נתהפך כו'. זהוא שיטת רבינו חיים שנראה מדברי התוספותב והרא"שג שהסכימו לזה. וכן כתב הטור יו"ד סי' צ"ח. ואף שהראב"ד ורשב"אד חולקין על זה, כמ"ש לעילה, מ"מ נראה להחמיר כרבינו חיים, ודלא כפרי חדשו, כי כן מבואר במ"אז וחק יעקבח ושאר אחרונים בסי' תנ"ג, דע"י כזית בכדי אכילת פרס נתהפך ההיתר לאיסור, דאם לא כן לא היה יוצא ידי חובתו בכזית מצה עד שיאכל פרס כמ"ש הפרי חדשט לשיטתו. וכן לענין בהמ"ז לא היה ראוי לברך עד שיאכל פרס כמו באכילת מצה, ולא כתבו כך הש"ע והאחרונים בסי' ר"ח סעיף ט'י. וכן לענין חלה, דלהראב"ד וסיעתו אם עירב אורז עם שאר מיני דגן אינה חייבת אלא א"כ רובה דגן ויש בדגן שיעור חלה, כמבואר ברשב"ץ חלק ב' סי' רצ"[א] פ"ה, עי' בפרי חדש סי' תנ"ג, ובאלי' זוטאיא וחק יעקב שםיב, אבל אנן לא קיי"ל הכי עיין ביו"דיג:
לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' מג ואילך.
חולין צח, ב ד"ה רבא.
חולין פ"ז סוס"י לא, והל' חלה סוס"י טו.
בחידושיו שם סד"ה אמר רבא, ובתורת הבית בית ד שער א (ע' 22), בשם הראב"ד באיסור משהו פ"ב (שאינו חייב אא"כ אוכל פרס).
בקו"א ס"ק ו.
סעיף א סד"ה והראב"ד והרשב"א, דנקטינן כוותייהו.
סי' תנג ס"ק ד (בתערובת קמח חטים עם קמח אורז, כזית בכדי אכילת פרס, שיוצא בו ידי חובת מצה, לדעה הב' דלקמן שם ס"ז), שנראה מלשונו דסגי באכילת כזית בלבד.
שם ס"ק י (בתערובת קמח דגן עם קמח קטניות, כזית בכדי אכילת פרס, שיוצא בו ידי חובת מצה, לדעה הא' דלקמן שם ס"ז), שנראה מלשונו דסגי באכילת כזית בלבד.
שם ס"ב.
אבל ראה סדר ברה"נ פ"ח ה"ג, שהביא גם את דעת הראב"ד ורשב"א, ומסיק שיש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכות (שלפ"ז כן הוא גם כאן, ולענין מצה דלקמן סי' תנג ס"ז, ולענין חלה – להחמיר כרשב"ץ). וראה תהלה לדוד סי' רח ס"ק ה. העו"ב תשנח ע' 24. תתמג ע' 36.
סי' תנג ס"ק ג.
ס"ק י (שכ"ה עכ"פ לדעת הרשב"א, וכדלקמן שם ס"ז, בדעה הב').
סי' שכד ס"ט. ט"ז שם ס"ק ט (אע"ג דלית שיעור חלה בדגן לחוד). ש"ך שם ס"ק יז (ה"ה לכל ה' מיני דגן).

Start a Discussion