1

The impurity of false deities is of Rabbinic origin. There is an allusion to it in the Torah Genesis 35:2: "Remove the foreign gods that are in your midst. Purify yourselves and change your garments."

There are four primary categories of ritual impurity associated with the worship of false deities: the false deities themselves, their accessories, something offered to it, and a wine libation offered to it. The impurity associated with all of these is of Rabbinic origin.

א

טומאת ע"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבעה אבות הטומאות יש בה: ע"ז עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהן:

2

A false deity itself imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. Like the carcass of a teeming animal, it does not impart impurity when carried, as implied by Deuteronomy 7:26: "You shall certainly regard it as disgusting." The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion; it should not be more stringent than a portion of a corpse. If an image is less than an olive in size, it is pure.

ב

ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ושיעורה כזית לא תהיה זו חמורה מן המת אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה:

3

If one cut off a limb from it, even if it is as large as the steering rod of a plow, it is pure. The rationale is that a false deity does not impart impurity when separated into limbs, only when the entire image is intact, as can be inferred from Isaiah 30:22: "Cast your idols away like someone impure." Just as the limbs of an impure person do not impart impurity, so too, the limbs of a false deity do not impart impurity.

Its impurity was established according to the leniencies applying to all the primary categories of impurity. Since its impurity is of Rabbinic origin, it was considered as the carcass of a teeming animal in that it does not impart impurity when carried, like a corpse in that an olive-sized portion is required, and like a nidah in that a limb of it does not impart impurity.

ג

קצץ אבר ממנה אפילו היה כמרדע הרי זה טהור שע"ז אינה מטמאה לאיברים אלא הצורה כולה כשהיא שלימה שנאמר תזרם כמו דוה מה דוה אינה מטמאה לאיברים אף ע"ז אינה מטמאה לאיברים כקולי אבות הטומאות דנו בה מפני שטומאתה מדבריהם עשאוה כשרץ שאינו מטמא במשא וכמת שאינו מטמא אלא בכזית וכנדה שאינה מטמאה לאיברים:

4

When a false deity was separated into parts, even though it could be reassembled by an ordinary person and all of its parts are present, it does not impart impurity.

ד

נתפרקה ע"ז אף על פי שההדיוט יכול להחזירה והרי כל איבריה קיימים אינה מטמאה:

5

All of the accessories of a false deity are like the carcass of a teeming animal. They impart impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when they enter its inner space. They do not impart impurity when carried. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion. Even if one cut off an olive-sized portion from an implement, it imparts impurity like the carcass of a teeming animal. In this context, the law applying to the accessories of a false deity is more stringent than that applying to the false deity itself.

With regard to a shrine in which a false deity is worshiped: Its stones, its beams, and its earth all impart impurity when an olive-sized portion of them is touched, as all of the other accessories of a false deity.

ה

כל משמשי ע"ז כשרץ מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ושיעור טומאתן בכזית ואפילו קצץ ממשמשיה כזית מן הכלי מטמא כשרץ זו חומר במשמשיה יותר מע"ז עצמה ובית ע"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין:

6

When a person inserts his head and the majority of his body into a shrine of a false deity, he becomes impure, as if he touched it. Similarly, if the inner space of an earthenware vessel was brought inside a shrine of a false deity, it becomes impure. When the greater portion of a bench or a couch was brought into a shrine of a false deity, it contracts impurity. They are considered as primary derivatives of impurity.

ו

המכניס ראשו ורובו לבית ע"ז נטמא כנוגע וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא ספסלים וקתידראות שהכניס רובן לבית ע"ז טמאים וכולן ראשון לטומאה:

7

An offering brought to a false deity imparts impurity when touched and when carried like the carcass of a dead animal. The minimum measure that imparts impurity is an olive-sized portion.

Any entity offered to a false deity, whether meat or other foods or beverages, is considered like an animal carcass, for Scripture Psalms 106:28 refers to them as "sacrifices of the dead." Although foods that were sacrificed to false deities may never be nullified in a manner that enables one to benefit from them, if their connection with the false deity was nullified, it is questionable whether or not they impart impurity. When, by contrast, the connection between an implement offered to a false deity and that deity was nullified, it is pure. Similarly, a false deity and its accessories that were nullified are pure.

ז

תקרובת ע"ז מטמאה במגע ובמשא כנבילה ושיעורה בכזית כל דבר שמקריבין לה בין בשר בין שאר אוכלים ומשקין הכל כנבילה שהכתוב קראן זבחי מתים ואע"פ שאין תקרובת ע"ז של אוכלין בטלין לעולם להתירה בהנאה אם בטלה הרי זו ספק לטומאה אבל כלי שהוא תקרובת ע"ז שביטלו טהור וכן ע"ז ומשמשיה שביטלו טהורין:

8

When wine was poured as a libation to a false deity, it imparts impurity to persons and keilim when touched and to an earthenware container, when it enters its inner space. It imparts impurity to a person when carried, as an animal carcass does. The minimum measure for its impurity is an olive-sized portion, as can be inferred from Deuteronomy 32:38: "Who eat the fat of its sacrifices, who drink the wine of its libations."

This impurity is imparted only by wine that was poured out by hand before a false deity. Ordinary wine belonging to a non-Jew imparts a lesser impurity like all other impure beverages.

ח

יין שנתנסך לע"ז מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא אדם במשא כנבילה וטומאתו בכזית שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם הרי יין נסיכם כחלב זבחימו ואין מטמא טומאה זו אלא יין שנתנסך ביד לפני ע"ז אבל סתם יינן של עכו"ם מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין:

9

From everything that we have explained from the beginning of this book until here, one may conclude that there are primary categories of impurity, some of Scriptural origin and some of Rabbinic origin.

ט

מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן אתה למד שאבות הטומאות מהן אבות של תורה ומהן אבות של דברי סופרים:

10

Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Scriptural origin is considered as a derivative of impurity of Scriptural origin. Any entity that contracts impurity from a primary source of impurity of Rabbinic origin is considered as a derivative of impurity of Rabbinic origin.

י

כל המתטמא מחמת אב של תורה הרי הוא ולד טומאה של תורה וכל המתטמא מחמת אב של דבריהם הרי זה ולד של דבריהם:

11

Any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch, but does not impart impurity when carried, does not impart impurity to the clothes a person who touches it is wearing even while he is touching the source of impurity. Nor does he impart impurity to another person or to earthenware utensils even though he has not yet separated himself from the source of impurity. Both after and before he separates himself from the source of impurity, his status is that of a derivative of impurity who imparts impurity to foods and makes them a secondary derivative of impurity, for he is a primary derivative.

יא

כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם ולא כלי חרס אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו והנו אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש ולד שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה מפני שהוא ראשון:

12

When a person touches or carries any primary source of impurity - whether of Scriptural or Rabbinic origin - that imparts impurity through touch or when carried, that person imparts impurity to his clothes at the time he is touching the source of impurity or carrying it. He causes the garments to be considered as a primary derivative of impurity. Similarly, if he touches foods, he makes them a primary derivative of impurity as long as he has not ceased contact with the source of his impurity. If he ceases contact with the source of his impurity, he is considered as a primary derivative of impurity in all contexts and he does not impart impurity to his garments. If he touches foods, they are deemed as secondary derivatives.

When does the above apply? With regard to all the primary sources of impurity with the exception of an animal carcass and a surface on which a zav rides. With regard to these two sources of impurity, even though they impart impurity when touched or when carried, a person who touches them does not impart impurity to his clothes when he is touching them. If he touches foods, they are secondary derivatives of impurity. One who carries such entities imparts impurity to his clothes when carrying them. If he touches foods before he separates from the source of his impurity, they are primary derivatives of impurity, as we explained.

יב

וכל אב טומאה שמטמא במגע ובמשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו פירש ממטמאיו הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר ואינו מטמא בגדים ואם נגע באוכלין הרי הן שני בד"א בשאר כל האבות חוץ מן הנבילות והמרכב אבל הנבילה והמרכב אע"פ שמטמאין במגע ובמשא הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ואם נגע באוכלין הרי הן שני לטומאה והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאתו ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הנם ראשון לטומאה כמו שביארנו:

13

When there is a sufficient amount of water upon which the ashes of the red heifer have been placed to sprinkle it, it is considered like an animal carcass and a surface on which a zav rides and only one who carries it imparts impurity to his garments. Nevertheless, one who touches such water imparts impurity to his garments while touching them, because it is as if he is carrying the water. For it is impossible to touch water without moving it and we have already explained that the laws that apply to carrying a source of impurity also apply when moving it.

Similarly, one who touches the wool of an animal carcass or who touches the strands protruding from a surface on which a zav rides imparts impurity to his clothes when he touches these entities because it is as if he is carrying them. For it is impossible to touch them without moving them. Therefore he imparts impurity to his garments until he separates himself from the source of impurity like one who carries.

יג

מי חטאת שיש בהן כדי הזאה אף על פי שהן כנבילה וכמרכב שאין מטמאין בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן וכבר ביארנו שאחד הנושא ואחד המסיט וכן הנוגע בצמר הנבילה או שנגע בנימי המרכב מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר לנגוע בדברים אלו שלא יסיט אותן ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש כדין הנושא:

14

When one swallows the carcass of a fowl from a kosher species, he imparts impurity to his garments at the time he swallows it as we explained. They are considered as primary derivatives of impurity. Similarly, if he touches foods at that time, they are primary derivatives of impurity. After he swallows it, he is considered to have separated from the entity that imparted impurity to him.

יד

הבולע נבלת עוף הטהור בשעת בליעתו מטמא בגדים כמו שביארנו והן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין הרי הן ראשון לטומאה ואחר שבלע הרי זה פירש ממטמאיו:

15

Although all of the following - one who burns the red heifer or the goats that are burnt and one who sends away the goat to Azazel - impart impurity to their garments while performing their tasks, as we explained, if they touched foods, even while performing their tasks, the foods are deemed a secondary derivative of impurity.

טו

השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אע"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים כמו שביארנו אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה:

16

When a person touches a primary source of impurity that had been cast into a mikveh, e.g., an animal carcass, the carcass of a teeming animal, or a surface on which a zav rides was in a mikveh and a person touched it, he is impure, as can be inferred from Leviticus 11:36: "But a spring and a cistern in which water collects will be pure. One who touches their carcasses contracts impurity." Implied is that even when they are in a mikveh, they impart impurity. When the person who touched the source of impurity immerses and ascends from the mikveh, he is pure.

Similarly, if a zav treads on a surface on which one rides that was pure while it was found in a mikveh, the surface contracts impurity. When the surface is lifted up from the mikveh, it regains purity, for it is considered as if it was immersed.

When an individual who touches an impure surface on which one rides while he was in a mikveh sticks his hand outside the mikveh and touches objects, he imparts impurity to garments. Needless to say, he imparts impurity to foods and beverages.

טז

הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין: