The High Priest enters the Holy of Holies each year only on Yom Kippur.1 An ordinary priest may enter the Sanctuary for service every day.2


אין כהן גדול נכנס לקדש הקדשים אלא מיוה"כ ליום הכפורים וכהן הדיוט נכנס לקדש לעבודה בכל יום:


The priests were all3 warned not to enter the Sanctuary or the Holy of Holies when they are not in the midst of the service,4 as [Leviticus 16:2] states: "He shall not come to the Holy Chamber at all time" - this refers to the Holy of Holies. "...Within the curtain" - this warns [the priests against unwarranted entry] into the entire Temple.5


והוזהרו כל הכהנים שלא יכנסו לקדש או לקדש הקדשים שלא בשעת עבודה שנאמר ואל יבוא בכל עת אל הקדש זה קדש הקדשים מבית לפרוכת להזהיר על כל הבית:


A priest - whether an ordinary priest or a High Priest - who enters the Holy of Holies on any of the other days of the year, or a High Priest who enters there on Yom Kippur outside the time of service, he is liable for death at the hand of heaven, as [ibid.] states: "And he shall not die."

How many times does he enter on Yom Kippur? Four, as will be explained in the appropriate place.6 If he enters a fifth time, he is liable for death at the hand of heaven.


כהן שנכנס לקדש הקדשים בשאר ימות השנה בין כהן הדיוט בין כ"ג או כהן גדול שנכנס לו ביוה"כ שלא בשעת העבודה חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימות וכמה פעמים הוא נכנס לשם ביום הכפורים ארבע כמו שיתבאר במקומו ואם נכנס חמישית חייב מיתה בידי שמים:


One - whether an ordinary priest of a High priest - who enters the Sacred Chamber outside the Holy of Holies not for the sake of service, nor prostrating oneself7 is liable for lashes, but is not liable for death. [This is derived from the above verse which states:] "Before the covering [that is upon the Ark] so that he will not die." [Implied is that] for [unauthorized entry into] the Holy of Holies, he is liable for death, but [entering] the remainder of the Sanctuary is merely the violation of a negative commandment and is punishable by lashes.


והנכנס לקדש חוץ לקדש הקדשים שלא לעבודה או להשתחוות בין הדיוט בין גדול לוקה ואינו חייב מיתה שנאמר אל פני הכפורת ולא ימות על קדש הקדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו ולוקה:


A priest - whether an ordinary priest of a High priest - who departs from the Temple is liable for death8 [at the hand of heaven] only in the midst of his service,9 as [ibid 10:7] states: "From the entrance to the Tent of Meeting, you shall not depart, lest you die." Implied is that you should not abandon the service and leave hastily and in panic because of this decree.10 Similarly, the charge [issued to] the High Priest [ibid. 21:12]: "He shall not depart from the Temple," applies only in the midst of his service, i.e., that he should not abandon his service and depart.


כהן שיצא מן המקדש בשעת העבודה בלבד חייב מיתה בין כהן גדול בין כהן הדיוט שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו כלומר לא תניחו עבודה ותצאו מבוהלים ודחופים מפני גזירה זו וכן זה שנאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא אינו אלא בשעת העבודה בלבד שלא יניח עבודתו ויצא:


If so, why was this warning repeated for the High Priest? [Because there is a difference between the laws that apply to him and those which apply to an ordinary priest]. When an ordinary priest was in the midst of his service in the Temple and he heard that a person for whom he is obligated to mourn has died, he should not perform sacrificial service, even though he does not leave the Temple,11 because he is in an acute state of mourning.12 if he performed service while in an acute state of mourning, he profanes his service, whether he is offering an individual sacrifice or a communal offering. A High Priest, by contrast, performs sacrificial service while he is in a state of acute mourning, as [implied by ibid.]: "From the Temple, he should not depart and not profane." Implied is that he should remain [in the Temple] and perform the service with which he was involved and it does not become profaned.


אם כן מפני מה נשנית אזהרה זו בכהן גדול שכהן הדיוט שהיה במקדש בעבודתו ושמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו אף על פי שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד מפני שהוא אונן ואם עבד והוא אונן של תורה חילל עבודתו בין בקרבן יחיד בין בקרבן ציבור אבל כ"ג עובד כשהוא אונן שנאמר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל כלומר ישב ויעבוד עבודה שהיה עוסק בה ואינה מתחללת:


What is the source that teaches that the service of one in an acute state of mourning is invalid? [It is derived from] an inference from a less severe situation to a more severe one.13 A priest disqualified because of a physical deformity may partake of sacrificial foods.14 Nevertheless, if he performs service, he profanes it.15 How much more so should one who is in acute mourning and thus forbidden to partake of sacrificial foods16 - as [Deuteronomy 26:14] states: "I did not eat from it in a state of acute morning" - profane his service [if he performs it].


ומניין שעבודת האונן פסולה מקל וחומר אם בעל מום שאוכל בקדשים אם עבד חילל אונן שהוא אסור בקדשים שנאמר לא אכלתי באוני ממנו דין הוא שיחלל:


Although a High Priest may perform service while he is in a state of acute mourning, he is forbidden to partake of sacrificial food, as [Leviticus 10:19] states: "If I had partaken of the sin-offering today, would it have found favor in God's eyes."17Similarly, he does not participate in the division of the sacrificial foods so that he could partake of the food in the evening.

When a person in an acute state of mourning performs sacrificial service, he is not liable for lashes. He is permitted to touch sacrificial foods even though he did not immerse himself [in a mikveh], for this safeguard was enforced only with regard to eating. With regard to touching [objects], he is considered as pure, as will be explained in the appropriate place.18


ואף על פי שכהן גדול עובד אונן אסור לאכול בקדשים שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני י"י וכן אינו חולק לאכול בערב אונן שעבד אינו לוקה ומותר ליגע בקדשים אע"פ שלא טבל שלא עשו מעלה אלא באכילה אבל בנגיעה הרי זה טהור כמו שיתבאר במקומו:


What is meant by a person in an acute state of mourning? One who lost one of the relatives19 for whom he is required to mourn. On the day of the person's death, he is considered in acute mourning according to Scriptural Law. And at night, he is in acute mourning according to Rabbinic Law.


אי זהו אונן זה שמת לו מת מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן ביום המיתה בלבד הוא הנקרא אונן דין תורה ולילה הוא אונן מדברי סופרים:


When [it was necessary] to wait several days and [only] afterwards, a corpse was buried, for all those days after the day of the deceased's passing, [his relative] is considered in an acute state of mourning according to Rabbinic Law. This also [applies] with regard to the day of burial, but not the following night.

Therefore if [a close relative of a priest] dies and he buries him after the day of his death, throughout the day of the burial, he may not offer or partake of sacrifices according to Rabbinic Law. He should then immerse himself and partake of sacrifices at night. The day on which a person hears a report that a relative of his died within 30 days20 and the day on which he gathers his bones21 is considered as the day of one's burial, but [the restrictions] do not apply at night. On the day of [a close relative's] death, by contrast, just as it is forbidden to partake of sacrificial foods during the day according to Scriptural Law, so too, it is forbidden for him to partake of them that night according to Rabbinic Law. [The only] exception is the Paschal sacrifice which he may eat at night, as will be explained in the appropriate place.22


ומת ששהה ימים ואחר כך נקבר כל אותם הימים שאחר יום המיתה הוא אונן מדבריהם וכן יום הקבורה ואינו תופש לילו לפיכך מי שמת לו מת (וקברו) לאחר יום המיתה כל יום הקבורה אינו מקריב ואינו אוכל בקדשים מדבריהם וטובל ואוכל לערב ויום שמועה קרובה ויום ליקוט עצמות הרי הוא כיום קבורה שאינו תופש לילו ואפילו מדבריהם לפיכך טובל ואוכל בקדשים לערב אבל יום המיתה כשם שאסור לאכול בו קדשים מן התורה כך אסור לאכול בלילו מדבריהם חוץ מן הפסח בלבד שהוא אוכל לערב כמו שיתבאר במקומו:


Throughout the seven days of mourning, a mourner should not send sacrifices [to be offered in the Temple].23 [Indeed, he should not send] even wine, wood, or frankincense. Similarly, a person afflicted with tzara'at24 should not send his sacrifices [to be offered in the Temple]. For as long as he is not fit to enter the camp [of the Levites],25 he is not fit for his sacrifices to be offered. There is an unresolved question whether a person under a ban of ostracism26 may send his sacrifices [to be offered] or not.27 Hence, if they were offered on his behalf, [his obligation] is satisfied.


האבל אינו משלח קרבנותיו כל שבעה אפילו יין או עצים או לבונה וכן מצורע אינו משלח קרבנותיו כל זמן שאינו ראוי לביאה אל המחנה אינו ראוי להקרבה אבל המנודה יש בו ספק אם משלח אם אינו משלח לפיכך אם הקריבו עליו נרצה:


A person who is impure because of contact with a dead lizard or the like and an uncircumcised person may send their sacrifices28 and they are offered with the exception of the Paschal sacrifice. That sacrifice may not be offered for a person who is impure because of contact with a dead lizard.29 Nor may a Paschal sacrifice be offered for an uncircumcised person, as will be explained.30 No sacrifices at all are offered for a person who is impure because of contact with a corpse until he becomes ritually pure.31


טמא שרץ וכיוצא בו והערל משלחין את קרבנותיהם ומקריבין עליהן חוץ מפסח שאין שוחטין אותו על טמא שרץ ואין שוחטין על הערל פסח כמו שיתבאר אבל טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר: