1

What is meant by the statement that if one of the conditions mentioned the court will be exempt and the transgressors liable?

If the court of one of the tribes ruled that the fat of the stomach is permitted and the people of that locale ate it as a result of these statements, that court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.

Similarly, if the High Court ruled that the blood that collects in the heart is permitted, but the head of the academy was not with them one of them was not fit to be appointed to the Sanhedrin, e.g., he was a convert, a bastard, an old man, childless, or the like, and the people acted on their ruling and partook of the blood that collects in the heart, the court is exempt and all of those who partook of it must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression.

What is the source that teaches that the verse is referring only to the High Court? Leviticus 4:13 states: "If the entire congregation of Israel shall inadvertently err...." What is the source that teaches that all must be fit to deliver rules? Numbers 15:40: "If the seers of the congregation....," i.e., you must regard them as seers, and Numbers 35:24 states:"And the congregation shall judge." Just as the term "congregation" used in reference to capital cases must be comprised entirely of judges fit to render judgment, so too, the term "congregation," used in reference to this inadvertent violation must be comprised only of judges fit to render judgment.

Similarly, if the court issued a ruling and one of them knew that they erred and protested: "You are making an error," but those who sought to permit the matter outnumbered him and permitted it, the court is exempt and all of those who acted on their ruling must bring a fixed sin-offering for his inadvertent transgression, as Leviticus, op. cit. states: "If the entire congregation of Israel shall inadvertently err...," i.e., the entire Sanhedrin.

If one or a lesser part of the Sanhedrin knew that those who sought to permit the matter erred, but he or they remained silent, since the ruling was issued, and there was no dissenting view, and the ruling was disseminated among the entire people, the court is liable and all of those who acted on their ruling are exempt. If those who remained silent act upon the court's ruling, they are liable for a sin-offering, because they did not rely on the court.

Similarly, if the court debated the issue and stated "This matter is permitted," but did not issue a ruling and did not explicitly tell them: "You are permitted to act in this manner," and a person heard their decision that the matter is permitted and went and acted according to what he heard, anyone who performs a transgression is liable for a fixed sin-offering, The court is exempt, for it did not issue a specific ruling to act.

Similarly, if they issued a ruling and the lesser portion of the congregation acted according to their ruling and the error became known, the court is exempt and the lesser portion of the people who acted upon their directive must bring a sin-offering.

א

כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ומנין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם כעינים ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין:

ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן וכל שעשה על פיהם פטור ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה ובית דין פטורין שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה הרי בית דין פטורין ואלו המיעוט שעשו חייבין וכל אחד ואחד מביא חטאתו:

2

When the members of the Sanhedrin themselves act according to their ruling they are not counted when determining if a majority followed their ruling. Instead, the majority must be comprised of others aside from the members of the Sanhedrin.

If the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael acted according to the erroneous ruling even if the transgressors were only from one tribe, and, similarly, if the majority of the tribes acted according to the erroneous ruling even if they are the lesser portion of the congregation, the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.

What is implied? There were 600,001 inhabitants of Eretz Yisrael. Those who acted according to the ruling of the court were 300,001 and they were all members of the tribe of Judah alone - or they were members of seven tribes even if they numbered only 100,000 the court is liable for this sacrifice and the transgressors are exempt.

We are not concerned with the inhabitants of the Diaspora, for the term kahal ("congregation") applies only to the inhabitants of Eretz Yisrael. The tribes of Efraim and Menashe are not considered as two tribes in this context. Instead, they are counted as one tribe.

ב

והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינן מצטרפין לרוב הקהל עד שיהיו הרוב שעשו חוץ מן הסנהדרין עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אף על פי שאלו העושים שבט אחד וכן אם עשו רוב השבטים אע"פ שהן מיעוט הקהל בית דין חייבים והעושין פטורין כיצד היו יושבי ארץ ישראל שש מאות אלף ואחד והיו העושין בהוראת בית דין שלש מאות אלף ואחד והרי כולן בני יהודה בלבד או שהיו העושים בני שבעה שבטים כולן אף על פי שיש בהן מאה אלף הרי בית דין חייבין וכל העושים על פיהם פטורין ואין משגיחין על יושבי חוצה לארץ שאין קרוי קהל אלא בני ארץ ישראל ושבט מנשה ואפרים אינן חשובין כשני שבטים לענין הזה אלא שניהם שבט אחד:

3

If at the time the transgression was committed, the transgressors constituted the majority of the people, but at the time they became aware that a transgression had been committed, they were the lesser portion of the people, or they were the lesser portion at the time of the transgression, but the majority at the time they became aware, the ruling whether or not the court is required to bring a sacrifice depends on the proportion at the time of the transgression.

ג

היו העושים מרובין בשעת החטא ומועטין בשעת ידיעה או מועטין בשעת החטא ומרובין בשעת ידיעה הכל הולך אחר שעת המעשה:

4

The people at large are exempt in the following instance. The court issued a ruling that one of the types of forbidden fat was permitted and the lesser portion of the congregation partook of it because of their ruling. They became aware that they sinned and retracted the ruling. Afterwards, they ruled that a particular form of worship of false deities was permitted and a lesser portion of the congregation performed that form of worship because of their ruling. If a majority of the congregation would be reached when the number of those who partook of the forbidden fat were added to the number were added to those who worshiped the false deity, the two numbers are combined and the people exempted even though the court became aware of their first error in the interim.

When does the above apply? When it was one court that delivered the rulings. If, however, the members of the court that issued the ruling died and another court arose and issued the second ruling, the two groups of transgressors are not combined.

ד

הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם ונודע להם שחטאו וחזרו בהן ואח"כ הורו שע"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע"ז מיעוט אחר על פיהם וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהיו רוב הרי אלו מצטרפין אע"פ שהיתה להן ידיעה בינתיים במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד אבל אם מת בית דין שהורה תחילה ועמד אחר והורו אין אלו מצטרפין לאלו:

5

Even if two courts issued rulings concerning one matter, e.g., concerning two types of forbidden fat or two types of blood and similarly, if the transgressors did not inadvertently sin because of the ruling, the court is exempt and all of the transgressors are liable.

What is implied? The court ruled that it is permissible to partake of that fat of the stomach in its entirety. One of the members of the congregation knew that the court erred and that the fat of the stomach is prohibited. He, nevertheless, partook of the forbidden fat, because he thought that it was a mitzvah to listen to the court even though they erred. This person who partook of the fat is liable to bring a fixed sin-offering for partaking of it. He is not included among the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling.

When does the above apply? When the person who knew the error was a sage or a student who had attained the knowledge that enables him to issue a ruling. If, however, he is a common person, he is exempt, because his knowledge regarding the Torah's prohibitions is not definitive. He is thus included among those who transgressed inadvertently because of their ruling.

Similarly, if one did not know that the court erred and intended to eat permitted fat, but instead ate the fat of the stomach which they erroneously permitted, but he did not know that it was the fat of the stomach, that individual is liable for an individual sin-offering. The rationale is that his eating came as a result of his own inadvertent error, not because of their ruling. He is not included in the number of those who transgressed inadvertently because of their ruling. These concepts are alluded to by Numbers 15:26;: "For the entire nation has erred unknowingly." Implied is that the entire nation committed the same error.

Similarly, if the person acted on his own initiative and partook of the fat of the stomach that the court ruled was permitted, not because of their ruling, but because he considered it as permitted, he is obligated to bring a fixed sin-offering individually.

This is the general principle: Whenever one relies on the court, he is exempt, provided all of the conditions that were mentioned were fulfilled. Anyone who is individually liable is not included when calculating whether a majority transgressed inadvertently.

ה

אפילו הורו שני בתי הדינים בדבר אחד כגון חלב וחלב או דם ודם וכן אם לא היו העושים שוגגין על פי ההוראה הרי בית דין פטורין וכל העושים חייבין כיצד הורו בית דין לאכול חלב הקיבה כולו וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור ואכלו מפני הוראתן שהיה עולה על דעתן שמצוה לשמוע מבית דין אף על פי שהם טועים הרי זה האוכל חייב חטאת קבועה על אכילתו ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם בד"א כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ הרי זה פטור שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם וכן אם לא ידע שטעו ונתכוון לאכול שומן וחלב ואכל חלב הקיבה שהתירוהו והוא לא ידע שהוא חלב קיבה הרי זה חייב מפני שאכילתו מפני שגגתו לא מפני ההוראה ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם שנאמר לכל העם בשגגה עד שתהיה שגגה אחת לכל וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה שהורו להתירו לא מפני הוראתן אלא מפני שהוא מותר בדעתו הרי זה חייב חטאת קבועה בפני עצמו זה הכלל כל התולה בבית דין פטור והוא שיהיו שם כל הדרכים שמנינו וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים:

6

When the court intentionally ruled incorrectly and permitted something that is forbidden and the congregation erroneously acted on their ruling, the court is exempt from bringing a sacrifice, because they acted intentionally. Each of the people who acted upon their ruling is obligated to bring a sin-offering individually, because he transgressed inadvertently.

If the court delivered an erroneously ruling unknowingly and the congregation knew that they erred and that it is not correct to accept their ruling, and yet they acted in accordance with it, both the people and the court are exempt from bringing a sacrifice. The court is exempt, because the congregation did not act according to their erroneous ruling. And all the transgressors are exempt, because they are considered as having acted willfully, because they knew that the court erred and that it was not correct to act according to their ruling.

ו

הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל על פיהם בשגגה בית דין פטורין מן הקרבן מפני שהן מזידין וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם חייב קרבן בפני עצמו מפני שהוא שוגג הורו בית דין בשגגה וידעו הקהל שטעו ושאין ראוי לקבל מהן ואעפ"כ עשו הקהל על פיהם אלו ואלו פטורין מן הקרבן בית דין פטורין שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתן שהטעתם וכל העושים פטורין מן הקרבן מפני שמזידין הם שהרי ידעו שטעו ושאין ראוי לעשות: