Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Friday, 7 Cheshvan 5775 / October 31, 2014
Today

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Lech-Lecha, 6th Portion (Genesis 15:7-17:6)

E-mail
Video & Audio Classes
Select a portion:

Chapter 15

7. And He said to him, "I am the Lord, Who brought you forth from Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it."   ז. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
8. And he said, "O Lord God, how will I know that I will inherit it?"   ח. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
9. And He said to him, "Take for Me three heifers and three goats and three rams, and a turtle dove and a young bird."   ט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
three heifers: (Gen. Rabbah 44:14) Three calves, symbolic of the three bulls: the bull of Yom Kippur, the bull brought when the interpretation of a law is hidden from the people [because of an error of the Sanhedrin], and the heifer whose neck was broken.   עגלה משלשת: שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה:
and three goats: Symbolic of the he-goat that is sacrificed inside, the he-goats of the additional offering of the festivals, and the he-goat that is sacrificed as a sin offering for an individual.   ועז משלשת: רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד:
and three rams: A guilt offering for a definite sin, a guilt offering for a doubtful sin, and a ewe lamb for a sin offering for an individual.   ואיל משולש: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד:
and a turtle dove and a young bird: A turtle dove and a young pigeon. [These are the various species offered up for all kinds of atonement sacrifices.]   ותור וגוזל: תור ובן יונה:
10. And he took for Him all these, and he divided them in the middle, and he placed each part opposite its mate, but he did not divide the birds.   י. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר:
and he divided them: He divided each one into two parts. The verse does not lose its simple meaning, because He was forming a covenant with him to keep His promise, to cause his sons to inherit the land, as it is written (verse 18): “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, etc.,” and it is the custom of those who form a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is written (Jer. 34:19): “who passed between the parts of the calf.” Here too, “a smoking furnace and a fire brand, which passed between the parts,” was the agent of the Shechinah, which is [referred to as] fire. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28]   ויבתר אותם: חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:
but he did not divide the birds: Since the idol-worshipping nations are likened to bulls, rams, and goats, as it is said (Ps. 22:13): “Many bulls surrounded me, etc.,” and Scripture states (Dan. 8:20): “The ram that you saw, the one with horns, represents the kings of Media and Persia,” and Scripture states (ibid. verse 21): “And the he-goat is the king of Greece.” And the Israelites are likened to young doves, as it is said (Song of Songs 2:14): “My dove, in the clefts of the rock.” Therefore, he divided the animals, as an allusion that the nations will gradually perish. “But he did not divide the bird,” as an allusion that Israel will exist forever. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28; Targum. Ps. 22: 13]   ואת הצפור לא בתר: לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו', ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר (שם כא) והצפיר והשעיר מלך יון, וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:
11. And the birds of prey descended upon the carcasses, and Abram drove them away.   יא. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:
And the birds of prey: Heb. הָעַיִט. This is a bird, and [it is called עַיִט] because it swoops down [עָט] and seeks the carcasses. Like (Job 9:26): “to swoop upon food,” and like (I Sam. 15:19): “and you flew (וַתַּעַט) upon the spoil.”   העיט: הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אוכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל:
upon the carcasses: upon the parts. (Other editions: הַפְּגָרִים is translated into Aramaic as פַּגְלַיָא, [meaning “carcass,” and not “parts,” as Rashi interprets]. But because they [the Targumim] were accustomed to translating אִישׁ בִּתְרוֹ [verse 10] as וִיהַב פַּלְגַּיָא [meaning: “He placed each part”], the word פַּגְלַיָא was mistakenly changed to פַּלְגַּיָא, and they therefore translated הַפְּגָרִים as פַּלְגַיָא. But whoever translates that way is in error, because we cannot equate בְּתָרִים, parts, to פְּגָרִים, carcasses, for בְּתָרִים should be translated פַּלְגַּיָא, and פְּגָרִים should be translated פַּגְלַיָא, an expression of פִּגוּל, an abominable thing, as (Lev. 19:7): “it is an abominable thing (פִּגוּל),” an expression of a carcass. (So I heard from Rabbi Judah the son of Rabbi Samuel.) And so it was emended in a Rashi ms., and in another ms. was written: So did Rabbi Meir the son of Rabbi Samuel explain.)   על הפגרים: על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגומו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר):
and Abram drove them away: Heb. וַיַּשֵּׁב, an expression of blowing and causing to fly away, like (Ps. 147:18): “He causes His wind to blow (יַשֵּׁב).” This is an allusion that David the son of Jesse will come to destroy them, but they will not permit him from heaven [to do so] until the King Messiah arrives. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]   וישב: לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
12. Now the sun was ready to set, and a deep sleep fell upon Abram, and behold, a fright, a great darkness was falling upon him.   יב. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
and behold, a fright, etc.: An allusion to the troubles and darkness of the exiles. [from above mentioned source, Targum Jonathan, Targum Yerushalmi, Gen. Rabbah 42:17, and many other midrashic sources]   והנה אימה וגו': רמז לצרות וחשך של גליות:
13. And He said to Abram, "You shall surely know that your seed will be strangers in a land that is not theirs, and they will enslave them and oppress them, for four hundred years.   יג. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר | יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
that your seed will be strangers: From the time that Isaac was born until the Israelites left Egypt was four hundred years. How so? Isaac was sixty years old when Jacob was born, and Jacob, when he went down to Egypt, said, “The days of the years of my sojournings are one hundred and thirty years,” which total 190. They were in Egypt 210 years, like the numerical value of רְדוּ (see Rashi, below 42:2; ר = 200, ד = 4, ו = 6, totaling 210). Thus, the total is 400 years. Now, if you should say that they were 400 years in Egypt, [this is not so] because Kehath was one of those who descended to Egypt. If you compute the years of Kehath (133) and those of Amram (his son, 137), and the 80 years of Moses, his age when they left Egypt, you will find only 350 [years]. And you must still subtract from them all the years that Kehath lived after the birth of Amram and that Amram lived after the birth of Moses. [from Seder Olam ch. 3]   כי גר יהיה זרעך: משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:
in a land that is not theirs: It does not say, “in the land of Egypt,” but “[in a land] that is not theirs,” and from the time Isaac was born (below 21:34): “and Abraham sojourned, etc.” (Below 20:1): “And [Isaac] sojourned in Gerar.” (Ps. 105:23): “And Jacob sojourned in the land of Ham.” (Below 47:4): “To sojourn in the land we have come.” - [from Mid. Abchir]   בארץ לא להם: לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנולד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:
14. And also the nation that they will serve will I judge, and afterwards they will go forth with great possessions.   יד. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
And also the nation: [The word] וְגַם, [and also], is to include the four kingdoms (Babylon, Persia and Media, Greece, and Edom), for they too will perish because they enslaved Israel. [from Gen. Rabbah 44:19]   וגם את הגוי: וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
will I judge: with ten plagues. [from Gen. Rabbah 44:20]   דן אנכי: בעשר מכות:
with great possessions: with much money, as it is said (Exod. 12:36): “and they emptied out Egypt.”   ברכוש גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
15. But you will come to your forefathers in peace; you will be buried in a good old age.   טו. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
But you will come to your forefathers in peace: And you will not witness any of this. [From Gen. Rabbah 44:20]   ואתה תבוא: ולא תראה כל אלה:
to your forefathers: His father was an idolater, and He announces to him that he will come to him? This teaches you that Terah repented. [from Tan. Shemoth 18]   אל אבותיך: אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה:
you will be buried in a good old age: He announced to him that Ishmael would repent during his lifetime (Gen. Rabbah 30:4, 38:12), and that Esau would not embark on evil ways during his lifetime. Therefore, he died five years before his time, and on that very day, Esau rebelled (ibid. 63:12). See below 25:29f.   תקבר בשיבה טובה: בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:
16. And the fourth generation will return here, for the iniquity of the Amorites will not be complete until then."   טז. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
And the fourth generation: After they will have been exiled to Egypt, they will be there for three generations, and the fourth will return to this land (Mishnath Rabbi Eliezer ch. 5), for in the land of Canaan He spoke with him, and formed this covenant, as it is written (above verse 7): “to give you this land to inherit it.” And so it was: Jacob descended to Egypt. Go forth and figure his generations: Judah, Perez, and Hezron, and Caleb the son of Hezron was one of those who entered the land (Sotah 11b).   ודור רביעי: לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:
for the iniquity of the Amorites will not be complete: that they should be sent out of their land until that time, for the Holy One, blessed be He, does not punish a nation until its measure is full, as it is said: (Isa. 27:8):“When her measure is full, when You send her away, then You will strive with her.” - [from Zohar, vol. 1, p. 113b]   כי לא שלם עון האמורי: להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
17. Now it came to pass that the sun had set, and it was dark, and behold, a smoking furnace and a fire brand, which passed between these parts.   יז. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
Now it came to pass that the sun had set: Heb. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה. [The subject apparently does not agree with the predicate, because שֶׁמֶשׁ is a feminine noun, whereas וַיְהִי is a masculine verb. Therefore, Rashi explains as follows:] This is similar to (below 42:35): “And it came to pass that they were emptying their sacks”; (II Kings 13:21): “And it came to pass that they were burying a man”; meaning: this event took place. [The subject of וַיְהִי is not הַשֶּׁמֶשׁ but דָבָר זֶה (i.e., it is as if the masculine noun דָבָר זֶה (this event) were inserted after וַיְהִי.] The same is true in the two instances quoted by Rashi, in which the subject is plural, whereas the predicate is singular. There too, the subject of וַיְהִי is דָבָר זֶה.]   ויהי השמש באה: כמו (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם, (מ"ב יג כא) ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה:
the sun had set: Heb. בָּאָה. It had set.   השמש באה: שקעה:
and it was dark: The day darkened.   ועלטה היה: חשך היום:
and behold, a smoldering furnace, etc.: He hinted to him that the kingdoms of the pagans would fall into hell. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]   והנה תנור עשן וגו': רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם.
had set: Heb. בָּאָה Its accent is on the first syllable. Therefore, it is explained that it had already set; but if its accent were at the end, on the “alef,” it would be explained to mean: as it was setting. but it is impossible to say this, for it is already written (above verse 12): “Now the sun was setting,” and the passing of the smoking furnace happened after this. It is found that it had already set. And this difference exists in every word in the feminine gender, whose radical consists of two letters, such as בא (to come), קם (to arise), שב (to return). When the accent is on the first syllable, it is in the past tense, e.g., this case and e.g., (below 29:9): “and Rachel came (בָּאָה)”; (below 37:7): “my sheaf arose (קָמָה)”; (Ruth 1:15): “Lo! Your sister-in-law has returned (שָׁבָה).” However, when the accent is on the final syllable, it is in the present tense, denoting a thing that is happening now and is continuing to happen, like (below 29:6): “She is coming בָּאָה with the flocks”; (Esther 2:14): “In the evening she would come (בָּאָה), and in the morning she would return (שָׁבָה).”   באה: באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר, ואם היה טעמו למטה באלף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה. וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון (להלן כט ט) ורחל באה, (שם לז ז) קמה אלומתי, (רות א טו) הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן, (אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:
18. On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, "To your seed I have given this land, from the river of Egypt until the great river, the Euphrates river.   יח. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
To your seed I have given: The word of the Holy One, blessed be He, is like an accomplished fact.   לזרעך נתתי: אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
the great river, the Euphrates river: Since it is associated with the Land of Israel, He calls it great, even though it is the last of the four rivers going forth from Eden, as it is said (above 2:14): “and the fourth river that is the Euphrates.” A common proverb states: “A king’s servant is a king; associate with a ruler, and people will bow down to you.” - [from Sifrei Devarim 6]   הנהר הגדול נהר פרת: לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך:
19. The Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites,   יט. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
The Kenites: There are ten nations [enumerated] here, but He gave them only seven nations. The [other] three are Edom, Moab, and Ammon, and they are [here referred to as] the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites, which are destined to be [our] heritage in the future, as it is said (Isa. 11:14): “upon Edom and Moab shall they stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.” - [from Gen. Rabbah 44:23]   את הקיני: עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
20. And the Hittites and the Perizzites and the Rephaim,   כ. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
and the Rephaim: the land of Og, concerning which it is said (Deut. 3: 13):“That is called the land of the Rephaim.”   ואת הרפאים: ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים:
21. And the Amorites and the Canaanites and the Girgashites and the Jebusites."   כא. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

Chapter 16

1. Now Sarai, Abram's wife, had not borne to him, and she had an Egyptian handmaid named Hagar.   א. וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:
an Egyptian handmaid: She was Pharaoh’s daughter. When he (Pharaoh) saw the miracles that were wrought for Sarah, he said, “It is better that my daughter be a handmaid in this household, than a mistress in another household.” - [from Gen. Rabbah 45:1]   שפחה מצרית: בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:
2. And Sarai said to Abram, "Behold now, the Lord has restrained me from bearing; please come to my handmaid; perhaps I will be built up from her." And Abram hearkened to Sarai's voice.   ב. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:
perhaps I will be built up from her: This teaches that whoever has no children is not built up but demolished. — [from Gen. Rabbah 45:2]   אולי אבנה ממנה: לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס:
I will be built up from her: in the merit that I will bring my rival into my house. — [from Gen. Rabbah 71:7, Aggadath Bereishith 52]   אבנה ממנה: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי:
to Sarai’s voice: to the Divine Spirit within her. — [from Gen. Rabbah 45:2]   לקול שרי: לרוח הקודש שבה:
3. So Sarai, Abram's wife, took Hagar the Egyptian, her handmaid, at the end of ten years of Abram's dwelling in the land of Canaan, and she gave her to Abram her husband for a wife.   ג. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
So Sarai, Abram’s wife, took: She took her with words, “You are fortunate that you have merited to cleave to a holy body such as this one.” - [from Gen. Rabbah 45:3]   ותקח שרי: לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה:
at the end of ten years: This is the allotted time for a woman who has lived ten years with her husband and has not borne children to him, when he is obligated to marry another. — [from Gen. Rabbah 45:3]   מקץ עשר שנים: מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת:
of Abram’s dwelling: This tells us that the time they dwelled outside the Land does not count in the number [ten years], because it was not said to him, “and I will make you into a great nation,” [i.e., this promise would not be fulfilled] until he would come to the Land of Israel. — [from above source]   לשבת אברם וגו': מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:
4. And he came to Hagar, and she conceived, and she saw that she was pregnant, and her mistress became unimportant in her eyes.   ד. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
And he came to Hagar, and she conceived: from the first union. — [from Gen. Rabbah 45:4]   ויבא אל הגר ותהר: מביאה ראשונה:
and her mistress became unimportant in her eyes: She said, “This Sarai her conduct in secret is not like her conduct in public. She shows herself as if she is a righteous woman, but she is not a righteous woman, for she did not merit to conceive all these years, whereas I have conceived from the first union.” - [from aforementioned source]   ותקל גברתה בעיניה: אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה:
5. And Sarai said to Abram, "May my injustice be upon you! I gave my handmaid into your bosom, and she saw that she had become pregnant, and I became unimportant in her eyes. May the Lord judge between me and you!"   ה. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיֹךָ:
May my injustice be upon you: [For] the injustice that has been done to me, I lay the punishment upon you. When you prayed to God, “What will You give me, since I am going childless?” you prayed only for yourself, whereas you should have prayed for both of us, and I would have been remembered with you. Moreover, you are stealing from me your [protective] words, for you hear my degradation, and you remain silent (i.e., you are depriving me of the words you should have spoken to Hagar to reprimand her on my behalf). — [from Gen. Rabbah 45:5]   חמסי עליך: חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק:
I gave my handmaid, etc. between me and you: Every בֶּינֶיךָ in Scripture is spelled defectively (without the second yud), but this one is spelled plene. It may thus also be read וּבֵינַיִךְ (second person feminine), for she cast an evil eye on Hagar’s pregnancy, and she miscarried her fetus. That is why the angel said to Hagar, “Behold, you will conceive.” But was she not already pregnant? Yet he announces to her that she will conceive? But this teaches that she miscarried her first pregnancy. — [from Gen. Rabbah 45:5]   אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך: כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
6. And Abram said to Sarai, "Here is your handmaid in your hand; do to her that which is proper in your eyes." And Sarai afflicted her, and she fled from before her.   ו. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:
And Sarai afflicted her: She enslaved her harshly. — [from Gen. Rabbah 45:6]   ותענה שרי: היתה משעבדת בה בקושי:
7. And an angel of the Lord found her by a water fountain in the desert, by the fountain on the road to Shur.   ז. וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:
8. And he said, "Hagar, Sarai's servant, where are you coming from, and where are you going to?" And she said, "From before Sarai my mistress, I am fleeing."   ח. וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:
where are you coming from: [meaning]: “Where have you come from?” He knew [where she was coming from] but he wished to give her an opening to commence speaking with her. Now the אֵי מִזֶּה [lit. where from this] means: “Where is the place about which you can say, ‘From this place I have come.’”   אי מזה באת: מהיכן באת. יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא:
9. And the angel of the Lord said to her, "Return to your mistress, and allow yourself to be afflicted under her hands."   ט. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:
And the angel of the Lord said to her, etc.: For each statement, another angel was sent to her. Therefore, the word מַלְאָךְ, angel, is used with each statement. — [from Gen. Rabbah 45:7]   ויאמר לה מלאך ה' וגו': על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:
10. And the angel of the Lord said to her, "I will greatly multiply your seed, and it will not be counted for abundance."   י. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
11. And the angel of the Lord said to her, "Behold, you will conceive and bear a son, and you shall name him Ishmael, for the Lord has heard your affliction.   יא. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ:
Behold, you will conceive: When you return, you will conceive, like (Jud. 13:5): Behold you shall conceive, stated concerning the wife of Manoah.   הנך הרה: כשתשובי תהרי, כמו (שופטים יג ז) הנך הרה, דאשת מנוח:
and bear a son: וְיֹלַדְתְּ is וְיוֹלֶדֶת, and similar to this (Jer. 22:23): You, who abide (ישַׁבְתְּ) in the Lebanon, (יוֹשֶׁבֶת) who nest (מְקוּנַנְתְּ) in the cedars [like, מְקוֹנֶנֶת].   וילדת בן: כמו ויולדת, ודומה לו (ירמיה כב כג) ישבת בלבנון מקננת בארזים:
and you shall name him: This is the imperative [feminine], as the text states for the masculine: (below 17:19): “and you shall name him (וְקָראתָ אֶת שְׁמוֹ) Isaac.”   וקראת שמו: צווי הוא, כמו שאומר לזכר (יז יט) וקראת את שמו יצחק:
12. And he will be a wild donkey of a man; his hand will be upon all, and everyone's hand upon him, and before all his brothers he will dwell."   יב. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:
A wild donkey of a man: who loves the wilderness to hunt beasts, as it is written (below 21:20f):“And he was an archer; and he dwelt in the desert of Paran.”   פרא אדם: אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ - כא) ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן:
his hand will be upon all: [He will be] a bandit. — [from Tan. Shemot]   ידו בכל: לסטים:
and everyone’s hand upon him: Everyone will hate him and attack him.   ויד כל בו: הכל שונאין אותו ומתגרין בו:
and before all his brothers he will dwell: for his seed will be numerous.   ועל פני כל אחיו ישכן: שיהיה זרעו גדול:
13. And she called the name of the Lord, Who had spoken to her, "You are the God of seeing," because she said, "Have I seen[him]here also after I have seen?"   יג. וַתִּקְרָא שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:
You are the God of seeing: רֳאִי is vowelized with a “chataf kamatz” because it is a noun, i.e., the God of seeing, Who sees the humiliation of the humiliated. — [from Gen. Rabbah 45:10] (Other editions: Another explanation: “You are the God of seeing” meaning that He sees all, but no one sees Him. Targum Jonathan).   אתה אל ראי: נקוד חטף קמ"ץ מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין:
Have I seen here also: הֲגַם הֲלֹם is an expression of wonderment. Would I have thought that even here in the desert I would see the emissary of the Omnipresent after I had seen them in the house of Abraham, where I was accustomed to seeing angels? And you should know that she was accustomed to seeing them, because Manoah saw the angel once and said, “We will surely die,” and this one saw four, one after the other, and she was not frightened. — [from Gen. Rabbah 45:7]   הגם הלום: לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג כב) מות נמות, וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:
14. Therefore the well was called Be'er Lachai Ro'i; behold it is between Kadesh and between Bered.   יד. עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:
Be’er Lachai Ro’i: As the Targum renders: a well upon which the living angel appeared.   באר לחי ראי: כתרגומו בארא דמלאך קימא אתחזי עלה:
15. And Hagar bore a son to Abram, and Abram named his son, whom Hagar had borne, Ishmael.   טו. וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
and Abram named, etc.: Although Abram had not heard the words of the angel, who said,“And you shall name him Ishmael,” the Holy Spirit rested upon him, and he called him Ishmael. — [from Bereishith Rabbathi, also Mid. Aggadah]   ויקרא אברם שם וגו': אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקודש עליו וקראו ישמעאל:
16. And Abram was eighty-six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.   טז. וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:
And Abram was eighty-six years old, etc.: This was written in praise of Ishmael, to let us know that he was thirteen years old when he was circumcised, and he did not object. — [Mid. Aggadah]   ואברם בן שמנים שנה וגו': לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנימול ולא עכב:

Chapter 17

1. And Abram was ninety-nine years old, and God appeared to Abram, and He said to him, "I am the Almighty God; walk before Me and be perfect.   א. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
I am the Almighty God: Heb. שַׁדַּי - I am He Whose Godliness suffices for every creature. [שֶׁ that, דַּי is sufficient]. Therefore, walk before Me, and I will be your God and your Protector, and wherever it (this name) appears in Scripture, it means “His sufficiency,” but each one is [to be interpreted] according to the context. — [from Gen. Rabbah 47:3]   אני אל שדי: אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו די יש לו, והכל לפי הענין:
walk before Me: As the Targum renders: “Serve Me, cleave to My service.”   התהלך לפני: כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי:
and be perfect: This too is one command following another command: be perfect in all My trials (Mid. Ps. 119:3), i.e., “Walk before Me” with faith and honesty, and also be perfect in all My trials. [Mizrachi] According to its midrashic interpretation, walk before Me refers to the commandment of circumcision, and thereby, you will be perfect, for as long as the foreskin is upon you, I consider you imperfect (Gen. Rabbah 46:1). Another explanation: “and be perfect” - Now you are missing [control over] five organs: two eyes, two ears, and the male organ. I will add a letter to your name, and the numerical value of your letters [of your name] will be 248, corresponding to the number of your organs (Tan. Lech Lecha 16, Ned. 32b).   והיה תמים: אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי. ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמנין אבריך:
2. And I will place My covenant between Me and between you, and I will multiply you very greatly."   ב. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
And I will place My covenant: A covenant of love and the covenant of the land, to give it to you as a heritage through [your fulfillment of] this commandment. — [from Gen. Rabbah 46:9]   ואתנה בריתי: ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו:
3. And Abram fell upon his face, and God spoke with him, saying,   ג. וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:
And Abram fell upon his face: from fear of the Shechinah, for as long as he was uncircumcised, he did not have the strength to stand when the Divine Presence stood over him, and that is what is said concerning Balaam (Num. 24:4):“who falls and his eyes are open” (Num. Rabbah 12:8). I found this in the Baraitha of Rabbi Eliezer (Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 29).   ויפול אברם על פניו: ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
4. "As for Me, behold My covenant is with you, and you shall become the father of a multitude of nations.   ד. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
5. And your name shall no longer be called Abram, but your name shall be Abraham, for I have made you the father of a multitude of nations.   ה. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
the father of a multitude of nations: אַב הֲמוֹן is an acrostic of his name [i.e., - אב ר הם]. (Gen. Rabbah 46:7). The “resh” that was in it [his name] originally, denoting that he was the father only of Aram, which was his native place, whereas now [he became] the father of the whole world (Ber. 13a): nevertheless the “resh” that was there originally was not moved from its place. For even the “yud” in Sarai’s name complained to the Shechinah until it was added to Joshua, as it is said: (Num. 13:16):“and Moses called Hosea [הוֹשֵׁעַ] the son of Nun, Joshua [יְהוֹשֻׁעַ].” - [from Gen. Rabbah 47:1]   כי אב המון גוים: לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:
6. And I will make you exceedingly fruitful, and I will make you into nations, and kings will emerge from you.   ו. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
and I will make you into nations: [This refers to] Israel and Edom, for he already had Ishmael, and He would therefore not be informing him about him.   ונתתיך לגוים: ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG