Genesis Chapter 23

17And so the field of Ephron which was in Machpelah, facing Mamre, was established (as Abraham's possession). [This included] the field and the cave that was in it, and all the trees that were in the field, which were within its entire border around.   יזוַיָּ֣קָם | שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב:
the field of Ephron…was established: Heb. וַיָקָם, lit. it arose. It experienced an elevation, for it left the possession of a simple person [and went] into the possession of a king (Gen. Rabbah 48:8). The simple meaning of the verse is: And the field and the cave that was within it, and all the trees…were established to Abraham as a possession, etc. — from Targum Jonathan ben Uzziel]   ויקם שדה עפרון: תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו':
18[It was] to Abraham as a possession before the eyes of the sons of Heth, in the presence of all who had come within the gate of his city.   יחלְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
in the presence of all who had come within the gate of his city: In the midst of them all and in the presence of all he sold it to him.   בכל באי שער עירו: בקרב כולם ובמעמד כולם הקנהו לו:  
19And afterwards, Abraham buried Sarah his wife in the cave of the field of Machpelah, facing Mamre, which is Hebron, in the land of Canaan.   יטוְאַֽחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
20And the field and the cave within it were established to Abraham as burial property, [purchased] from the sons of Heth.   כוַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת:

Genesis Chapter 24

1And Abraham was old, advanced in days, and the Lord had blessed Abraham with everything.   אוְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל:
had blessed Abraham with everything: [The word] בַּכֹּל is numerically equal to בֵּן [son]. Since he had a son, he had to find him a wife.   ברך את אברהם בכל: בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:
2And Abraham said to his servant, the elder of his house, who ruled over all that was his, "Please place your hand under my thigh.   בוַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:
the elder of his house: Since [the word זְקַן] is in the construct state, it is vowelized זְקַן.   זקן ביתו: לפי שהוא דבוק נקוד זקן:
under my thigh: (Shev. 38) Since one who swears must take with his hand an article related to a mitzvah such as a Torah scroll or Tefillin, and circumcision was his first mitzvah, and he had fulfilled it with pain, it was dear to him; so he took it.   תחת ירכי: לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:   
3And I will adjure you by the Lord, the God of the heaven and the God of the earth, that you will not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites, in whose midst I dwell.   גוְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ:
4But you shall go to my land and to my birthplace, and you shall take a wife for my son, for Isaac."   דכִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק:
5And the servant said to him, "Perhaps the woman will not wish to go after me to this land. Shall I return your son to the land from which you came?"   הוַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹֽא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַֽחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם:
6And Abraham said to him, "Beware, lest you return my son back there.   ווַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה:
7The Lord, God of the heavens, Who took me from my father's house and from the land of my birth, and Who spoke about me, and Who swore to me, saying, 'To your seed will I give this land' He will send His angel before you, and you shall take a wife for my son from there.   זיְהֹוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם:
The Lord, God of the heavens, Who took me from my father’s house: But he did not say, “and the God of the earth,” whereas above (verse 3) he said, “And I will adjure you [by the Lord, the God of the heaven and the God of the earth].” He said to him,“Now He is the God of the heaven and the God of the earth, because I have made Him familiar in the mouths of the people, but when He took me from my father’s house, He was the God of the heavens but not the God of the earth, because mankind did not acknowledge Him, and His name was not familiar on the earth.”   ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי: ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:
from my father’s house: from Haran.   מבית אבי: מחרן:
and from the land of my birth: from Ur of the Chaldees.   ומארץ מולדתי: מאור כשדים:
and Who spoke about me: [Here לִי means]“concerning me,” like אֲשֶׁר דִבֵּר,“who spoke concerning me.” Similarly, every לִי, לוֹ, and לָהֶם used in conjunction with the verb דבר -speak-is to be interpreted in the sense of עַל,“concerning,” and their Aramaic translation is עִלֵי, עִלוֹהִי, עִלֵיהוֹן. For in conjunction with דִּבּוּר, the use of the terms לִי, לוֹ, and לָהֶם is inappropriate, but rather אֵלַי, אֵלָיו and אִלֵיהֶם [are to be used], and their Aramaic translation is עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן However, following the expression אִמִירה [saying], the terms לִי, לוֹ, and לָהֶם are appropriate.   ואשר דבר לי: לצרכי, כמו (מלכים א' ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:
and Who swore to me: At the Covenant Between the Parts.   ואשר נשבע לי: בין הבתרים:
8And if the woman will not wish to go after you, you will be absolved of this, my oath; only do not return my son back there."   חוְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַֽחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻֽעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה:
you will be absolved of this, my oath: And take him a wife from the daughters of Aner, Eshkol, and Mamre. — [From Gen. Rabbah 49:8]   ונקית משבועתי וגו': וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:
only…my son: “Only” is restrictive. My son will not return, but Jacob, my grandson, will ultimately return.   רק את בני וגו': רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור:
9And the servant placed his hand under the thigh of Abraham his master, and he swore to him concerning this matter.   טוַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֨בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: