Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Shabbat, 1 Cheshvan 5775 / October 25, 2014
Today

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Noach, 7th Portion (Genesis 11:1-11:32)

E-mail
Video & Audio Classes
Select a portion:

Chapter 11

1. Now the entire earth was of one language and uniform words.   א. וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
one language: the Holy Tongue. — [from Tan. Buber, Noach 28]   שפה אחת: לשון הקודש:
and uniform words: Heb. דְבָרִים אֲחָדִים. They came with one scheme and said, “He had no right to select for Himself the upper regions. Let us ascend to the sky and wage war with Him.” Another explanation: [they spoke] against the Sole One of the world. Another explanation of דְבָרִים אֲחָדִים (other editions read: דְבָרִים חַדִּים, sharp words): They said, “Once every 1,656 years, the sky totters, as it did in the time of the Flood. Come and let us make supports for it.” - [from Gen. Rabbah 28:6, Tan. Buber Noach 24]   ודברים אחדים: באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:
2. And it came to pass when they traveled from the east, that they found a valley in the land of Shinar and settled there.   ב. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
when they traveled from the east: where they had settled, as is written above (10:30):“And their dwelling place was, etc., the mountain of the east.” And they traveled from there to seek out a place that would accommodate them all, and they found only Shinar. — [from Gen. Rabbah 38:7]   ויהי בנסעם מקדם: שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה (י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:
3. And they said to one another, "Come, let us make bricks and fire them thoroughly"; so the bricks were to them for stones, and the clay was to them for mortar.   ג. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
And they said to one another: One nation to another nation, Mizraim to Cush; and Cush to Put; and Put to Canaan. - [from Gen. Rabbah 38:8]   איש אל רעהו: אומה לאומה, מצרים לכוש [וכוש לפוט] ופוט לכנען:
Come: Heb. הָבָה, prepare yourselves. Every הָבָה is an expression of preparation, meaning that they prepare themselves and join for work, or for counsel, or for [bearing] a load. הָבָה, prepare yourselves, aparicler in Old French, to get ready. — [from Zohar , vol. 1, 75a]   הבה: הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה, הזמינו אפרייליי"ר בלע"ז [להיכון]:
bricks: Because there are no stones in Babylon, which is a valley. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 24]   לבנים: שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה:
and fire them thoroughly: This is how they make bricks, which are called tivles in Old French (tuilles in modern French): They fire them in a kiln.   ונשרפה לשרפה: כך עושין הלבנים שקורין טיולי"ש בלע"ז [רעפים], שורפים אותן בכבשן:
for mortar: to plaster the wall.   לחמר: לטוח הקיר:
4. And they said, "Come, let us build ourselves a city and a tower with its top in the heavens, and let us make ourselves a name, lest we be scattered upon the face of the entire earth."   ד. וַיֹּאמְרוּ הָבָה | נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
lest we be scattered: That He should not bring upon us any plague to scatter us from here. — [from Tan. Buber, Noach 28]   פן נפוץ: שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:
5. And the Lord descended to see the city and the tower that the sons of man had built.   ה. וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
And the Lord descended to see: He did not need to do this, except to teach judges not to condemn a defendant until they see [the case] and understand [it]. [This is] in the Midrash of Rabbi Tanchuma (Buber Noach 18).   וירד ה' לראות: לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות יח):
the sons of man: But the sons of whom else [could they have been]? The sons of donkeys and camels? Rather, [this refers to] the sons of the first man, who was ungrateful and said (above 3: 12):“The woman whom You gave [to be] with me.” These, too, were ungrateful in rebelling against the One Who lavished goodness upon them, and saved them from the Flood. — [from Gen. Rabbah 38:9]   בני האדם: אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול:
6. And the Lord said, "Lo! [they are] one people, and they all have one language, and this is what they have commenced to do. Now, will it not be withheld from them, all that they have planned to do?   ו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
Lo! [they are] one people: All this goodness they have: that they are one people, and that they all have one language, and they have commenced to do this!- [from Seder Eliyahu Rabbah, ch. 31]   הן עם אחד ושפה אחת: כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד הם ושפה אחת לכולם, ודבר זה החלו לעשות:
they have commenced: Heb. הַחִלָּם, lit. their beginning, like אָמְרָם, their saying; עֲשׂוֹתָם, their doing; they have commenced to do.   החלם: כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות:
will it not be withheld: This is a question. The word יִבָּצֵר means withholding, as its Aramaic translation (יִתְמְנַע). And similar to it (Ps. 76:13): “He will withhold (יִבְצֹר) the spirit of princes.”   לא יבצר מהם וגו' לעשות: בתמיה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו (תהלים עו יג) יבצור רוח נגידים:
7. Come, let us descend and confuse their language, so that one will not understand the language of his companion."   ז. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
Come, let us descend: He took counsel with His tribunal due to His extraordinary humility. — [from Sanh. 38b]   הבה נרדה: בבית דינו נמלך, מענותנותו היתירה:
Come: Measure for measure. They said, “Come, let us build,” and He meted corresponding [punishment] out to them by countering with,“Come, let us descend.” - [from Tan. Buber, Noach 25]   הבה: מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה:
and confuse: [The word וְנָבְלָה means] וּנְבַלְבֵּל, and let us confuse. The “nun” is used for the [prefix for the first person] plural, and the final “hey” is superfluous like the “hey” of נֵרְדָה, let us descend. — [from Targum Onkelos]   ונבלה: ונבלבל. נו"ן משמש בלשון רבים, וה"א אחרונה יתירה כה"א של נרדה:
will not understand: This one requests a brick, and that one brings mortar; this [first] one stands and cracks his skull. — [from Gen. Rabbah 38:10]   לא ישמעו: זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו:
8. And the Lord scattered them from there upon the face of the entire earth, and they ceased building the city.   ח. וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
And the Lord scattered them from there: in this world. That which they said, “lest we be scattered” (verse 4) was fulfilled upon them. This is what Solomon said, (Prov. 10:24): “The dread of a wicked man-that will befall him.” - [from Tan. Buber, Noach 28]   ויפץ ה' אותם משם: בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקיים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו:
9. Therefore, He named it Babel, for there the Lord confused the language of the entire earth, and from there the Lord scattered them upon the face of the entire earth.   ט. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:
and from there… scattered them: This teaches [us] that they have no share in the world to come (Mishnah Sanh. 107b). Now which [sins] were worse, those of the Generation of the Flood or those of the Generation of the Dispersion? The former did not stretch forth their hands against God, whereas the latter did stretch forth their hands against God, to wage war against Him. Nevertheless, the former were drowned, while the latter did not perish from the world. That is because the Generation of the Flood were robbers and there was strife between them, and therefore they were destroyed. But these behaved with love and friendship among themselves, as it is said (verse 1): “one language and uniform words.” Thus you learn that discord is hateful, and that peace is great. — [from Gen. Rabbah 38:6]   ומשם הפיצם: למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלום:
10. These are the generations of Shem: Shem was one hundred years old, and he begot Arpachshad, two years after the Flood.   י. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
Shem was one hundred years old: when he begot Arpachshad two years after the Flood. — [from Targum Jonathan]   שם בן מאת שנה: כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:        
11. And Shem lived after he had begotten Arpachshad five hundred years, and he begot sons and daughters.   יא. וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
12. And Arpachshad lived thirty five years, and he begot Shelah.   יב. וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח:
13. And Arpachshad lived after he had begotten Shelah four hundred and three years, and he begot sons and daughters.   יג. וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
14. And Shelah lived thirty years, and he begot Eber.   יד. וְשֶׁלַח חַי שְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר:
15. And Shelah lived after he had begotten Eber, four hundred and three years, and he begot sons and daughters.   טו. וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
16. And Eber lived thirty four years, and he begot Peleg.   טז. וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג:
17. And Eber lived after he had begotten Peleg, four hundred and thirty years, and he begot sons and daughters.   יז. וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
18. And Peleg lived thirty years, and he begot Reu.   יח. וַיְחִי פֶלֶג שְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ:
19. And Peleg lived after he had begotten Reu, two hundred and nine years, and he begot sons and daughters.   יט. וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
20. And Reu lived thirty two years, and he begot Serug.   כ. וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג:
21. And Reu lived after he had begotten Serug two hundred and seven years, and he begot sons and daughters.   כא. וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
22. And Serug lived thirty years, and he begot Nahor.   כב. וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר:
23. And Serug lived after he had begotten Nahor, two hundred years, and he begot sons and daughters.   כג. וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
24. And Nahor lived twenty nine years, and he begot Terah.   כד. וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:
25. And Nahor lived after he had begotten Terah one hundred and nineteen years, and he begot sons and daughters.   כה. וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
26. And Terah lived seventy years, and he begot Abram, Nahor, and Haran.   כו. וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
27. And these are the generations of Terah: Terah begot Abram, Nahor, and Haran, and Haran begot Lot.   כז. וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:
28. And Haran died during the lifetime of Terah his father in the land of his birth, in Ur of the Chaldees.   כח. וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:
during the lifetime of Terah his father: lit. on the face of Terah his father. During his father’s lifetime (Tan. Acharei 7). And the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 38:13) tells us that he died on account of his father. For Terah complained about Abram his son before Nimrod for crushing his idols; so he [Nimrod] cast him [Abram] into a fiery furnace, and Haran sat and thought, “If Abram is victorious, I am on his side, and if Nimrod is victorious, I am on his side.” When Abram was saved, they said to Haran, “Whose side are you on?” Haran said to them, “I am on Abram’s side!” They cast him into the fiery furnace and he was burned. This is the meaning of אוּר כַּשְׂדִּים, the fire of the Chaldees. Menachem (Machbereth, p. 32), however, explains אוּר as a valley, and so (Isa. 24:15): “in the crevices (בָּאוּרִים) honor the Lord,” and so, (ibid. 11:8): “over the hole of (מְאוּרַת) an old snake.” Any hole or deep crevice is called אוּר.   על פני תרח אביו: בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן סרוק פירש אור בקעה, וכן (ישעיה כד טו) באורים כבדו ה', וכן (שם יא ח) מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור:
29. And Abram and Nahor took themselves wives; the name of Abram's wife was Sarai, and the name of Nahor's wife was Milcah, the daughter of Haran, the father of Milcah and the father of Iscah.   כט. וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:
Iscah: This is Sarah [called Iscah] because she would see (סוֹכָה) through Divine inspiration, and because all gazed (סוֹכִין) at her beauty. Alternatively, יִסְכָּה is an expression denoting princedom, (נְסִיכוּת), just as Sarah is an expression of dominion (שְׂרָרָה) . - [from Meg. 14a]   יסכה: זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:
30. And Sarai was barren; she had no child.   ל. וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:
31. And Terah took Abram his son and Lot the son of Haran, his grandson, and Sarai his daughter in law, the wife of Abram his son, and they went forth with them from Ur of the Chaldees to go to the land of Canaan, and they came as far as Haran and settled there.   לא. וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
and they went forth with them: And Terah and Abram went forth with Lot and Sarai.   ויצאו אתם: ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:
32. And the days of Terah were two hundred and five years, and Terah died in Haran.   לב. וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:
and Terah died in Haran: [This happened] after Abram had left Haran and had come to the land of Canaan, and had been there for over sixty years, for it is written (below 12:4): “And Abram was seventy-five years old when he left Haran,” and Terah was seventy years old when Abram was born, making Terah one hundred and forty-five years old when Abram left Haran. Accordingly, many of his [Terah’s] years were left. Why then did Scripture relate Terah’s death before Abram’s departure? So that the matter should not be publicized to all, whereby they would say: “Abram did not fulfill [the commandment of] honoring his father, for he left him in his old age and went away.” Therefore, Scripture calls him dead, for the wicked, even in their lifetime, are called dead, whereas the righteous, even in their death, are called living, as it is said (II Sam. 23:20): “And Benayahu the son of Jehoiada, the son of a living man.” - [from Gen. Rabbah 39:7, Ber. 18b. Note that the keri is בֶּן אִישׁ חַיִל, a valiant man. The Rabbis here expound on the kethib: בֶּן אִישׁ חַי].   וימת תרח בחרן: לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי:
in Haran: The “nun” of חָרָן is inverted, to tell you that until Abram [appeared], the wrath of the Omnipresent was kindled (חֲרוֹן). [The inverted “nun” symbolizes the change from Divine anger to Divine mercy.] — [based on Sifrei, Ha’azinu 311]   בחרן: הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
E-mail
FEATURED ON CHABAD.ORG