1

A person who partakes of an olive-sized portion of a domesticated animal, wild beast, or fowl which dies is liable for lashes, as [Deuteronomy 14:21] states: "Do not partake of any nevelah."1 All animals that were not slaughtered in the appropriate manner are considered as if they died. In the Laws of Shechitah, we will explain which types of slaughter are appropriate and which are not.

א

האוכל כזית מבשר בהמה שמתה או חיה שמתה או עוף שמת לוקה שנאמר לא תאכלו כל נבלה וכל שלא נשחטה כראוי הרי זו מתה ובהלכות השחיטה יתבאר השחיטה שהיא כראוי ושאינה כראוי:

2

Only animals from kosher species are forbidden as a nevelah, for they are the species that are fit to be ritually slaughtered and if they are slaughtered in a kosher manner, it is permitted to partake of them. [When,] by contrast, one partakes of [meat from] a non-kosher species, [since] ritual slaughter is of no consequence with regard to them, whether they are slaughtered in a kosher manner, whether they died in a natural manner, or whether one cut meat from a living animal and ate it, one does not receive lashes for partaking of a nevelah or partaking of trefe meat,2 only because one ate the meat of a non-kosher animal.3

ב

אין אסור משום נבילה אלא מינים טהורים בלבד מפני שהן ראויין לשחיטה ואם נשחטו שחיטה כשרה יהיו מותרין באכילה אבל מינין טמאין שאין שחיטה מועלת בהן בין שנשחטה כראוי בין שמתה כדרכה בין שחתך בשר מן החי ממנה ואכלו אינו לוקה משום נבלה וטרפה אלא משום אוכל בשר טמאה:

3

When a person eats an [entire] kosher fowl4 of any size, he is liable for lashes for partaking of a nevelah, even though he ate less than an olive-sized portion. [The rationale is that] he consumed it in its entirety.5 If he ate it after it died, it must be the size of an olive [for him to be liable].6 Even though it does not have an olive-sized portion of meat on it, since as a whole, it is the size of an olive, he is liable for [partaking of] a nevelah.7

ג

האוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבלה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו ואם אכלו אחר שמת עד שיהיה בו כזית ואף על פי שאין בכולו בשר כזית הואיל ויש בכולו כזית חייב עליו משום נבלה:

4

When a person partakes of an olive-sized portion of a stillborn fetus8of a kosher animal, he is liable for lashes for partaking of a nevelah.

It is forbidden to partake of a newborn animal until the night of the eighth day [of its life].9 For whenever an animal has not lived for eight days, we consider it as stillborn, but lashes are not administered [for partaking] of it.10 [Moreover,] if it is known that the animal was born after a full term period of gestation, i.e., nine months for a large domesticated animal and five months for a small domesticated animal, it is permitted on the day that it was born.11

ד

האוכל כזית מבשר נפל בהמה טהורה לוקה משום אוכל נבלה ואסור לאכול מן הבהמה שנולדה עד ליל שמיני שכל שלא שהה שמונה ימים בבהמה הרי זה כנפל ואין לוקין עליו ואם נודע לו ושכלו לו חדשיו בבטן ואחר כך נולד שהן תשעה חדשים לבהמה גסה וחמשה לדקה הרי זה מותר ביום שנולד:

5

The placenta that is expelled together with the newborn is forbidden to be eaten. A person who eats it, however, is not liable,12 because it is not [considered] meat.13

ה

השליא שיצאת עם הולד אסורה באכילה והאוכלה פטור שאינה בשר:

6

When a person eats an olive-sized portion of a kosher14 domesticated animal, wild beast, or fowl that was mortally wounded is liable for lashes, as [Exodus 22:30] states: "Do not eat meat [from an animal that was] mortally wounded (trefe) in the field. Cast it to the dogs."15

The term trefe employed by the Torah refers to [an animal] mortally wounded by a wild beast, e.g., a lion, a tiger, or the like, or a fowl mortally wounded by a bird of prey, e.g., a hawk or the like.16 We cannot say that the term trefe refers to an animal that was attacked and killed, for if it died, it is a nevelah. What difference does it make if it died naturally, was struck by a sword or died, or was battered by a lion and died? Thus [the term trefe] must refer to an instance when it was mortally wounded, but did not die.

ו

האוכל כזית מבשר בהמה או חיה או עוף טהורים שנטרפו לוקה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער כגון ארי ונמר וכיוצא בהן וכן עוף שטרף אותו עוף הדורס כגון נץ וכיוצא בו ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה שאם מתה הרי היא נבלה ומה לי מתה מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה או שברה ארי והמיתה הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה:

7

If an animal that is mortally wounded is forbidden, shall we say that if a wolf or a lion comes and drags a kid by its foot, its tail, or its ear, and a man pursues [the beast] and saves [the kid], it will be forbidden, because it was attacked?17The Torah states: "Do not eat meat [from an animal that was] mortally wounded (trefe) in the field. Cast it to the dogs." [An animal is not considered trefe] unless it was brought to a state that its meat is fit [only] for the dogs. Thus we have learned that the term trefe employed by the Torah refers to [an animal] that was attacked by a wild beast and battered by it that has not died yet. Even if the person hurries and slaughters it before it dies, it is forbidden as trefe. For it is impossible that it will live after suffering such wounds.

ז

ואם הטרפה שלא מתה אסורה יכול אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו או בזנבו או באזנו ורדף אדם והצילו מפיו יהיה אסור שהרי נטרף תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אותו עד שיעשה אותה בשר הראויה לכלב הא למדת שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה אותו חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה אף על פי שקדם ושחטה קודם שתמות הרי זו אסורה משום טריפה הואיל ואי אפשר שתחיה ממכה זו הבאה עליה:

8

Thus we have learned that the Torah forbade [an animal] that died, a nevelah, and it forbade one that was on the verge of death because of its wounds even though it has not died yet, i.e., a trefe.

Now we do not make a distinction with regard to an animal that has died regardless of whether it died naturally, it fell and died, it was strangled until it died, or it was attacked by a wild beast who killed it. Similarly, we do not make a distinction between an animal that is on the verge of death, regardless of whether it was attacked by an animal and battered, fell from the roof and broke the majority of its ribs,18fell and crushed its limbs, it was shot with an arrow and its heart or lung pierced, it developed an illness that caused its heart or lung to be perforated, one broke the majority of its ribs, or the like. Since it is on the verge of death regardless of the cause, it is a trefe. [This applies] whether [its wound] was caused by flesh and blood or by God's hand.

If so, why does the Torah use the term trefe? For Scripture speaks with regard to prevalent situations.19 [We are forced] to say this. If not, only an animal that was mortally wounded in the field would be forbidden.20 One that is mortally wounded in a courtyard would not be forbidden. Thus we learn that Scripture [is employing this example,] only because it speaks with regard to prevalent situations.

ח

נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הנבלה ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואע"פ שעדיין לא מתה והיא הטריפה וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ריאתה בין שבא לה חולי מחמת עצמה ונקב לבה או ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא בהן הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים אם כן למה נאמר בתורה טרפה דבר הכתוב בהווה שאם לא תאמר כן לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהווה:

9

The intent of the verse is that [an animal] that is mortally wounded and will not live21 because of these wounds is forbidden. On this basis, our Sages said:22 "This is the general principle: Whenever [an animal] in this condition will not live, it is trefe." In Hilchot Shechitah,23 we will explain which conditions cause an animal to be deemed trefe and which do not cause it to be deemed trefe.

ט

וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה מכאן אמרו חכמים זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה ובהלכות שחיטה יתבאר אי זה חולי עושה אותה טריפה ואי זה חולי אין עושה אותה טרפה:

10

Similarly, when one cuts meat from a living kosher24 animal, one receives lashes for partaking of a trefe.25 For this meat comes from an animal that has not been ritually slaughtered and has not died. [Hence it is comparable to a trefe.] What difference does it make to me if it was attacked by an animal or cut by a knife? And what difference does it make if [the animal] was [wounded] in its totality or only a portion of it was wounded?26 For the verse states: "Do not eat meat [from an animal that was] trefe in the field." Since [a portion of] the animal was made meat in the field,27 it is trefe.

י

וכן החותך בשר מן החי מן הטהורים הרי אותו הבשר טריפה והאוכל ממנו כזית לוקה משום אוכל טריפה שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה מה לי טרפה אותו חיה מה לי חתכה בסכין מה לי בכולה מה לי במקצתה הרי הוא אומר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שנעשית הבהמה בשר בשדה הרי היא טריפה:

11

When an animal is sick because it is weakened and is on the verge of death, it is permitted, because it did not suffer a wound in any one of the limbs and organs that will cause it to die. For the Torah forbade only those situations resembling an animal mortally wounded by a preying wild beast. In that situation, the animal wounded it with a blow that caused it to die.28

יא

בהמה שהיא חולה מחמת שתשש כחה ונטתה למות הואיל ולא אירעה מכה באבר מאביריה הממיתים אותה הרי זו מותרת שלא אסרה תורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה:

12

Although it is permitted, the great sages would not partake [of the meat] of an animal which people were hurrying to slaughter before it died.29 [This applies] even if it makes convulsive movements after being slaughtered.30 This is a matter that does not involve a prohibition. Nevertheless, whoever desires to accept this stringency upon himself is praiseworthy.31

יב

אף על פי שהיא מותרת גדולי החכמים לא היו אוכלין מבהמה שממהרין ושוחטין אותה כדי שלא תמות ואע"פ שפרכסה בסוף שחיטה ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו בדבר זה הרי זה משובח:

13

When a person slaughters a domesticated animal, wild beast, or fowl and blood does not flow out from them, they are permitted. We do not say: perhaps they were dead already. Similarly, when one slaughters a healthy animal and it does not make convulsive movements, it is permitted.

Different [rules apply with regard to an animal that] is dangerously ill, i.e., one which cannot maintain itself when others cause it to stand it up.32 [It is placed in this category] even if it eats the food of healthy animals. If [such an animal] is slaughtered and does not make any convulsive movements at all, it is a nevelah33and one is liable for lashes [for partaking] of it. If it makes convulsive movements, it is permitted.

The convulsive movements must be made at the end of the slaughter. If they are made at the beginning, they are of no consequence.

יג

השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם הרי אלו מותרין ואין אומרין שמא מתים היו וכן השוחט את הבריאה ולא פרכסה הרי זו מותרת אבל המסוכנת והיא כל שמעמידין אותה ואינה עומדת אף על פי שהיא אוכלת מאכל בריאות אם שחטה ולא פרכסה כלל הרי זו נבלה ולוקין עליה ואם פרכסה הרי זו מותרת וצריך שיהיה הפרכוס בסוף השחיטה אבל בתחלתה אינו מועיל:

14

What is meant by convulsive movements? For a small domesticated animal and for both a small and a large wild beast, the intent is that it extended its foreleg and returned it, extended its hind leg even though it did not return it, or merely bent its hind leg.34 This is considered a convulsive movement and [the animal] is permitted. If, however, it merely extended its foreleg and did not return it, it is forbidden. [This movement is] merely a result of the expiration of the soul.

With regard to a large domesticated animal, [more lenient laws apply]. If it either extended its foreleg or its hind leg without bending it or bent its foreleg or hind leg without extending it, it is considered as a convulsive movement and it is permitted. If, however, it neither extended or bent its foreleg or its hind leg at all, it is considered as a nevelah.

With regard to a fowl, even if it only blinked its eyelid35 or swatted its tail, it is considered a convulsive movement.36

יד

כיצד הוא הפרכוס בבהמה דקה ובחיה גסה ודקה בין שפשטה ידה והחזירה או שפשטה רגלה אע"פ שלא החזירה או שכפפה רגלה בלבד הרי זה פרכוס ומותר אבל אם פשטה ידה ולא החזירתה הרי זו אסורה שאין זו אלא הוצאת נפש בלבד ובבהמה גסה אחד היד ואחד הרגל בין שפשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה הרי זו פרכוס ומותרת ואם לא פשטה לא יד ולא רגל ולא כפפה כלל הרי זו נבלה ובעוף אפילו לא ריפרף אלא בעינו ולא כישכש אלא בזנבו הרי זה פרכוס:

15

When one slaughters an animal that is dangerously ill at night and does not know37 whether or not it made convulsive movements, it is forbidden, because of the possibility that it is a nevelah.38

טו

השוחט את המסוכנת בלילה ולא ידע אם פרכסה או לא פרכסה הרי זו ספק נבלה ואסורה:

16

None of the substances prohibited by the Torah can be combined with each other [to reach the minimum measure for which one is liable for lashes] with the exception of the prohibitions that apply to a nazarite, as explained in that source.39 Therefore when a person takes a small amount of fat, a small amount of blood, a small amount of the meat of a non-kosher animal, a small amount of the meat of a nevelah, a small amount of the meat of a non-kosher fish, a small amount of the meat of a non-kosher fowl, or the like from other prohibited substances, although he collects an olive-sized portion from the entire mixture and partakes of it, he is not liable for lashes. He is bound by the laws that apply when one eats half the minimum measure [of a forbidden] substance.40

טז

כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה חוץ מאיסורי נזיר כמו שיתבאר שם לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם ומעט בשר בהמה טמאה ומעט בשר נבלה ומעט בשר דג טמא ומעט בשר עוף טמא וכיוצא באלו משאר האיסורין וצירף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה ודינו כדין אוכל חצי שיעור:

17

All [types of] nevelot may be combined together. A nevelah may be combined with a trefe. All the non-kosher animals and wild beasts may be combined with each other. But the meat of a nevelah and the meat of a non-kosher animal may not be combined.

What is implied? When one takes [some meat] from a nevelah of an ox, some from the nevelah of a deer, some from the nevelah of a chicken and combined it so that he has an olive-sized portion of meat, he is liable for lashes if he eats it. Similarly, if he collected half of an olive-sized portion from the nevelah of a kosher animal and half of an olive-sized portion from a trefe, or half of an olive-sized portion from the meat of a nevelah and half from meat taken from a living kosher animal,41 he is liable if he eats it. Similarly, if he collects an olive-sized portion [by combining] the meat of a camel, a pig, and a hare,42 he is liable if he eats it.

If, by contrast, he takes half of an olive-sized portion of a nevelah of an ox and half an olive-sized portion of a camel [an eats it], they are not combined.43Similar principles apply in all analogous situations. Similarly, the meat of a non-kosher animal, fowl, or fish are not combined for they involve different prohibitions. For each one is forbidden by a separate negative commandment, as we explained.44 Nevertheless, all the forbidden species of fowl can be combined as may all the forbidden species of domesticated animals and wild beasts.

This is the general principle: Whenever substances are included in the same prohibition, they may be combined. [If they are included] in two [separate] prohibitions, they are not combined. The [only] exceptions are a nevelah and a trefe. [The rationale is that] a trefe is the beginning of [an animal] becoming a nevelah.

יז

כל הנבלות מצטרפות זו עם זו ונבלה מצטרפת עם טריפה וכן כל בהמה וחיה הטמאים מצטרפין זה עם זה אבל בשר נבילה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין כיצד הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית בשר ואכלו לוקה וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מן הטרפה או חצי זית מבשר נבלה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה וכן בשר הגמל והחזיר והארנבת שקבץ מכולם כזית ואכלו לוקה אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אינן מצטרפין וכן כל כיוצא בזה וכן בהמה טמאה ועוף טמא או דג טמא אין בשר שניהן מצטרף לפי שהן שני שמות שהרי כל אחד מהן בלאו בפני עצמו כמו שביארנו אבל כל העופות הטמאין מצטרפין כמו שמצטרפין כל בהמה וחיה הטמאין זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבלה וטריפה הואיל והטריפה תחלת נבלה היא:

18

When a person eats the skin, the bones, the sinews,45 the horns, or the hoofs46 of a nevelah, a trefe, or a non-kosher domesticated animal or wild beast, from the nails of a non-kosher fowl in the places where blood would spurt through when they are cut off, or from their placenta,47 although this is forbidden, he is not liable. [The rationale is that] they are not fit to be eaten. They cannot be combined with meat [in the measure of] an olive-sized portion.

יח

האוכל מנבלה וטריפה או מבהמה וחיה הטמאים מן העור ומן העצמות ומן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים של עוף ממקומות שמבצבץ משם הדם כשיחתכו ומן השליא שלהן אף על פי שהוא אסור ה"ז פטור מפני שאלו אינן ראויין לאכילה ואין מצטרפין עם הבשר לכזית:

19

[Milk found in] the stomach of a nevelah and the stomach of a non-kosher animal48 is permitted, for it is like other waste products of the body. Therefore, it is permitted to use [milk found in] the stomach of an animal slaughtered by a gentile or the stomach of a non-kosher domesticated animal or wild beast to cause cheese to solidify.49 The skin of the stomach, by contrast, is like the other digestive organs and is forbidden.

יט

קיבת הנבלה וקיבת הטמאה מותרת מפני שהיא כשאר טנופת שבגוף ולפיכך מותר להעמיד הגבינה בקיבת שחיטת העכו"ם ובקיבת בהמה וחיה טמאה אבל עור הקיבה הרי הוא כשאר המעים ואסור:

20

The placenta of a donkey50 is permitted to be eaten because it is like dung and urine which is permitted. There is skin which is considered like meat and one who partakes of an olive-sized portion is considered like one who eats an olive-sized portion of meat, provided one partakes of it when it is soft.51

כ

עור הבא כנגד פניו של חמור מותר באכילה מפני שהוא כמו הפרש ומי רגלים שהן מותרין יש עורות שהן כבשר והאוכל מהן כזית כאוכל מן הבשר והוא כשיאכל אותן כשהן רכים:

21

The following [types of] skins are considered like meat: the skin of a human, the skin of a domesticated pig,52 the skin of a camel's hump upon which a burden has never been loaded, [because] it has not reached the age [to serve as a beast] of burden, for then it is still soft, the skin of genital area, the skin that is below the tail, the skin of a fetus, the skin of the hedgehog, the chameleon, the lizard, the snail.53 When all of these skins are soft, they are considered like meat with regard to all matters, whether with regard to [liability54 for] the prohibition against partaking of them or with regard to the laws of ritual purity.55

כא

ואלו שעורותיהן כבשרן:

עור האדם ועור החזיר של ישוב ועור חטוטרת של גמל שלא טענו עליו משא מעולם ולא הגיע למשא שעדיין היא רכה ועור בית הבושת ועור שתחת האליה ועור השליל ועור האנקה והכח והלטאה והחומט כל אלו העורות כשהן רכות הרי הן כבשר לכל דבר בין לאיסור אכילה בין לטומאה:

22

With regard to an ox condemned to be stoned,56 [Exodus 21:28] states: "Its meat shall not be eaten." Now, how could one think that it would be eaten after it was stoned to death, for it is a nevelah?57 Instead, the Torah is coming to teach you that once it has been sentenced to execution by stoning, it becomes forbidden; it becomes like a non-kosher animal. [Even] if one hurried and slaughtered it in an acceptable manner [before it was executed], it is forbidden to benefit from it.58 If one eats an olive-sized portion of its meat, he is liable for lashes. And when it is executed by stoning, its [meat] should not be sold or given to the dogs or to a gentile, [as implied by the phrase]: "shall not be eaten."59 It is permitted [to benefit from] the dung of an ox condemned to be stoned.60

If it is discovered that [a condemned ox] is not liable to be stoned after it was sentenced, e.g., the witnesses who testified against it were disqualified, it may be sent out to pasture with the herd. If this was discovered after it was executed, it is permitted to benefit from [its meat].

כב

נאמר בשור הנסקל ולא יאכל את בשרו והיאך היה אפשר לאכלו אחר שנסקל והרי הוא נבילה אלא לא בא הכתוב אלא להודיעך שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה ואם קדם ושחטו שחיטה כשירה הרי זה אסור בהנייה ואם אכל מבשרו כזית לוקה וכן כשיסקל לא ימכר ולא יתננו לכלבים ולא לעכו"ם לכך נאמר לא יאכל את בשרו ופרש של שור הנסקל מותר בהנאה נודע שהוא פטור מסקילה אחר שנגמר דינו כגון שהוזמו העדים יצא וירעה בעדר ואם נודע אחר שנסקל הרי זה מותר בהנייה: