אינו נראה לך כו'. כ"מא במ"א ריש סי' תנ"א בשם הראב"ןב שכתב דתערובת חמץ אסור להשהותו משום דנראה הוא אלא שאינו ניכר, משמע דהטעם שאינו נראה שרי מדאורייתא, ואין לומר דנקרא מצוי לך, דאם יאכלנו ירגיש טעם החמץ, דא"כ אף בכלים שנבלע בהם חמץ הרבה ונותנים טעם בהמתבשל בתוכם יאסר להשהותן דנקרא מצוי לך אם יבשל בהם ויאכל התבשיל ירגיש טעם החמץ, אלא ע"כ צ"ל כיון דעכשיו בשעה שאתה מחייבו לבערו אין ממשות החמץ מצוי בעולם אלא בלוע בכלי א"צ לבערו, וכל שכןג בטעם הבלוע שאין שם מממשות החמץ כלל שאין צריך לבערו מן התורה כמ"ש החק יעקבד*.

[*אך אין טעם נכון מבואר בדבריו לחלק בין אכילה לביעורה, לשיטת הרמב"םו ושו"עז דזה תלוי בזה, כמבואר במ"אח, וכדמשמע בפרק קמא דביצהט שהן למידין זה מזה. כבר תמה עליו בסי' צ"הי.]

איברא דבמ"א סימן זה סק"חיא משמע קצת כמ"ש העולת שבתיב ואלי' זוטאיג. וכן הוא האמת בודאי לשיטת ר"ת וסיעתו דכל היכא דאיכא טעם האיסור אף שאין בו כלום מממשו לוקה וחייב כרת על כזית ממנו כמו על האיסור עצמו שההיתר נתהפך להיות כגוף האיסור כמ"ש התוס'יד והרא"שטו סוף פרק גיד הנשה. וההיא דפרק בתרא דע"זטז טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו מוקי לה במין במינו כמבואר שם, א"כ פשיטא דעובר בבל יראה ובל ימצא על כזית ממנויז, כיון שחייב עליו כרת, לפי שגוף ההיתר נעשה איסור א"כ החמץ נראה ומצוי. והנה הטור בסי' תנ"גיח פסק כרבינו תם, שלא הצריך כזית בכדי אכילת פרס אף בשאר מינים דלא שייך טעמא דגריראיט. וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק י"ז, דלרא"ש וטור א"צ כזית בכדי אכילת פרס משום דטעם כעיקר דאורייתא, והיינו משום שגוף ההיתר נתהפך לאיסור, כמבואר בהדיא ברא"ש סוף הלכות חלה ע"ש. ומה שבסימן צ"ח בטור יו"ד העתיק דעת רבינו חייםכ, כבר עמד בזה הפרי חדש ריש סי' זהכא ע"ש. ולפי זה היה נראה לפסוק כהעולת שבת. אך דעת הש"ע ומ"א בסי' ר"חכב ס"ט מבואר בהדיא דלא חששו לסברת ר"ת, אף להחמיר בשל תורה אם אכל ושבעכג, שהרי מבואר שם במ"א דדין חלה ובהמ"ז שוין לגמרי בין להקל בין להחמיר ע"ש, וכיון שפחות מכזית בכדי אכילת פרס אינו מברך בהמ"ז אפילו אכל הרבה הוא הדין דאינו חייב בחלה, דלא כמ"ש הש"ך ביו"דכד. ובלאו הכי דעת הרמב"םכה ורש"יכו דטעמו ולא ממשו לאו דאורייתאכז. וגם דעת הראב"ד ורשב"אכח ור"ןכט דאינו חייב אלא אם כן אוכל פרס שלם, דלא כר"ת ודלא כרבינו חיים, וכך פסק הפר"חל.

לפיכך העיקר בדין זה להקל במקום הפסד מרובה ולהחמיר במקום שאין הפסד מרובהלא: