Introduction

Chassidus defines kabbalos ol, the acceptance of the yoke of G‑d’s commandments, as more than submission to Divine authority. Instead, it involves a proactive commitment on our part to invest and align ourselves with G‑d’s will. Making such a commitment elicits a corresponding response from G‑d, prompting Him to invest Himself in our service.

That investment is twofold. G‑d fulfills the mitzvos before we do, as reflected in our Sages’ statement:1 “What He does, He commands Israel to do.” However, He also fulfills the mitzvos in response to our observance, as the Sages2 commented, “Whenever a person studies the Torah, the Holy One, blessed be He, studies opposite him.”

In the sichah that follows, the Rebbe explains that this dynamic is reflected in the halachic convention of heter iska. When a person gives another Jew money under an iska arrangement, he is permitted to derive a profit from the money he gave. Doing so is not considered as charging interest, because only part of the money is deemed as a loan. The other portion remains the principal’s. It is his investment, and the money it earns rightfully belongs to him.

In the spiritual parallel, G‑d remains invested in the Jew’s Divine service by “study[ing] opposite him.” Not only did He originally grant the potential for that service, He is continually involved. This endows that service with an infinite dimension, enabling the person who carries it out to achieve far more than he could have with his own unassisted resources.


The Cost of Lending at Interest

1

This week’s Torah reading includes the prohibition against giving or taking interest.3 The passage concludes:4 “I am G‑d your L‑rd Who took you out of the land of Egypt... to be your G‑d.”

Sifra comments:

From this verse [our Sages derive the principle]: Whoever accepts the yoke of [the prohibition against charging] interest accepts the yoke of Heaven. Whoever casts off the yoke of [forbidding] interest casts off the yoke of Heaven.... Whoever acknowledges the mitzvah of interest acknowledges the Exodus from Egypt. Whoever denies the mitzvah of interest is as if he denies the Exodus from Egypt.

א

אִין הַיְינְטִיקֶער סֶדְרָה זָאגְט אָן דִי תּוֹרָה אַז מֶען זָאל נִיט גֶעבְּן (אוּן נִיט נֶעמֶען)א קֵיין רִיבִּית, אוּן מֶען אִיז מְסַיֵּים "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם גו' לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים". שְׁטֵייט אוֹיף דֶעם אִין סִפְרָא: "מִכַּאן אָמְרוּ כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עוֹל רִיבִּית מְקַבֵּל עוֹל שָׁמַיִם וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל רִיבִּית פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל שָׁמַיִם . . שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בְּמִצְוַת רִיבִּית מוֹדֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וְכָל הַכּוֹפֵר בְּמִצְוַת רִיבִּית כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם" (פוּן דַאנֶען הָאט מֶען אָפְּגֶעלֶערְנְט אוּן גֶעזָאגְט: יֶעדֶער ווָאס נֶעמְט אוֹיף זִיךְ דֶעם יָאךְ פוּן (זַיְין אָפְּגֶעהִיט אִין) רִיבִּית, נֶעמְט עֶר אוֹיף זִיךְ דֶעם עוֹל שָׁמַיִם, אוּן יֶעדֶער ווָאס נֶעמְט פוּן זִיךְ אַרָאפּ דֶעם יָאךְ פוּן רִיבִּית, נֶעמְט פוּן זִיךְ אַרָאפּ דֶעם עוֹל שָׁמַיִם. יֶעדֶער ווָאס אִיז מוֹדֶה אִין מִצְוַת רִיבִּית, אִיז עֶר מוֹדֶה אִין יְצִיאַת מִצְרַיִם אוּן יֶעדֶער ווָאס לֵייקְנְט אִין מִצְוַת רִיבִּית, אִיז גְלַיְיךְ ווִי עֶר לֵייקְנְט אִין יְצִיאַת מִצְרַיִם).

We must understand: Why is the prohibition against interest more closely related to the Exodus from Egypt and the acceptance of the yoke of Heaven than other mitzvos? Based on the Talmud,5 Rashi6 explains that, at the time of the Exodus, G‑d differentiated between the firstborn and all others, so too, He is be able to identify and will hold accountable a Jew who lends money to his fellow Jew with interest and claims that the money belongs to a non-Jew.

This insight, however, relates only to one specific circumstance regarding the prohibition against interest – lending with interest while claiming that the money belongs to a non-Jew. Moreover, even in that instance, it does not apply when the lender makes that statement to mislead a human being, i.e., if the borrower knew that the money belonged to a Jew, he would not accept the loan,7 or the court would not allow the loan to be extended. It is applicable only when the lender states that the money belongs to a non-Jew, thinking that G‑d will not make a distinction and recognize that the money belongs to him. As such, he denies the Exodus at which time, G‑d did make such a distinction.

However, this does not explain the connection between the prohibition against interest and the Exodus as a whole, nor the connection between interest and the denial of the yoke of Heaven.

דַארְף מֶען פַארְשְׁטֵיין דִי סְפֶּעצִיעֶלֶע שַׁיְיכוּת פוּן מִצְוַת רִיבִּית (מֶער ווִי פוּן אַנְדֶערֶע מִצְווֹת) צוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם אוּן צוּ קַבָּלַת עוֹל שָׁמַיִם. דִי שַׁיְיכוּת פוּן רִיבִּית צוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם אִיז מְבַאֵר רַשִׁ"י (לוֹיט דֶער גְמָרָא), אַז אַזוֹי ווִי בַּיי יְצִיאַת מִצְרַיִם הָאט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אוּנְטֶערְשֵׁיידט צְווִישְׁן אַ בְּכוֹר אוּן נִיט קֵיין בְּכוֹר, אַזוֹי ווֵייסְט אוֹיךְ דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אוּן רֶעכְנְט זִיךְ אָפּ פוּן דֶעם ווָאס אַנְטְלַיְיט אַ אִידְן גֶעלְט אוֹיף רִיבִּית אוּן זָאגְט אַז דָאס גֶעלְט גֶעהֶערְט צוּ אַ נִיט־אִידְן. אָבֶּער דֶער בִּיאוּר עֶרְקְלֶערְט דִי שַׁיְיכוּת פוּן רִיבִּית צוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם נָאר אִין דֶעם סְפֶּעצִיעֶלְן פַאל ווֶען אֵיינֶער אַנְטְלַיְיט גֶעלְט בְּרִיבִּית זָאגְנְדִיק "שֶׁל נָכְרִי הֵם", אוּן אֲפִילוּ אִין דֶעם פַאל גוּפָא – נִיט אוֹיבּ עֶר זָאגְט עֶס ווַיְיל אוֹיבּ מְ'ווֶעט ווִיסְן אַז שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם ווֶעט דֶער לוֹוֶה נִיט ווֶעלְן לַייְעֶןא, אָדֶער בֵּית־דִּין ווֶעט נִיט דֶערְלָאזְן, נָאר ווַיְיל עֶר מֵיינְט אַז חַס וְשָׁלוֹם דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אִיז נִיט מַבְחִין, אַז דָאס גֶעלְט אִיז זַיְינֶע אֵייגֶענֶע, – אִיז עֶס אַ כְּפִירָה אִין יְצִיאַת מִצְרַים ווֶען דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער הָאט מַבְחִין גֶעווֶען כו'. סְ'אִיז דָאךְ אָבֶּער נִיט קֵיין בִּיאוּר אוֹיף דֶער שַׁיְיכוּת פוּן כְּלָלוּת מִצְוַת רִיבִּית צוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם. גַּם – דִי שַׁיְיכוּת פוּן רִיבִּית צוּ עוֹל שָׁמַיִם פָאדֶערְט נָאךְ אַ הֶסְבֵּר.

There are commentators8 who explain that by lending money to a fellow Jew without interest and without seeking to make a profit, a Jew demonstrates his trust in G‑d and his acceptance of the yoke of Heaven – he willingly fulfills the command to help a Jew without profiting thereby. By contrast, when a person lends money at interest, he shows that he does not place his trust in G‑d, and thus casts off the yoke of Heaven.

פַארַאן מְפָרְשִׁים ווָאס עֶרְקְלֶערְן דָאס מִיט דֶעם, ווָאס בְּשַׁעַת אֵיינֶער אַנְטְלַיְיט גֶעלְט צוּ אַ צְווֵייטְן אִידְן אָן רִיבִּית, עֶר טְרַאכְט נִיט דֶערְבַּיי ווֶעגְן דֶעם רֶיוַח פוּן דֶעם, ווַיְיזְט עֶר דֶערְמִיט זַיְין בִּטָּחוֹן אִין דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן אוּן אִיז מְקַבֵּל אוֹיף זִיךְ עוֹל שָׁמַיִם, דֶעם אָנְזָאג – אַרוֹיסְהֶעלְפְן אַ אִידְן אָן שׁוּם פַארְדִינְסְט, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן אַזַא ווָאס אִיז מַלְוֶה בְּרִיבִּית, ווַיְיזְט דָאס אַז עֶר אִיז נִיט בּוֹטֵחַ בַּה', אוּן עֶר אִיז פוּן זִיךְ פּוֹרֵק דֶעם עוֹל שָׁמַיִם.

Nevertheless, this interpretation requires much clarification:

דֶער בִּיאוּר אִיז אָבֶּער נִיט פַארְשְׁטַאנְדִיק:

a) It places the emphasis on the person’s trust in G‑d – or lack of it – and not on his acceptance or rejection of the yoke of Heaven.

(א) דָאס אִיז נִיט פַארְבּוּנְדְן מִיט עוֹל שָׁמַיִם, נָאר מִיט מִדַּת הַבִּטָּחוֹן.

b) This trust – or lack of trust – is not directly connected with the question of interest, but rather with the mitzvah of performing deeds of kindness. Before mentioning the prohibition against taking interest, the Torah states:9 “When your brother will become impoverished... you should support him.” This implies that one should lend him money without gaining a profit.

When a person, who is concerned about his own livelihood, refuses to give an interest-free loan because he desires to do business (or earn money) with every last penny of his resources, he demonstrates a lack of trust in G‑d. He has not, however, violated the prohibition against interest, since – in that instance – he did not offer the poor person the loan.

(ב) דֶער הֶעְדֵּר הַבִּטָּחוֹן אִיז נִיט פַארְבּוּנְדְן מִיט דֶעם עִנְיָן פוּן רִיבִּית, נָאר מִיט גְמִילוּת חֲסָדִים. פַאר דִי פְּסוּקִים פוּן מִצְוַת רִיבִּית זָאגְט דִי סֶדְרָה: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ גו' וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"ב, מֶען זָאל אִים אַנְטְלַייְעֶן אָן קֵיין שׁוּם רֶיוַח. ווֶען אֵיינֶער ווִיל נִיט אַנְטְלַייְעֶן זַיְין גֶעלְט אָן רֶיוַח, מוֹרָא הָאבְּנְדִיק פַאר זַיְין פַּרְנָסָה ווָאס דֶערְפַאר ווִיל עֶר הַאנְדְלֶען (אוּן פַארְדִינֶען) מִיט זַיְין גַאנְצֶע גֶעלְט, מִיט יֶעדֶער פְּרוּטָה, ווַיְיזְט עֶר דֶערְמִיט אַרוֹיס אַז אִים פֶעלְט בִּטָּחוֹן, עֶר אִיז אָבֶּער נִיט עוֹבֵר אוֹיף אִיסּוּר רִיבִּית (ווָארוּם עֶר הָאט דָאךְ נִיט אַנְטְלִיעֶן).

A Twofold Dynamic – Earning One’s Keep

2

Chassidus establishes a fundamental principle: Accepting G‑d’s yoke – as expressed by the observance of the mitzvos – implies more than submission to G‑d’s will. It involves a proactive willingness to participate in His service. And that calls forth a similar response from Above; G‑d takes an active role in a Jew’s Divine service. This is expressed by the well-known interpretation of the blessing recited before fulfilling a mitzvah, praising G‑d “Who sanctified us with His commandments,” i.e., as is well known,10 the mitzvos we observe are His mitzvos; He also fulfills them.

There are two dimensions to this dynamic:8

a) G‑d fulfills the mitzvos before the Jewish people, as reflected in our Sages’ statement:11 “What He does, He commands Israel to do”;

b) He observes the mitzvos in response to the observance of the mitzvos by the Jewish people, as reflected in our Sages’ statement:12 “Whenever a person studies the Torah, the Holy One, blessed be He, studies opposite him.” This applies not only regarding Torah study, but also to the observance of other mitzvos.

ב

קַבָּלַת עוֹל שָׁמַיִם – ווָאס זַיְין אוֹיסְדְרוּק אִיז קִיּוּם הַמִּצְווֹת – אִיז עִנְיָנוֹ: מִלְמַעְלָה אִיז מֶען זִיךְ מִשְׁתַּתֵּף אִין דֶער עֲבוֹדָה פוּן אִידְן. סְ'אִיז יָדוּעַג דֶער פִּירוּשׁ אִין בִּרְכַּת הַמִּצְווֹת "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו" (עֶר הָאט אוּנְז גֶעהֵיילִיקְט מִיט זַיְינֶע מִצְווֹת) – מִיט דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְנְס מִצְווֹת, אוֹיךְ דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אִיז מְקַיֵּים דִי מִצְווֹת. אוּן אִין דֶעם זַיְינֶען פַארַאן צְווֵיי עִנְיָנִיםד : (א) דֶער קִיּוּם הַמִּצְווֹת לְמַעְלָה ווָאס פַאר דֶעם קִיּוּם הַמִּצְווֹת פוּן אִידְן, וּכְמַאֲמַר רַזַ"ל: "מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת":(ב) דֶער קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁלְּמַעְלָה ווָאס טוּט זִיךְ אוֹיף דוּרְכְן קִיּוּם הַמִּצְווֹת פוּן אִידְן. כְּמַאֲמַר רַזַ"לה : "כָּל הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ", אוּן ווִי דָאס אִיז אִין תּוֹרָה, אַזוֹי אִיז עֶס אוֹיךְ אִין מִצְווֹת.

Of course, the fact that our deeds prompt G‑d to fulfill the mitzvos is no indication that we are independently capable of causing G‑d to act, because there is no comparison between our fulfillment of the mitzvos and His. After all, a created being is utterly uncomparable to the Creator. Rather, this process of causation is possible only because G‑d desired that our deeds influence Him, so to speak.

מוּבָן, אַז דָאס ווָאס דִי מִצְווֹת פוּן אִידְן טוּעֶן־אוֹיף דֶעם קִיּוּם הַמִּצְווֹת לְמַעְלָה, אִיז עֶס נִיט ווַיְיל זֵיי הָאבְּן צְווִישְׁן זִיךְ אַן עֶרֶךְ, ווָארוּם נִבְרָא הָאט דָאךְ נִיט קֵיין שׁוּם עֶרֶךְ צוּ בּוֹרֵא; נָאר כַּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, אַז דִי מִצְווֹת ווָאס אִידְן טוּעֶן זָאלְן אוֹיפטָאן כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה.

This requires explanation: Why, indeed, does G‑d want the Divine service of mere mortals to exert influence in the spiritual realms despite there being no comparison between them and Him? The first phase of the dynamic – that His observance of the mitzvos brings about our observance – can be understood; His “deeds” generate the potential for us to fulfill the mitzvos. But what is the explanation for the second phase – that our observance prompts His?

דַארְף מֶען פַארְשְׁטֵיין: ווָאס אִיז טַאקֶע דֶער טַעַם אוֹיף דֶעם רָצוֹן, אַז דִי עֲבוֹדָה פוּן אִידְן לְמַטָּה זָאל כִּבְיָכוֹל ווִירְקְן לְמַעְלָה, כָאטשׁ זֵיי זַיְינֶען בְּאֵין עֲרוֹךְ.

דֶער עִנְיָן פוּן דֶעם קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁלְּמַעְלָה ווָאס פַאר דֶער עֲבוֹדָה פוּן אִידְן לְמַטָּה, אִיז מוּבָן, ווַיְיל מִיט דֶעם ווָאס "הוּא עוֹשֶׂה" גִיט עֶר אַ כֹּחַ "לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת", אַ כֹּחַ אוֹיף קִיּוּם הַמִּצְווֹת פוּן אִידְן. אָבֶּער ווָאס אִיז דֶער בִּיאוּר אוֹיף דֶעם, אַז דוּרְךְ דֶעם ווָאס אִידְן טוּעֶן זָאל דָאס זֶעלְבֶּע ווֶערְן אוֹיפְגֶעטָאן אוֹיךְ לְמַעְלָה?

True Kindness

3

To understand the above, several basic questions must first be answered: Why is Divine service necessary at all? Why not let G‑d provide us with everything through an arousal from Above, as a reflection of His beneficence?! As is well known, the world was created because of the Divine initiative “to act benevolently to His created beings.”13 Since G‑d is the ultimate good, and “it is the nature of the benevolent to act kindly,”14 why shouldn’t He grant His creations everything they need without His benevolence being dependent on their service?

ג

צוּ פַארְשְׁטֵיין דָאס, דַארְף מֶען פְרִיעֶר מְבַאֵר זַיְין כְּלָלוּת עִנְיַן הָעֲבוֹדָה. לִכְאוֹרָה, צוּלִיבּ ווָאס דַארְף מֶען דֶעם סֵדֶר אַז אִידְן מוּזְן הָאבְּן עִנְיַן הָעֲבוֹדָה, זָאל זֵיי דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער גֶעבְּן אַלֶע הַשְׁפָּעוֹת מִלְמַעְלָה, בְּדֶרֶךְ אִתְעֲרוּתָא דִלְעֵילָא. וּבִפְרַט לְפִי הַיָּדוּעַ, אַז דִי כַּוָּנָה פוּן דֶער בְּרִיאָה אִיז גֶעווֶען "כְּדֵי לְהֵטִיב לִבְרוּאָיו"ו, ווַיְיל דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אִיז תַּכְלִית הַטּוֹב אוּן "טֶבַע הַטּוֹב לְהֵטִיב"ז – אִיז מִצַּד לְהֵטִיב ווָאלְטְן דִי בְּרוּאִים גֶעדַארְפְט בַּאקוּמֶען אַלֶע זֵייעֶרֶע הַשְׁפָּעוֹת אוֹיךְ אָן עֲבוֹדָה?

In response, Chassidus15 explains that the ultimate expression of kindness is to have the recipient earn the good which he receives. A gift dispensed gratis, without the recipient having earned it, is regarded as “bread of shame.”16 Since “it is the nature of the benevolent to act kindly,” G‑d desires to give the Jews the ultimate good. Therefore, He structured the world in such a manner that they earn Divine influence.

שְׁטֵייט דֶער בִּיאוּר אוֹיף דֶעם: ווֶען אִיז דִי הַשְׁפָּעָה אֲמִתִּית הַטּוֹב, ווֶען דֶער מְקַבֵּל בַּאקוּמְט זִי פַארְדִינְטֶערְהֵייט, נִיט אוּמְזִיסְט. בְּשַׁעַת מֶען גִיט עֶמֶעצְן אַ מַתְּנַת חִנָּם, אוֹיף ווֶעלְכֶער יֶענֶער הָאט נִיט גֶעהָארֶעווֶעט, הֵייסְט עֶס "נַהֲמָא דְכִסּוּפָא". אוּן ווִיבַּאלְד אַז "טֶבַע הַטּוֹב לְהֵטִיב" הָאט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער גֶעווָאלְט גֶעבְּן אִידְן דֶעם אֱמֶת'ן טוֹב, דֶערִיבֶּער הָאט עֶר אַיְינְגֶעשְׁטֶעלְט אַז דִי הַשְׁפָּעוֹת זָאלְן זֵיי בַּאקוּמֶען דוּרְךְ עֲבוֹדָה דַוְקָא.

On this basis, we can appreciate why the Jews’ Divine service impacts the spiritual realms above. Were a person to receive payment for work which did not benefit his employer, the payment would be tainted; it would still be considered “bread of shame.” When the recipient knows that the work for which he is being paid is of no consequence, he feels that he does not deserve any reward; he has not truly earned it.

לוֹיט דֶעם ווֶעט מֶען אוֹיךְ פַארְשְׁטֵיין פַארְווָאס דִי עֲבוֹדָה פוּן אִידְן טוּט אוֹיף כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה:

ווֶען מֶען בַּאקוּמְט בַּאצָאלְט (אַ הַשְׁפָּעָה) פַאר אַן אַרְבֶּעט (נִיט אוּמְזִיסְט) אָבֶּער דִי אַרְבֶּעט אִיז אַזַא ווָאס גִיט נִיט דֶעם בַּאצָאלֶער (מַשְׁפִּיעַ) קֵיין תּוֹעֶלֶת, אִיז דֶער שְׂכַר ווָאס מֶען בַּאקוּמְט פַאר דֶער עֲבוֹדָה נָאךְ אַלְץ אִין דֶעם גֶדֶר פוּן "נַהֲמָא דְכִסּוּפָא", ווִיבַּאלְד דֶער מְקַבֵּל ווֵייסְט, אַז דִי אַרְבֶּעט, פַאר ווֶעלְכֶער מֶען גִיט אִים דִי הַשְׁפָּעָה, טוּט גָארְנִיט אוֹיף, אוּן, בְּמֵילָא, קוּמְט נִיט קֵיין שְׂכַר פַאר אִיר.

For this reason, G‑d structured existence in such a way that the Divine service of the Jewish people has an effect in the spiritual realms, bringing about a spiritual equivalent to the mitzvos performed on earth. Consequently, the reward Jews receive is not “bread of shame,” but “payment” received for doing something of value to G‑d, recompense well-earned for their service.17

דֶערִיבֶּער הָאט מֶען מִלְמַעְלָה אוֹיסְגֶעשְׁטֶעלְט דֶעם סֵדֶר, אַז דִי עֲבוֹדָה פוּן אִידְן זָאל אוֹיפְטָאן לְמַעְלָה (דִי זֶעלְבֶּע מִצְווֹת ווָאס זֵיי טוּעֶן לְמַטָּה), בִּכְדֵי אַז דֶער שְׂכַר זָאל כְּלַל נִיט זַיְין קֵיין "נַהֲמָא דְכִסּוּפָא": זֵייעֶר עֲבוֹדָה טוּט דָאךְ אוֹיף לְמַעְלָה – פַארְדִינֶען זֵיי בֶּאֱמֶת שְׂכַר פַאר זֵייעֶר עֲבוֹדָהח.

When There Is No Grain to Cut

4

There is another dimension to the above concept: When a task is not productive, a worker will not derive any satisfaction from his labor even if he is amply rewarded. He will work, but without energy or pleasure. The task will become burdensome, “backbreaking toil.”18

ד

נָאךְ אַ טַעַם:

אַן אַרְבֶּעט, ווָאס זִי אַלֵיין בְּרֶענְגְט נִיט קֵיין נוּצְן – אֲפִילוּ אוֹיבּ מֶען בַּאקוּמְט פַאר אִיר שְׂכַר – אִיז אִין טָאן דִי אַרְבֶּעט – נִיטָא קֵיין חַיּוּת אוּן גֶעשְׁמַאק. וּבְמֵילָא, אִיז זֵייעֶר שְׁווֶער צוּ דוּרְכְפִירְן דִי אַרְבֶּעט אוּן זִי פַארְמַאטֶערְט זֵייעֶר, אַן עֲבוֹדַת פֶּרֶךְט.

My revered father-in-law, the Rebbe, illustrated this concept with an allegory.19 A landowner once asked a peasant to “work” for him. The peasant would “harvest” grain, but instead of swinging his sickle in the field, he would swing it in the landlord’s drawing room. The landowner promised to pay generously for this “work.” At first, the peasant eagerly agreed, but he soon begged to be relieved, explaining that he had nothing to show for his work; “I do not see what I have done.”

(ווִי כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוּ"ר הָאט דֶערְצֵיילְט אַ מָשָׁל אוֹיף דֶעם: אַ פָּרִיץ הָאט אַרַיְינְגֶערוּפְן אַ פּוֹיעֶר אוּן אִים גֶעהֵייסְן "אַרְבֶּעטְן" מִיט אַ מַגָּל (סֶערְפּ), בַּאווֶעגְן אִים הִין אוּן צוּרִיק בַּיְים פָּרִיץ אִין צִימֶער פּוּנְקְט ווִי עֶר טוּט עֶס בַּיי דֶער אַרְבֶּעט אוֹיפְן פֶעלְד, אוּן עֶר הָאט אִים צוּגֶעזָאגְט צָאלְן פַאר דֶער "אַרְבֶּעט". לְכַתְּחִלָּה הָאט דֶער פּוֹיעֶר מַסְכִּים גֶעווֶען, אָבֶּער נָאכְן טָאן דִי אַרְבֶּעט בְּמֶשֶׁךְ אַ קוּרְצֶע צַיְיט, הָאט עֶר חֲרָטָה גֶעהַאט, טַעֲנֶה'נְדִיק: "רַאבָּאטוּ ניֶע ווִידַאט" – דִי אַרְבֶּעט זֶעט זִיךְ נִיט אָן).

Similarly, G‑d structured existence in a manner such that a Jew’s service would have spiritual impact above. When a Jew sees that his Divine service is productive – that it evokes a similar response in the spiritual realms – this knowledge infuses his efforts with energy and satisfaction, giving him the power to overcome the challenges posed by the evil inclination.20 He is inspired, knowing that his Divine service affects the very Essence of G‑d, as it were.

דֶערִיבֶּער הָאט מֶען מִלְמַעְלָה אוֹיסְגֶעשְׁטֶעלְט אַז דִי עֲבוֹדָה פוּן אִידְן זָאל אוֹיפְטָאן לְמַעְלָה, ווָאס דִי יְדִיעָה גִיט אַ חַיּוּת אוּן אַ גֶעשְׁמַאק אִין דֶער עֲבוֹדָה. אוֹיךְ – דִי יְדִיעָה גִיט כֹּחַ צוּ שְׁטֶעלְן זִיךְ אַנְטְקֶעגְן דֶעם יֵצֶר הָרָעי, פִילְנְדִיק, אַז דִי עֲבוֹדָה אִיז נוֹגֵעַ בִּיז אִין עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ כִּבְיָכוֹל.

Taking G‑d as a Partner

5

All the Divine influence felt in this world depends on the Divine service of the Jewish people. Every mitzvah has a unique impact, for the expression of a particular mitzvah in the spiritual realms is dependent on the fulfillment of that mitzvah by the Jewish people. The same is true in a more general sense: The very fact that the Divine service of the Jewish people has an effect in the spiritual realms is also a function of their Divine service and in particular is reflected in the Divine service involved in the observance of the mitzvah prohibiting interest.

ה

הֱיוֹת אַז אַלֶע הַמְשָׁכוֹת מִלְמַעְלָה קוּמֶען דוּרְךְ דֶער עֲבוֹדָה פוּן אִידְן, אִיז כְּשֵׁם ווִי דָאס אִיז בַּנּוֹגֵעַ צוּ דֶער הַמְשָׁכָה פְּרָטִית פוּן יֶעדֶער מִצְוָה בַּאזוּנְדֶער, אוּן אַ מִצְוָה שֶׁלְּמַעְלָה ווֶערְט אוֹיפְגֶעטָאן דוּרְךְ דִי זֶעלְבֶּע מִצְוָה ווָאס אִידְן טוּעֶן, אַזוֹי אִיז אוֹיךְ בַּנּוֹגֵעַ דֶעם כְּלָלוּת הָעִנְיָן גוּפָא: אַז דִי עֲבוֹדָה פוּן אִידְן זָאל אוֹיפְטָאן לְמַעְלָה, קוּמְט עֶס דוּרְךְ עֲבוֹדָה. אוּן דִי עֲבוֹדָה אִיז – מִצְוַת רִיבִּית.

What is interest? Receiving profit for lending money, i.e., the lender derives a gain because the money lent once belonged to him. True, presently, the money is no longer his; it has now been transferred to the domain of the borrower.21 Nevertheless, by having lent the borrower his money, the lender enabled the borrower to do business, and – in the lender’s mind – that is reason enough for the borrower to pay him interest.

Thus, observing the prohibition against interest means taking profit only from money that is presently still the lender’s. This is also the dynamic underlying a heter iska, a financial arrangement where a certain portion of the loan is considered an investment, allowing the lender/investor the opportunity to receive a guaranteed return from his money. In a heter iska, a certain portion of the money that changes hands remains the lender’s; it is merely entrusted to the borrower. Thus, when the borrower does business with the funds, he is also doing business with the share belonging to the lender, and the profit the lender receives is thus earned solely from the money which actually still belongs to him. Similar principles apply with regard to the renting of animals or utensils.

רִיבִּית מֵיינְט: בַּאקוּמֶען רֶיוַח פוּן גֶעלְט פַאר אַנְטְלַייְעֶן זֵיי. דָאס הֵייסְט בַּאקוּמֶען רֶיוַח פַאר דֶעם ווָאס אַמָאל אִיז גֶעווֶען דִי גֶעלְט זַיְינֶע (כָאטשׁ אַז אִיצְטֶער אִיז דִי גֶעלְט שׁוֹין אַרוֹיס פוּן זַיְין רְשׁוּת צוּם רְשׁוּת פוּן לוֹוֶה), אוּן דוּרְךְ אַנְטְלַייְעֶן דִי גֶעלְט אַמָאל, הָאט עֶר (דֶער מַלְוֶה) גֶעגֶעבְּן דַאמָאלְס אַ מֶעגְלֶעכְקַיְיט צוּם לוֹוֶה, צוּ הַאנְדְלֶען מִיט זֵיי. אוֹיסְהִיטְן זִיךְ פוּן רִיבִּית מֵיינְט, צוּ בַּאקוּמֶען רֶיוַח נָאר פוּן דֶעם ווָאס בַּאלַאנְגְט צוּ אִים אִיצְטֶער. (ווָאס דָאס אִיז דָאךְ אוֹיךְ דֶער עִנְיָן פוּן "הֶיתֵּר עִיסְקָא", אַז אַ טֵייל פוּן דִי גֶעלְט בְּלַיְיבְּט דֶעם מַלְוֶה'ס, עֶר גִיט עֶס בְּלוֹיז בְּפִקָּדוֹן צוּם לוֹוֶה, אוּן דֶעם רֶיוַח בַּאקוּמְט עֶר נָאר פוּן דֶעם טֵייל גֶעלְט ווָאס בַּאלַאנְגְט אוֹיךְ אִיצְטֶער צוּ אִים וְעַל־דֶּרֶךְ־זֶה – שְׂכִירַת בְּהֵמָה וְכֵלִים).

A Jew’s conduct towards a fellow Jew is mirrored in how G‑d conducts Himself towards him. If a Jew transgresses the prohibition against interest, i.e., if he presently makes a profit only because he lent his fellow Jew money previously, a similar pattern is followed by G‑d in relation to him. There is no present and active investment from Above in his Divine service.22 He is only provided with initial resources – i.e., the mitzvos are fulfilled in the spiritual realms – before he begins his Divine service, endowing him with power to carry out his service, but he is given no more than that. The second dimension mentioned previously – that G‑d “sits and studies opposite him,” Divine energy elicited through man’s observance – is lacking.

By contrast, when a person observes the prohibition against interest, G‑d mirrors his actions, investing and partnering with him. Not only does He endow the person with potential before he begins his Divine service, but G‑d remains an active partner in his present spiritual endeavors. “The Holy One, blessed be He, studies opposite him.” In this manner, a Jew’s Divine service has an effect Above, eliciting G‑d’s investment in his efforts.

אַזוֹי ווִי אַ אִיד אִיז זִיךְ נוֹהֵג מִיט אַ צְווֵייטְן אִידְן, אַזוֹי פִירְט מֶען זִיךְ מִיט אִים מִלְמַעְלָה: אוֹיבּ עֶר אִיז עוֹבֵר אוֹיף אִיסּוּר רִיבִּית, עֶר נֶעמְט אִיצְט רֶיוַח דֶערְפַאר ווָאס עֶר הָאט אִים פְרִיעֶר גֶעגֶעבְּן גֶעלְט, אִיז אוֹיךְ אַזוֹי דִי הַנְהָגָה מִלְמַעְלָה מִיט אִים; אִיצְטֶער אִיז מֶען מִלְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל זִיךְ נִיט מִשְׁתַּתֵּף אִין זַיְין עֲבוֹדָהיא ; עֶס אִיז נָאר פַארַאן דֶער גֶעבְּן עֶם "גֶעלְט", כֹּחַ – דֶער קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁלְּמַעְלָה – אֵיידֶער עֶר הֵייבְּט אָן "הַאנְדְלֶען" – טָאן זַיְין עֲבוֹדָה; דָאס גִיט אִים כֹּחַ צוּ טָאן דִי עֲבוֹדָה. בְּשַׁעַת אָבֶּער עֶר אִיז מְקַיֵּים מִצְוַת רִיבִּית, פִירְט מֶען זִיךְ מִיט אִים אוֹיךְ מִלְמַעְלָה, אַז נִיט נָאר ווָאס מְ'גִיט אִים פְרִיעֶר כֹּחַ צוּ טָאן דִי עֲבוֹדָה, נָאר מְ'אִיז זִיךְ מִלְמַעְלָה מִיט אִים מִשְׁתַּתֵּף אִיצְטֶער, אִין דֶער עֲבוֹדָה אַלֵיין – "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ."

On this basis, we can appreciate the connection between the prohibition against interest, the acceptance of the yoke of Heaven, and the Exodus from Egypt. The prohibition against interest is of all-embracing significance;23 its observance calls forth G‑d’s active partnership in one’s Divine service, a response to man’s proactive acceptance of G‑d’s yoke expressed through the fulfillment of mitzvos. And by establishing such a connection with G‑d, a person is granted Divine influence that enables him to transcend all limitations – the spiritual counterpart of the Exodus from Egypt.

אוּן דָאס אִיז דִי שַׁיְיכוּת פוּן מִצְוַת רִיבִּית מִיט קַבָּלַת עוֹל שָׁמַיִם אוּן מִיט יְצִיאַת מִצְרַיִם: מִצְוַת רִיבִּית אִיז אַ עִנְיָן (וְסֵדֶר) כְּלָלִייב, דוּרְךְ אִיר ווֶערְט כִּבְיָכוֹל דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אַ שׁוּתָּף מִיט דֶעם אִידְן אין זַיְין עֲבוֹדָה – קַבָּלַת עוֹל שָׁמַיִם (קִיּוּם הַמִּצְווֹת) אוּן ווִיבַּאלְד אַז עֶר אִיז פַארְבּוּנְדְן מִיטְן אוֹיבֶּערְשְׁטְן, גֵייט עֶר אַרוֹיס פוּן אַלֶע מְצָרִים וְהַגְבָּלוֹת – יְצִיאַת מִצְרַיִם.

“The Righteous Resemble Their Creator”24

6

As explained, G‑d does not remain content with providing Jews with the energy needed to observe the Torah and its mitzvos at the outset, but remains an active partner at the time they observe the mitzvos, fulfilling the same mitzvos that they observe. This pattern is also displayed by the righteous, and in particular by the Nesi’im25 of the Jewish people, who connect the nation to G‑d.26 Not only do they empower their emissaries to carry out the missions with which they are charged, but they engage in the same tasks themselves.

ו

ו. צַדִּיקִים דּוֹמִים לְבוֹרְאָםיג. פּוּנְקְט ווִי דִי הַנְהָגָה פוּן דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן אִיז, אַז נִיט נָאר ווָאס עֶר גִיט פְרִיעֶר כֹּחַ אוֹיף דֶער עֲבוֹדָה פוּן תּוֹרָה אוּן מִצְווֹת, נָאר אוֹיךְ שְׁפֶּעטֶער, ווֶען אִידְן זַיְינֶען שׁוֹין מְקַיֵּים מִצְווֹת בְּפּוֹעֵל, אִיז אוֹיךְ עֶר מְקַיֵּים דִי מִצְווֹת ווָאס אִידְן טוּעֶן; דִי זֶעלְבֶּע הַנְהָגָה אִיז אוֹיךְ כִּבְיָכוֹל בַּיי צַדִּיקִים וּבְיִחוּד בַּא נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל – ווָאס זֵיי זַיְינֶען דֶער מְמוּצַּע הַמְחַבֵּר אִידְן מִיטְן אוֹיבֶּערְשְׁטְןיד – אַז נִיט נָאר ווָאס זֵיי גִיבְּן אַ כֹּחַ צוּ זֵייעֶרֶע שְׁלוּחִים צוּ טָאן דֶערְנָאךְ זֵייעֶר שְׁלִיחוּת, נָאר אוֹיךְ זֵיי אַלֵיין טוּעֶן דִי זֶעלְבֶּע עֲבוֹדָה ווָאס זֵיי הָאבְּן אַרוֹיפְגֶעלֵייגְט אוֹיף זֵייעֶרֶע שְׁלוּחִים.

This approach was especially apparent in the case of my revered father-in-law, the Rebbe. Not only did he send out emissaries and empower them to strengthen Jewish observance in general and to spread the wellsprings of Chassidus in particular, he remained an active partner, dedicating himself to this work. He did so not only in his earlier years, but also in his later years, when he had disciples – and disciples of disciples – who were equipped to carry out these tasks. He still persevered, devoting himself to these very tasks.

אָט־דִי הַנְהָגָה הָאט מֶען גֶעזֶען בְּגָלוּי בְּיוֹתֵר בַּיי כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוּ"ר: נִיט נָאר ווָאס עֶר הָאט גֶעשִׁיקְט שְׁלוּחִים אוּן גֶעגֶעבְּן זֵיי דֶעם כֹּחַ צוּ אוֹיפְטָאן אִין הַחְזָקַת הַיַּהֲדוּת בִּכְלַל וַהֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת בִּפְרַט, נָאר אוֹיךְ עֶר הָאט שְׁטֶענְדִיק (נִיט נָאר דִי עֶרְשְׁטֶע יָארְן, נָאר אוֹיךְ דִי שְׁפֶּעטֶערְדִיקֶע יָארְן, ווֶען עֶר הָאט שׁוֹין אוֹיפְגֶעשְׁטֶעלְט תַּלְמִידִים וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידִים, ווָאס זֵיי הָאבְּן גֶעקֶענְט טָאן דִי אַרְבֶּעט) זִיךְ אַלֵיין אָפְּגֶעגֶעבְּן מִיט דֶער עֲבוֹדָה.

This serves as a lesson to all those who are bound to him and who follow in his footsteps. They should not remain satisfied with the fact that they have raised students who are involved with spreading Torah and Chassidus. They should not excuse themselves by calculating that, since the work being carried out by their students is a result of their influence, they are entitled to the additional light and spiritual benefits generated by their students’ efforts. With such an attitude, they might feel that they need not continue to involve themselves with others, and will instead spend their time only studying Torah for themselves.

Receiving “profit” (additional spiritual light) for one’s previous efforts smacks of taking interest. Instead, a person must be ready not only to work on himself, but also to continually involve himself with others. He must himself undertake the labor which he demands from his students.

אוּן דָאס אִיז אַ הוֹרָאָה פַאר אַלֶע זַיְינֶע מְקוּשָּׁרִים וְהוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתָיו: מֶען זָאל זִיךְ נִיט בַּאנוּגֶענֶען דֶערְמִיט ווָאס זֵיי הָאבְּן אוֹיפְגֶעשְׁטֶעלְט תַּלְמִידִים ווֶעלְכֶע זַיְינֶען זִיךְ שׁוֹין עוֹסֵק אִין הַרְבָּצַת הַתּוֹרָה וַהֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת, מַאכְנְדִיק אַ חֶשְׁבּוֹן: ווִיבַּאלְד אַז דִי אַרְבֶּעט ווָאס זֵייעֶרֶע תַּלְמִידִים טוּעֶן, קוּמְט דָאךְ דוּרְךְ זֵייעֶר הַשְׁפָּעָה, בְּמֵילָא ווֶעלְן אוֹיךְ זֵיי, דִי מַשְׁפִּיעִים, בַּאקוּמֶען דֶעם תּוֹסְפוֹת אוֹר ווָאס ווֶערְט נִמְשָׁךְ דוּרְךְ עֲבוֹדַת הַתַּלְמִידִים: זֵיי דַארְפְן שׁוֹין אִיצְטֶער נִיט טָאן מִיט אַ זוּלַת, נָאר זֵיי ווֶעלְן זִיךְ עוֹסֵק זַיְין אִין תּוֹרָה פַאר זִיךְ אַלֵיין. אַזַא הַנְהָגָה – בַּאקוּמֶען רֶיוַח (דֶעם תּוֹסְפוֹת אוֹר) פַאר דֶער עֲבוֹדָה פוּן אַמָאל – אִיז (בְּדַקּוּת) אַן עִנְיָן פוּן רִיבִּית. מֶען דַארְף שְׁטֶענְדִיק טָאן נִיט נָאר מִיט זִיךְ, נָאר אוֹיךְ מִיט יֶענֶעם; טָאן דִי זֶעלְבֶּע אַרְבֶּעט ווָאס עֶס פָאדֶערְט זִיךְ פוּן זֵייעֶרֶע תַּלְמִידִים.

The reward which we will receive from foregoing such “spiritual interest” will be that my revered father-in-law, the Rebbe, will continue to invest himself in our efforts. And through him – for he “stands between G‑d and yourselves”27 – is drawn down G‑d’s active participation, the result of the Jews’ proactive acceptance of the yoke of Heaven. This, in turn, will lead to a personal Exodus from Egypt, i.e., being set free from all the limitations which we face.

אוּן דֶער שְׂכַר פַאר דֶער הַנְהָגָה פוּן זַיְין נִזְהָר אִין רִיבִּית אִיז, אַז אוֹיךְ אִין זֵייעֶר אֵייגֶענֶער עֲבוֹדָה ווֶעלְן זֵיי הָאבְּן דִי הִשְׁתַּתְּפוּת פוּן רֶבִּי'ן דֶעם נָשִׂיא, אוּן דוּרְךְ אִים – ווָאס עֶר אִיז עוֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם – דִי הִשְׁתַּתְּפוּת פוּן אוֹיבֶּערְשְׁטְן, קַבָּלַת עוֹל שָׁמַיִם, ווָאס דָאס ווֶעט פּוֹעֵלְ'ן בַּיי זֵיי אוֹיךְ דֶעם עִנְיָן פוּן יְצִיאַת מִצְרַיִם, דָאס ווֶעט זֵיי אַרוֹיסְנֶעמֶען פוּן אַלֶע זֵייעֶרֶע מְצָרִים אוּן הַגְבָּלוֹת.

Adapted from a sichah delivered on Shabbos Parshas Behar-Bechukosai, 5710 [1950]
Likkutei Sichos, Volume 3, P. 1007ff.

(משיחת ש״פ בהו״ב תש״י)
לקוטי שיחות חלק ג בהר