Chapter 29

1Then King David said to the entire assembly, "My son Solomon, whom God alone has chosen, is young and tender, and the work is great, for the palace is not for man, but for the Lord God.   אוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֚יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֧י אֶחָ֛ד בָּחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֚א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
My son Solomon is alone, etc.: And even if he were a hundred [people], he would not be able to build it, and furthermore, he is young and tender.   שלמה בני אחד וגו': ואפילו אם היו מאה לא די לבנותו ועוד שהוא נער ורך:
and the work is great: And if you say that the work should be lessened, that is impossible…   והמלאכה גדולה: ואם תאמר תקטין הבית זה אי אפשר:
for the palace is not for man but for the Lord God: Who is great and awesome, Whom the heavens and the heavens of the heavens cannot contain, but nevertheless, do not fear to build a great house like this, because “with all my strength I prepared for the House of God (sic), the gold for the gold and the silver for the silver, etc.” Therefore, you do not have so much toil.   כי לא לאדם הבירה כי אם לה' אלהים: הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים ואעפ"כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו' לפיכך אין לך טורח גדול כל כך:
2And with all my strength I prepared for the House of my God, the gold for the [things of] gold, the silver for the [things of] silver, the copper for the [things of] copper, the iron for the [things of] iron, and the wood for the [things of] wood, onyx stones and filling stones, carbuncle stones and embroidery, and all precious stones and marble stones in large quantity.   בוּכְכָל־כֹּחִ֞י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵֽית־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב| לַ֠זָּהָב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָֽעֵצִ֖ים לָֽעֵצִ֑ים אַבְנֵי־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב:
onyx stones and filling stones: on the model of the Tabernacle (Ex. 25:7): “Onyx stones and filling stones, etc.”   אבני שוהם ומלואים: דוגמת המשכן אבני שוהם ואבני וגו' (שמות כ"ט):
carbuncle stones and embroidery, and all precious stones: to put onto the golden walls and into the silver vessels.   אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה: לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף:
and marble stones: for the pillars, for the tables, and for the floor.   ואבני שיש: לעמודים ושלחנות ולרצפה:
3And moreover, since I desired the House of my God, I have a treasure of gold and silver; I gave [it] to the House of my God in addition to all that I prepared for the sacred House.   גוְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֚תִּי לְבֵֽית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכָּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ:
And moreover, since I desired the House of my God: The meaning is: because of my great desire, that I desired the House of my God.   ועוד ברצותי בבית אלהי: פתרון מרוב רצון שרציתי בבית אלהי:
I have a treasure: I amassed for myself an accumulation of gold and silver, as he explains further.   יש לי סגולה: קבצתי לי קבוצת זהב וכסף כדפירש לפנינו:
4Three thousand talents of gold of the gold of Ophir and seven thousand talents of refined silver to overlay the walls of the houses.   דשְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֚ים כִּכַּר־כֶּ֙סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים:
refined: very white.   מזוקק: לבן הרבה:
to overlay the walls of the houses: and no one can overlay anything, either with silver or with gold, unless it is refined.   לטוח קירות הבית: ואין אדם יכול לטוח שום דבר לא בכסף ולא בזהב כי אם שיהיה מזוקק:
5The gold for the gold, and the silver for the silver, and for all the work in the hands of the craftsmen, and whoever volunteers to consecrate himself today for the Lord.   הלַזָּהָ֚ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכָל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָֽרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָֽה:
The gold for the gold and the silver for the silver and for all the work (and I gave it) into the hands of the craftsmen: the artisans, and this is what I prepared for the Temple, and although I amassed all this… and whoever of you… volunteers to consecrate himself today for the Lord to bring gold, silver, or anything for the building, on the model of (Ex. 35:22): “… all moved by their hearts: they brought brooches and nose-rings.”   לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה: ונתתיו ביד חרשים אומנים וזהו אשר הכינותי לבית המקדש ואע"פ שקבצתי כל זאת ומי מכם שמתנדב למלאות ידי היום לה' להביא זהב וכסף וכל דבר לבנין דוגמא כל נדיב לבו הביאו חח ונזם (שמות ל״ה:כ״ב):
to consecrate: lit., to fill his hand; on the model of (ibid. 29:9): “… and you shall fill the hand… of Aaron and the hand of his sons,” which the Targum renders: “and you shall offer up the sacrifice of Aaron.”   למלאות: דוגמת ומלאת יד אהרן ויד בניו (שם כט) ותרגומו ותקריב קרבן דאהרן:
6And the leaders of the fathers' [houses], the leaders of the tribes of Israel, and the leaders of the thousands and the hundreds with the leaders of the work of the king gave willingly.   ווַיִּתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָֽאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י| שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֚י הָֽאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ:
And the leaders of the fathers’ [houses], etc., gave willingly: those about whom it is written above (27:16): “And over the tribes of Israel,” and so it is written above (verse 1): “And the Children of Israel to their number: the heads of the fathers’ [houses], etc.”   ויתנדבו שרי האבות וגו': אותם שכתוב למעלה על שבט ישראל וגו' וכתוב כן למעלה (כ"ו) ובני ישראל למספרם ראשי האבות וגו':
and with the leaders of the work of the king: And also the leaders of the work of the soil of the king, (verse 27): “… and over what was in the vineyards of the king, etc.”   ולשרי מלאכת המלך: וגם שרי עבודת אדמת המלך ועל שבכרמי המלך וגו' כדלעיל:
7And they gave to the service of the House of God; gold, five thousand talents, and ten thousand darics and ten thousand talents of silver, and copper, ten thousand and eight thousand talents, and iron, a hundred thousand talents.   זוַיִּתְּנ֞וּ לַֽעֲבוֹדַ֣ת בֵּֽית־הָֽאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִים֘ וַֽאֲדַרְכֹּנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵֽאָה־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים:
and ten thousand darics: quinons or quinens in Old French, drachmas.   ואדרכונים רבו: קצונ"ש בלע"ז:
8And anyone with whom stones were found gave [them] to the treasury of the House of the Lord by the hand of Jehiel the Gershonite.   חוְהַנִּמְצָ֚א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָֽתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית־יְהֹוָ֑ה עַ֥ל יַד־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּֽרְשֻׁנִּֽי:
gave [them] to the treasury of the House of the Lord by the hand of Jehiel the Gershonite: who was the ruler over the treasuries, as above (26: 22): “The sons of Jehieli: Zetham and Joel his brother, over the treasuries of the House of the Lord.”   ונתנו לאוצר בית ה' על יד יחיאל הגרשוני: שהיה נגיד על האוצרות כדלעיל (כ"ו) בני יחיאל זתם ויואל אחיו על אוצרות בית ה':
9And the people rejoiced over their donation, for they wholeheartedly donated to the Lord, and King David also rejoiced a great rejoicing.   טוַיִּשְׂמְח֚וּ הָעָם֙ עַל־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּי בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַיהֹוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה:
for… wholeheartedly: With one heart they gave, with the desire of their soul, and not with two hearts, for there is a person who gives against his will and not with an eager soul or because he is ashamed of others, and that is called two hearts, but all these gave with the desire of their soul.   בלב שלם: בלב אחד נתנו ברצון נפשם ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שני לבבות אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם:
and King David also rejoiced a great rejoicing: And lest you say that [he rejoiced] like them but no more, Scripture therefore states: “… and King David also rejoiced, etc.,” more than all of them, because he was the performer of the deed. A similar case (Jud. 5:5): “The mountains melted at the presence of the Lord; this was Sinai” : more than all of them, (Ex. 19:18): “… because the Lord had descended upon it in fire.”   וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה: ושלא תאמר כהם ולא יותר מכולם לכך אמר וגם דוד המלך שמח וגו' יותר מכולם כי הוא בעל המעשה דוגמת (שופטים ה׳:ה׳) הרים נזלו מפני ה' זה סיני יותר מכולם מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות י״ט:י״ח):
10And David blessed the Lord before the eyes of the entire assembly, and David said, "Blessed are You, the God of Israel our Father, from everlasting to everlasting.   יוַיְבָ֚רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֚ה יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵֽעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:
And David blessed the Lord before the eyes of the entire assembly: that he had assembled, as is stated (above 28:1): “And David assembled,” and he blessed them for their willing donations.   ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל: שהקהיל כדאמר לעיל (כ"ח) ויקהל דוד ויברכם על התנדבם:
and David said, “Blessed are You, the God of Israel our Father: For this reason he mentions Israel more than Abraham and Isaac because Jacob also vowed, as it is written (Gen. 28:20): ” And Jacob made a vow."   ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו: לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח:כ׳):
Israel our Father: Israel the Patriarch, and also in Genesis Rabbah is (70:2) it is explained in that manner. I, David, and my people, have vowed like Israel the Patriarch, and whoever makes a vow must mention Israel in his vow. And likewise (Ps. 132:2): “vowed to the mighty God of Jacob.”   ישראל אבינו: ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים לב):
from everlasting to everlasting: David said: Jethro was one proselyte among six hundred thousand, and he said (Ex. 18: 10): “Blessed is the Lord who saved you.” This was a great disgrace for all Israel, but I shall bless the Holy One, blessed be He, more than Jethro.   מעולם ועד עולם: אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב"ה יותר מיתרו:
11Yours, O Lord, are the greatness, and the might, and the glory, and the victory, and the majesty, for all that is in the heavens and on the earth [is Yours]; Yours is the kingdom and [You are He] Who is exalted over everything as the Leader.   יאלְךָ֣ יְ֠הֹוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֚ה וְהַתִּפְאֶ֙רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּֽי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֚ יְהֹוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל| לְרֹֽאשׁ:
Yours, O Lord, are the greatness: He gave praise to the Holy One, blessed be He, that He gave him so much strength to amass such a fortune for the building of the Temple, as it is written (above 17:12): “He will build Me a House,” and near this [is written]: “O Lord, for the sake of Your servant and according to Your own heart, You have brought about all this greatness.” Now the expression of greatness can also refer to the building of the Temple, as it is written (above 22:5): “… and the House to build for the Lord, to magnify it on high.”   לך ה' הגדולה: נתן שבח להקב"ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה"מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית וסמיך ליה ה' בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה וגם ל' גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב (לעיל כב) והבית לבנות לה' להגדיל למעלה:
Yours, O Lord, are the greatness: Although I have amassed all this fortune for the building of the Temple, which is called greatness, You have given me all this greatness.   לך ה' הגדולה: אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת:
the might: for You gave me might to wage war with Israel’s enemies and to plunder their spoils before You, to build the House, as above. After he had waged war with all his enemies and defeated them, it is written (above 18:11): “Those also King David dedicated to the Lord, etc.”   והגבורה: שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב (לעיל יח) גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר:
the glory: All these praises he praised him because the Holy One, blessed be He, had given him strength to amass a fortune for the building of the Temple, which is called glory (פְּאֵר) , as it is written (Isa. 60: 13): “to glorify (לְפָאֵר) the place of My sanctuary,” and also above (22:5): “for fame and for glory (וּלְתִפְאֶרֶת).”   והתפארת: כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיהו ס׳:י״ג) לפאר מקום מקדשי וגם למעלה (כ"ב) כתיב לשם ולתפארת:
the victory: that the Holy One, blessed be He, gave him victory to plunder the spoils of the heathens for the purpose of the construction.   והנצח: שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין:
for all that is in the heavens: is Yours. You rule over even that which is above the heavens, surely over that which is on the earth. Therefore, You can give greatness to whomever You wish.   כי כל בשמים: לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה:
and on the earth: Heb. וּבָאָרֶץ. This is intoned with an אֶתְנַחְתָּא a hiatus, for the verse ends here, and it refers to that which is above it, as I have explained.   ובארץ: אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי:
Yours is the kingdom and [You are He] Who is exalted over everything as the Leader: The meaning is: If a flesh and blood king gives a position or a ruling power in the kingdom to one of his servants after the prince, he is his servant wherever he is, but the kingdom does not belong to the king, and the one to whom the kingdom belongs does not have the servant, but as for the Holy One, blessed be He - the servant appointed to rule is His, and also the kingdom is His (cotre in Old French, kingdom) and therefore, it is written: “Yours is the kingdom, and You are He Who is exalted ” over them, for even the superintendent of the well is appointed from heaven (Baba Bathra 91b). They explained further: “… and [You are He] Who is exalted over everything at the beginning.” When we think that we have praised You with all the thanksgivings, and You have no more praise, it is still nothing, for the praised One stands at the beginning of the praises. And so when David concludes all his praises in Psalms, he commences with the final psalm (149:1): “Sing to the Lord a new song,” i.e., all the praises are new, as though we had never praised Him. In this manner Rabbi Eleazar the son of Rabbi Meir the son of Rabbi Isaac of Orleans explained, and it seems to me that it is so in Hagigah Yerushalmi.   לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש: פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב"ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו אקוטריא בלע"ז ולפיכך כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לה' שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם' כך פי' לי רבי אלעזר ב"ר מאיר ב"ר יצחק מאורלינ"ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי:
12And wealth and honor are from before You, and You rule over all, and in Your hand is strength and might, and it is in Your hand to magnify and to strengthen all.   יבוְהָעֹ֚שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָֽדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל:
And wealth and honor are from before you: from Your hand. “Honor” applies to wealth, as it is written (Nahum 2: 10): “Plunder silver! Plunder gold! etc.” And like (Gen 31:1): “… and from what belonged to our father he amassed all this wealth (הַכָּבוֹד).” That is to say that all the wealth that I have amassed is from You, for “You rule over all, and in Your hand is strength and might, etc.”   והעשר הכבוד מלפניך: מידך, והכבוד נופל על העושר כדכתיב בזו כסף בזו זהב וגו' (נחום ב׳:י׳) וכמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לה) כלומר כל העושר שסגלתי מאתך הוא כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה וגו':
13And now, our God, we give thanks to You, and praise Your glorious Name.   יגוְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּמְהַֽלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:
And now, our God, we give thanks to you: for what You have imparted to us of Your good.   ועתה אלהינו מודים אנחנו לך: על שחלקת לנו מטובך:
14Now who am I and who are my people that we should gather up strength to donate like this, for all is from You, and from Your hand we have given it to You.   ידוְכִ֨י מִ֚י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּי־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּֽדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ:
Now who am I and who are my people that we should gather up strength to donate: that we exerted ourselves to donate so much with this donation, and it is not ours, but all is from You, and You imparted a little to us.   וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב: שדחקנו עצמנו להתנדב כל כך בזאת הנדבה ולא משלנו אלא ממך הכל וחלקת לנו מעט:
and from Your hand we have given it to You: Heb. נָתַנּוּ. And what You have given us from Your hand, we have given You part. The “nun” punctuated by the “dagesh” substituted for the second “nun” נָתַנְנוּ לְךָ.   ומידך נתנו לך: ומה שנתת לנו מידך נתנו לך מקצת, נו"ן דגושה במקום נו"ן שניה נתננו לך:
15For we are strangers before You, and inhabitants like all our forefathers; as a shadow are our days on the earth, and there is no hope.   טוכִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתֽוֹשָׁבִ֖ים כְּכָל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל| יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה:
For we are strangers before You: and we have no share or inheritance in the land and not a possession, only to live in it. An example is (Lev. 25:23): “… for you are only strangers and inhabitants with Me.”   כי גרים אנחנו לפניך: ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ״ה:כ״ג):
like all our forefathers: A man who has sons and estates and has sold all the estates, if his sons come to live in that estate days and years later, they are called strangers and inhabitants, but our forefathers were guests. And so did David say: We are not so, but both we and our forefathers are all strangers and inhabitants in the world, as it is written (Ps. 89: 12): “The heaven is Yours, even the earth is Yours; the inhabited earth and the fullness thereof, You founded them.”   ככל אבותינו: אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהילים פ״ט:י״ב):
as a shadow are our da ys on the earth: It is explained in Midrash Koheleth (Ecc. Rabbah 1:2): “Not like the shadow of a tree and not like a flying bird, which casts a shadow for days or years or casts a shadow for one hour, but like the shadow of the wings of a bee, which has wings but has no shadow.”   כצל ימינו על הארץ: מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל:
and there is no hope: No one has hope that he will not die.   ואין מקוה: אין מי שיש לו תקוה שלא ימות:
16O Lord, our God, all this store that we have prepared to build for You a House for Your holy Name-it is from You, and all is Yours.   טזיְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כֹּ֣ל הֶֽהָמ֚וֹן הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֲכִינ֔וֹנוּ לִבְנֽוֹת־לְךָ֥ בַ֖יִת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ מִיָּדְךָ֥ ה֖וּא (כתיב ה֖יּא) וּלְךָ֥ הַכֹּֽל:
that we have prepared: Heb. הֲכִינוֹנוּ, after the pattern of אֲשֶׁר הֲבִיאוֹנוּ.   אשר הכינונו: דוגמת אשר הביאונו:
17And I know, my God, that You test the heart and You desire equity; I, with the sincerity of my heart, have willingly donated all these; and now I have seen with joy Your people, who are present here, offer willingly to You.   יזוְיָדַ֣עְתִּי אֱלֹהַ֔י כִּ֚י אַתָּה֙ בֹּחֵ֣ן לֵבָ֔ב וּמֵֽישָׁרִ֖ים תִּרְצֶ֑ה אֲנִ֗י בְּיֹ֚שֶׁר לְבָבִי֙ הִתְנַדַּ֣בְתִּי כָל־אֵ֔לֶּה וְעַתָּ֗ה עַמְּךָ֙ הַנִּמְצְאוּ־פֹ֔ה רָאִ֥יתִי בְשִׂמְחָ֖ה לְהִֽתְנַדֶּב־לָֽךְ:
And I know, my God, that You test the heart: You test who has two hearts, one for good and one for evil.   וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב: אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע:
and You desire equity: And You desire a good and straight heart, and so I know that with the straightness of my heart, for I have straightened my heart to one heart when I willingly gave all these, and from Your people, who gave willingly. The meaning is: With mine I am familiar and I know it well, but that of others I do not know, but I saw that they donated joyously, I say…   ומישרים תרצה: ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבתי את כל אלה, ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר:
and now, Your people, who are present here, offer willingly to You: That is to say, I saw that they rejoiced in their donation, but I do not know whether it was from the willingness of their heart, as it is written: (above verse 9): “… and the people rejoiced over their donation.”   ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך: כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם:
who are present: The ones found here are those mentioned above (28:1): “And David assembled all the leaders of Israel, etc.,” but all the wealthy of Israel who were in all the cities were not found here. Therefore, Lord of the universe, the donation was diminished, for had all the remaining Israelites been there, then the donation would have increased.   הנמצאו פה: הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבה:
18O Lord, God of Abraham, Isaac, and Israel, our forefathers, keep this forever, even the creation of the thoughts of the heart of Your people, and prepare their hearts to You.   יחיְהֹוָ֗ה אֱ֠לֹהֵי אַבְרָהָ֞ם יִצְחָ֚ק וְיִשְׂרָאֵל֙ אֲבוֹתֵ֔ינוּ שָׁמְרָה־זֹּ֣את לְעוֹלָ֔ם לְיֵ֥צֶר מַחְשְׁב֖וֹת לְבַ֣ב עַמֶּ֑ךָ וְהָכֵ֥ן לְבָבָ֖ם אֵלֶֽיךָ:
keep this forever: Remember for us this donation as a great deed and as a righteous act.   שמרה זאת לעולם: זכור לנו זאת הנדבה למצוה רבה ולצדקה:
even the creation of the thoughts of Your people: for the creation of their two hearts and their thoughts are for good, and this refers back to “for You test the heart, etc.”   ליצר מחשבות לבב עמך: כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגומר:
and prepare their hearts to You: Their two hearts are made perfect to be one heart to You, and so you shall explain…   והכן לבבם אליך: שני לבבם שלם להיות לב א' אליך וכן תפרש:
19And to Solomon, my son, give a perfect heart to keep Your commandments, Your testimonies, and Your statutes, and to do all and to build the palace that I have prepared. "   יטוְלִשְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֗י תֵּן לֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם לִשְׁמוֹר֙ מִצְו‍ֹתֶ֔יךָ עֵֽדְו‍ֹתֶ֖יךָ וְחֻקֶּ֑יךָ וְלַֽעֲשׂ֣וֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר־הֲכִינֽוֹתִי:
And to Solomon, my son, give a perfect heart: to prepare his heart to be perfect with his God, to keep His commandments, etc., and so did Solomon request (I Kings 8:57-61): “May the Lord our God be with us… Let your heart, [therefore] be perfect.”   ולשלמה בני תן לבב שלם: להכין לבבו שלם עם אלהיו לשמור מצותיו וגו' וכן בקש שלמה יהי ה' אלהינו עמנו עד והיה לבבכם שלם (מלכים א' ח'):
and to build the palace that I have prepared: aprestai in Old French, I have prepared. And now, because I have prepared and made everything ready, it is easy for Solomon to build, provided that Your Hand helps him.   ולבנות הבירה אשר הכינותי: אפרייטש"י בלע"ז ועתה לפי שהכינותי וזמנתי הכל לפיכך נקל לשלמה לבנות ובלבד שתהא ידך בו:
20And David said to the entire assembly, "Now bless the Lord your God," and the assembly blessed the Lord, the God of their fathers, and they kneeled and prostrated themselves before the Lord and before the king.   כוַיֹּ֚אמֶר דָּוִיד֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל בָּֽרְכוּ־נָ֖א אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וַיְבָֽרְכ֣וּ כָֽל־הַקָּהָ֗ל לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹֽתֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֛וּ לַיהֹוָ֖ה וְלַמֶּֽלֶךְ:
And David said to the entire assembly: This refers back to (above 28: 1): “And David assembled all the leaders of, etc.”   ויאמר דויד לכל הקהל: מוסב על ויקהל דוד את כל שרי וגו':
Now bless the Lord your God: It does not say, “The God of your fathers,” but “your God,” which implies: but not the God of your fathers. Therefore, it says, “Now bless the Lord your God,” but they said, “Our God and the God of our fathers,” and therefore, [it says:] “… and the assembly blessed the Lord, the God of their fathers,” out of appeasement to God and because of His holiness.   ברכו נא את ה' אלהיכם: אלהי אבותיכם לא נאמר אלא אלהיכם דמשמע ולא אלהי אבותיהם לכך נאמר ברכו את ה' אלהיכם והם אמרו אלהינו ואלהי אבותינו ולכך ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותיהם מתוך ריצוי ל' ומחמת קדושתו:
21And they slaughtered sacrifices to the Lord and they offered burnt-offerings to the Lord on the morrow of that day, a thousand bulls, a thousand rams, a thousand lambs, and their libations, and numerous sacrifices for all Israel.   כאוַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיהֹוָ֣ה| זְ֠בָחִים וַיַּֽעֲל֨וּ עֹל֜וֹת לַיהֹוָ֗ה לְמָֽחֳרַת֘ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒ פָּרִ֨ים אֶ֜לֶף אֵילִ֧ים אֶ֛לֶף כְּבָשִׂ֥ים אֶ֖לֶף וְנִסְכֵּיהֶ֑ם וּזְבָחִ֥ים לָרֹ֖ב לְכָל־יִשְׂרָאֵֽל:
on the morrow of that day: the day of this assembly, when David spoke all his words, for on that day they had no time, because when they left the assembly, they were busy until night buying sacrificial animals, and on the morrow, “they slaughtered sacrifices, etc.”   למחרת היום: אותו היום של וועד זה שדבר דוד כל דבריו כי אותו היום לא היה להם פנאי כי כשהלכו מן הוועד עסקו לקנות בהמות לצורך הקרבנות עד הלילה ולמחר ויזבחו לה' זבחים וגו':
a thousand bulls, a thousand rams, a thousand lambs, and their libations: On the pattern of (Num. 7:17): “five rams, five he-goats, etc.,” one quantity for them all.   פרים אלף וגו': כבשים אלף ונסכיהם דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז׳:י״ז) שיעור אחד לכולם:
and numerous sacrifices: It is customary for Scripture to speak in this manner; when it speaks of two or three things, it leaves the first one until the end and explains the last one immediately, and so (Gen. 31: 33): “And Laban came into Jacob’s tent… and came into Rachel’s tent.” Now was it not already stated, “And Laban came into Jacob’s tent,” which was Rachel’s tent? However, “and did not find” refers to the maidservants, mentioned last, and then he explains the first matter, “… and he went out of Leah’s tent” first, and he “came into Rachel’s tent.” From Leah’s tent he went to Rachel’s tent, but because he had to say other things about this, “And Rachel had taken, etc.” and consequently, it is inappropriate to say, “… and in the tent of the two maidservants and did not find.” Here too, he had other things to say about the sacrifices, namely…   וזבחים לרב: כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג' דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית ל״א:ל״ג) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו' ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחרים:
22And they ate and drank before the Lord on that day with great joy, and they crowned Solomon the son of David a second time, and they anointed [him] to the Lord as ruler and Zadok as priest.   כבוַיֹּֽאכְל֨וּ וַיִּשְׁתּ֜וּ לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיַּמְלִ֚יכוּ שֵׁנִית֙ לִשְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֔יד וַיִּמְשְׁח֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה לְנָגִ֥יד וּלְצָד֖וֹק לְכֹהֵֽן:
And they ate and drank, etc. on that day, etc.: And if he would say, “and they slaughtered sacrifices to the Lord,” he would interrupt between the sacrifices [i.e., the peace offerings] and the burnt offerings with other matters, and in order not to interrupt, he did not state it immediately, but waited until the end and stated, “… and numerous sacrifices, and they ate and drank before the Lord.” An example of this (Ex. 18:12): “And Jethro, Moses’ father-in-law, took, etc.”   ויאכלו וישתו וגו': ביום ההוא וגו' ואם היה אומר ויזבחו לה' זבחים היה מפסיק בין הזבחים והעולות בדברים אחרים וכדי שלא להפסיק לא אמרן מיד והמתין עד לבסוף ואומר וזבחים לרוב ויאכלו וישתו וכן הרבה דוגמא ויאכלו וישתו לפני ה' דוגמא ויקח יתרו חתן משה וגומר (שמות ט'):
and they crowned Solomon the son of David a second time: They had already crowned him once, as is written in I Kings (1: 39): “And Zadok the priest took the horn, etc.” It is stated explicitly in Horayot (11b): “The king, the son of a king, is not anointed. Why then did they anoint Solomon? David commanded to anoint him in order to remove [the false idea] from the heart of Adoniah’s supporters to crown him.”   וימליכו שנית לשלמה בן דויד: כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים (א' א') ויקח צדוק הכהן את קרן וגומר מפורש בהוריות מלך (בן מלך) אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו:
and they anointed [him] to the Lord as ruler: Heb. נָגִיד, from an expression of נְגִידוּ, the Targum for (Ex. 12:21): “pull,” as in (Num. 27:17): “… who will go out before them and who will come in before them and who will lead them out and who will bring them in.”   וימשחו לה' לנגיד: מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כ״ז:י״ז):
and Zadok as priest: because Ebiathar had anointed Adoniah.   ולצדוק לכהן: לפי שמשח אביתר את אדוניהו:
23And Solomon sat on the throne of the Lord as king instead of David his father, and he prospered, and all Israel obeyed him.   כגוַיֵּ֣שֶׁב שְׁ֠לֹמֹה עַל־כִּסֵּ֨א יְהֹוָ֧ה| לְמֶ֛לֶךְ תַּֽחַת־דָּוִ֥יד אָבִ֖יו וַיַּצְלַ֑ח וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
And Solomon sat on the throne of the Lord as king: Here it is appropriate to say that he reigned on the throne of the Lord because the throne is God’s to enthrone upon it whomever He wishes, and in the Midrash (Peskikta d’Rav Kahana p. 53a) it is explained that the throne was full (at its highest level) like the moon on the fifteenth of the month, because from Abraham to Solomon were fifteen generations: Abraham, Isaac, Jacob, Judah, Perez, Hezron, Ram, Amminadab, Nahshon, Salmah, Boaz, Obed, Jesse, David, and Solomon, and that is what is written: (Ps. 89:37): “… and his throne is like the sun before Me,” which never diminishes, and if you wish to compare it to the moon, it will be like the moon which will be established in the time to come. But from Solomon and onward, the kings diminished from their greatness like the moon, which continuously diminishes, until Zedekiah, (II Kings 25:7): “… and he blinded Zedekiah’ s eyes.”   וישב שלמה על כסא ה' למלך: כאן נופל לומר מלך על כסא ה' שהכסא של ה' הוא להמליך עליו מי שירצה ובמדרש מפורש כסאו היה מלא כמו הלבנה בט"ו בחדש כי מאברהם עד שלמה ט"ו דורות אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז עובד ישי דוד שלמה וזהו שכתוב כסאו כשמש נגדי (תהילים פ״ט:ל״ז) שאינו נחסר לעולם ואם אתה רוצה לדמותו לירח יהיה כירח שיכון לעתיד לבא ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו ועיני צדקיהו עור:
and all Israel obeyed him: immediately, unlike Saul, about whom it is written: (I Sam. 10:27): “And wicked men said: How will this one save us?” And also David ruled at first only in Hebron for seven years.   וישמעו אליו כל ישראל: מיד מה שאין כן בשאול כדכתיב (שמואל א י׳:כ״ז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וגם דוד לא מלך מתחלה כי אם בחברון שבע שנים:
24And all the leaders and the mighty men and also all King David's sons placed their hand under King Solomon.   כדוְכָל־הַשָּׂרִים֙ וְהַגִּבֹּרִ֔ים וְגַ֕ם כָּל־בְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑יד נָ֣תְנוּ יָ֔ד תַּ֖חַת שְׁלֹמֹ֥ה הַמֶּֽלֶךְ:
And all the leaders and the mighty men: unlike Adoniah, as it is written (I Kings 1:8): “… and David’s mighty men were not with Adoniah.”   וכל השרים והגבורים: מה שאין כן באדוניה כדכתיב במלכים (א א) והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדוניהו:
and also all King David’s sons placed their hand: unlike Adoniah, under whom they did not place their hand.   וגם כל בני המלך דויד נתנו יד: מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו:
placed their hand: In faith they gave their handclasp to Solomon to serve him wholeheartedly.   נתנו יד: אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלם:
25And the Lord made Solomon exceedingly great before the eyes of all Israel, and He bestowed upon him such regal majesty as had never been upon any king before him over Israel.   כהוַיְגַדֵּ֨ל יְהֹוָ֚ה אֶת־שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔עְלָה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֵּ֚ן עָלָיו֙ ה֣וֹד מַלְכ֔וּת אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֧ה עַל־כָּל־מֶ֛לֶךְ לְפָנָ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
and He bestowed upon him such regal majesty: The meaning is: He bestowed upon him royal favor; an example of this is (Num. 27: 20): “And you shall bestow some of your majesty (מֵהוֹדְךָ) upon him,” that everyone said, “This one is fit.” And in Daniel (11:21) it says: “And a contemptible person will stand on his base, upon whom they have not bestowed regal majesty.”   ויתן עליו הוד מלכות: פתרון נתן עליו חן מלכות דוגמא ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳) שהכל אמרו הגון זה ובדניאל כתיב ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות:
26And David the son of Jesse reigned over all Israel.   כווְדָוִיד֙ בֶּן־יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
27And the days that he reigned over Israel were forty years; in Hebron he reigned seven years, and in Jerusalem he reigned thirty-three.   כזוְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֚ר מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֚וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירֽוּשָׁלִַ֥ם מָלַ֖ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֽוֹשׁ:
28And he died in a good old age, full of days, wealth, and honor, and his son Solomon reigned in his stead.   כחוַיָּ֙מָת֙ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֔ה שְׂבַ֥ע יָמִ֖ים עֹ֣שֶׁר וְכָב֑וֹד וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו:
29And the words of King David, the first and the last-behold they are written in the words of Samuel the seer and in the words of Nathan the prophet and in the words of Gad the seer.   כטוְדִבְרֵי֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ שְׁמוּאֵ֣ל הָֽרֹאֶ֔ה וְעַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־דִּבְרֵ֖י גָּ֥ד הַֽחֹזֶֽה:
And the words of King David, the first and the last: that which happened to David from his beginning to his end.   ודברי דוד המלך הראשונים: מה שאירעהו לדוד מתחלתו עד סופו:
behold they are written in the words of Samuel: in the Book of Samuel.   הנם כתובים על דברי שמואל: בספר שמואל:
and in the words of Gad: In the incident of the plague, and in honor of the king he tells and mentions it, saying that the full account of the greatness of the king is written here and elsewhere, and so it is with Mordecai, (Esther 10:2): “… they are written in the chronicles of the kings of Media and Persia.”   ועל דברי גד: במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס:
30With all his kingdom and his might, and the times that passed over him, and over Israel, and over all the kingdoms of the lands.   לעִ֥ם כָּל־מַלְכוּת֖וֹ וּגְבֽוּרָת֑וֹ וְהָֽעִתִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר עָֽבְר֚וּ עָלָיו֙ וְעַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֥וֹת הָֽאֲרָצֽוֹת:
and the times that passed over him: the times of trouble that passed over him. This is what David said, (Ps. 31:16): “My times are in Your hands; rescue me from the hands of my enemies and from my pursuers.”   והעתים אשר עברו עליו: עתות צרה שעברו עליו וז"ש דוד (תהילים ל״א:ט״ז) בידך עתותי הצילני מיד אויבי ורודפי:
and over Israel: the times that passed over Israel.   ועל ישראל: עתות שעברו על ישראל:
and over all the kingdoms of the lands: who came upon Israel. An example of this is in I Samuel (7:10): “And the Lord thundered with a great noise, etc., upon the Philistines and threw them into a panic, etc.” So it is with Jehoshaphat: (II Chron. 20:22): “And at the time they began with song and praise, the Lord stationed, etc.,” and so with Sannecherib, (Isa. 37:36): “And they arose in the morning, and behold they were all dead corpses.” (“And when the wicked perish, there is song.” Prov. 11:10).   ועל כל ממלכות הארצות: שבאו על ישראל דוגמא בשמואל (א' ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתי' ויהומ' וגו' וכן ביהושפט (ד"ה ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וכן בסנחריב (ישעיהו ל״ז:ל״ו) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים: