Contact Us
Shabbat, 27 Av 5777 / August 19, 2017

Rambam - 3 Chapters a Day

Rambam - 3 Chapters a Day

Malveh veLoveh - Chapter 19, Malveh veLoveh - Chapter 20, Malveh veLoveh - Chapter 21

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Malveh veLoveh - Chapter 19

1

When the court attaches the property of a borrower to expropriate it, they should expropriate only land of intermediate quality for a lender.

According to Scriptural Law, a creditor should receive only the property of inferior quality, as implied by Deuteronomy 24:11: "You shall stand outside and the person who owes you the money shall bring the security out to you." What is the tendency of a person to bring out? The least valuable of his utensils. Our Sages, however, ordained that a creditor could expropriate property of intermediate quality, so that people would not refuse to give loans.

When does the above apply? When the lender comes to collect from the borrower himself. If, however, the borrower dies, and the lender comes to collect from his heirs - whether they are below or above the age of majority -he may collect only property of inferior value.

א

כשיורדין בית דין לנכסי הלוה לגבות מהן לא יגבו לבעל חוב אלא מן הבינונית שבקרקעותיו, ודין תורה שיגבה בעל חוב מן הזיבורית שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא וגו' מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכליו אבל תקנו חכמים בבינוניות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, במה דברים אמורים בבא ליפרע מן הלוה עצמו אבל הבא ליפרע מן היורשין בין קטנים בין גדולים לא יפרע אלא מן הזיבורית.

2

We do not collect payment from property that has been sold, when the debtor owns property that is still in his possession. [This applies even if the property in his possession is of inferior quality, and the property that has been sold is of intermediate or superior quality, and whether the property was sold or given away as presents.

If the property that has not been sold is flooded, the creditor may collect the property that has been sold. The rationale is that since it has been devastated, it is as if it no longer exists.

ב

אין נפרעים מנכסים משועבדין במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו היו בני חורין זיבורית והמשועבדים בינונית או עידית בין שמכרם בין שנתנם, נשתדפו בני חורין ה"ז טורף מן המשועבדין שכיון שנשחתו כאילו אינם.

3

The creditor is given the upper hand in the following situation. Reuven sold all his fields to Shimon, and Shimon sold one of his fields to Levi. If one of Reuven's creditors comes to expropriate property in payment for his debt, he may expropriate property from either Shimon or Levi.

When does the above apply? When Levi purchased property of intermediate value. If, however, he purchased property that was of superior or inferior value, the creditor cannot expropriate property from Levi. For Levi will tell him: "I purposely took the trouble of purchasing a field that you have no right to expropriate, so that you would not have a claim against me." Similarly, if Levi purchased a field of intermediate worth and left Shimon a field of intermediate worth similar to the one of intermediate worth that he expropriated, the creditor cannot expropriate the field from Levi, for he will tell the creditor: "I left you property to expropriate as payment for your debt."

ג

ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי ובא ב"ח של ראובן לטרוף רצה מזה גובה רצה מזה גובה, בד"א כשלקח לוי בינונית, אבל אם לקח עידית או זיבורית אינו טורף מלוי שהרי זה אומר לו מפני זה טרחתי ולקחתי שדה שאין דינך לגבות ממנו, וכן אם לקח לוי בינונית והניח אצל שמעון בינונית כמו הבינונית שלקח אינו טורף מלוי שהרי זה אומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו.

4

We have already explained that payment for damages should be expropriated from property of superior value, a lender should expropriate property of intermediate value, and the money due a woman by virtue of her ketubah should be expropriated from property of inferior value.

When a person owns only property of superior value and property of inferior value, damages should be expropriated from the property of superior value, and a lender and a woman collecting the money due her by virtue of her ketubah should expropriate the property of inferior value.

If he owns only property of superior value and property of intermediate value, damages should be expropriated from the property of superior value, and a lender and a woman collecting the money due her by virtue of her ketubah should expropriate the property of intermediate value.

If he owns only property of inferior value and property of intermediate value, damages and payment for a loan should be expropriated from the property of intermediate value, and a woman collecting the money due her by virtue of her ketubah should expropriate the property of inferior value.

ד

כבר ביארנו שהנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית, היו לו עידית וזיבורית ניזקין בעידית בעל חוב [וכתובת אשה] בזיבורית, היו לו עידית ובינונית ניזקין בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בבינונית, היו לו זיבורית ובינונית בלבד ניזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית.

5

When a person owns three fields and he sells them to three people at the same time, they all take the place of the previous owner. Thus, payment for damages should be expropriated from property of superior value, a lender should expropriate property of intermediate value and the money due a woman by virtue of her ketubah should be expropriated from property of inferior value.

If he sold them one after the other, they should all expropriate their due from the last purchaser. If the worth of that property was not sufficient, they should expropriate from the property purchased before it. If the worth of that property was also not sufficient, they should expropriate from the property purchased first.

This applies even if the last purchaser acquired the property of inferior quality. For the purchaser who preceded him can tell the person who seeks to expropriate property: "I left you property from which you could collect your debt."

ה

מכרן לשלשה בני אדם בבת אחת הרי כולן נכנסו תחת הבעלים והניזקין טורפין מן העידית ובעל חוב טורף מן הבינונית וכתובת אשה טורפת מן הזיבורית, מכרן לזה אחר זה כולן טורפין מן האחרון לא הספיק טורפין משלפניו לא הספיק טורפין משלפני פניו, אפילו היה האחרון הוא שלקח הזיבורית שהרי הלוקח הקודם אומר לטורף הנחתי לך מקום לגבות ממנו.

6

When a debtor sells all of his properties to one person, one after the other, that person takes the place of the original owner.

When does the above apply? When he purchased the property of superior quality last. When, however, he purchased the property of inferior quality last, all the creditors must collect their due from that property. For when a person comes to expropriate property, the purchaser will tell him: "I left you property from which you can collect your debt."

Why does the purchaser not tell this to a person who seeks to expropriate the property when he purchased the property of superior value first, and thus a woman collecting the money due her by virtue of her ketubah and a lender would also expropriate their due from the property of superior value? Because this possibility is an ordinance instituted for the sake of the purchaser. And he will tell them: "I cannot accept this ordinance." Instead, each type of creditor will collect from the property fit for him.

ו

מכרן לאחד זו אחר זו הרי הלוקח נכנס תחת הבעלים, בד"א שלקח עידית באחרונה אבל לקח זיבורית באחרונה כולן גובין מן הזיבורית שהרי אומר לטורף כשיבא לגבות מן השדה שלקח תחלה הרי הנחתי לך מקום לגבות ממנו, ולמה אינו אומר לו הטורף כך אם לקח עידית באחרונה ותגבה האשה ובעל חוב מן העידית שלקח באחרונה, שזו תקנה היא ללוקח והרי אומר לוקח להן אי אפשי בתקנה זו אלא כל אחד מכם יגבה מן הראוי לו.

7

Similarly, the following laws apply when the debtor sold all his properties to one person, one after the other, selling him the property of superior value last, and that purchaser sold the property of inferior and intermediate value to a third party and retained the property of superior value for himself. All the debtors collect their due from the property of superior value, for the purchaser does not have any property from the original debtor to divert them to.

When the purchaser sold the property of superior value and retained the properties of inferior and intermediate value, payment for damages should be expropriated from property of superior value in the possession of the second purchaser. The debt owed a lender and the money due a woman by virtue of her ketubah should be expropriated from the property of intermediate and inferior value that the first purchaser retained.

ז

מכרן לאחד זו אחר זו ומכר לו עידית באחרונה וחזר הלוקח ומכר זיבורית ובינונית ושייר עידית לפניו כולן גובין מן העידית שהרי אין לו במה ידחה אותם, מכר עידית והניח בינונית וזיבורית הניזקין טורפין מן העידית שביד לוקח השני ובעל חוב וכתובת אשה גובין מבינונית וזיבורית ששייר לפניו.

8

As reflected in the following situation, when a person limits his power to expropriate property, his waiver may extend beyond his original intent: One person borrowed money from a colleague. Afterwards, the borrower sold his property to two people each person purchasing a portion for himself, one after the other. The creditor wrote to the second purchaser, pledging that he would not expropriate the property as payment for the debt and affirmed his commitment with a kinyan. Our Sages ruled that he is also not able to expropriate the property sold to the first purchaser. For that purchaser will say to the creditor: "I left you the opportunity of collecting the money owed you from the debtor by expropriating the property that the second purchaser bought after I did. You caused yourself a loss by removing your lien on it."

