an opening to offer a defense in the incident of the calf. This is [the meaning of] “Why, O Lord, should Your anger be kindled against Your people?” (Exod. 32:11). You did not command them, “You shall not have the gods of others before Me,” but [You commanded] me alone (Exod. Rabbah 43:5).   אשר הוצאתיך מארץ מצרים: כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם א-להים אחרים, אלא לי לבדי:
out of the house of bondage: Literally, out of the house of slaves. [I.e.,] from Pharaoh’s house, where you were slaves to him. Or perhaps [Scripture] means only: from the house of slaves, that they were slaves to [other] slaves? Therefore, Scripture says: “and He redeemed you from the house of bondage, from the hand of Pharaoh, king of Egypt” (Deut. 7:8). Consequently, you must say that they were slaves to Pharaoh, but not slaves to [other] slaves. — [from Exod. Rabbah 43:5]   מבית עבדים: מבית פרעה שהייתם עבדים לו. או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:
3You shall not have the gods of others in My presence.   גלֹ֣א יִֽהְיֶ֣ה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י:
You shall not have: Why was this said? Since it says, “You shall not make for yourself, etc.” I know only that one may not make [graven idols, etc.] How do I know that one may not keep what was already made? Therefore, Scripture states: “You shall not have.” -[Mechilta]   לא יהיה לך: למה נאמר, לפי שנאמר (פסוק ד) לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך:
the gods of others: Heb. אֱלֹהִים אִחֵרִים, which are not gods, but that others have made them for gods over themselves. It is impossible to interpret this passage to mean: gods other than I, since it is a disgrace for Heaven to call them gods along with Him. Alternatively: strange gods, for they are strange to their worshippers. They cry out to them, but they do not answer them, and it appears as if it [the god] were a stranger, who never knew him [the worshipper]. — [from Mechilta]   א-להים אחרים: שאינן אלהות אלא אחרים עשאום א-להים עליהם, ולא יתכן לפרש א-להים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו. דבר אחר א-להים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונין אותם, ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:
in My presence: Heb. עַל-פָּנָּי [This means] as long as I exist [signifying forever. God states this so] that you should not say that only that generation was commanded [prohibited] concerning idolatry. — [from Mechilta]   על פני: כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור:
4You shall not make for yourself a graven image or any likeness which is in the heavens above, which is on the earth below, or which is in the water beneath the earth.   דלֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֣ פֶ֣סֶל | וְכָל־תְּמוּנָ֡ה אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׁמַ֣יִם | מִמַּ֡עַל וַֽאֲשֶׁר֩ בָּאָ֨רֶץ מִתַּ֜חַת וַֽאֲשֶׁ֣ר בַּמַּ֣יִם | מִתַּ֣חַת לָאָ֗רֶץ:
a graven image: Heb. פֶּסֶל [It is called by this name] because it is sculpted (נִפְסָל).   פסל: על שם שנפסל:
or any likeness: The likeness of anything that is in the heavens.   וכל תמונה: תמונת כל דבר אשר בשמים:
5You shall neither prostrate yourself before them nor worship them, for I, the Lord, your God, am a zealous God, Who visits the iniquity of the fathers upon the sons, upon the third and the fourth generation of those who hate Me,   הלֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֣ה לָהֶם֘ וְלֹ֣א תָֽעָבְדֵם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵ֠ד עֲוֹ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֽׂנְאָ֑י:
a zealous God: Heb. קַנָּא, zealous to mete out punishment. He does not forgo retaliating by forgiving the sin of idolatry. Every [expression of] קַנָּא means enprenemant in Old French, zealous anger. He directs His attention to mete out punishment.   אל קנא: מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עון עבודה זרה, כל לשון קנא אינפרינמינ"ט בלעז [חרון אף] נותן לב ליפרע:
of those who hate Me: As the Targum [Onkelos paraphrases: when the sons continue to sin following their fathers, i.e.], when they cling to their fathers’ deeds. — [from Sanh. 27b]   לשנאי: כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:
6and [I] perform loving kindness to thousands [of generations], to those who love Me and to those who keep My commandments.   ווְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים לְאֹֽהֲבַ֖י וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי:
perform loving-kindness: that a person does, to pay the reward until the two-thousandth generation. It is thus found that the measure of reward [from God] exceeds the measure of [His] retribution by [the ratio of] one to five hundred, for this one is for four generations, and that one is for two thousand [generations]. -[from Tosefta Sotah 4:1]   ועושה חסד: נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:
7You shall not take the name of the Lord, your God, in vain, for the Lord will not hold blameless anyone who takes His name in vain.   זלֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא:
You shall not take the name of the Lord, your God, in vain: You shall not swear in vain by the name of the Lord, your God. — [Onkelos] לַֹשָוְא -[This word appears twice in this verse.] (The second [mention of לַֹשָוְא is an expression of falsehood, as the Targum [Onkelos] renders: לְֹשִיקְרָא, as it says [in Shavuos 21a]: "What constitutes a vain oath? If one swears contrary to what is known, [for example, saying] about a stone pillar that it is [made of] gold. (The first [mention of לַֹשָוְא is an expression of vanity, as the Targum [Onkelos] renders: [לְמַגָּנָא].) This [refers to] one who swears for no reason and in vain, [for example making an oath] concerning [a pillar] of wood, [saying] that it is wood, and concerning [a pillar] of stone, [saying] that it is stone. — [from Shevuoth 29a, Mechilta]   לשוא: (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א) אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב. (הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן:
8Remember the Sabbath day to sanctify it.   חזָכוֹר֩ אֶת־י֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת לְקַדְּשׁ֗וֹ:
Remember: Heb. זָכוֹר [The words] “remember (זָכוֹר)” and “keep (שָׁמוֹר)” (Deut. 5:12) were pronounced with one utterance. Similarly [the statements], “Those who profane it shall be put to death” (Exod. 31:14) and “And on the Sabbath day, two lambs” (Num. 28:9) [were said in one utterance], and similarly, “You shall not wear shaatnez,” and “You shall make tzitzith for yourself” (Deut. 22:11, 12). Similarly, [the phrases] “The nakedness of your brother’s wife [you shall not uncover]” (Lev. 18:16), [and] “Her brother-in-law shall come in to her” (Deut. 25:5) [were said in one utterance]. This [occurrence of God saying two phrases simultaneously in one utterance] is the meaning of what is said: “God spoke one thing, I heard two” (Ps. 62:12) (Mechilta). [The word] זָכוֹר is in the פָּעוֹל form, an expression of ongoing action, like “[Let us engage in] eating and drinking אָכוֹל וְשָׁתוֹ) )” (Isa. 22:13), [and] “walking and weeping הָלוֹ וָּבָכֹה) )” (II Sam. 3:16), and this is its interpretation: Pay attention to always remember the Sabbath day, so that if you chance upon a beautiful thing, you shall prepare it for the Sabbath (Mechilta).   זכור: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, (במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים, וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז, (שם יב) גדילים תעשה לך, וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך, (דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהלים סב יב) אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי. זכור לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג) אכול ושתו, (שמואל ב ג טז) הלוך ובכה, וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:
9Six days may you work and perform all your labor,   טשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֣ים תַּֽעֲבֹד֘ וְעָשִׂ֣יתָ כָל־מְלַאכְתֶּךָ֒:
and perform all your labor: When the Sabbath arrives, it shall seem to you as if all your work is done, that you shall not think about work.   ועשית כל מלאכתך: כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה:
10but the seventh day is a Sabbath to the Lord, your God; you shall perform no labor, neither you, your son, your daughter, your manservant, your maidservant, your beast, nor your stranger who is in your cities.   יוְי֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י שַׁבָּ֣ת | לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לֹ֣א תַֽעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה | וּבִנְךָ֣־וּ֠בִתֶּךָ עַבְדְּךָ֨ וַֽאֲמָֽתְךָ֜ וּבְהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ:
