ב"ה, ט' טבת, ה'תשי"א
ברוקלין, נ. י.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהר"י שליט"א
שלום וברכה!
מוסג"פ הקונטרס לתשעה בטבת - סיום אחד עשר חדש מיום הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ - וכמו קונטרסים הקודמים, הוא לזכות בו את הרבים ואת סביבתו בפרט, זכות מל' זיכוך ובירור, ועל ידי זכוך נוסף למטה ממשיכים תוספות אורות מלמעלה ומקבלים אותם בטוב,
וכמבואר בהקדמת הקונטרס, שיש לומר אשר לאחר י"א חודש מתחיל סדר חדש בעליות הנשמה בג"ע גופא (כמו שבאלו השייכים לזה עולים אז מגיהנום לג"ע).
וא"כ על כל המקושרים החובה והזכות להתעלות גם הם ממצבם ומעמדם עד עתה למען לא תהי' חלישות ח"ו בההתקשרות, ואדרבה.
ואופני ההתקשרות כבר ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בכ"מ.
כן באתי להציע, אשר מעתה ועד יום היארצייט (יו"ד שבט) עלי' הבאה אחרי עלי' הנ"ל, כי הרי אז מתעוררים הענינים דיום ההסתלקות, ישתדל כל אחד בהוספה בלי נדר בשלשת הקווין דתורה עבודה וגמ"ח. והוא:
א) יגמור עד היאר"צ חמשה פרקים משניות (משנה אותיות נשמה, אשר חמשה שמות נקראו לה) בע"פ או בפנים. ומה טוב שיחלקו באופן כזה את כל הש"ס משנה. ויוכלו לצרף יחד איזה ביהכנ"ס או קבוצי אנ"ש.
ב) אמירת תהלים בכל יום ביחוד לענין זה, באופן שיגמור עד היאר"צ כל התהלים פעם אחת.
ג) יתן בכל יום עד היאר"צ (כמובן מלבד בשבתות) צדקה "קודם התפלה או לאחרי' בפרוטות היינו במטבעות קטנות שאדמו"ר הזקן קוראם "קשקשים" ולשנות המספר מפעם לפעם כדי שלא יעשה לחיוב נדר, ולחלקם אח"כ לצדקות שונות".
ונוסף על כל זה - שעד היאר"צ ילמוד בע"פ ויחקוק בזכרונו מאמרי תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ובפרט המאמר דיום ההסתלקות (ד"ה באתי לגני, קונטרס עד) כולו או חלק ממנו - אשר עי"ז תורתו שוכנת בקרבו גם כשעוסק במילי דעלמא.
ומובן אשר כל המוסיף בכל הנ"ל - מוסיפין לו.
המצפה להתבשר מתוצאות הטובות בכל הנ"ל,
מ. שניאורסאהן
תתנב
כללי-פרטי. נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 214.
תשעה בטבת: בסיום אמירת הקדיש די"א חדש יש אומרים דמונים מיום הקבורה (לבוש מובא בא"ר סקל"ב. נועם מגדים לבעהמ"ס פרמ"ג. קצשו"ע סכ"ו סי"ז. נהרי אפרסמון חיו"ד סצ"ז).
וי"א שמונים מיום המיתה (סידור יעבץ דיני קדיש אות לט. מטה אפרים שער ד' ס"א. שומר ציון הנאמן דף שג שכן נהגו כל תפוצותינו. וראה ילקוט דת ודין ע' קיט).
והנה רבנו הזקן פסק (שו"ע או"ח רסע"א) דאומרים קדיש מיום המיתה גם קודם הקבורה. כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הורה שינהגו היא"צ מיום המיתה אף בשנה הראשונה. ולכמה דעות בדינים אלו תלוי ג"כ דין סיום יא"ח שיהי' מיום המיתה.
- ידוע דכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע נצטער על שהוסיף יום א' באמירת קדיש די"א חדשים.
- כמדומני קרוב לודאי שכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הפסיק אמירת קדיש אחרי אמו נ"ע (נפטרה יג שבט ונקברה טו שבט) בש"ק אחד עשר בטבת.
- י"א דכשאומר אפילו יום אחד בי"ב חדש - למנהגנו שאין אומרים אלא י"א חדש - הוי בזיון הנפטר דמחזיקו כרשע, ח"ו.
- ולכן נ"ל, דאפילו בן דחיובו אלים ימנה מיום המיתה, ובפרט חתנו ותלמידו. ולכאורה טוב שירד לפני התיבה, דאין בזה זילותא כיון שרואים שאינו אומר קדיש, ויוצא גם לדעה הא' עפמש"כ ברמ"א סו"ס שע"ו: יתפלל ויותר מועיל מקדיש כו'. - וצע"ק שלא נמצא באחרונים פשרה זו. וי"ל הטעם דהרי עד שיגיע למקום אמירת הקדיש מתבזה על ידו בעיני ההמון הנפטר. וק"ל. ואכמ"ל.
כבר ביאר: ראה הקדמה לקונטרס פורים השי"ת.
אחרי עלי' הנ"ל: לכאורה בשנה מעוברת יש עוד עלי' בינתיים בגמר י"ב חודש ע"פ מרז"ל (שבת קנב, סע"ב).
הענינים דיום: ראה אגה"ק סכ"ז וביאורה, סידור סוף שער הל"ג בעומר.
תהלים: ראה ברכות ג, ב. ד"ה לפיכך נק' שמם סופרים, תרצ"ט.
קודם . . שונות: הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לאבל על כל יב"ח.
ויחקוק בזכרונו: ראה קונטרס יט כסלו התשי"א ע' קמט.
Start a Discussion