אגרות קודש - מכתב ריט

[חורף תש"ו]

בהיות חוברת זו זמנה החל מיום י"ט כסלו - חג גאולת רבנו הזקן - הנני מביא במאמרי זה איזה מהשאלות אשר שאלוני בספר לקוטי אמרים.

שאלה.

בתניא ריש פרק ל' מעתיק מאמר רז"ל: והוי שפל רוח בפני כל האדם, ומקורו באבות פרק ד' משנה י'. אבל שם הגירסא: בפני כל אדם, בלא ה"א. האם זהו טעות הדפוס בתניא?

תשובה.

בכל הוצאות התניא שראיתי¹ כן הוא: האדם בה"א. וא"כ אין זה טעות הדפוס.

ובמשנתנו אבות (שם) יש גורסים אדם בלא ה"א, ויש גורסים האדם בה"א². ובתניא כאן אחז בגירסא השני'. - והנני מדגיש בתניא כאן, כי בכמה מקומות הביא אדמו"ר הזקן הגירסא אדם בלא ה"א, וכמצויין לקמן. וכן הוא ג"כ בפרקי אבות אשר בסידורו³.

והנה כל מלה ומלה בתניא מדויקת היא בחסר ויתיר⁴. ואף כי, לכאורה, בנדון שלנו שינוי קל הוא, ומאי נפ"מ אם כתוב בה"א או בלא ה"א - אבל בהתבוננות קצת נראה, אשר בשינוי זה תלוי' הסברת כל הענין, ובדיוק הביא רבנו הזקן כאן האדם בה"א, ובמק"א כתב דוקא אדם בלא ה"א.

וביאור הדבר: לבוא לשפלות רוח בפני הכל, הוא בשתי דרכים:

א) ע"פ מרז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי מקומו גורם לו לחטוא, ובטבעו הוא מחומם, ויצרו במלחמה גדולה ועצומה עליו. וצריך כל אחד לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ה' בערך ובחי' מלחמה עצומה כזו - וכמו שהאריך בזה בתניא פ"ל.

ב) כל אחד מתוקן מחברו, ע"י חברו, דוקא. וכמשל האדם שאף שהרגלים הם סוף המדרי' והראש הוא העליון, בכ"ז יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם וגם הם מעמידי הגוף והראש וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו. - וכמו שהאריך בזה בלקו"ת ר"פ נצבים.

והנה חלוקים שתי דרכים אלו בפעולתם בשתים:

הדרך הראשונה מביא לשפלות, עצבות ומרירות. ואעפ"כ הרי כך היא המדה, וכמרז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר ובלבד שינצחו ויהי' סו"מ וע"ט. וכמשנ"ת בתניא פל"א. ועוד זאת: התבוננות זו פועלת שפלות לא רק בפני בני ישראל אלא גם בפני נכרים. וכמו ההתבוננות בכבוד אב דדמא בן נתינה (קדושין לא, א) וכיו"ב.

הדרך השני' מביאה לשפלות, אבל לא לעצבות, ודוקא בפני חברו מבני ישראל, שכל בנ"י הם קומה שלימה וכל אבר מקושר וזקוק לזולתו, אבל לא בפני הנכרי.

והנה אמרז"ל אתם קרוים אדם ולא הנכרים, אבל בשם האדם נכללים גם הנכרים (יבמות סא, א. תוד"ה ואין).

ולכן כשאין האדם יכול ללחום עם היצר מפני כבדות שבלבו⁵ וצריך לאכפייא ליצה"ר לבטש ולהשפיל ולהוכיח לעצמו שהוא גרוע כו' יותר מבעלי חיים הטמאים כו' - מוכרח הוא ללכת בדרך הא' הנ"ל, ובמילא בא לשפלות גם בפני הנכרי וכו'. ולכן מדייק רבנו הזקן להעתיק הגירסא: בפני כל האדם - בה"א.

אבל כשמדבר ע"ד אהבת רעהו הישראלי, אין התבוננות זו שייכת לכאן, כי אם העיון בזה שכל ישראל הם קומה אחת שלמה וכל אחד מתוקן מחברו כו'. ולכן מעתיק רבנו הגירסא בפני כל אדם - בלא ה"א. - ראה אגרת הקדש סו"ס כב. לקו"ת ר"פ נצבים. סידור שער האלול ד"ה אתם נצבים⁶.

וכן כשמדבר ע"ד עבודת הצדיקים, ובכלל אודות אופן נעלה בעבודה, ולא ע"ד סור מרע וכו', גם בזה אין ענין להתבוננות איך שהוא גרוע ומשוקץ כו', כי אם להתבונן איך שחברו נעלה יותר ממנו ואל זה ישאוף וכו'. ובמילא שייכת בזה דוקא הגירסא אדם - בלא ה"א. - ראה תורה אור תולדות סד"ה ויחפרו. שם מקץ ד"ה ויהי מקץ (הראשון). לקו"ת רד"ה ביום השמע"צ (הראשון).

וע"פ הנ"ל מובן ג"כ מה שגירסא העיקרית במשנה הוא אדם בלא ה"א, וכן קבע רבנו הזקן בסידורו כנ"ל.

כי המשנה בעיקרה ע"פ פשט מדברת בלימוד התורה, שיהי' שפל רוח בפני כל אדם וילמוד ממנו, או שאע"פ שעוסק בתורה בכ"ז יהי' שפל רוח בפני כ"א - וזה שייך רק בנוגע לבני ישראל, כמובן.

* * *

ואם מיתרון אות אחת בתניא למדים אנו כל הנ"ל, כמה יש ללמוד מתיבה אחת דיבור אחד פסקא אחת, ועל אחת כו"כ מפרק אחד בתניא!

ריט

1) סלאוויטא תקנ"ו-נז. זאלקווא תקנ"ט. שם תקס"ה. שקלאוו תקס"ו. שם תקע"ד. אלטונא תק"ף. קאניגסבערג תקפ"ז. לעמבערג תרט"ז. שם תר"ך. שם תרכ"ב. שם תרכ"ד. ווילנא תרל"ב. שם תרל"ג. שם תר"ם. שם תרנ"ו. שם תר"ס. שם תרס"ט (ממאַטריצן אלו חזרו והדפיסו כמה פעמים). שנגהאי תש"ג. מונקאטש תש"ג (שתי אלו פוטוגרפיא מהוצאת ווילנא תרס"ט). תל אביב תש"ג. מינכען תש"ז (פוטוגרפיא מהוצאת ווילנא תרס"ט). הוצאת ווין וחש"ד, הוצאה חמ"ד בשנת "ובדבר הזה תאריכו ימים" (?).

ובכל הנ"ל, לבד הוצאת ווין, כתוב האדם בה"א. - בשני כת"י התניא - כת"י מעתיק - שישנם בספריית כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, ושכנראה נכתבו עוד קודם שנדפס התניא, והם בכמה שינוים מתניא הנדפס, אין בכלל כל פרק למ"ד, ומה שאצלנו פל"א נסמן שם פרק למ"ד.

2) ר' יונה בפירושו. וכן משמע ג"כ בס' חן טוב הובא בפי' מלאכת שלמה על אבות פ"ד מ"ד. וכן היא הגירסא במסכת דרך ארץ זוטא פ"ג: ושפל רוח בפני כל האדם.

3) בשער הכולל פ"ל ס"ג כתב: בפרקי אבות שבזה הסידור - של רבנו הזקן - נמצאו שינויי נוסחאות מן משניות ואפשר שמזה הטעם הדפיסם אדמו"ר בסידור.

4) ראה ספר קיצורים והערות לתניא ע' קיח ואילך. ובקבלה במשפחת בית רבי, אשר פעם מצא מהרי"ל מיאנוביטש את אחיו רבנו הזקן יושב אצל שלחן הכתיבה והוא בהתעמקות גדולה. כשעה עברה ונתעורר אדה"ז, וירא את אחיו עומד אצלו ויאמר לו: "הנה זה שבוע השלישי שהנני מתבונן בכתיבת תיבה זו - והראה על הגליון הכתוב, מספר התניא, שהי' מונח לפניו - אם לכתבה בוא"ו החיבור (כמו תיבת ועיקרה ושרשה בפרק מ"א בתחלתו, שהי' יכול לכתוב ראשית העבודה עיקרה, וכתב ועיקרה). ואמר בזה"ל: אויף א וא"ו אין בינונים מאג מען אוועקגעבן זעכס וואכען און אויף דער זיבעטער וואך וועט ווערן ליכטיג ממש מיט א אור עצמי. אויף יעדער אות החיבור וואס עס איז אין ספר בינונים, האב איך איבערגעטראכט דעם גאנצן ספר" (ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. כ"ח תמוז תרצ"ב).

5) ראה תניא פכ"ט ואילך.

6) מעין זה ג"כ בתורה אור פ' משפטים רד"ה ויראו. ולכן גם שם כתב בפני כל אדם - בלא ה"א.

ארבע הסימנים דלקמן נדפסו בקובץ ליובאוויטש חוב' 11 (ע' 4 ואילך) המוקדשת ל"י"ט כסלו - ט' אדר תש"ו". תאריך הכתיבה ידוע לנו רק באגרת רכ"א (כ' מנ"א תש"ה), בהשאר ידוע לנו רק שנכתבו לפני הדפסת החוב', שתאריכה חורף תש"ו; אמנם בהערה 1 מציין לתניא דפוס מינכען תש"ז, ובהערה 4 לס' קיצורים והערות שנדפס בשלהי שנת תש"ח. וראה גם לקמן אגרות רלו (נמצא עתה בדפוס קובץ ליובאוויטש ט'). רצה.

ונראים הדברים, שאף שהקובץ הזה הוכן לדפוס בשנת תש"ו נתעכבה הדפסתו עד שלהי תש"ז, שאז הוסיף את הציונים לתניא ולקיצורים והערות, שכבר הי' אז מוכן בדפוס (כנראה לקמן אגרת רעט ס"ח), אלא שנתעכבה הדפסתו עד שלהי תש"ח (ראה לקמן אגרות שכ. שצב. שצד).

האגרת הראשונה שלפנינו נדפסה, באידיש, גם בלקו"ש ח"ד ע' 1212.