Whenever landed property is known to have belonged to a person, we presume that he is the owner even though the property is now in the possession of another person.

What is implied? Reuven was using a courtyard as a person would commonly use his own property, living in it, renting it to others, building and tearing down structures. After a while, Shimon came and lodged a claim against him, saying: "The courtyard that is in your possession belongs to me. I rented it to you," or "... I lent it to you."

Reuven replied: "It was yours, but you sold it to me," or "You gave it to me as a present."

If Shimon does not bring witnesses who testify that it was known to belong to him, Reuven is required to take a sh'vu'at hesset, and he is allowed to retain possession of the courtyard. If, however, Shimon brings witnesses who testify that this field belonged to him, our presumption is that Shimon is the owner. We tell Reuven: "Bring proof that he sold it to you or gave it to you." If he does not bring proof, we force him to leave and establish Shimon as the owner. This law applies even when Reuven does not admit that the field ever belonged to Shimon, because there are witnesses who support Shimon's claim.


כל הקרקעות הידועות לבעליהן אע"פ שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן, כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן, דר בה ומשכירה לאחרים ובונה וסותר, ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו חצר זו שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך או שאולה, והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרתה לי או נתתה לי במתנה, אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו, אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון ואומרין לראובן הבא ראיה שמכרה לך או נתנה לך, ואם לא הביא ראיה מסלקין אותו ממנה ומחזיקין אותה לשמעון אע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון.


When do we require Reuven to bring proof that he acquired the field or to depart? When he did not use the property for an extended time. If, however, Reuven brings witnesses who testify that he partook of the produce of this field for three consecutive years and benefited from it in its entirety in the manner in which any person would benefit from that field, we allow Reuven to maintain possession. This applies provided that it was possible for the original owners to know that this person had taken possession of the field, and they did not lodge a protest against him. Reuven must take a sh'vu'at hesset that Shimon sold him the field or gave it to him, and then he is released of all obligation.

The rationale for this decision is that we tell Shimon: "If your claim that you did not sell or give him the property is true, why is this person using your land year after year, when you do not have a legal document stating that it was rented to him or given to him as security for a loan, and yet you have not lodged a protest against him?"

If the plaintiff responds to this by claiming that the news that the other person was using his property did not reach him because he was in a distant country, we tell him: "It is impossible that the information did not reach you in three years. And when the information reached you, you should have lodged a protest in the presence of witnesses, telling them that 'So-and-so stole property from me, and in the future I will lodge a claim against him in court.' Since you did not issue a protest, you caused yourself a loss."

Therefore, if there was a war or a disruption of travel routes between the place where Reuven was located and the place where Shimon was located, we expropriate the property from Reuven even if he benefited from its produce for ten years. We return it to Shimon, because he could say: "I did not know that this person was using my property."


במה דברים אמורים שמצריכין ראובן להביא ראיה או יסתלק בשלא נשתמש בה זמן מרובה, אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים רצופות ונהנה בכולה כדרך שנהנין כל אדם באותה קרקע, והוא שיהיה אפשר לבעלים הראשונים שידעו בזה שהחזיק ולא מיחו בו, מעמידין אותה ביד ראובן וישבע ראובן היסת שמכרה לו שמעון או נתנה לו ויפטר, מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו, טען ואמר מפני שלא הגיע אלי הדבר שהרי הייתי במדינה רחוקה אומרים אי אפשר שלא יגיע לידך הדבר בשלש שנים וכיון שהגיע לך היה לך למחות בפני עדים ותודיע אותם שפלוני גזל אותי למחר אתבענו בדין הואיל ולא מחית אתה הפסדת על עצמך, לפיכך אם היתה מלחמה ושבוש דרכים בין המקום שהיה בו ראובן ובין המקום שהיה בו שמעון אפילו אכלה ראובן עשר שנים מוציאין אותה תחת ידו וחוזרת לשמעון מפני שיכול לומר לא ידעתי שזה משתמש בקרקעי.


Even in a situation where there was a war and a breakdown in communication, if Reuven brought witnesses who testify that each year Shimon came and stayed in this place" for 30 days or less, we tell Shimon: "Why didn't you protest when you came? You have lost your rights."

If Shimon claims: "I was very much occupied at the business fair and I did not know that so-and-so was in my courtyard," his claim is respected. For it is possible that a person will be occupied at a business fair for 30 days. If he stayed for more than 30 days and did not protest, he loses his rights.

It appears to me that this law applies only in the villages, for the people there are very much occupied with their business fairs.


הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה ועומד במקום זה שלשים יום או פחות, אומרים לשמעון מפני מה לא מחית כשבאת אבדת זכותך, טען שמעון ואמר טרוד הייתי בשוק ולא ידעתי שזה בתוך חצרי הרי זו טענה, שכל שלשים יום יהיה אדם טרוד בשוק, ואם עמד יותר משלשים יום ולא מיחה אבד את זכותו, ויראה לי שהדין זה אינו אלא בכפרים שהעם טרודין בשווקים שלהן.


Why do we not tell Reuven: "If it is true that he sold the property to you or gave it to you as a present, why did you not take care of your deed of acquisition?" Because a person does not take care of his legal documents for his entire life, and it is an established presumption that a person will not take care of a legal document for more than three years. If by that time, he sees that no one is protesting his ownership, he will not take care of it any longer.


