Introduction to Hilchos Melachim uMilchamot

This text includes 23 mitzvot; ten positive commandments and thirteen negative commandments. They are:

1) The obligation to appoint a king in Israel;
2) The prohibition against appointing a convert as king;
3) The prohibition against the king marrying many wives;
4) The prohibition against the king accumulating many horses;
5) The prohibition against the king amassing too much silver and gold;
6) The obligation to destroy the seven nations living in the Land of Canaan;
7) The prohibition against allowing any one of them to remain alive;
8) The obligation to destroy the descendents of Amalek;
9) The obligation to remember what Amalek did;
10) The prohibition against forgetting Amalek's evil deeds, including his ambush against the Israelites during their journey from Egypt to Israel;
ll) The prohibition against dwelling in Egypt;
12) The obligation to offer peace to the inhabitants of a city when besieging it; to carry out the laws governing the siege as prescribed in the Torah, in particular, the laws applying if the enemy agrees to surrender and those applying if it refuses;
13) The prohibition against offering peace to Ammon and Moab, in contrast to other nations, when besieging them;
14) The prohibition against destroying fruit-bearing trees during a siege;
15) The obligation to set up a latrine outside an army camp;
16) The obligation to carry a spike to dig with;
17) The obligation to anoint a priest to speak to the troops in the event of war;
18) The obligation to allow those who have consecrated wives, built houses, or planted vineyards to rejoice in their new status for a complete year, while releasing them from military conscription;
19) The prohibition against asking those mentioned in the previous category to perform any duties, including handling the needs of one's city or providing supplies to the troops during that year;
20) The obligation not to become frightened, nor to flee in the midst of battle;
21) The prohibitions and obligations regarding a yefat toar, a Gentile woman with whom the Torah allows relations in wartime;
22) The prohibition against selling a yefat toar;
23) The prohibition against subjugating her to perform menial duties after having relations with her.

These mitzvot are explained in the coming chapters.

רמב"ם הלכות מלכים - הקדמה

הלכות מלכים ומלחמותיהם. יש בכללן שלש ועשרים מצות. עשר מצות עשה, ושלש עשרה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) למנות מלך בישראל.
(ב) שלא ימנה מקהל גרים.
(ג) שלא ירבה לו נשים.
(ד) שלא ירבה לו סוסים.
(ה) שלא ירבה לו כסף וזהב.
(ו) להחרים שבעה עממים.
(ז) שלא לחיות מהן כל נשמה.
(ח) למחות זרעו של עמלק.
(ט) לזכור מה שעשה עמלק.
(י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך.
(יא) שלא לשכון בארץ מצרים.
(יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה ואם תשלים ואם לא תשלים.
(יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד כשצרים עליהם.
(יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור.
(טו) להתקין יד שיצאו בו בעלי המחנה להפנות בו.
(טז) להתקין יתד לחפור בו.
(יז) למשוח כהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
(יח) להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה.
(יט) שלא יעבור עליהם לכל דבר, ולא יצאו אפילו לצרכי העיר ולצרכי הגדוד, ודומה להם.
(כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת המלחמה.
(כא) דין יפת תואר.
(כב) שלא תמכר יפת תואר.
(כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.


Israel was commanded to fulfill three mitzvot upon entering the Promised Land:

a) To choose a king, as Deuteronomy 17:15 states: 'Appoint a king over yourselves;'

b) To wipe out the descendents of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Erase the memory of Amalek;'

c) To build God's Chosen House, as Deuteronomy 12:5 states: 'Seek out His Presence and go there.'


שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה:


The appointment of a king should precede the war against Amalek. This is evident from Samuel's charge to King Saul (I Samuel 15: l-3): 'God sent me to anoint you as king ... Now, go and smite Amalek.'

Amalek's seed should be annihilated before the construction of the Temple, as II Samuel 7:1-2 states: 'And it came to pass, when the king dwelled in his palace, and God gave him peace from all his enemies who surrounded him, the king said to Nathan, the prophet: 'Look! I am dwelling in a house of cedar, ... but the ark of God dwells within curtains.'

Since it is a mitzvah to appoint a king, why was God displeased with the people's request of a king from Samuel? Because they made their request in a spirit of complaint. Rather than seeking to fulfill the mitzvah of appointing a king, they were simply intent on rejecting the Prophet Samuel as implied by God's reply to him (I Samuel 8:7): 'It is not you, but Me they have rejected.'


מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וגו' מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו':


As an initial and preferred option, a king may be appointed only by a court of 70 elders, together with a prophet, as Joshua was appointed by Moses and his court, and as Saul and David, were appointed by Samuel of Ramah and his court.


אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו:


A king should not be appointed from converts to Judaism. This applies even if the convert's ancestors had been Jewish for many generations, unless his mother [or father1] is a native-born Israelite, as Deuteronomy 17:15 states: 'You may not appoint a foreigner who is not one of your brethren.'

This does not apply to the monarchy alone, but to all positions of authority within Israel. A convert may not serve as an army commander, a leader of fifty, or as a leader of ten. He may not even supervise the allocation of water from a stream to various fields.

Needless to say, a judge or a nasi should only be a native-born Israelite, as it is stated (ibid.): 'Appoint a king over you from among your brethren.' This implies that all appointments must only be 'from your brethren.'


אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:


We may not appoint a woman as king. When describing the monarchy, the Torah employs the male form of the word king and not the female.

This principle also applies to all other positions of authority within Israel. Only men should be appointed to fill them.


אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש:


Neither a butcher, barber, bath-attendant, nor a tanner should be appointed king or High-Priest. This is not because of an inherent fault, but because their professions are less prestigious, and the people will always treat them lightly.

A person who has served in one of these professions for even one day, is disqualified for the monarchy.


ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי לא מפני שהן פסולין אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל:


When a king is appointed, he is anointed with oil reserved for this purpose, as I Samuel 10:1 states: 'And Samuel took the cruse of oil and poured it over his head. Then, he kissed him.'

Once a king is anointed, he and his descendents are granted the monarchy until eternity, for the monarchy is passed down by inheritance, as Deuteronomy 17:20 states 'Thus, he the king and his descendents will prolong their reign in the midst of Israel.'

If the king leaves only a young son, the monarchy should be held for him until he matures, as Yehoyada did for Yoash. The order of inheritance of the monarchy is the same as that governing the inheritance of property. An older son is given precedence over a younger one.

Not only the monarchy, but all other positions of authority and appointments in Israel, are transferred to one's children and grandchildren as inheritances forever.

The above applies if the knowledge and the fear of God of the son is equivalent to that of his ancestors. If his fear of God is equivalent to theirs but not his knowledge, he should be granted his father's position and given instruction. However, under no circumstance should a person who lacks the fear of God be appointed to any posi-tion in Israel, even though he possesses much knowledge.

Once David was anointed king, he acquired the crown of kingship. Afterwards, the kingship belonged to him and to his male descendents forever, as II Samuel 7: 16 states: 'Your throne shall be established forever.' Nevertheless, his acquisition of the monarchy was conditional, applying only to the righteous among his descendents, as Psalms 132:12 states: 'If your children will keep My covenant... their children shall also sit on your throne forever.'

Despite this condition, God assured David that the monarchy would never be taken from his descendents forever, as Psalms 89:31-38 states: "lf his children will forsake My Torah and cease walking in My statutes ... I will punish their transgressions with the rod and their sins with plagues. Nevertheless, I will not utterly remove My grace from him.... His throne shall be ... established forever.'


כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו:


If a prophet appoints a king from any other tribe of Israel and that king follows the path of Torah and mitzvot and fights the wars of God, he is considered as a king, and all the commandments associated with the monarchy apply to him.

Although the kingship was primarily given to David and one of his descendents will be serving as king, there is halachic legitimacy to the rule of other kings. Behold, Achiyah of Shilo appointed Jeroboam and told him (I Kings 11:38): 'And it shall be that if you obey all that I command you... I will build you a faithful house as I built for David.' Similarly, Achiyah told him (ibid.: 36): 'To his (David's) son, I will grant one tribe, so that David, My servant, will always have sovereignty before Me in Jerusalem.'


נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו' ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים:


The kings of the Davidic dynasty will prevail forever (II Samuel 7:16): 'Your throne shall be established forever.' In contrast, should a king arise from other Israelites, the monarchy will eventually cease from his descendents. For behold, Jeroboam was told: I Kings 11:39 'I will afflict the House of David.... but not forever.'


מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים:


Kings of Israel are not anointed with the special anointing oil, but with Afarsimon oil. Only a descendent of David may be appointed as king in Jerusalem. And only descendents of David are anointed with the special anointing oil.


אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד ואין מושחין אלא זרע דוד:


The kings of the Davidic dynasty should only be anointed near a spring.


כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין:


A son who succeeds his father as king is not anointed unless he assumes his position amid a dispute over the inheritance or during a civil war. Under these circumstances, he should be anointed in order to remove all disagreement.

Therefore, they anointed Solomon because of the claim of Adoniyahu, Jehoash, because of the usurpation of Atalyah, and Jehoachaz, because of [the claim of his brother, Jehoyakim.


ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה ויואש מפני עתליה ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו: