מאמר בסוכות תשבו תש"מ

בס"ד. אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תש"מ*.

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו'1. ומלשון הכתוב (למען ידעו גו') למדים2 שידיעה זו היא (לא רק ענין בכוונת המצוה, אלא) חלק בקיום המצוה (כדמוכח גם מלשון כ"ק אדמו"ר הזקן בשולחנו3). וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, מה נוגע כ"כ ידיעה זו4 עד שהיא חלק מהמצוה. וגם מהו בסוכות תשבו, הרי סוכה הוא בחי' מקיף וענין ההתיישבות (דתשבו כולל גם הפירוש דהתיישבות) שייך בבחי' פנימי דוקא5, ומזה שאומר בסוכות תשבו מוכח שגם לאחרי הישיבה נשאר הוא בחי' מקיף6, וענין ההתיישבות צ"ל בבחי' המקיף. גם צריך להבין מ"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, הרי הציווי בסוכות תשבו הוא לכל ישראל ומה מוסיף דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות7 ובהציווי בסוכות תשבו אומר שבעת ימים משא"כ בהציווי כל האזרח גו' אומר ישבו בסוכות סתם6. והנה מפסוק זה (כל האזרח בישראל ישבו בסוכות) למדים8 דכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. וצ"ל, הרי ענין האחדות דכל ישראל (ענין אתם נצבים היום כולכם9) הוא גם במשך כל השנה, ועד שמצות אהבת ישראל [שהטעם לזה הוא לפי שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה (ענין האחדות) כמבואר בתניא10] היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא11, היינו שכל מצוה היא כמו פירוש ופרט בענין האחדות דכל ישראל12, ולמה מודגש זה במצות סוכה דוקא. וגם צריך להבין מ"ש (לפנ"ז13) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, וידוע14 שמצוה זו יש לה שייכות לענין הסוכה, שלכן מצוה מן המובחר שנטילת ד' מינים תהי' בסוכה15. דזהו גם השייכות דנטילת ד' מינים לבחי' הדעת (בדוגמת למען ידעו דסוכה), כדאיתא בכתבי האריז"ל16 שענין כוונת הנענועים דלולב הוא להמשיך דעת לנוק' דז"א העומדת בחזה דז"א (שלכן צריך שהלולב ומיניו יגעו בחזה).

ב) ויובן זה בהקדם ענין המשכת המקיף בהתיישבות (בסוכות תשבו) בעבודת ה' כמו שהוא במשך חיי האדם בכלל, ועד"ז בכל יום ויום. דהגם שענין זה בעיקרו הוא בחג הסוכות, בסוכות תשבו, מ"מ התורה כללות ופרטות נאמרה17, ויש מעין ענין זה גם במשך כל השנה. והענין הוא, הנה ב' הענינים דמקיף ופנימי בעבודת ה' בכלל הם אמונה והשגה. ותחלה צ"ל ענין המקיף דסוכה, ואח"כ צ"ל בסוכות תשבו, כי תחלת העבודה היא בבחי' אמונה. דכל אחד ואחד מישראל, מיד שיצא לאויר העולם, יש בו בחי' אמונה, כמארז"ל18 שישראל הם מאמינים בני מאמינים. דזהו תואר אמיתי ע"פ תורת אמת של כאו"א מישראל. ולאחרי שהגיע לחינוך וכו' ובא לכלל דיעה, הנה מה שתחלה הי' אצלו בבחי' אמונה ומקיף, נמשך בבחי' פנימיות והתיישבות, ועד שזה נעשה כל מציאותו. ומ"מ גם אז יש לו בחי' אמונה, כי לאחרי וע"י המשכת המקיף (מה שמקודם הי' בבחי' מקיף) בפנימיות, נמשך בחי' מקיף עליון יותר19, ומקיף זה הוא בבחי' אמונה. ועד"ז הוא במשך כל ימי חייו, דכל מה שמתעלה יותר בעבודתו ובהשגתו, הנה מה שבתחלה הי' אצלו בבחי' אמונה, נמשך בהבנה והשגה, והאמונה שלו היא בבחי' נעלית יותר [ובדוגמת כללות בנ"י, שבתחלה היו בכלל אוה"ע, שהאמונה שלהם היא רק בבחי' כח הפועל בנפעל, ואח"כ נתעלו כו' להיות אמונתם בבחי' סוכ"ע, וכמבואר בסידור שער חג המצות בתחלתו]. ועד שארז"ל20 יאמין לכל דבר זה משה רבינו, הגם שמשה הי' תכלית שלימות החכמה, הרי גם לאחרי שלימות ההשגה יש ענינים שהם בבחי' אמונה למעלה מהשגה. ואדרבה, כל מה שמשיג יותר הנה ההשגה גופא מחייבת יותר שיש ענינים שהם למעלה מהשכל, ועד כהמאמר21 תכלית הידיעה שלא נדעך.

ג) ועד"ז הוא בעבודת האדם בכל יום ויום, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב22, שהעבודה בתחלת היום היא בבחי' אמונה, מודה אני כו' רבה אמונתך, וגם בהתחלת התפלה אומרים הודו לה', הודאה בלבד. ואח"כ היא העבודה דהתבוננות והשגה בפסוד"ז, ובפרט בברכות ק"ש וק"ש. ולאחרי זה הוא הביטול דשמו"ע, שהוא ביטול בתכלית, כמו הביטול דאמונה (אלא שאמונה זו היא האמונה שלאחרי ההשגה). ובכח כ"ז יצא גו' ולעבודתו עדי ערב, שעושה עבודתו במשך כל היום עדי ערב כפירוש הפשוט דעדי ערב, וגם הפירוש בעדי ערב מלשון ערבות ומתיקות23, דע"י שעוסק (במשך כל היום) בעניני העוה"ז הגשמי שאין תחתון למטה ממנו24, שמצד עצמם הם בבחי' ערב וחושך, ומהפכם לקדושה, הנה עי"ז נעשה אמיתית הערבות ומתיקות, כי כאשר מהפכים דבר מר למתוק היא מתיקות גדולה יותר מכמו שהוא בדבר מתוק מתחלתו25. ועי"ז יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (גם כפשוטו), שפעולתו ועבודתו במשך כל היום עדי ערב היא בשלימות, כי יש לו סייעתא דשמיא, וסיוע בשלימות, בכל פרטי עבודתו.

ד) וזהו בסוכות תשבו, דבתחלה צ"ל ענין הסוכה, בחי' מקיף. וזה עצמו (עשיית המקיף דסוכה), גם לפני קיום מצות בסוכות תשבו (ובפרט קודם שנמשך בהתיישבות), הוא ענין נעלה ביותר [כדמוכח גם ממ"ש26 חג הסוכות תעשה לך, שיש מצוה גם בעשיית הסוכה27]. ובפרט לפי המבואר בדרושי בעל ההילולא28 שסכך הסוכה [שהוא עיקר הסוכה, והסוכה נקראת ע"ש הסכך29] נעשה מענן הקטורת דיום הכפורים, וידוע30 גם דסכך בגימטריא מאה כנגד מאה קולות דשופר שנהגו31 ישראל (דמנהג ישראל תורה היא32) לתקוע בראש השנה. וגם פרטי הקולות מרומזים בהאותיות דסכך, ס' קולות דתקיעה, כ' קולות דשברים וכ' דתרועה30. והיינו שההמשכה בראש השנה (מה שממשיכים ע"י המאה קולות) היא באופן דבכסא (בהעלם), ואח"כ באה לידי גילוי (ליום חגינו) בחג הסוכות33 בסכך הסוכה. דכל זה הוא מעלת המקיף דסוכה כמו שהוא מצ"ע. ואח"כ צ"ל בסוכות תשבו, להמשיך המקיף דסוכה בהתיישבות ובפנימיות, והמשכה זו צ"ל שבעת ימים שכוללים כל ימי ההיקף, ועי"ז נמשך אח"כ בשמע"צ (שהמקיף נכנס בפנימיות ועצרת, ונמשך) מקיף עליון יותר, בחי' יום השמיני ששומר את ההיקף34, שעכ"ז נאמר35 ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך36.

ה) וזהו גם השייכות דנטילת ד' מינים לסוכה, וכנ"ל שמצות נטילת ד' מינים בסוכה היא מצוה מן המובחר, כי המשכת המקיף דסוכה בבחי' פנימיות והתיישבות נעשה בעיקר ע"י נטילת ד' מינים. ויובן זה ע"פ המבואר בסידור37 ובדרושי בעל ההילולא38 שד' מינים אלו רומזים על ענין האחדות. דבלולב כתיב כפות תמרים, ודרשו רז"ל39 שצ"ל כפות, שכל העלים (עם היות שבעצם הם נפרדים זה מזה) צריכים להיות דבוקים ואחוזים זה בזה כאילו הם אחד, וגם כל עלה כפול מב', היינו דב' העלים שבו מתחברים ומתאחדים לעלה אחד. וכן הוא בההדסים שנק' ענף עץ עבות, עבות דוקא, תלתא בחד קינא40. וכן הוא בערבי נחל שגדלים באחוה41. ומכ"ש באתרוג שדר באילנו משנה לשנה42, דלא רק שסובל את כל שינויי האוירים דד' תקופות השנה (קיץ וחורף קור וחום), אלא שהוא גם גדל מכל ד' אוירים אלו43. ויתירה מזו שגידולו בשלימות (של האתרוג) הוא במשך ג' שנים, היינו דענין הנ"ל (מה שהוא סובל את כל שינויי האוירים וגם גדל מהם) מתחדש בו ג' פעמים43, דבג' פעמים הוי חזקה44. ועפ"ז יובן מה שהמשכת המקיף (דסוכה) בפנימיות נעשה בעיקר ע"י נטילת ד' מינים, כי ענין האחדות שבד' המינים מורה על בחי' הדעת45 (שלכן נמשך על ידם בחי' הדעת, כנ"ל מכתבי האריז"ל). וע"ד כמו שהוא באדם, דמי שיש לו מוחין דגדלות ודעתו רחבה יכול לסבול גם היפוכו46. ובפרט שהאחדות שבד' מינים, ובפרט באתרוג, הוא לא רק שהוא סובל הפכים, אלא שההפכים נעשים למציאות אחת, שזה מורה על ריבוי הדעת. ולכן המשכת המקיף דסוכה בפנימיות נעשה בעיקר ע"י נטילת ד' מינים, כי דעת הוא ענין הפנימיות, כמבואר בתניא בסיום וחותם פרק שלישי47 בענין המעלה שבדעת על חכמה ובינה שדעת הוא מלשון התקשרות כו'.

ו) וזהו גם השייכות של ענין האחדות דכל ישראל לענין הסוכה (כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת), כי המקיף דסוכה הוא סובב ומקיף את כל ישראל כאחד, בדוגמת ענני הכבוד (בסוכות הושבתי גו'48) שהקיפו את כל ישראל כולם כאיש אחד. וזהו גם בסוכות תשבו, תשבו כעין תדורו49, דכמו שהסוכה מקיף את כל ישראל כאחד, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, עד"ז הוא בכאו"א מישראל בפרט, שכל עניניו צריכים להיות בהמקיף דסוכה. ומדייק בסוכות תשבו שכולל (לא רק הפירוש תשבו כעין תדורו אלא) גם הפירוש דהתיישבות, שצריך להמשיך בחי' המקיף דסוכה בבחי' ההתיישבות. ומוסיף למען ידעו גו', שצריך להמשיך זה גם בהשגה, ובהשגה גופא במוח הדעת שבו הוא עיקר ההתיישבות והפנימיות. ומדייק למען ידעו דורותיכם גו', שגם הדורות הבאים (לאחרי הדור שיצאו ממצרים) יקיימו מצות סוכה לא רק במעשה בפועל, אלא שקיום מצוה זו זאָל זיי דורכנעמען בפנימיות, עד שגם יורגש במוח הדעת. ומוסיף שבעת ימים, שהמשכה זו צריכה להיות בכל ז' ימי ההיקף, היינו בכל הבחי' דהשתלשלות עד לבחי' המלכות, וכנ"ל שע"י נטילת הד' מינים נמשך הדעת (גם) בנוק', ועד"ז הוא באדם שבחי' המקיף דסוכה דאַרף דורכנעמען את כל הכוחות שלו עד לכח המעשה שלו (שהרי קיום מצות סוכה צריכה להיות ועיקרה בעשי' בפועל), ומזה באים אח"כ לביום השמיני עצרת בחי' שמיני שלמעלה מההיקף דהשתלשלות, וגם בחינה זו נמשכת ע"י הדעת, כי הדעת מחליף מקום הכתר, בחי' אנת50 הוא חד ולא בחושבן, כמבואר בהמשך וככה51.

ז) וממשיך בכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שבזה הוא מבאר הטעם והכח על העבודה בסוכות תשבו כו'52. והענין הוא, אזרח לשון עתיד קאי על בחי' עצם הנשמה שתזרח ותאיר לע"ל53. בחי' איתן שבנשמה כמ"ש54 משכיל לאיתן האזרחי, איתן מלשון תוקף ומלשון יושן, והוא התוקף דנשמה הבא מבחי' שם ע"ב שאינו מחודש (יושן), דלהיות ששם ע"ב הוא למעלה מתוהו שבו הי' השבירה, לכן נמשך מזה התוקף בכאו"א מישראל בעבודה הנ"ל55. והגם שגילוי בחי' זו יהי' בעיקר לע"ל, מ"מ (ומכיון שבחי' זו היא למעלה מהזמן, לכן) היא פועלת פעולתה גם עכשיו, ובפרט בסוכות. וזהו בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שע"י בחי' האזרח בישראל שתהי' לעתיד, יש כח גם עכשיו שיהי' בסוכות תשבו56, וגם ולקחתם לכם גו' פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, כולל גם הפירוש57 פרי עץ הדר זה הקב"ה כו' כפות תמרים זה הקב"ה כו' וענף עץ עבות זה הקב"ה כו' וערבי נחל זה הקב"ה, כל הדרגות כביכול באלקות, ובאופן דולקחתם לכם שלוקחים את הקב"ה בבחי' פנימיות, מכיון שישראל (ע"י אורייתא) וקוב"ה כולא חד58.

כן תהי' לנו בההכנה למצות סוכה ובקיום מצות סוכה ומצות ד' מינים בשנה זו, ובקרוב ממש בשנה זו נזכה להגילוי בפועל דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות59 לארצנו, במהרה בימינו ממש.