ב"ה, פסח שני, ה'תשט"ז

ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו מי"ז בניסן, ולא היו עתותי בידי לאשרו מקודם לכן. ואתו הסליחה.

אמנם חבל שלא היתה הזדמנות להפגש את כ' פא"פ בשעת ביקורו האחרון באמריקה, כי יתרון הדבור על הכתב הוא גם בזה שבשעת הדבור הכרת הפנים תעיד במדה חשובה עד כמה הדברים מתקבלים על הלב ומה יש להוסיף או לשנות, ועוד זאת אשר גם בעל השיחה השני יש לו אפשרות לענות על אתר, במילא אין מקום לטינא בלב, אם גם אין הדברים לפי רוחו.

אבל מכיון שלא אסתייעא מילתא משתמש אני בכתב, בהמשך למה שכותב במכתבו שעבד כחייל לחיזוק מערכות ישראל, ואסתפק בנקודות אחדות כיון שלדכוותי' האריכות אך למותר, והוא:

בכל מערכה יש תפקידים שונים, וההצלחה והנצחון תלויים בזה שכל אחד ואחד ינצל כל כוחותיו במלוי תפקידו במקום פלוני ובענין פלוני אשר נמסר לכאו"א בפרט, וביחוד כשהוא ענין שאי אפשר לעשותו על ידי אחרים, וכמו שמובן גודל כח תנאי זה ממה שפסקו רז"ל (מועד קטן ט, ב) דברי תורה, אפילו חפצי שמים - הן המצוות - לא ישוו בה, ואם היא מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים לא רק שווה היא לדברי תורה, אלא גם דוחה אותה.

ובהנוגע להנ"ל, הנה בענינים גשמיים וחומריים יש הרבה מתעסקים ופועלים, ובעניני הדת לדאבוננו מעט מזעיר, ואפילו העוסקים בזה, הרי הוא בזהירות גדולה ביותר שלא לפגוע בכבודו של מי שהוא, באופן של "בתי-יד של משי", ודוקא כשהצד שכנגד הוא במצב רוח טוב וכו' וכו', במילא מובן עד כמה נוגע הדבר אשר זה שחננו ה' בכחות ובהשפעה לפעול בעניני דת, לא ידחה פעולה זו אפילו לרגע בשביל ענינים אחרים.

בתקוה לשמוע בשורות טובות ובכבוד וברכה.