Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
Tuesday, 29 Nissan 5777 / April 25, 2017

Rambam - 1 Chapter a Day

Rambam - 1 Chapter a Day

Sechirut - Chapter 2

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Sechirut - Chapter 2

1

The three laws that the Torah states with regard to the four watchmen apply only with regard to movable property that is not consecrated and which belongs to a Jew.

This is derived from Exodus 22:6,9, which mentions: "money or articles and any animal." This excludes landed property and slaves, for they are equated with landed property. And it excludes promissory notes, for they themselves are not money.

And consecrated property is excluded, for ibid.:6 states: "When a person will give to his colleague." And this also excludes property owned by gentiles. Accordingly, our Sages stated: An unpaid watchman need not take an oath with regard to claims involving slaves, promissory notes, landed property and consecrated property. Similarly, a paid watchman or a renter need not pay if they are destroyed. If the watchman performed a kinyan confirming his responsibility for such articles, he is responsible for them.

א

שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט שנאמר כסף או כלים וכל בהמה יצאו קרקעות ויצאו העבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו השטרות שאין גופן ממון ויצאו הקדשות שנא' כי יתן איש אל רעהו ויצאו נכסי עכו"ם מכאן אמרו חכמים העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ש"ח שלהן אינו נשבע ונושא שכר או שוכר אינו משלם ואם קנו מידו חייב באחריותן:

2

Our Sages ordained that the oaths required of watchmen should be taken with regard to consecrated property in the same manner as required by the Torah with regard to other property so that people should not deal lightly with consecrated property.

ב

ותקנו חכמים שנשבעין על ההקדשות שבועת השומרין כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות:

3

It appears to me that a watchman who was negligent with regard to the care of slaves and the like is obligated to make restitution. For he is freed of responsibility with regard to slaves, landed property and promissory notes -only for the obligations stemming from theft, loss, death and the like. For if he was an unpaid watchman for movable property, and it was stolen or lost, he would be required to take an oath; but for slaves, landed property and promissory notes, he is not required to take an oath. Similarly, if he was a paid watchman, he would be required to make restitution for movable property that was stolen or lost, but for these he is freed of liability. If, however, he was negligent, he is required to make restitution. For everyone who is negligent is considered to be one who damages property, and there is no difference between the laws applying to a person who damages landed property and one who damages movable property.

This is a true judgment, as those who understand will see, and this is the appropriate way to rule. Similarly, my teachers issued the following rulings with regard to a person who entrusts his vine to a sharecropper or to a watchman and stipulates that he dig, prune or dust it from his own resources. If the watchman is negligent and does not perform the required task, he is liable as if he destroyed it with his hands. Similarly, he is liable in all instances where he causes a loss through his actions.

ג

יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן שאם היה ש"ח על מטלטלין ונגנבו או אבדו ישבע ובעבדים וקרקעות ושטרות פטור משבועה וכן אם היה שומר שכר שמשלם גניבה ואבידה במטלטלין פטור מלשלם באלו אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי לדון וכן הורו רבותי שהמוסר כרמו לשומר בין באריסות בין בשמירות חנם והתנה עמו שיחפור או יזמור או יאבק משלו ופשע ולא עשה חייב כמי שהפסיד בידים וכן כל כיוצא בזה שהפסיד בידים חייב על כל פנים:

4

When a person entrusts produce that is growing on land - even grapes that are ready to be harvested - to a colleague to watch, they are considered to be landed property with regard to the laws of watchman.

ד

המוסר לחבירו דבר המחובר לקרקע לשמור אפילו היו ענבים העומדות להבצר הרי הן כקרקע בדין השומרין:

5

The following principle applies if a person entrusts consecrated property to a watchman and then redeems it, and so it is no longer consecrated at the time the owner takes it from the watchman, or he lends it to a person when it was not consecrated and then consecrates it while it is in the borrower's possession, or a gentile entrusts property and then converts. In all these situations, the laws of watchmen do not apply, unless the article was not consecrated property and belonged to a Jew from the beginning of the time the article was entrusted until the conclusion of that period.

ה

הפקיד הקדש ואח"כ פדהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מיד השומר או שהשאילו חולין ואחר כך הקדיש והוא ביד השואל וכן עכו"ם שהפקיד ואחר כך נתגייר כל אלו אין בהן כל דיני השומרין עד שתהיה תחלתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל:

6

The laws applying to borrowers apply equally to men and to women. This applies if the woman is the owner of the entrusted article, or an article was entrusted to her care.

ו

אחד האיש ואחד האשה בדין השומרין בין שהיה הדבר השמור של אשה או שהיה ביד האשה:

7

When a minor entrusts an article to an adult or lends it to him, the adult must take the oaths required of a watchman to the minor. My teachers ruled that the adult is not taking the oath because of the claim of the minor in which instance, the oath would not be required. For an oath is never taken with regard to a claim made by a minor. The rationale is that all the oaths taken by watchmen are taken because of an indefinite claim.

ז

קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא:

8

Just as our Sages ordained that a purchaser must finalize his acquisition of an article through meshichah; so, too, they ordained that a watchman's responsibility for an article is established through meshichah.

When a person tells a colleague: "Watch an article for me," and he tells him: "Place it down in front of me," he is an unpaid watchman. If he tells him: "Place it down before yourself," or "Place it down" without saying anything else, or tells him: "My house is before you," he is neither a paid watchman nor is an unpaid watchman, nor is he obligated to take an oath at all. The owner of the article may, however, have a ban of ostracism issued applying to anyone who took his article and did not return it to its owner. Similar principles apply in all analogous situations.

Whenever a person entrusts, lends or rents an article to a colleague, the same laws apply whether or not the transfer was observed by witnesses. When the watchman himself admits that he served as a watchman, or he borrowed the article, he is required to take the oath required of watchmen. We do not employ the principle of miggo to absolve a person of the responsibility for an oath, but only to free him of the responsibility to make restitution.

Even if the article that was borrowed, entrusted or rented was worth only a p'rutah, the watchman is required to take an oath concerning it. None of the watchmen are required to admit to a portion of the plaintiff's claim before being required to take the oath.

ח

כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין האומר לחבירו שמור לי זה ואמר לו הנח לפני הרי זה ש"ח אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך אינו לא ש"ח ולא שומר שכר ואינו חייב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח הפקדון שלו ולא יחזירו לבעליו וכן כל כיוצא בזה אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים דין אחד יש להן כיון שהודה זה מפי עצמו ששמר לו או ששאל ממנו הרי זה נשבע שבועת השומרין שאין אומרים מיגו לפוטרו משבועה אלא לפוטרו מלשלם אפילו היה הדבר השאול או המופקד או המושכר שוה פרוטה הרי זה השומר נשבע עליו ואין אחד מן השומרים צריך להודייה במקצת:

9

An unpaid watchman may make a stipulation to be freed of the responsibility to take an oath, and a borrower may make a stipulation to be freed of the responsibility to make restitution. Similarly, the owner of the entrusted object may make a stipulation that an unpaid watchman, a paid watchman or a borrower will be liable in all situations as a borrower is. This is acceptable, for any stipulation regarding money or an oath that involves money that is agreed upon by both principals is binding. Neither a kinyan to affirm it nor witnesses are required.

ט

מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם וכן מתנה בעל הפקדון על ש"ח או נושא שכר ושוכר להיות חייבין בכל כשואל שכל תנאי בממון או בשבועות של ממון קיים וא"צ קניין ולא עדים:

10

When the owner claims that there was a stipulation made requiring the watchman to undertake more responsibility, and the watchman denies that such a stipulation was made, the watchman must take the oath required of a watchman, and on the basis of the principle of gilgul sh'vuah he must includein his oath that there was no stipulation involved.

י

טען זה שהיה שם תנאי והשומר אומר לא היה שם תנאי נשבע השומר שבועת השומרין ומגלגל בה שלא היה שם תנאי:

11

If the owner of an object claims that he entrusted it to a watchman, and the watchman answers that he said merely: "Place the article down before yourself," and thus never became obligated as a watchman, the defendant is required to take a sh'vuat hesseft that this was the manner in which he received the article. He should include in his oath that he did not use it for his own purposes, destroy it with his own hands or cause it to be destroyed in a manner that would obligate him to make restitution.

יא

טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם:

12

If the owner of an object claims: "I lent it to you," "I rented it to you," or "I entrusted it to you," and the defendant responds: "This never took place," or "That is true, but I returned it to you, and my responsibility was concluded. There is no obligation between us at all," the defendant must take a sh'vuat hesset. He is then freed of responsibility.

When does this apply? When the watchman's responsibility is not recorded in a legal document. If, however, a legal document recorded that the article was entrusted, rented or lent, and the watchman claims that he returned the article, he must affirm his statement with an oath taken while holding a sacred article. The rationale for this ruling is that since an unpaid watchman could claim that the article was stolen or lost, and a borrower could claim that it died because he was working with it, his word is accepted when he says he returned it. But just as if he claimed that it was destroyed by forces beyond his control, he would have been required to take a Scriptural oath while holding a sacred article; so, too, when he claims to have returned it, he is required to take an oath resembling a Scriptural oath. The rationale is that the plaintiff has a legal document recording that the article was entrusted.

When does the above apply? When the watchman could have claimed that the article was destroyed by forces beyond his control without having to bring proof of his claim. If, however, he would have to bring proof of his claim, as will be explained, his word is not accepted if he claims that he returned the article. Instead, the plaintiff in possession of the legal document should take an oath while holding a sacred article that the watchman did not return anything to him. The watchman is then required to make restitution.

There is no other instance where a defendant is obligated to take an oath while holding a sacred article because he could have used another argument, except a watchman against whom a legal document serves as evidence. Whenever any other defendant is obligated an opportunity to take an oath, because he could have used another argument, all that is involved is a sh'vuat hesset.

יב

זה אומר השאלתיך או השכרתיך או הפקדתיך והלה אומר לא היו דברים מעולם או שאמר כן היה אבל החזרתי לך ונסתלקה השמירה ולא נשארה בינינו תביעה הרי הנתבע נשבע שבועת היסת ונפטר במה דברים אמורים כשלא היה שם שטר אבל אם הפקיד או השכיר או השאיל בשטר ואמר לו החזרתי לך הרי השומר נשבע בנקיטת חפץ מתוך שיכול לומר ש"ח שנגנב או אבד והשואל מתה בשעת מלאכה נאמן לומר החזרתי וכשם שאם טען שנאנס נשבע מן התורה בנקיטת חפץ כך אם טען החזרתי ישבע כעין של תורה הואיל ויש שם שטר ביד התובע בד"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו ולא נצריך אותו להביא ראייה על טענתו אבל אם היה חייב להביא ראייה על טענתו כמו שיתבאר אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אינן נשבעין אלא היסת:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email