Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from
Contact Us
Monday, 1 Adar 5777 / February 27, 2017

Rambam - 1 Chapter a Day

Rambam - 1 Chapter a Day

Mechirah - Chapter Twenty

Video & Audio Classes
Show content in:

Mechirah - Chapter Twenty


The following rules apply in the situation to be described. A person wanted to purchase an article from a colleague. The seller said: "I will sell it to you for 200 zuz,"but the purchaser said: "I will not purchaseitfor more than amaneh." They each returned home. Afterwards, they came together again and the purchaser took possession of the article by meshichah without making any further statements. If it was the seller who made the proposition to the purchaser and gave him the article, he is required to give him only a maneh. If, however, it was the purchaser who performed meshichah without making any further offers, he is required to pay 200 zuz.


המבקש לקנות מחבירו מקח מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני קונה אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן אלא מנה ואם הלוקח הוא שבא ומשך זה החפץ סתם חייב ליתן מאתים:


The following rule applies when a person purchases an article from one of five people, but is unsure of the identity of the seller, and each of the five claims that he was the seller. The purchaser should place the money for the item among them and depart. The money should remain in custody until the false claimants admit that it is not theirs or Elijah comes. If the purchaser is pious, he should pay each one of the claimants to fulfill a moral and spiritual obligation.


הלוקח מאחד מחמשה בני אדם וכל אחד מהן תובע אותו ואומר אני הוא בעל המקח והוא אינו יודע ממי מהם לקח מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק ויהיו הדמים מונחין עד שיודו או עד שיבא אליהו ואם הוא חסיד נותן דמים לכל אחד ואחד כדי לצאת ידי שמים:


Different rules apply when a person purchased an article from one of five people, did not pay at the time, denied taking the article by making a false oath and then repented and wanted to make restitution. If all five demanded payment from him, saying, "I am the one from whom you denied taking the article, and to whom you made a false oath," and he says, "I do not know," he is obligated to pay each of them, because he committed a transgression.


לקח מקח מאחד מחמשה בני אדם וכפר בו ונשבע על שקר ועשה תשובה והרי הוא רוצה לשלם וכל אחד ואחד תובע אותו ואומר אני הוא שכפרת בי ונשבעת לי והוא אומר איני יודע חייב לשלם לכל אחד ואחד מפני שעבר עבירה:


The seller's word is accepted when he says: "I sold the article to this one, and I did not sell the article to this one."When does this apply? When the article that he is selling is in his possession. If, however, the article is no longer in his possession, his statements are given no more credence than those of one witness, and the laws applying to him with regard to this testimony are no different from those applying to other people, for he is no longer involved in the matter concerning which he testified.

Therefore, if a seller took money from two people, one intentionally and one gave him money against the seller's will, and the seller does not know the identity of the person from whom he took money intentionally and that of the person who gave him money against his will, there is no testimony at all. Each of the persons must take an oath holding a sacred article, as dictated by our Sages. Each then receives half of the purchased article and half the money.

This applies whether the article is in the hands of the seller or both of the claimants are holding it.


נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד אחד בלבד ודינו בעדות זו כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדותו לפיכך אם נטל הדמים משנים מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בעל כרחו שניהן תופסין בו אין כאן עדות כלל וכל אחד מהן נשבע בתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל חצי המקח וחצי הדמים:


The principle, "When a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is upon him," is applied in all the following situations and in other similar ones:

The purchaser claims: "You sold the article to me," and the seller claims

that he did not;

The seller claims that he sold the article to the purchaser, and the

purchaser did not pay for it;

The purchaser claims that he paid the money, but did not perform


The purchaser claims that he performed meshichah without seeing a

particular blemish, and the seller claimed to have appraised him of it

beforehand; or One of them claimed that the transaction had been made conditional on a stipulation, and the other denied that.


הרי שטען על חבירו ואמר מכרת לי וזה אומר לא מכרתי או מכרתי ולא נתת לי דמים או שטען הלוקח ואמר שנתן הדמים ועדיין לא משך או משכתי ולא ראיתי מום זה והמוכר אומר לו הודעתיו לך או שאמר אחד מהם כך וכך תנאי היה בינינו והאחד אומר לא היה שם תנאי כלל בכל אלו הטענות וכיוצא בהן המוציא מחבירו עליו הראיה:


In the above instances, if the plaintiff does not prove his claim, the defendant who denies the claim must support his own claim with a sh'vuat hesset. If he admits a portion of the plaintiff's claim, or the plaintiffs claim is supported by one witness, the defendant must take an oath, as mandated by Scriptural Law, as applies with regard to all other claims.


לא היתה שם ראיה נשבע הכופר שמבקשין להוציא מידו שבועת היסת ואם הודה במקצת הטענה או שיש עליו עד אחד נשבע שבועת התורה כשאר הטענות כולן:


The following rules apply when a person tells a storekeeper: "Give me a dinar's worth of produce," and the storekeeper gives it to him, and the produce is placed in the public domain. If the storekeeper demands payment of the dinar and the purchaser replies "I paid you the money, and you put it into your pocket," the purchaser is required to take an oath as ordained by our Sages, holding a sacred object. Afterwards, he may take the produce. The rationale is that the produce has already left the domain of the seller and was placed in the public domain.

If the produce was in the domain of the purchaser, he would be required to take only a sh'vuat hesset, and then he would be freed of responsibility. If the produce was in the domain of the storekeeper, the storekeeper would be required to take a sh'vuat hesset, and the produce would remain his.


אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו והרי הפירות מונחין ברשות הרבים והחנוני תובע את הדינר ובעל הבית אומר לו נתתי לך הדמים והשלכת אותם לתוך כיסך הרי הלוקח נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל הפירות הואיל וכבר יצאו מרשות המוכר והרי הן ברשות הרבים ואילו היו ברשות הלוקח היה נשבע שבועת היסת ונפטר ואילו היה עדיין ברשות החנוני היה נשבע היסת וישארו פירותיו אצלו:


Different rules apply if a purchaser gives a dinar to a storekeeper to take produce that has been placed down in the public domain. If the storekeeper says: "The dinar that you just gave me is payment for produce that I previously gave you and that you took to your home. I never sold you this produce that is now placed in the public domain," the storekeeper must take an oath to support his claim while holding a sacred object. The produce is then returned to the storekeeper, for he never admitted selling it to the purchaser. And if the produce was located in his store, all that would be required of him would be a sh'vuat hesset, as explained in the previous halachah.


נתן הלוקח דינר לחנוני ובא ליטול פירות המונחין ברשות הרבים ואמר החנוני דינר זה שנתת לי עכשיו הוא דמי פירות שכבר נתתים לך והולכתם לתוך ביתך אבל פירות אלו המונחין ברשות הרבים לא מכרתים לך הרי החנוני נשבע בנקיטת חפץ שכך היה הדבר ומחזיר פירותיו לחנוני שהרי לא הודה לו שמכרן לו מעולם ואילו היו בחנותו היה נשבע שבועת היסת כמו שביארנו:


Similar rules apply when a person gives a dinar to a money-changer to take coins when the coins are piled in the public domain. If the money-changer admits to having sold the coins and he has not taken the dinar, the purchaser must support his claim by taking an oath while holding a sacred object and may then take the coins. If, however, the money-changer does not admit to having sold the coins to the purchaser, even though he admits taking a dinar from the purchaser at this time, for he claims that the dinar is payment for coins that the purchaser already took home, the money-changer must support his claim by taking an oath while holding a sacred object. The coins are then returned to his store.


וכן הדין בנותן דינר לשלחני ליטול מעות בזמן שהמעות צבורין ברשות הרבים אם השלחני הודה שמכרן ועדיין לא נטל הדינר נשבע הלוקח בנקיטת חפץ שנתן ונוטל המעות ואם לא הודה שמכרן לו אע"פ שמודה שלקח ממנו דינר עתה וטוען שדינר זה דמי המעות שכבר הוליכן הלוקח לתוך ביתו הרי השלחני נשבע בנקיטת חפץ ויחזיר מעותיו לחנותו:


The following laws apply when a person exchanges a cow and a donkey, and the cow bears a calf, or one sells a maidservant and she gives birth. The seller claims: "She gave birth before I sold her." The purchaser claims: "She gave birth after I purchased her." The purchaser must bring proof of his claim to be granted possession.

This ruling applies even if the seller says: "I do not know when she gave birth." Indeed, even if the cow is located in a swamp or the maidservant in a corner of the public domain, they are considered to be in the possession of the seller until the purchaser brings proof of his claim.If the purchaser does not bring proof of his claim, the seller must take an oath while holding a sacred object to support his claim. This applies with regard to the offspring of a cow. With regard to the offspring of a maidservant, by contrast, he is required only to take a sh'vuat hesset. For an oath associated with a sacred object is never taken with regard to servants or landed property, as explained in Hilchot To'en V'Nit'an.


המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה אפילו אמר המוכר איני יודע על הלוקח להביא ראיה אע"פ שהפרה עומדת באגם והשפחה עומדת בסימטא הרי הן בחזקת המוכר עד שיביא הלוקח ראיה לא הביא ראיה ישבע המוכר בנקיטת חפץ על ולד הפרה אבל על ולד השפחה אינו נשבע אלא היסת שאין נשבעין בנקיטת חפץ על העבדים ולא על הקרקעות כמו שיתבאר בהלכות טוען ונטען:


If one says: "I do not know when the offspring was born," and the other also does not know, and the offspring is located in a domain that does not belong to either of them, it should be divided.

If one says: "The offspring was born in my domain," and the other remains silent, the one who makes the claim is awarded the offspring.


זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ואינם ברשות אחד מהן יחלוקו זה אומר ברשותי ילדה והאחר שותק זכה הטוען בולד:


The following rules apply when a dispute arises concerning a seller who owns two servants, one an adult and one a minor, or two fields, one large and one small. The purchaser claims: "I purchased the greater one," while the seller claims: "You purchased the smaller one." The burden of proof lies with the purchaser. If he does not substantiate his claim, the seller should take a sh'vuat hesset that it was the smaller one that he sold and he is allowed to keep the larger one.


מי שהיו לו שני עבדים קטן וגדול או שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והמוכר אומר קטנה היא שלקחת על הלוקח להביא ראיה או ישבע המוכר היסת שלא מכר אלא קטן:


If the purchaser says: "I purchased the greater one," and the seller remains silent, the purchaser is awarded the greater one.

If the seller says: "I do not know," the burden of proof lies on the purchaser. If he does not substantiate his claim, the seller should take a sh'vuat hesset that he does not know which article was purchased,and the purchaser is awarded only the smaller one.


אמר הלוקח גדול לקחתי והמוכר שותק זכה הלוקח בגדול ואם אמר המוכר איני יודע על הלוקח להביא ראיה או יישבע המוכר היסת שאינו יודע, ואין לזה אלא הקטן:


Whenever a doubt over responsibility for an article arises the burden of proof lies on the person in whose domain the doubt arises.

What is implied? A person exchanges a cow for a donkey, and the owner of the donkey performs meshichah on the cow, but before the owner of the cow can perform meshichah on the donkey, the donkey dies. The burden of proof is on the owner of the donkey to verify that the donkey was alive at the time meshichah was performed on the cow. The same principle applies in all analogous situations.


כל מי שנולד הספק ברשותו, עליו להביא ראיה. כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך זה החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה:


The following laws apply when a butcher sold an animal to a purchaser before its slaughter, it was slaughtered, and afterwards, a needle was discovered in the animal's second stomach that had pierced it from side to side.'

If a drop of blood is found upon it, it is clear that it became trefah before its slaughter. If a scab had formed over the wound, it is clear that it became trefah three days before its slaughter. If a scab had not formed over the wound, there is a lack of clarity concerning the matter, and the butcher must bring proof that the disqualifying factor arose before the purchase. This decision is rendered because the cow was in his possession when the doubt arose. If he cannot bring proof to this effect, he must pay the money due to the seller, as explained above.


מחט הנמצא בעובי בית הכוסות ונקבה אותו נקב מפולש אם נמצא עליה קורט דם בידוע שזו נטרפה קודם שחיטה לפיכך אם הגליד פי המכה בידוע שדזו נטרפה שלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הרי הדבר ספק ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם הדמים למוכר כמו שביארנו:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.