ומפני מה אין אומרין לראובן אם אמת הדבר שמכר לך או נתן לך במתנה למה לא נזהרת בשטר שלך, מפני שאין אדם נזהר בשטרו והולך כל ימיו וחזקה שאין אדם נזהר בשטר אלא עד שלש שנים, וכיון שרואה שאין אדם ממחה בו שוב אינו נזהר.


If Shimon issued a protest in a distant country, why can Reuven not claim: "I did not hear that he lodged a protest against me so that I felt it necessary to safeguard my deed of acquisition"?

Because we tell him: "Your friend has a friend, and his friend has a friend. And it is an established presumption that word of the protest reached you. Hence, since you know that he lodged a protest against you within the three years, if it is true that you had a deed of acquisition and you did not safeguard it, you caused yourself a loss."


הרי שמיחה שמעון במדינה רחוקה מפני מה לא יטעון ראובן ויאמר לא שמעתי שמיחה בי כדי שאזהר בשטר, מפני שאומר לו חברך יש לו חבר וחבירו יש לו חבר וחזקה שהגיע אליך הדבר וכיון שידעת שמיחה בך בתוך שלש שנים באמת היה לך שטר ולא נזהרת בו אתה הפסדת על עצמך.


Therefore, if Shimon lodged a protest in the presence of witnesses, but told them: "Do not utter a word about this protest," the protest is of no consequence. If, however, the witnesses said on their own volition: "We will not utter a word about this," the protest is significant. For a person will ultimately speak of a matter that he was not charged to keep private.

Similarly, if the original owner told the witnesses: "Don't tell the person who took possession of the property about my protest," or the witnesses said on their own volition: "We will not notify him," the protest is of consequence. For even though they will not notify him, they will notify others, and ultimately the information will reach him.


לפיכך אם מיחה שמעון בפני עדים ואמר להם אל תוציאו דבר זה מפיכם אין זה מחאה, אבל אם אמרו העדים מעצמן אין דבר זה יוצא מפינו הרי גם זו מחאה, שהדבר שאין אדם מצווה עליו אומרו שלא בכוונה, וכן אם צוה לעדים ואמר להם אל תודיעוהו או שאמרו הן מעצמן אין אנו מודיעין אותו גם זו מחאה היא, אע"פ שאינן מודיעין אותו מודיעין הם לאחרים ודבר זה יגיע אליו.


What constitutes a protest? That the owner says in the presence of two witnesses: "So-and-so who is using my field is a robber. In the future, I will call him to court." Similarly, if he says: "The property is rented out to him or it was given to him as security for a loan. If he claims that I sold it to him or gave it to him as a present, I will lodge a claim against him in court." Similarly, if he makes other analogous statements, the protest is of consequence even though he did not issue it in the country where the person in possession of the land is located.

If, however, he told them merely: "So-and-so who is using my field is a robber," that is not a valid protest, for Reuven will say: "When I heard this, I said to myself: 'Maybe he was merely slandering me.' Therefore, I was not careful about keeping my deed of acquisition."


כיצד המחאה אומר בפני שנים פלוני שהוא משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין, וכן אם אמר להם שכורה היא בידו או משכונה, ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה הרי זו מחאה, אע"פ שלא מיחה במדינה זו שהחזיק בה זה, אבל אם אמר להן פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה, שהרי ראובן אומר כששמעתי אמרתי שמא חרף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי.


A protest made in the presence of two witnesses is of consequence. They may compose a legal record of it, even if the owner does not tell them to compose it.

Once the owner issued a protest in the first year, he does not have to issue another protest each year. There must not, however, be three full years between each protest. He must, therefore, issue a protest at the end of each three-year period. If he protested, delayed for three full years and protested afterwards, the protest is of no consequence.


מחאה בפני שנים מחאה וכותבין אע"פ שלא אמר להם כתובו, וכיון שמיחה בשנה ראשונה אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה, אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות, לפיכך צריך למחות בסוף כל שלש שנים, ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואחר כך מיחה אינה מחאה.


If Reuven brought witnesses who testify that Shimon, the owner of the field, gathered the produce of the field together and gave it to Reuven, he is allowed to retain possession of the field. This applies even if Reuven claims that Shimon sold him or gave him the field that day. The rationale is that if he did not give him or sell him the field, he would not have helped Reuven in the field and given him its produce.


הביא ראובן עדים שזה שמעון בעל השדה קבץ פירות שדה זו ונתנם לי תעמוד השדה ביד ראובן ואפילו טען ששמעון מכרה לו או נתן לו היום שאילו לא מכר או נתן לא היה משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיה.


If Shimon responds, claiming: "It's true; that event transpired. I sold him the rights to the field's produce and it belonged to him, but I never sold him the field itself," his word is accepted and the field should be returned to Shimon. There is, however, an exception: when Reuven partook of the produce for three years with Shimon's knowledge and Shimon did not protest against him, as explained.


טען שמעון ואמר אמת היה הדבר ולפירות הורדתיו ושלו היו הפירות אבל הגוף לא מכרתי נאמן וחוזר לשמעון אלא אם כן אכלה ראובן בפניו שלש שנים ולא מיחה בו כמו שביארנו.