Similar laws apply with regard to a woman who seeks to collect the money due her by virtue of her ketubah. If she writes such a waiver to the second purchaser, she loses the right to the money due her by virtue of her ketubah and cannot expropriate property. If, however, such persons write such a waiver to the first purchaser, they may expropriate the property from the second purchaser.

The following situation can occur when a borrower sells a field to a purchaser and then the purchaser sells it to a second purchaser. The lender writes to the first purchaser, pledging that he would not expropriate the property as payment for the debt and affirms his commitment with a kinyan. The creditor may expropriate the property from the second purchaser. The first purchaser may expropriate the property from the creditor, because he pledged that he would not expropriate the property, and he did. The second purchaser can then expropriate the property from the first purchaser, because he sold it to him. The creditor may then expropriate the property again from the second purchaser, and the cycle continues until they arrange a compromise.

Similar laws apply with regard to a woman who seeks to collect the money due her by virtue of her ketubah and makes a pledge to the person who purchased her husband's property.

ח

מי שלוה מאחד ואחר כך מכר הלוה נכסיו לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון שהרי אומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו אצל בעל חובך מן הנכסים שקנה לוקח שני אחרי ואתה הפסדת על עצמך שהרי סלקת עצמך מהן, והוא הדין לאשה בכתובתה אם כתבה לשני, אבדה כתובתה ואינה יכולה לטרוף, אבל אם כתבו לראשון טורפין מן השני, מכר הלוה שדה ללוקח ומכרה לוקח ראשון ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו הרי ב"ח טורף מלוקח שני אותה השדה ולוקח ראשון טורף אותה מב"ח שהרי כתב לו ולוקח שני טורף אותה מלוקח ראשון שהרי הוא מכרה לו וב"ח חוזר וטורף משני וחוזרין הלילה /חלילה/ עד שיעשו פשרה ביניהן וכן האשה בכתובתה. 1

Footnotes
1.
מכר הלוה שדה ללוקח וכו' עד וכן האשה בכתובתה. א"א זה הפירוש למה שאמרו וכן ב"ח ושני לקוחות ובחיי ראשי לא ראיתי בכל ספריו טעות גדולה כזו מכמה תשובות האחד שאין זו החלילה אלא כשמכר הלוקח ראשון לשני באחריות ומשנתנו אין בו הפלגה וקאמר וכן ב"ח, והב' משנתנו הפשרה מתחלה לשלשתן וכאן אין הפשרה אלא לשני ב"ח וא' מן הלקוחות שהרי אחד מן הלקוחות קיבל מעותיו, והג' שאף לב' אין כאן פשרה כי כשיטרוף ב"ח השדה מלוקח שני הלך אצל לוקח ראשון ולקח מעותיו כשיבא לוקח ראשון ויוציא השדה מב"ח אותו ב"ח על מי יחזור והלוקח שני כבר לקח מעותיו והלך לו נמצא הוא לבדו מפסיד, והרביעית שאף לכתחלה אין ב"ח יכול לטרוף מלוקח שני משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה וכן הדין למי שאבדה לו דרך שדהו, ועל זה הדרך חולקין אפילו הן מאה כשיצאו לגבות כאחת עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 20

1

When a person owes many debts, the person whose debt was made first has the right to expropriate property first - from the borrower himself and from his creditors. If a later creditor expropriated property before the first creditor, the first creditor may expropriate it from him. For the person whose debt was established first acquires the property.

To what does the above apply? To landed property that the borrower possessed at the time that he took the loan. When, however, he purchased landed property after borrowing from many creditors, no one is granted precedence over the others, even if the borrower wrote to each one in the promissory note: "The property that I will purchase in the future is on lien to you." Instead, all are equal, and whoever comes first and expropriates the property acquires it, even if he was the last to make the loan.

א

מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה עצמו בין מן הלקוחות, ואם קדם האחרון וגבה מוציאים מידו שכל שקדם חובו זכה, בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובות הרבה אע"פ שכתב לכל אחד מהן מה שאני עתיד לקנות משועבד לך אין בהן דין קדימה אלא כולן שוין וכל שקדם וגבה זכה אע"פ שהוא אחרון.

2

When a borrower writes in the promissory note: "What I will acquire in the future is on lien to you," afterwards purchases a field and then borrows from another person, the field is on lien to the first lender. He has the right to expropriate it first. Similar principles apply even if there are 100 creditors.

There is no concept of precedence with regard to the expropriation of movable property. Instead, whoever comes first and expropriates it acquires it, even if he was the last to make the loan.

If another person came and seized possession of movable property belonging to this debtor in order to acquire the property on behalf of one of the creditors, that person does not acquire the property. The rationale is that a person who seizes property on behalf of a creditor in a situation where a loss is caused to another person does not acquire it. If, however, seizing it would not cause a loss to other people, he does acquire it for him. Similarly, if the borrower tells him: "Acquire this article on behalf of so-and-so," he acquires it for him. None of the other creditors can expropriate this movable property, because another person has already acquired it.

ב

לוה וכתב לו שאני עתיד לקנות משועבד לך ואחר כך קנה שדה וחזר ולוה מאחר הרי השדה משועבד לראשון והוא קודם לגבות, וכן אפילו היו מאה אין דין קדימה במטלטלין אלא כל שקדם וגבה מהן זכה אע"פ שהוא אחרון, קידם אחד משאר אדם ותפס מן המטלטלין של זה כדי לזכות לאחד מבעלי חובות לא זכה שכל התופס לבעל חוב במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה, אבל אין עליו חוב לאחרים קנה לו, וכן אם אמר לו הלוה זכה בחפץ זה לפלוני זכה לו ואין אחד מבעלי חובות יכולין לגבות מאלו המטלטלין שכבר זכה בהן אחר.

3

When promissory notes are all dated on the same date - or at the same hour, in a place where the hours are mentioned - whichever creditor comes first and expropriates property, whether landed property or movable property, acquires it.

ג

שטרות שזמן כולן יום אחד או שעה אחת במקום שכותבין שעות כל שקדם מהן וגבה בין קרקע בין מטלטלין זכה. 1

4

The ensuing laws apply when creditors whose promissory notes are dated on the same date all come to expropriate property together, or when creditors whose promissory notes were dated before one another come to expropriate movable property, for there is no concept of precedence with regard to movable property, or creditors come to expropriate property that the borrower purchased after taking the loan dated last, and the property the borrower possesses is not sufficient to enable each one to collect the debt that is owed to them.

How is the property divided? If when the property is divided in equal portions according to the number of creditors, the person owed the least will receive the amount owed him or less, the property is divided into that number of equal portions.

If dividing the property into equal portions would give the person owed the least more than he is owed, this is what should be done: We divide the sum equally among the creditors so that the person owed the least will receive the money that he is owed. He then withdraws. The remaining creditors then divide the balance of the debtor's resources in the following manner.

What is implied? A person owed three debts: one of a maneh, one for 200 and one for 300. If all the resources of the debtor total 300 zuz, they are divided 100 for each. Similarly, if his resources are less than 300, they should be divided equally among the three.

If his resources total more than 300 zuz, the 300 should be divided equally and then the person owed 100 should withdraw. The remaining money should be divided equally in this same manner.

What is implied? If the debtor's resources total 500 or less, the 300 should be divided equally, and then the person owed 100 should withdraw. The balance of 200 or less should then be divided equally among the remaining creditors, and then the second one withdraws.

If the debtor's resources total 600, the 300 should be divided equally, and then the person owed 100 should withdraw. They then divide 200 between the two equally, and then the second one withdraws. The 100 that remain should then be given to the person owed 300; he thus receives only 300. The debtor's resources should be divided according to this pattern even if there are 100 creditors, if they come to divide the resources at the same time. There are, however, Geonim who rule that the resources should be divided in proportion to the amount owed each creditor.

ד

באו כולן ביחד לגבות, וכן בעלי חובות שכל אחד מהן קודם לזמן חבירו שבאו לגבות מן המטלטלין שהרי אין בהן דין קדימה, או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלוה לאחר שלוה מן האחרון שבהן ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד מהן את חובו מחלקין ביניהן, כיצד חולקין אם כשיתחלק הממון הנמצא על מנינם יגיע לפחות שבהן כשיעור חובו או פחות חולקים לפי מנינם בשוה, ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו חולקים מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהם כשיעור חובו וחוזרין הנשארים מבעלי חובות וחולקין היתר ביניהן כדרך הזאת, כיצד היו ג' חובות של זה מנה ושל זה מאתים ושל זה ג' מאות אם היה כל הנמצא ג' מאות נוטלין מאה מאה, וכן אם נמצא שם פחות מג' מאות חולקין בשוה, נמצא שם יתר על ג' מאות חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק בעל המאה ושאר הממון חולקין אותו השנים על אותה הדרך, כיצד נמצאו שם ה' מאות או פחות חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק האחד וחוזרין וחולקין המאתים או הפחות בשוה ויסתלק השני, נמצא שם שש מאות חולקין שלש מאות בשוה ויסתלק בעל המנה וחוזרין וחולקין המאתים בין השנים בשוה ויסתלק בעל המאתים, ונותנין המאה הנשארים לבעל השלש מאות ונמצא בידו שלש מאות בלבד, ועל דרך זו חולקין אפילו הן מאה כשיבאו לגבות כאחת, ויש מן הגאונים שהורו שחולקין לפי ממונם. 2

5

The fact that a promissory note is not dated correctly creates difficulties for its bearer. For example, Reuven and Shimon each possess a promissory note, stating that Levi owes them money. The promissory note possessed by Reuven is dated Nissan 5, and that possessed by Shimon is dated Nissan, without specifying a day. Levi possesses only one field that is not equal in value to the debts owed them both. Reuven is allowed to take possession of the field, for perhaps the promissory note owed Shimon was signed at the end of Nissan.

Similarly, Shimon cannot expropriate a field that was sold by Levi from lyyar or afterwards. For the purchaser will tell him: "Perhaps the date of your promissory note is the first of Nissan. There is a field that was not sold at that time in the possession of Reuven. Expropriate it and then let Reuven, whose promissory note is dated after yours, come and expropriate the field from me." Therefore, if Reuven and Shimon write each other a document granting power of attorney, they may expropriate a field that was sold after lyyar using both vantage points.

Similar laws apply if Levi sold one field twice, composing separate deeds of sale for Reuven and for Shimon, with one dated on the first of Nissan and one Nissan, without specifying a day.

ה

ראובן ושמעון לכל אחד משניהם שטר חוב על לוי ראובן שטרו בה' בניסן ושמעון שטרו בניסן סתם והרי יש ללוי שדה שאינה כדי חוב של שניהם מורידין לתוכה ראובן שמא שטרו של שמעון בסוף ניסן היה, וכן אין שמעון יכול לטרוף מאייר ואילך שהרי הלוקח אומר לו שמא באחד בניסן הוא זמנו של שטרך והרי שדה בת חורין ביד ראובן שתגבה אותה ויבא ראובן שהוא אחר זמנך והוא שיש לו לטרוף ממנו, לפיכך אם כתבו הרשאה זה לזה טורפין מאייר ואילך מכל צד, והוא הדין בראובן ושמעון שמכר להן לוי שדה אחת בשני שטרות שטרו של זה בחמשה בניסן ושטרו של זה בניסן סתם.

Footnotes
1.
שטרות שזמן כולן וכו'. א"א מאין הוציא זה דין חדש לומר כל הקודם זכה במה שאמרו חכמים יחלוקו ולא לשתמיט תנא בחד דוכתא ולימא יחלוקו או כל הקודם זכה ואין לנו אלא מה שמנו חכמים וחוץ מזה משפט מעוקל עכ"ל.
2.
ועל דרך זה חולקים וכו'. א"א זהו כפירוש הרב לדעת רבינו עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 21

1

When a creditor expropriates a field, he may also expropriate the increase in value that the purchaser brings about within the field. This applies whether the field increases in value because of an investment, or it increases in value as a matter of course.

There is, however, a difference between the two instances. If it increases in value as a matter of course, the creditor may expropriate the entire increase in value. If it increased in value because of an investment, the creditor may expropriate only half the increase.

What is implied? Reuven was owed a debt of 200 zuz by Shimon. Shimon sold a field to Levi for a maneh. Levi made an investment in the field and caused its value to increase and it is now worth 200. When Reuven expropriates it from Levi, he expropriates it from him for 100 and also the 50 that constitutes half the increase of value. If it increased in value on its own accord - e.g., the price rose or trees grew - he can expropriate the entire amount.

Great sages issued a ruling stating that a purchaser should not have lesser legal power than a person who occupies a field belonging to a colleague without permission, in which instance the increase in the field's value is appraised, and the squatter is given the weaker position. Therefore, if the field increased 100 zuz in value and Levi spent 50, Levi should receive all of his expenses and half of the increase in value beyond the expenses. The other half of the increase in value, and the principal, should be expropriated by the creditor. These are words of logic, and it is appropriate to rule accordingly. The purchaser then returns and expropriates the principal from Shimon's property, including even property that he sold or gave away after the time he sold this field to Levi. The increase in value that the creditor expropriated from Levi, the purchaser - whether half the increase in value or the entire increase - Levi may then expropriate only from property in the possession of Shimon. For it is an enactment instituted for the sake of society not to expropriate a property's increase in value, nor produce eaten by a thief, nor the sustenance given a widow and the deceased's daughters from property that has been sold. The rationale is that these are matters that have no limit. And it is one of the leniencies associated with a ketubah that a woman is not granted the opportunity of expropriating the money due her by virtue of her ketubah from a property's increase in value.

Why is a creditor able to expropriate only half the increase of value that comes after the investment was made? Because the increase in value comes after Shimon, the original owner borrowed money from Reuven and sold the property to Levi. Thus, Reuven and Levi can be considered to be two creditors of Shimon's and the increase in the value of the field as an increase in the value of his property that came after he borrowed from both of them. In such an instance, they divide the increase equally, as we have explained. Accordingly, the following rules apply in the ensuing circumstance. Reuven borrowed a maneh from Shimon, and in the promissory note wrote that he is extending the lien to: "the property that I will acquire in the future." He then borrowed 200 zuz from Levi, and in the promissory note wrote that he is extending the lien to: "the property that I will acquire in the future." He then purchased a field and sold it to Yehudah for 150 zuz. Yehudah made an investment and caused its value to increase, and ultimately it was worth 300 zuz. Shimon and Levi expropriate the principal and divide it equally. Thus, each receives 75 zuz.

The three - Shimon, Levi and Yehudah - then divide the 150 zuz of the field's increase in value according to the principles that we explained. Thus, Shimon expropriates the complete payment of the maneh owed him from this field. Levi expropriates 137 1/2, and Yehudah receives 62 1/2 from the field's increase in value. They should divide the increase in value in this manner. These principles apply even if there are 100 creditors.

א

בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח בין שהשביחו מחמת הוצאה בין ששבחו נכסים מאליהן, אלא שאם שבחו מאליהן טורף כל השבח ואם השביחו מחמת הוצאה גובה חצי השבח, כיצד ראובן שהיה לו חוב על שמעון מאתים ומכר שמעון ללוי שדה במנה והוציא עליה לוי הוצאות והשביחה והרי היא שוה מאתים, כשיבא ראובן לטרוף מלוי טורף ממנה במאה וחמשים של חצי השבח, ואם השביחה מחמת עצמה כגון שהוקרה בדמים או עלו בה אילנות גובה את כולה, הורו חכמים גדולים ואמרו לא יהא הלוקח רע כחו מהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ששמין לו וידו על התחתונה לפיכך אם השביח מאה והוציא חמשים נוטל כל ההוצאה וחצי השבח היתר על ההוצאה והחצי עם עם הקרן טורף ב"ח [ודברים של טעם הם וכך ראוי לדון] וחוזר הלוקח וגובה את הקרן מנכסי שמעון אף מן המשועבדין שמכר או נתן מאחר זמן שמכר בו ללוי אבל השבח שטרף ממנו ב"ח בין בחציו בין בכולו אין לוי גובהו אלא מנכסים בני חורין של שמעון שתקנת עולם היא שלא יגבה השבח ולא הפירות שאכל הגזלן ולא מזון האשה והבנות מנכסים משועבדין שאלו דברים שאין להן קצבה, ומקולי כתובה שלא תטרוף אשה מן השבח כתובתה ולמה יטרוף בעל חוב חצי השבח בלבד הבאה מחמת הוצאה עצמה לפי שהשבח בא לאחר שלוה מראובן ולאחר שמכר ללוי ונמצא ראובן ולוי כשני בעלי חובות לשמעון והשבח בנכסים שבאו לו אחר שלוה משניהם שהן חולקין כאחד כמו שביארנו. לפיכך ראובן שלוה משמעון מנה וכתב לו שאני עתיד לקנות וחזר ולוה מלוי מאתים וכתב לו שאני עתיד לקנות וקנה אחר כך שדה ומכרה ליהודה במאה וחמשים והשביחה יהודה בהוצאתו והרי היא שוה שלש מאות טורף שמעון ולוי הקרן וחולקין אותו בשוה ונמצא ביד זה ע"ה וביד זה ע"ה, וחוזרין שמעון ולוי ויהודה שלשתן וחולקין מאה וחמשים של שבח על הדרך שפירשנו, נמצא שמעון טורף מנה שלו משדה זו ולוי טורף מאה ושלשים ושבעה ומחצה ויהודה נוטל מן השבח שנים וששים ומחצה, וכזה הן חולקין אפילו הן מאה.

2

All of the produce that the purchaser consumed, however, is not expropriated from him. The produce that is attached to the land, by contrast, including even the produce that no longer needs the nurture of the land - e.g., grapes that are ready to be harvested - may be expropriated by a creditor in the same way as he expropriates the property's increase in value.

ב

כל הפירות שאכל הלוקח אינן נטרפין ממנו, אבל הפירות המחוברין לקרקע אע"פ שאינן צריכין לקרקע כענבים שהגיעו להבצר הרי ב"ח גובה מהן כמו שגובה מן השבח.

3

When the recipient of a present invests in it and causes its value to increase, the creditor may not expropriate any of its increase in value. Instead, we evaluate its worth at the time the present was given and allow him to expropriate that amount. If, however, it increases in value as a matter of course, the creditor may expropriate the entire field. If the person giving the present accepts responsibility for it, the creditor may expropriate the increase in value from this field just as he would if it were in the possession of a purchaser.

Why is a creditor given the right to expropriate half of a property's increase in value from a purchaser, but not from a person who receives a present? Because the seller of the property wrote to the purchaser in the deed of sale: "I am obligated to you for the principal, the labor you invest in it, and the increase in value that you will bring to it. I take responsibility for everything." The purchaser accepted this stipulation. For the purchaser took possession of the field on the condition that if the increase in the value of the field was expropriated from him, he would seek recompense from the seller. Even if this stipulation was not written in the deed of sale, it is a matter of public knowledge that this is the law governing the seller's responsibility to the purchaser. With regard to a present, by contrast, this stipulation does not apply. Hence, a creditor may not expropriate any increase in value that the recipient of a present brought about through investment.

ג

מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אלא רואין כמה היתה שוה בשעת מתנה וגובה, ואם שבחה מאיליה ב"ח גובה את כולה, ואם קיבל הנותן אחריות המתנה הרי ב"ח גובה ממנה את השבח כדרך שגובין מן הלקוחות, ולמה יטרוף בעל חוב חצי השבח מן הלוקח ולא יטרוף ממקבל מתנה כלום מפני שהמוכר כותב ללוקח בשטר מכירה שאני מחוייב לך בקרן ובעמל שתעמול ובשבח שתשביח ועלי אחריות הכל ורצה הלוקח וקיבל דבר זה שהרי הלוקח ירד על תנאי זה שאם ילקח ממנו השבח יחזור על המוכר, ואפילו לא כתב כבר נודע שזה דין המוכר עם הלוקח, אבל המתנה שאין שם תנאי זה אינו גובה משבח שהשביחה בהוצאתו כלום. 1

4

Similarly, if orphans who inherit an estate increase its value, a creditor of their father may not expropriate any of its increase in value. If, however, the property increases in value as a matter of course, he may expropriate the entire increase.

ד

וכן יתומים שהשביחו הנכסים אין ב"ח גובה מן השבח כלום, אבל אם שבחו נכסים מאליהן גובה את השבח כולו. 2

5

The following laws apply when a creditor expropriates property for a debt owed him from a purchaser from the principal and half of the increase in the property's value. We then consider what remains of the landed property. If the land that remains would be of value to the purchaser - e.g., in a field, an area where nine kabbin of grain could be sown, in a garden, an area where half a kab of vegetables could be sown - the creditor and the purchaser should become partners with regard to the land. If the property is not large enough to be divided in a manner that the smaller portion of sufficient size would be referred to as a field or as a garden, the creditor should reimburse the purchaser financially for the increase in the value of the field, as is due him.

ה

ב"ח שטרף בחובו מיד הלוקח מה שראוי לו מן הקרן וחצי השבח רואין הנשאר מן הקרקע אם יש בו תעלה ללוקח כגון שנשאר לו בשדה בית תשעה קבין ובגנה בית חצי קב ישתתפו בה שניהם, ואם לא נשאר לו דבר שאילו יחלק יהיה שם כולו עליו נותן לו בעל חוב את דמיו.

6

The following rules apply when a field was designated as an ipotiki. The creditor may expropriate the entire field. We consider the half of the field's increase in value which must be repaid to the purchaser. If half of the increase in value exceeds the purchaser's investment, he should collect the amount he invested from the creditor. He is given only this amount, because the creditor can tell him: "It is my field that increased in value." He should collect the remainder of the money due him from the field's increase in value from the seller.

If half of the field's increase in value is less than the purchaser's investment, the purchaser should be reimbursed by the person who expropriated the field for only half of the field's increase in value. He then collects from the seller the other half of the field's increase in value.

ו

היתה השדה אפותיקי בעל חוב נוטל את כולה ורואין חצי השבח הנשאר ללוקח אם היה חצי השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל חוב שהרי אומר לו בעל חוב שדי הוא שהשביחה והנשאר לו מן השבח נוטל מן המוכר ואם היה חצי השבח פחות מן ההוצאה אין לו מן הטורף אלא דמי חצי השבח וחוזר וגובה מן המוכר חצי השבח שנטרף בלבד. 3

7

When a creditor comes to expropriate property from heirs, and the heirs claim: "We caused the value of the property to increase," but the creditor claims: "Perhaps it was your father who caused the property to increase in value," the burden of proof is on the heirs.

If the heirs bring proof that they increased the value of the property, we evaluate the increase and their expenses. They receive the lesser of the two, and they are given this amount in money.

When does the above apply? When the field was designated an ipotiki. If, however, it was not designated an ipotiki, if the heirs desire, they have the right to pay the creditor the debt he is owed and absolve his claim. Or if they desire, they may take a share of the land that is equivalent to the value of the increase they brought to the value of the property.

ז

בע"ח שבא לטרוף מן היתומין יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר שמא אביכם השביח על היתומים להביא ראיה, הביאו ראיה שהם השביחו שמין להן את השבח ואת ההוצאה ונוטלין הפחות שבשניהן ומעלה אותן בדמים, בד"א בשעשה שדה זו אפותיקי אבל אם לא עשהו אפותיקי אם רצו היתומין לסלק בעל חוב בדמים מסלקין אותו ואם רצו נוטלין מן הקרקע שיעור שבח שלהן.

Footnotes
1.
מתנה ששבחה מחמת וכו' עד גובה את כלה. א"א דעת יחיד הוא זה והרב ז"ל אמר כן במסתברא וראוי לסמוך עליו עכ"ל.
2.
וכן יתומים וכו' עד מן השבח כלום. א"א גם זו דעת יחיד היא ויש לנו דרך אחרת ביתומים אומרים אנו השבחנו עכ"ל.
3.
היתה השדה אפותיקי וכו' עד מן המוכר. א"א לא ידעתי מהו כי חצי השבח הראוי ללוקח ההוצאה ג"כ תהיה חצי ההוצאה משלו ואם ישאר חצי השבח לפניו והרי הכל שלו אין לו ליטול הוצאה מאדם ואם יטול ב"ח את הכל יפרע כל דמי חצי השבח ללוקח וההוצאה נכללת בו שהרי השבח יתר על ההוצאה וחצי השבח הראוי לב"ח נותן את חצי ההוצאה ללוקח ונוטל הלוקח מן המוכר ולא מבעל חוב דאמר ליה ארעא דידי אשבחא ואי אפשר בלא טעות סופר עכ"ל.
Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email