neither you, your son, your daughter: These are young children. Or perhaps it refers to adult children? You must admit that they have already been warned [to observe the Sabbath]. Rather, [this word] comes only to warn adults concerning young children resting [from work] (Mechilta). This is the meaning of what we learned [in the Mishnah]: If a young child comes to extinguish [a fire on the Sabbath], you may not allow him [to do so] since you are responsible for his resting [from work] (Shab. 121a).   אתה ובנך ובתך: אלו קטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת הרי כבר מוזהרים הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזו ששנינו (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליך:
11For [in] six days the Lord made the heaven and the earth, the sea and all that is in them, and He rested on the seventh day. Therefore, the Lord blessed the Sabbath day and sanctified it.   יאכִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
and He rested on the seventh day: As if [it were] possible, He ascribed rest [even] to Himself to teach (as an example) from Him of kal vachomer [a fortiori] reasoning for man, whose work is with toil and fatigue, that he must rest on the Sabbath. [I.e., although God does not and did not actually rest, He had His cessation of creating recorded as rest, so that humans would learn that if God, Whose work is accomplished without any toil or fatigue, rested on the Sabbath, surely people, whose work is accomplished only with hard work and fatigue, must rest on the Sabbath.]-[from Mechilta]   וינח ביום השביעי: כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת:
blessed…and sanctified it: He blessed it with manna to double it on the sixth day-"double bread"-and He sanctified it with manna, that it did not fall then [on the Sabbath]. — [from Mechilta]   ברך, ויקדשהו: ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:
12Honor your father and your mother, in order that your days be lengthened on the land that the Lord, your God, is giving you.   יבכַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ יַֽאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
in order that your days be lengthened: If you honor [your parents], your days will be lengthened, and if not, they will be shortened. The words of the Torah are written briefly; they are explained by deriving the negative from the affirmative and the affirmative from the negative. — [from Mechilta]   למען יאריכון ימיך: אם תכבד יאריכון, ואם לאו יקצרון, שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן:
13You shall not murder. You shall not commit adultery. You shall not steal. You shall not bear false witness against your neighbor.   יגלֹ֖א תִּרְצָֽח: ס לֹ֖א תִּנְאָֽף: ס לֹ֖א תִּגְנֹֽב: ס לֹֽא־תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר:
You shall not commit adultery: Adultery applies only [to relations] with a married woman, as it is said: "[And a man who commits adultery with the wife of a[nother] man, who commits adultery with the wife of his neighbor,] [both] the adulterer and the adulteress shall be put to death" (Lev. 20:10); [and it says,] “[You are] the adulterous wife, who, instead of her husband, takes strangers” (Ezek. 16:32). [In both these verses, the term “adultery” is used in reference to the extramarital relations of a married woman.]   לא תנאף: אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר (ויקרא כ י) מות יומת הנואף והנואפת, ואומר (יחזקאל טז לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים:
You shall not steal: The text refers to kidnapping. [The verse] “You shall not steal” (Lev. 19:11) refers to stealing money. Or perhaps this one [verse] refers only to stealing money and the one written further (in Lev.) refers to kidnapping? You must admit that [the meaning of] a statement is derived from its context. Just as [the former two commandments] “You shall not murder” [and] “You shall not commit adultery” refer to capital sins, “You shall not steal” also refers to a capital sin [i.e., a sin punishable by death]. — [from Sanh. 86a]   לא תגנב: בגונב נפשות הכתוב מדבר. לא תגנובו (ויקרא יט יא) בגונב ממון. או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות, אמרת דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח, לא תנאף, מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין:
14You shall not covet your neighbor's house. You shall not covet your neighbor's wife, his manservant, his maidservant, his ox, his donkey, or whatever belongs to your neighbor."   ידלֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ך ס לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַֽאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַֽחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: