Bamidbar (Numbers) Chapter 25

10God spoke to Moses, saying:   יוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
11“Pinechas son of Eleazar son of Aaron the priest diverted My anger from the Israelites by zealously avenging Me among them. I therefore did not destroy the Israelites because of My zeal.   יאפִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹֽא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי:
פִּֽינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן - Pinechas son of Eleazar son of Aaron the priest. Because members of the other tribes were denigrating him – saying, “Did you see this son of Puti (פּוּטִי), whose mother’s father, Jethro, would mercilessly fatten (פִּטֵּם) calves before sacrificing them to idols, who because of this inherited cruel nature killed the prince of a tribe in Israel?” – Scripture comes and traces his lineage to Aaron, who was famous for promoting peace.   פִּֽינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַֽהֲרֹן הַכֹּהֵן.  לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב):
בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי - By zealously avenging Me - i.e., by avenging My vengeance, expressing indignation on My behalf. Every instance of קִנְאָה “zealousness” indicates contending in order to avenge a particular matter; “enprenement” in Old French.   בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי.  בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי — בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה הוּא הַמִּתְחָרֶה לִנְקֹם נִקְמַת דָּבָר, אנפרט"מנט בְּלַעַ"ז:
12Therefore say, ‘I hereby bestow My covenant of peace upon him.   יבלָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִֽנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם:
אֶת־בְּרִיתִי שָׁלֽוֹם - (lit.) My covenant peace - means: My covenant that will be a covenant of peace for him. Like a person who is grateful and benevolent to one who does him a favor, so too here, the Holy One, blessed be He, expressed to him His feelings of peace.   אֶת־בְּרִיתִי שָׁלֽוֹם.  שֶׁתְּהֵא לוֹ לִבְרִית שָׁלוֹם, כְּאָדָם הַמַּחֲזִיק טוֹבָה וְחַנּוֹת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה, אַף כָּאן פֵּרֵשׁ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלוֹמוֹתָיו:
13It will be, for him and for his descendants after him, the eternal covenant of priesthood, because he was zealous for his God and atoned for the Israelites.’”   יגוְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַֽחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וְהָיְתָה לּוֹ - It will be for him - i.e., this covenant of Mine –   וְהָיְתָה לּוֹ.  בְרִיתִי זֹאת:
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם - The eternal covenant of priesthood - for although the priesthood was already given to the descendants of Aaron, it was only given to Aaron himself, his sons who were anointed together with him, and their descendants who would be born after their anointment. However, Pinechas, who was born beforehand and was not anointed, did not enter the priesthood until now, and so we have learned in Zevachim: 1 Pinechas did not become a priest until he killed Zimri.   בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם.  שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה כְהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ עִמּוֹ וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁיּוֹלִידוּ אַחַר הַמְשָׁחָתָן, אֲבָל פִּינְחָס שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם לָכֵן וְלֹא נִמְשַׁח לֹא בָא לִכְלַל כְּהֻנָּה עַד כָּאן; וְכֵן שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף ק"א) לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי:
לֵֽאלֹהָיו - means: On behalf of his God, as we find: הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי “Are you zealous for my sake?”; 2 קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן “I was zealous for Zion” 3 – i.e., for the sake of Zion.   לֵֽאלֹהָיו.  בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, כְּמוֹ "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" (במדבר י"א), "וְקִנֵּאתִי לְצִיּוֹן" (זכריה ח') — בִּשְׁבִיל צִיּוֹן:
14The name of the Israelite man who was killed, who was slain with the Midianite woman, was Zimri son of Salu, prince of a paternal house of the tribe of Simeon.   ידוְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי:
וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וגו' - The name of the Israelite man… Just as Scripture traced the righteous Pinechas’ lineage to praise him, it traced that of the wicked Zimri to criticize him.   וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וגו'.  בְּמָקוֹם שֶׁיִּחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח, יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי (תנחומא):
נְשִׂיא בֵֽית־אָב לַשִּׁמְעֹנִֽי - Prince of a paternal house of the tribe of Simeon - i.e., of one of the five paternal houses of the tribe of Simeon. Another explanation: This is stated to display the praise of Pinechas, namely, that although Zimri was a prince, he did not refrain from avenging the desecration of God’s Name; for this reason, Scripture informs you who the slain one was.   נְשִׂיא בֵֽית־אָב לַשִּׁמְעֹנִֽי.  לְאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהָיוּ לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן; דָּבָר אַחֵר — לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה נָשִׂיא, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּקַנֵּא לְחִלּוּל הַשֵּׁם, לְכָךְ הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב מִי הוּא הַמֻּכֶּה:
15The name of the Midianite woman who was slain was Kozbi daughter of Tzur; he was a national leader of a paternal house in Midian.   טווְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא:
וְשֵׁם הָֽאִשָּׁה הַמֻּכָּה וגו' - The name of the [Midianite] woman who was slain… This is written to show you how much the Midianites hated Israel, that they let their princess engage in promiscuity in order to cause Israel to sin.   וְשֵׁם הָֽאִשָּׁה הַמֻּכָּה וגו'.  לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתָן שֶׁל מִדְיָנִים — שֶׁהִפְקִירוּ בַּת מֶלֶךְ לִזְנוּת כְּדֵי לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (שם):
רֹאשׁ אֻמּוֹת - A national leader - i.e., one of the five kings of Midian: “Evi, Rekem, Tzur….” 4 He was the most important of them all, as it says here: “a national leader,” but since he degraded himself by offering up his daughter, he is enumerated there only third.   רֹאשׁ אֻמּוֹת.  אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן "אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר" וְגוֹ' (במדבר ל״א:ח׳), וְהוּא הָיָה חָשׁוּב מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "רֹאשׁ אֻמּוֹת", וּלְפִי שֶׁנָּהַג בִּזָּיוֹן בְּעַצְמוֹ לְהַפְקִיר בִּתּוֹ, מְנָאוֹ שְׁלִישִׁי (שם):
בֵּֽית־אָב - A paternal house. Midian had five paternal houses: Eifah, Efer, Chanoch, Avida, and Elda’ah, 5 and this one was king of one of them.   בֵּֽית־אָב.  חֲמִשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת הָיוּ לְמִדְיָן: "עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה" (בראשית כ"ה), וְזֶה הָיָה מֶלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם:
16God spoke to Moses, saying:   טזוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
17“Distress the Midianites. You must smite them,   יזצָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם:
צָרוֹר - like זָכוֹר 6 and שָׁמוֹר, 7 this infinitive form denotes continuous action: you must continuously be antagonizing them.   צָרוֹר.  כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, לְשׁוֹן הוֹוֶה — עֲלֵיכֶם לְאַיֵּב אוֹתָם:
18for they were hostile to you with their plots that they contrived against you in the incident with Pe’or and in the incident with their sister Kozbi daughter of the Midianite prince, who was slain on the day of the plague that I unleashed because of Pe’or.”   יחכִּ֣י צֹֽרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַ֣ר פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֛ה בְּיֽוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַ֥ר פְּעֽוֹר:
כִּי צוררים הֵם לָכֶם וגו' עַל־דְּבַר פְּעוֹר - For they were hostile to you…in the incident with Pe’or. in that they let their daughters engage in promiscuity in order to lead you astray after Pe’or. He did not command them to destroy the Moabites, on account of Ruth, who was destined to emerge from them, as stated in Bava Kama. 8   כִּי צוררים הֵם לָכֶם וגו' עַל־דְּבַר פְּעוֹר.  שֶׁהִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת, כְּדֵי לְהַטְעוֹתְכֶם אַחַר פְּעוֹר. וְאֶת מוֹאָב לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד, מִפְּנֵי רוּת שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מֵהֶם, כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא (לח ב):

Bamidbar (Numbers) Chapter 26

1After the plague, God spoke to Moses and to Eleazar son of Aaron the priest, saying:   אוַיְהִ֖י אַֽחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה (פ באמצע פסוק) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר:
וַיְהִי אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וגו' - After the plague… This may be explained by a parable of a shepherd, in which wolves entered his herd and killed some of them, and he counts them to know how many remain. Another explanation: When they left Egypt and were entrusted to Moses’ care, they were entrusted to him by number. Now, when he is close to dying and returning his flock to God’s care, he returns them by number.   וַיְהִי אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וגו'.  מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְהָרְגוּ בָהֶן וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָן לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרוֹת; דָּבָר אַחֵר — כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה נִמְסְרוּ לוֹ בְּמִנְיָן, עַכְשָׁו שֶׁקָּרַב לָמוּת וּלְהַחֲזִיר צֹאנוֹ מַחֲזִירָן בְּמִנְיָן (תנחומא):
2“Take a census of the entire community of the Israelites 20 years old and over, following their paternal houses, all those in Israel who are fit to serve in the army.”   בשְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ | כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל:
לְבֵית אֲבֹתָם - Following their paternal houses. They establish their lineage by the father’s tribe, and not by the mother’s.   לְבֵית אֲבֹתָם.  עַל שֵׁבֶט הָאָב יִתְיַחֲסוּ וְלֹא אַחַר הָאֵם (בבא בתרא ק"ט):
3Moses and Eleazar the priest spoke with them in the plains of Moab by the Jordan River, opposite Jericho, saying:   גוַיְדַבֵּ֨ר משֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר:
וַיְדַבֵּר משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם - Moses and Eleazar the priest spoke (lit.) them - i.e., they spoke with them about this, that the Omnipresent had commanded to count them.   וַיְדַבֵּר משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם.  דִּבְּרוּ עִמָּם עַל זֹאת שֶׁצִּוָּה הַמָּקוֹם לִמְנוֹתָם:
לֵאמֹֽר - Saying - i.e., they said to them: You must be counted –   לֵאמֹֽר.  אָמְרוּ לָהֶם צְרִיכִים אַתֶּם לִמָּנוֹת מבן עשרים שנה ומעלה:
4“Twenty years old and over, just as God commanded Moses and the Israelites who came out of Egypt.”   דמִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּֽאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהֹוָ֤ה אֶת־משֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּֽצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה וגו' - Twenty years old and over, just as [God] commanded…. that their count be of those 20 years old and over, as it says: “Whoever passes through the line of those counted, 20 years old and over.” 9   כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה וגו'.  שֶׁיְּהֵא מִנְיָנָם מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" וגו' (שמות ל'):