1

The following rules apply when a person raises a protest regarding the ownership of a particular field and brings witnesses who testify that it was known to belong to him. The person in possession produces a deed of sale that he purchased it from the protester and also brings witnesses who testify that he benefited from the land for enough time to establish a claim of ownership. We tell the person in possession at the outset: "Validate your deed of sale." If the deed of sale is validated, it is preferable, and the judgment is based on the deed of sale. If he cannot validate the deed of sale, we rely on the witnesses who testify that he has established a claim of ownership. The person in possession must take a sh'vu'at hesset that he purchased it from the protester.

א

מי שערער על שדה זו והביא עדים שהיא ידועה לו והביא זה שבתוכה שטר שלקחה ממנו והביא עדים שאכלה שני חזקה, אומרים לו בתחלה קיים שטרך, אם נתקיים הרי טוב וידון בשטר, ואם אי אפשר לו לקיימו סומכין על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה.

2

When there are differences between the testimony of the two witnesses who testify that a claim of ownership has been established - e.g., one testifies that the person in possession benefited from wheat for three years and the other testifies that he benefited from barley - their testimony is accepted. For witnesses are not concerned with these particulars. If one witness testifies that the person in possession benefited from the property in the first, third and fifth years, and the other testifies that he benefited in the second, fourth and sixth years, their testimonies cannot be linked together. The rationale is that neither testified concerning the year about which the other testified. Hence, the land and its produce must be returned.

ב

עדי החזקה שהעיד אחד משניהם שאכלה חטים שני חזקה והשני העיד שאכלה שעורים עדותן קיימת שאין העד מדקדק בזה, העיד האחד שאכלה זה שנה ראשונה שלישית וחמישית והשני מעיד שאכלה שניה ורביעית וששית אין עדותן מצטרפת, שבשנה שמעיד בה זה לא העיד בה זה ותחזור הקרקע והפירות.

3

If a person took possession of a field on the assumption that he is the heir and benefited from the field, and then it was discovered that there was another heir who shared a closer connection and is fit to inherit the field, the person who took possession of the field first is obligated to return all the produce that he ate. This applies whether witnesses testified to the closer relative's identity or the person who first took possession of the property acknowledged it.

ג

מי שירד לשדה בחזקת שהוא יורש ואכל פירותיה ונמצא יורש אחר שהוא קרוב ממנו וראוי ליורשה בין שנמצא בעדים בין שהודה לו זה שירד תחלה חייב להחזיר כל הפירות שאכל.

4

The following laws apply when two people are disputing the ownership of a field, each claiming it to be his own, but neither has proof of his claim. These same laws apply when both claimants bring witnesses who testify that the field belongs to them or to their parents, or when each of them brings witnesses who testify that the claimants benefited from the field for the time necessary to establish a claim of ownership, and both pairs of witnesses testify about exactly the same time period. We leave the field in their hands, and whoever overcomes the other one assumes possession. If the other seeks to expropriate the field from him, he must bring proof of his ownership.

If a third party comes, seizes the property from them and takes possession of it, he is removed from it and it is returned to the others.

ד

שנים שהיו עוררין על השדה זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין לאחד מהן ראיה, או שהביא כל אחד מהם עדים שהיא שלו או של אבותיו או שהביא כל אחד משניהם עדים שאכלה שני חזקה, והשנים שהעידו בהן אלו הן השנים עצמן שהעידו בהן אלו, מניחין אותה בידיהן וכל המתגבר ירד בה ויהיה האחר מוציא מידו ועליו הראיה, ואם בא שלישי ותקף עליהן וירד לתוכה מסלקין אותו ממנה.

5

If one claimant brings witnesses who testify that the field belonged to his ancestors, that he benefited from it for the period necessary to establish a claim of ownership, and that it is in his possession, and the other brings witnesses who testify that he benefited from it for the period necessary to establish a claim of ownership and that it is in his possession, the testimonies regarding the claims of ownership contradict each other. We grant the field to the person who produced witnesses that it belonged to his ancestors, and give him possession of it.

If the second person also brought witnesses who testify that the field belonged to his ancestors, and so this testimony also involves a contradiction, the court rescinds its initial ruling, removes the first claimant from it, and leaves it in possession of both of them. The one who overpowers the other acquires the right of ownership.

ה

הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו, והביא האחר עדים שאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו, נמצאת עדות החזקה של שניהם מוכחשת, מעמידין אותה ביד זה שהעידו עליו עדי החזקה שהיא של אבותיו ומורידין אותו לתוכה, חזר השני והביא אף הוא עדים שהיא של אבותיו שהרי נמצאת גם עדות זו מוכחשת, חוזרין בית דין ומסלקין ממנה אף הראשון ומניחין אותה ביד שניהם וכל המתגבר ירד בה.

6

When both claimants say that the field belonged to their ancestors, and one brings witnesses who testify that the field belonged to his ancestors, while the other brings witnesses who testify only that he benefited from the field for the period necessary to establish a claim of ownership, the field should be returned to the one who brought witnesses that it belonged to his ancestors. The other claimant must return the produce that he used. The rationale is that he did not issue a claim. Hence, his consumption of the produce does not serve as proof. For any claim of ownership that is not based on a assertion against the owners is of no consequence.

If the person in possession of the field retorts: "Yes. It belonged to your ancestors and you sold it to me. When I originally claimed that it belonged to my ancestors, I meant that my claim of ownership over it is so strong that it is as if it belonged to my ancestors," or he states: "It was my ancestors, because they purchased it from your ancestors, his claim is valid, for he gave an explanation for his original statements. Hence, we allow him to maintain possession.

If at the outset, he claimed: "It belonged to my ancestors and not your ancestors," we do not accept his later claim. Similar laws apply in all analogous situations.

ו

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי זה הביא עדים שהיא של אבותיו וזה הביא עדים שאכלה שני חזקה תחזור לזה שהביא עדים שהיא של אבותיו ויחזיר הפירות שאכל, שהרי לא טען כלום ואין אכילתו ראיה שכל חזקה שאין עמה טענה על הבעלים אינה כלום, חזר זה המחזיק ואמר כן של אבותיך היתה ואתה מכרתה לי וזה שטענתי תחלה שהיא של אבותי כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי, או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך הרי זו טענה נכונה שהרי נתן אמתלא לדבריו הראשונים ומעמידין אותה בידו, ואם טען בתחלה ואמר של אבותי ולא של אבותיך אין שומעין לו בטענה זו האחרת וכן כל כיוצא בזה.

7

The following rules apply when Reuven was in possession of a field and Shimon came and protested his ownership. Reuven responded: "I purchased this field from Levi and benefited from it for the amount of time necessary to establish a claim of ownership."

Shimon answered him: "I have a validated deed of sale in my possession that I purchased the field from Levi four years ago."

Reuven retorted: "Do you think that it is only three years since I purchased. I purchased it many years ago? My claim precedes yours."

Reuven's claim is acceptable, for it is common for a person to call many years "the amount of time necessary to establish a claim of ownership." Therefore, if Reuven brings witnesses who testify that he benefited from the field for seven years - and he thus would have established a claim of ownership before Shimon purchased the field - he is allowed to retain possession. If, however, he benefited from it for less than seven years, the field is returned to Shimon. The rationale is that Levi could not have issued a greater protest over Reuven's use of the field than selling it to Shimon before Reuven established a claim of ownership.

ז

ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו ואמר ראובן שדה זו מלוי קניתיה ואכלתי אותה שני חזקה אמר לו שמעון והלא שטר זה מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי מהיום ארבע שנים חזר ראובן ואמר וכי תעלה על דעתך ששלש שנים בלבד יש לי משקניתיה שנים רבות יש לי משלקחתיה ואני קדמתיך, הרי טענת ראובן טענה, שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה, לפיכך אם הביא ראובן עדים שאכלה שבע שנים שנמצא שאכל שני חזקה קודם שלקחה שמעון מעמידין אותה בידו, אבל אם אכלה פחות משבע שנים תחזור לשמעון שאין לך מחאה גדולה מזו שהרי מכרה קודם שהחזיק ראובן.

8

The following rules apply when one claimant stated: "The field belonged to my ancestors" and brought witnesses who substantiate his claim and another claims: "It belonged to my ancestors," but does not have witnesses. The field should be returned to the one who brought witnesses. All the produce that the other claimant acknowledges consuming is expropriated from him, even though there are no witnesses that he consumed it. The rationale is that he admits that he consumed produce because the field belonged to his ancestors, and there are witnesses that the field belonged to the ancestors of the other claimant. Similar laws apply in all analogous situations.

ח

זה אומר של אבותי והביא עדים וזה אומר של אבותי ואין לו עדים תחזור לזה שהביא עדים ומוציאין מזה כל פירות שהודה בהן שאכלן אע"פ שאין עליו עדים שאכל, שהרי הוא אומר שמחמת אבותיו אכל והרי העדים שהיה של אבותיו של זה הטוען וכן כל כיוצא בזה.

9

We apply the principle of miggo in the following situation: One person is in possession of a field. Another raises a protest, bringing witnesses who testify that the field once belonged to him. The person in possession states: "I purchased it from you. Here is the deed of sale," and produces a deed that is validated.

The person raising the protest claims that the deed is a forgery. The one in possession admits this, but claims: "I had a valid deed of sale, but I lost it. I took this so that I would have something in hand to intimidate him, so that he would admit that he actually sold it to me."

Since he could have stood by his deed of sale, for it has been validated, his word is accepted. We do not expropriate the field from his possession. He must, however, take a sh'vu'at hesset to support his claim.

ט

הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה והרי שטרי והוציא שטר מקויים טען המערער שהוא מזוייף והודה בעל השטר ואמר כן הוא אבל היה לי שטר כשר ואבד ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליו שיודה שמכר לי באמת, הואיל ואילו רצה היה אומר בשטרו שהרי מקויים הוא הרי זה נאמן ואין מוציאין את השדה מתחת ידו וישבע היסת.

10

The following rules apply when a person protests a colleague's ownership of a field and brings witnesses who testify that the field belongs to him. The person in possession claims: "I purchased the field from you and benefited from it for the time necessary to establish a claim of ownership" and brings witnesses who support his claim.

The protester responded, claiming: "How could you claim that you purchased it from me on this date three years ago? At that time, I was not in this country."

To resolve the question, the court requires the person in possession to bring proof that the person raising the protest was together with him in that city at the time he claims that he sold him the field, even for one day, so that he could have sold it. If he did not bring proof, he is removed from the field.

י

הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה והביא עדים שאכלה שני חזקה טען המערער ואמר היאך תטעון שלקחת ממני היום שלש שנים ובאותו הזמן לא הייתי במדינה זו, מצריכין זה שבתוכה להביא ראיה שזה פלוני שמערער היה עמו במדינה בזמן הזה שטוען שמכר לו בו אפילו יום אחד כדי שיהיה אפשר שימכור ואם לא הביא מסלקין אותו.

11

The following rules apply when a person journeyed overseas, and the path to his field was lost. These laws apply whether the fields surrounding his field were owned by four different people or they were all purchased from one person. Each of the owners may turn away the claimant, telling him: "What makes you say that your way passes through my property? Maybe it passes through the property of my colleagues?" Hence, the claimant must purchase a path, even though it costs 100 maneh, or he must fly through the air.

Similarly, when the four fields belong to one person who purchased them from four people, he is not required to provide the claimant with a path. For he can tell him: "If I now returned each one his deed of sale, you would not be able to pass through the property of any one of them. And I purchased from each one every right that he possessed."

If, however, there was one person who owned all four fields, and he was this person's neighbor from the beginning until the end, the claimant can tell him: "You certainly must provide me with a path." Hence, he should be given the shortest path through any one of the fields that the owner chooses. Similar laws apply in all analogous situations.

If the claimant takes possession of a path saying: "This is my path," he may not be removed from it unless the owner of that property brings explicit proof that it never belonged to him.

יא

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו בין שהיו ארבע השדות המקיפות אותה לארבעה אנשים בין שהיו הארבע שדות קנויות מאחד הרי כל אחד מהן דוחהו ואומר שמא דרך שלך על חברי הוא, לפיכך יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר, וכן אם היו ארבע השדות לאיש אחד שקנה אותן מארבעה אין לו עליו דרך שהרי אומר לו עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור על אחד מהן ואני קניתי מכל אחד מהן כל זכות שיש לו, אבל אם היה בעל ארבע שדות המקיפו איש אחד והוא בעל המצר שלה מתחלה ועד סוף הרי זה אומר לו מכל מקום דרכי עליך וילך לו בקצרה באי זו שדה שירצה בעל השדה וכן כל כיוצא בזה, ואם החזיק בדרך ואומר זו היא דרכי אין מסלקין אותו ממנה אלא בראיה ברורה.