Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
Tuesday, 3 Tammuz 5777 / June 27, 2017

Rambam - 3 Chapters a Day

Rambam - 3 Chapters a Day

Genevah - Chapter Four, Genevah - Chapter Five, Genevah - Chapter Six

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Genevah - Chapter Four

1

When a watchman claims that an entrusted article was stolen from his home and takes an oath to this effect, and afterwards, witnesses come and testify that he made a false claim and that he is still in possession of the entrusted article, the watchman is required to pay twice the worth of the stolen article. For the watchman is himself a thief.

If he slaughtered or sold a stolen animal after he took the false oath, he must pay four or five times its worth. He is not required to bring a guilt offering for taking a false oath that was discredited by witnesses. Nor is he required to add a fifth of the value of the stolen article. For a fifth is never paid when a double payment is paid. If witnesses come before he takes an oath, he is required to pay only the principal.

א

הטוען שנגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואחר כך באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו הרי זה משלם תשלומי כפל שהרי הוא עצמו הגנב. ואם טבח ומכר אחר שנשבע משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואינו מביא אשם על פי עדים על שבועתו. ואינו מביא חומש שאין החומש משתלם עם הכפל. ואם באו עדים קודם שישבע אינו משלם אלא הקרן בלבד:

2

When does the above apply? When he took an oath before he misappropriated the entrusted article. If, however, he misappropriated the entrusted article, claimed that it had been stolen, and took an oath to that effect, and then witnesses came and discredited his oath, he is not liable for the double payment. As soon as he misappropriated the article, he became liable for it and acquired responsibility for it.

ב

במה דברים אמורים שנשבע קודם ששלח בפקדון יד. אבל אם שלח בו יד וטען טענת גנב ונשבע ובא ועדים פטור מן הכפל שכיון ששלח יד נתחייב בו וקנהו:

3

Similarly, if the watchman claimed that the entrusted article was lost and took an oath to that effect, and then claimed it was stolen and took an oath to that effect, and then witnesses came and testified that it was in his possession, the watchman is not liable for the double payment. For at the time he took the first false oath, the entrusted article was no longer considered the property of the original owner.

ג

וכן הטוען טענת אבידה בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואחר כך באו עדים פטור מן הכפל שכבר יצא הפקדון מידי הבעלים משבועה ראשונה:

4

When a person who discovered a lost article claims that it was stolen and takes an oath to that effect, and afterwards, witnesses come and testify that the lost article was in his possession and that he made a false claim, he is required to pay twice the article's worth. This is implied by Exodus 22:8, which states that a double payment must be made for "any lost article."

The above applies when he claims that it was stolen by an armed thief, in which instance he would not be held liable. If, however, he claims that it was stolen in a manner that is not beyond his control, he is not liable for the double payment. For he would have been liable to pay for the lost article because of his claim, since a person caring for a lost article that he discovered is considered to be a paid watchman, as will be explained.

ד

הטוען טענת גנב באבידה ונשבע ואחר כך באו עדים שהאבידה ברשותו ושקר טען משלם תשלומי כפל שנאמר על כל אבידה. והוא שיטעון שנגנבה בליסטים מזויין שהוא אנוס ופטור. אבל אם טען שנגנבה בלא אונס פטור מן הכפל מפני שהוא חייב לשלם על פי טענתו ששומר אבידה כשומר שכר הוא כמו שיתבאר:

5

When a watchman claims that an entrusted article was stolen and takes an oath to that effect, and then witnesses come and testify that the entrusted article is in his possession, and then he again claims that it was stolen and takes an oath to that effect, and then witnesses again come and testify that the entrusted article is still in his possession - even if this sequence repeats itself 100 times - he is liable for a double payment for every claim.

Thus, if he took five false oaths, he is liable to pay six times the value of the entrusted article, the principal that was entrusted to him and five times its value, because of the five double payments that result from the five false oaths.

ה

הטוען טענת גנב בפקדון ונשבע. ואחר כך באו עדים שהוא ברשותו. וחזר וטען בו טענת גנב ונשבע ואחר כך באו עדים שעדיין ברשותו הוא אפילו מאה פעמים חייב כפל על כל טענה וטענה. ואם נשבע חמש פעמים נמצא משלם ששה הקרן שהפקיד אצלו וחמשה בקרן משום חמשה כפילות של חמש שבועות:

6

The following rules apply when a watchman claims that an entrusted article was stolen and takes an oath to that effect, and then claims that the entrusted article was lost - and then witnesses come and testify that the article was not stolen, and the watchman admits that it was not lost. Since he must pay twice the value of the entrusted article because of the witnesses, he need not pay an additional fifth as a surcharge because of the other oath, although he admitted it to be false. The rationale is that since this involves the same principal for which he is required to make the double payment, he is not liable for the additional fifth.

ו

טען טענת גנב ונשבע וחזר וטען טענת אבידה ונשבע. ובאו עדים שלא נגנב והודה הוא שלא אבד הואיל ומשלם תשלומי כפל על פי עדים אינו משלם חומש על שבועה אחרונה אע"פ שהודה. שהממון המחייבו בכפל פוטרו מן החומש:

7

The following rules apply if a person entrusted his ox to two people, they claimed that it was stolen and took an oath to that effect, and afterwards one of them admitted that the oath was false, and then witnesses came and testified that the other one lied. They both must pay the principal. If the owner of the entrusted object seizes property belonging to the partner whose oath was refuted in lieu of the double payment for his share of the stolen article, it shall not be expropriated from him. The one who admitted taking the false oath must pay an additional fifth for his share of the stolen article, as must all who voluntarily admit taking false oaths regarding entrusted objects.

ז

מסר שורו לשנים וטענו טענת גנב ונשבעו והודה אחד מהם והשני באו עליו עדים. שניהן משלמין את הקרן. ואם תפש בעל הפקדון את הכפל אין מוציאין מידו. וזה שהוא משלם ב חומש כשאר הנשבעין שבועת הפקדון שהודו מעצמן:

8

These rules apply with regard to the obligations of a watchman and a thief in the following situations. The owner of an entrusted object demanded its return from an unpaid watchman. The watchman took an oath that the article was stolen.

Afterwards, the thief was discovered. The watchman filed a claim against the thief, who admitted stealing the entrusted article. Afterwards, the owner of the entrusted article filed a claim against the thief, and he denied stealing the entrusted article. Witnesses then came and testified that the thief stole the article.

If the watchman took a true oath when he claimed that the article was stolen, he is considered the agent of the owners, and the thief is freed from the responsibility for the double payment, because he admitted the theft to the watchman.

If the watchman took a false oath the question is unresolved. Therefore, the thief is not compelled to pay twice the value of the stolen article. If, however, the owner seizes property belonging to the thief in lieu of the double payment, it shall not be expropriated from him.

The owner demanded the return of the entrusted article from the watchman and he paid for the article, and then the thief was discovered. In such a case, the watchman acquires the right to the article and to the double payment. The owner filed a claim against the thief, who admitted stealing the entrusted article. Afterwards, the watchman filed a claim against the thief, and he denied stealing the entrusted article. Witnesses then came and testified that the thief stole the article.

The thief is not compelled to pay twice the value of the stolen article. If, however, the watchman seizes property belonging to the thief in lieu of the double payment, it shall not be expropriated from him.

Similar laws apply with regard to the payment of four or five times the value of a stolen sheep or cow if the thief sold or slaughtered it.

ח

בעל הפקדון שתבע את השומר ונשבע שנגנב ואחר כך הוכר הגנב ותבע השומר את הגנב והודה לו הגנב שגנב ותבע בעל הפקדון את הגנב וכפר ובאו עדים שגנב. אם באמת נשבע השומר כשטען שנגנב נפטר הגנב מן הכפל בהודאתו לשומר. ואם בשקר נשבע אין מוציאין הכפל מן הגנב. ואם תפשו הבעלים הכפל אין מוציאין מידן. תבעו הבעלים את השומר ושלם ואחר כך הוכר הגנב ותבעוהו הבעלים והודה להן שגנב ואחר כך תבע והשומר וכפר בו ובוא עדים שגנב אין מוציאין הכפל מן הגנב, ואם תפש השומר את הכפל אין מוציאין מידו, וכן הדין בתשלומי ארבעה וחמשה אם טבח הגנב או מכר:

9

When a watchman claims that an article entrusted to him by a minor was stolen and takes an oath to that effect, and afterwards witnesses come and testify that the entrusted article is still in his possession, he is not liable. This applies even if the owner entrusted the article to the watchman when the owner was a minor and demanded its return after he attained majority.

This is derived from Exodus 22:6, which states: "When a man will give his colleague... articles to watch...." A child's entrusting of an article is of no consequence. Instead, he must be past majority both when he entrusts the article and when he demands its return.

ט

הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע ואחר כך באו עדים הרי זה פטור מן הכפל שנאמר כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וצריך שתהיה נתינה ותביעה שוין [א] בגדול:

10

When a watchman steals an article entrusted to him from his own domain - e.g., he stole a lamb from a flock entrusted to him or a sela from a wallet entrusted to him - if witnesses testify regarding the theft, he is liable for twice the amount of the article.

The above applies even if he returned the sela to its place, and the lamb to the herd. For he remains responsible for them until he notifies the owner, since with his theft of the article his responsibility as a watchman is concluded. Thus, it is as if he had not returned anything until he notifies the owner.

Slightly different rules apply if a person steals a sela from a wallet belonging to a colleague, or a utensil from his home and then returns the utensil or the sela to its place. If the owner knew of the theft, but did not know of its return, the thief is still responsible for the article until his colleague counts his money.

י

שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו וסלע ד מכיס שהופקד אצלו אם יש עליו עדים חייב בכפל ואע"פ שהחזיר הסלע למקומו והטלה לעדרו הרי זה חייב באחריותן עד שיודיע [ב] הבעלים, שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע בעליו. [ג] אבל הגונב סלע מכיס חבירו או א כלי מביתו והחזיר דבר הגנוב מביתו למקומו אם ידע והבעלים בגניבתו ולא ידעו בחזירתו עדיין הגנב חייב באחריותו [ד] עד שימנה את מעותיו:

11

When the owner counts his wallet and discovers the full amount, the thief is no longer liable. Moreover, if the owner did not know that the article was either taken or returned, it is not even necessary for the owner to count his money. As soon as the thief returned the money to its place, he is no longer responsible for it.

יא

מנה את כיסו ומצאו שלם המנין פטור. ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו אפילו מנין אינו צריך אלא כיון שהחזירו למקומו נפטר מאחריותו:

12

When does the above apply? With regard to an article that is not alive. When, however, a thief steals a lamb from a colleague's herd, the owner discovers the theft, the thief then returns it to the herd without informing the owner, and afterwards, the lamb dies or is stolen, the first thief is still liable. If, however, the owner counted his sheep, and the herd was complete,the thief is no longer liable.

If the owner did not know that the lamb was stolen or returned, the thief is liable until he informs the owner, so that he will pay more attention to the stolen lamb. This is necessary, because the thief taught it a way other than that followed by the other sheep in this herd.

יב

במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים. אבל הגונב טלה מעדר חבירו וידעו בו הבעלים והחזירו לעדר שלא מדעת הבעלים ומת או נגנב חייב באחריותו. ואם מנו את הצאן והיא שלימה פטור. ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו אע"פ שמנו את הצאן והיא שלימה חייב באחריותו עד [ה] שיודיע את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב שהרי למדו דרך אחרת חוץ מדרך שאר הצאן שבעדר זה:

Genevah - Chapter Five

1

It is forbidden to buy a stolen article from a thief. This is a severe sin, for it reinforces a transgressor and motivates him to steal in the future. For if he did not find a person who would purchase a stolen article from him, he would not steal. With reference to this, Proverbs 29:24 states: "A person who shares profits with a thief hates his own soul."

א

אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב. ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב וע"ז נאמר חולק עם גנב שונא נפשו:

2

When a thief steals and sells the stolen article before the owner despairs of its return, the thief is discovered, and witnesses come and testify that so and so stole this particular article in their presence, the stolen article shall be returned to its owner. The owner must reimburse the purchaser for the money that he paid the thief. This measure was ordained to enable uninhibited trade in the marketplace. The owner then sues the thief for the money he paid.

If the thief's reputation was known, our Sages did not ordain any leniency. The owner is not required to pay the purchaser anything, and instead, the purchaser must sue the thief and collect the money he paid from him.

ב

הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים ואחר כך הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכרו פלוני הוא גנבו בפנינו. חוזר החפץ לבעליו והבעלים נותנין ללוקח דמים ששקל לגנב מפני תקנת השוק והבעלים [א] חוזרין ועושים דין עם הגנב. ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק ואין הבעלים נותנין ללוקח כלום אלא חוזר הלוקח ועושה דין עם הגנב ומוציא ממנו דמים ששקל לו:

3

Different laws apply when the owner despairs of the article's return, regardless of whether he despairs before the thief sold the article or afterwards. The purchaser acquires the article because of the owner's despair and the transfer from one domain to another. He is not required to return the article itself; instead, he must reimburse the owner if he purchased the article from a thief whose reputation was well known.

If the thief was not known to steal, the purchaser is neither required to give the owner the article, nor to reimburse him. This was ordained to enable uninhibited trade in the marketplace.

ג

נתייאשו הבעלים מן הגניבה בין שנתייאשו ואחר כך מכר הגנב בין שנתייאשו אחר שמכר. קנה הלוקח ביאוש ושינוי רשות ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעליה אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם [ב]. או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים מפני תקנת השוק אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם:

4

The following rule applies when the purchaser sues the original owner for the return of the money he spent. If there are no witnesses who can testify regarding the price, the trader must take an oath while holding a sacred article, stating the price he paid. He then collects this sum from the original owner.

Whenever a person takes an oath before he collects, the oath is a Rabbinical ordinance. He must take the oath while holding a sacred article, as will be explained in the appropriate place.

ד

בזמן שהלוקח עושה דין עם בעל הבית. אם אין עדים בכמה לקח הרי התגר נשבע בנקיטת חפץ בכמה לקח ונוטל מן הבעלים. וכל הנשבע ונוטל שבועתו מדבריהם ונשבע בנקיטת חפץ כמו שיתבאר במקומו:

5

If, when the purchaser sues the thief for the return of his money, the thief claims that he received a lesser sum, the trader must take an oath while holding a sacred article. He may then collect this sum from the thief. He is required to take the oath because the thief is not given the option of taking the oath, since we suspect that he will take a false oath].

ה

בזמן שהלוקח עושה דין עם הגנב והוא אומר בכך וכך לקחתי ממך והוא אומר לא מכרתי לך אלא בפחות מזה. התגר נשבע בנקיטת חפץ ונוטל מן הגנב. שאין הגנב יכול לישבע מפני שהוא חשוד על השבועה:

6

If a thief stole and gave the stolen article as payment for a loan or as payment for a debt owed a merchant, our Sages did not ordain any leniency to encourage trading. Instead, the owner of the article shall take his article back from the thief's creditor without paying him, and the thief remains responsible for the debt as before.

When the stolen article was given as surety for a loan, regardless of whether the loan was given for more or less than the worth of the article, the original owner shall pay the person holding the surety and then sue the thief for the money, unless the reputation of the thief was public knowledge, as explained above.

ו

[ג] גנב ופרע בחובו [ד] גנב ופרע בהיקפו אין בזה תקנת השוק אלא הבעלים נוטלים הגניבה בלא דמים וישאר חוב אלו על הגנב כשהיה. א משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר ע לדמיה או בפחות מדמיה הבעלים נותנין לבעל המשכון וחוזרין ועושין דין עם הגנב אלא אם כן היה הגנב מפורסם כמו שביארנו:

7

When a person purchased a stolen article from a thief whose reputation is not public knowledge, he is entitled to collect the amount he paid from the original owner. Only then must he return the stolen article.

This applies regardless of whether he paid 100 zuz for an article worth 200, or 200 zuz for an article worth 100. Our Sages ordained this rule to allow for uninhibited trade, as explained above.

ז

הלוקח מגנב שאינו מפורסם בין שלקח ממנו שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה הרי זה נוטל הדמים מבעל הבית ואחר כך מחזיר הגניבה מפני תקנת השוק כמו שביארנו:

8

The original owner is not required to reimburse the recipient of the stolen article in the following situation. A person was owed 100 zuz by a thief. The thief stole an article and gave it to his creditor, who gave the thief another 100 zuz. The stolen article must be returned to its original owner, and we tell the creditor: "Demand payment for 200 zuz from the thief. For you did not give him the second hundred only because of the article that he gave you. Just as you trusted him with regard to the first hundred, so too, you trusted him with regard to the second."

ח

היה נושה בגנב מאה זוז וגנב והביא לבעל חובו ונתן לו מאה אחרת הרי הגניבה חוזרת לבעליה ואומרין לזה לך ותבע הגנב במאתים שלא נתת לו המאה האחרת מפני החפץ שהביא לך בלבד כשם שהאמנתו בראשונה האמנתו באחרונה:

9

Torah law does not allow profit to be made from the sale of a stolen article. For example, if a person purchased a stolen article from a thief whose reputation was not public knowledge, for 100 zuz and sold it to a colleague for 120, and afterwards the thief was apprehended, the original owner must pay the second purchaser 120 zuz. He then may take his article. Afterwards, he shall be reimbursed for 20 zuz by the seller and then collect 100 zuz from the thief.

If the reputation of the thief was public knowledge, the original owner shall pay the second purchaser 120 zuz and collect that amount from the trader who purchased the article from the thief. The trader shall then collect the principal, 100 zuz, from the thief.

The same principles apply if the second purchaser sold the stolen article to a third, or the third to a fourth. Even if the stolen article changed hands one hundred times. The final purchaser is reimbursed completely by the owner, who takes the profit from each of the middle men and collects the principal from the thief. All of this applies before the owner despaired of the return of the stolen article, as we have explained.

ט

לקח מגנב שאינו מפורסם במאה ומכר לאחר במאה ועשרים והוכר הגנב. בעל הגניבה נותן לזה האחרון מאה ועשרים ונוטל גניבתו וחוזר הבעל ונוטל עשרים של שכר מן המוכר ונוטל המאה מן הגנב. ואם גנב מפורסם הוא נוטל המאה ועשרים מן התגר שלקח מן הגנב והולך התגר ותובע הגנב במאה של קרן. והוא הדין אם מכר השני לשלישי והשלישי לרביעי אפילו מאה שהוא נטל מכל אחד ואחד מה שנשכר ונוטל הקרן מן הגנב. וכל הדברים האלו לפני [ה] יאוש כמו שביארנו:

10

The following rules apply when there is a report that goods belonging to a person who was not known to sell his personal property were stolen, and that person recognizes his utensils and books in the possession of another person. They also apply when the person would frequently sell his personal property, but the utensils he recognized as his own were utensils that are made to lend or to rent out.

If witnesses come and testify that these utensils belong to the said individual, the person in possession of the utensils shall take an oath, stating the price he paid for the utensils, and collect this sum from the the owner and then return them to him.

י

בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו ויצא לו שם גניבה בעיר והכיר כליו וספריו ביד אחרים. או שהיה עשוי למכור והיו כלים אלו שהכיר מכלים העשויין להשאיל ולהשכיר. אם באו עדים [ו] שזה כליו של זה ישבע זה שהן בידו בנקיטת חפץ בכמה לקח ויטול מבעל הבית ויחזיר לו כליו:

11

Different rules apply if the owner of the house would frequently sell his personal property, and the objects in question were not utensils that are made to lend or to rent out. In such an instance, even if there is a report that his property was stolen, the original owner is not entitled to claim it back from the purchasers, for it is possible that he sold it to others.

The house-owner's word is, however, accepted in the following situation. People came and lodged in his home. At night, he arose and called out: "My utensils and my scrolls have been stolen." His neighbors found a tunnel dug from his home and saw the people who lodged in his home leaving, carrying bundles of utensils on their shoulders. The thieves were not apprehended, but afterwards, the house-owner claimed to have discovered the stolen articles in the possession of another person, and everyone agreed, saying: "These are the house-owner's utensils and scrolls."

Under such circumstances, the house-owner's claim is accepted. The person in possession of the articles shall take an oath, stating the price he paid for the articles, and collect this sum from the house-owner and then return them to him.

יא

היה בעל הבית עשוי למכור את כליו ולא היו מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אע"פ שיצא לו שם גניבה בעיר והוכרו כליו אינו מחזירן מיד הלקוחות שמא הוא מכרן לאחרים. אבל אם באו בני אדם ולנו בתוך ביתו עמד וזעק בלילה נגנבו כלי וספרי ובאו בני אדם ומצאו מחתרת חתורה ובני אדם שלנו בתוך ביתו יוצאין וצרורות של כלים על כתפיהם והכל אומרים הללו כליו וספריו של פלוני הרי זה נאמן. וישבע זה שהכלים בידו בנקיטת חפץ כמה הוציא ויטול מבעל הגניבה ויחזיר לו כליו:

12

If a person whose reputation as a thief is public knowledge entered a person's house, and witnesses testify that he left with utensils hidden under his cloak, his word is not accepted even though the house-owner was present. Although the thief claims to have purchased the articles, since the house-owner claims that they were stolen, the house-owner's claim is accepted, provided he was not known to sell his personal property, the articles in question are not generally carried hidden, and the person in possession of the articles does not ordinarily carry them under his cloak. The house-owner must take an oath while holding a sacred article that they are his. He then may take his property.

If the person in possession of the articles is not known to be a thief, the house-owner's word is not accepted. Instead, the person in possession of the articles must take a Rabbinic oath that he purchased the articles. He may then depart.

יב

גנב שהוחזק ונתפרסם שנכנס לתוך בית חבירו ועדים מעידים שיצא וכלים טמונים לו תחת כנפיו אע"פ שהיה שם בעל הבית וטען ואמר לקוחין הן בידי ובעל הבית אומר ב גנובים הם. אם היה בעל הבית שאין דרכו למכור את כליו ואותם כלים אין דרך בני אדם להטמינן ואין דרך אותו המוחזק להצניע כליו תחת כנפיו. הרי בעל הבית נאמן וישבע בנקיטת חפץ ונוטל כליו. ואם אין אדם זה מוחזק בגניבה אין בעל הבית נאמן אלא נשבע זה שהכלים בידו שבועת היסת שהכלים האלו לקוחים בידו והולך:

Genevah - Chapter Six

1

Whenever the prevailing assumption is that an article is stolen, one is forbidden to purchase it. Similarly, if the majority of a particular substance is stolen, one is forbidden to purchase it. Therefore, one should not purchase wool, milk or kids from shepherds. This applies within a settled community. In the desert, by contrast, one may purchase milk and cheese from them.

Similarly, one may purchase four sheep or the shearing of four sheep from the shepherd of a small herd, or five from the shepherd of a large herd, for we do not presume that an amount of this size is stolen.

א

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו. וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו. לפיכך אין לוקחים מן הרועים צמר או חלב או גדיים. אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב. ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמש מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה:

2

To state the general principle: Whenever a shepherd sells an article that would be noticed by the owner, it may be purchased from the shepherd. If the owner would not notice it, it is assumed to be stolen and may not be purchased from the shepherd.

ב

כללו של דבר כל שהרועה מוכרו אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללקחו מן הרועה. ואם אין בעל הבית מרגיש בו אסור ללקחו:

3

We may not purchase wood or produce from the watchmen of produce unless they sit openly and sell with baskets of produce and scales in front of them. In such an instance, the matter is overt and will be spoken about; therefore, we can conclude that theft is not involved.

We may purchase from the entrance to a garden, but not from its rear. And whenever a seller says: "Hide the goods," it is forbidden to purchase from him.

One may purchase from a sharecropper, for he has a share in the produce and the wood.

ג

אין לוקחין משומרי פירות עצים או פירות אלא בזמן שהן יושבין ומוכרים והסלים והפלס לפניהם. שהרי הדבר גלוי ויש לו קול ואין זה גניבה. ולוקחין מפתח הגינה אבל לא מאחורי הגינה. וכולן שאמרו הטמן אסור לקחת מהן. ומותר לקחת מן האריס שהרי יש לו חלק בפירות ובעצים:

4

We should not purchase articles from married women, servants or minors unless the prevailing assumption is that they were granted these articles by their owner; for example, women who sell linen garments in the Galilee or calves in the Sharon. In all instances, if they say "Hide the goods," it is forbidden to purchase from them, for we assume that the goods were stolen.

We may purchase eggs or roosters anywhere, from any person. If, however, one says "Hide what was sold," it is forbidden.

ד

אין לוקחין מן הנשים [א] ומן העבדים מן הקטנים אלא דברים שחזקתן שהן שלהן מדעת הבעלים. כגון נשים ד שמכרו כלי פשתן בגליל או עגלים בשרון. וכולן שאמרו הטמן אסור ליקח מהן מפני שהן בחזקת גניבה. ולוקחים ביצים ותרנגולים בכל מקום מכל אדם. ואם אמר הטמן אסור:

5

One may purchase a large measure of olives or oil from an owner of an olive press. One may not, however, purchase a small amount of olives or oil, for the prevailing assumption is that these would be stolen goods. Similar laws apply in other like situations.

ה

לוקחין מן הבדדין זיתים במדה ושמן במדה אבל לא זיתים מועטים ולא שמן מועט שחזקתו גניבה הם וכן כל כיוצא בהם:

6

A launderer of a new woolen garment is entitled to the fluff that he removes. The strands that the comber removes, by contrast, belong to the owner of the wool.

The launderer may take three strands. Anything more belongs to the owner of the garment. If the additional strands were black against a white garment, the launderer may take all of them.

ו

מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מיכן של בעל הבית. אם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והם שלו:

7

When a tailor leaves more thread than necessary to sew with a needle, and a piece of cloth that is more than three fingerbreadths by three fingerbreadths, he is obligated to return it to the owner. Anything less than that, he may keep as his own.

ז

ו החייט ששייר מן החוט כדי [ב] משיכת מחט ושייר מן הבגד מטלית שהיא שלש אצבעות על שלש אצבעות חייב להחזירן לבעלים. פחות מכאן שלו:

8

A carpenter may keep the shavings of wood that he produces with a plane. The chips he produces with a hatchet, by contrast, belong to the owner. If he is working for the owner as a hired hand, even the shavings belong to the owner.

With regard to all these matters, the prevailing local custom is followed.

ח

נסורת שהחרש מוציא במעצד שלו. בכשיל של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית. וכל הדברים האלו וכיוצא בהן הולכין בהן אחר מנהג המדינה:

9

Whenever a craftsman sells items to which he is not entitled according to the local practice - e.g., strands of fluff sold by a comber where it is customary that they are returned to the owner - it is forbidden to purchase from him, for we assume that they are stolen. If, however, he sells a pillow filled with wool, one may purchase it from him.

If a craftsman sells articles to which he is entitled according to the local practice, it is permitted to purchase them from him. If, however, he says, "Hide it," purchase is forbidden.

ט

כל אומן שמכר דבר מן הדברים שאינו שלו כהלכות המדינה. כגון מוכין שמכרן הסורק במקום שנהגו שיהיו של בעל הבית. אסור ליקח ממנו מפני שהן בחזקת גנבה. אבל לוקחין ממנו כר מלא מוכין. ואם מכר האומן דברים שהן שלו כהלכות מדינה לוקחין ממנו. ואם אמר הטמן אסור:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email