Chapter 11

1Now the entire earth was of one language and uniform words.   אוַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
one language: the Holy Tongue. — [from Tan. Buber, Noach 28]   שפה אחת: לשון הקודש:
and uniform words: Heb. דְבָרִים אֲחָדִים. They came with one scheme and said, “He had no right to select for Himself the upper regions. Let us ascend to the sky and wage war with Him.” Another explanation: [they spoke] against the Sole One of the world. Another explanation of דְבָרִים אֲחָדִים (other editions read: דְבָרִים חַדִּים, sharp words): They said, “Once every 1,656 years, the sky totters, as it did in the time of the Flood. Come and let us make supports for it.” - [from Gen. Rabbah 28:6, Tan. Buber Noach 24]   ודברים אחדים: באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:
2And it came to pass when they traveled from the east, that they found a valley in the land of Shinar and settled there.   בוַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
when they traveled from the east: where they had settled, as is written above (10:30): “And their dwelling place was, etc., the mountain of the east.” And they traveled from there to seek out a place that would accommodate them all, and they found only Shinar. — [from Gen. Rabbah 38:7]   ויהי בנסעם מקדם: שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה (י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:
3And they said to one another, "Come, let us make bricks and fire them thoroughly"; so the bricks were to them for stones, and the clay was to them for mortar.   גוַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
And they said to one another: One nation to another nation, Mizraim to Cush; and Cush to Put; and Put to Canaan. - [from Gen. Rabbah 38:8]   איש אל רעהו: אומה לאומה, מצרים לכוש [וכוש לפוט] ופוט לכנען:
Come: Heb. הָבָה, prepare yourselves. Every הָבָה is an expression of preparation, meaning that they prepare themselves and join for work, or for counsel, or for [bearing] a load. הָבָה, prepare yourselves, aparicler in Old French, to get ready. — [from Zohar , vol. 1, 75a]   הבה: הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה, הזמינו אפרייליי"ר בלע"ז [להיכון]:
bricks: Because there are no stones in Babylon, which is a valley. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 24]   לבנים: שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה:
and fire them thoroughly: This is how they make bricks, which are called tivles in Old French (tuilles in modern French): They fire them in a kiln.   ונשרפה לשרפה: כך עושין הלבנים שקורין טיולי"ש בלע"ז [רעפים], שורפים אותן בכבשן:
for mortar: to plaster the wall.   לחמר: לטוח הקיר:
4And they said, "Come, let us build ourselves a city and a tower with its top in the heavens, and let us make ourselves a name, lest we be scattered upon the face of the entire earth."   דוַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה | נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
lest we be scattered: That He should not bring upon us any plague to scatter us from here. — [from Tan. Buber, Noach 28]   פן נפוץ: שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:
5And the Lord descended to see the city and the tower that the sons of man had built.   הוַיֵּ֣רֶד יְהֹוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם:
And the Lord descended to see: He did not need to do this, except to teach judges not to condemn a defendant until they see [the case] and understand [it]. [This is] in the Midrash of Rabbi Tanchuma (Buber Noach 18).   וירד ה' לראות: לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות יח):
the sons of man: But the sons of whom else [could they have been]? The sons of donkeys and camels? Rather, [this refers to] the sons of the first man, who was ungrateful and said (above 3: 12):“The woman whom You gave [to be] with me.” These, too, were ungrateful in rebelling against the One Who lavished goodness upon them, and saved them from the Flood. — [from Gen. Rabbah 38:9]   בני האדם: אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול:
6And the Lord said, "Lo! [they are] one people, and they all have one language, and this is what they have commenced to do. Now, will it not be withheld from them, all that they have planned to do?   ווַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת:
Lo! [they are] one people: All this goodness they have: that they are one people, and that they all have one language, and they have commenced to do this!- [from Seder Eliyahu Rabbah, ch. 31]   הן עם אחד ושפה אחת: כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד הם ושפה אחת לכולם, ודבר זה החלו לעשות:
they have commenced: Heb. הַחִלָּם, lit. their beginning, like אָמְרָם, their saying; עֲשׂוֹתָם, their doing; they have commenced to do.   החלם: כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות:
will it not be withheld: This is a question. The word יִבָּצֵר means withholding, as its Aramaic translation (יִתְמְנַע). And similar to it (Ps. 76:13): “He will withhold (יִבְצֹר) the spirit of princes.”   לא יבצר מהם וגו' לעשות: בתמיה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו (תהלים עו יג) יבצור רוח נגידים:
7Come, let us descend and confuse their language, so that one will not understand the language of his companion."   זהָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
Come, let us descend: He took counsel with His tribunal due to His extraordinary humility. — [from Sanh. 38b]   הבה נרדה: בבית דינו נמלך, מענותנותו היתירה:
Come: Measure for measure. They said, “Come, let us build,” and He meted corresponding [punishment] out to them by countering with, “Come, let us descend.” - [from Tan. Buber, Noach 25]   הבה: מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה:
and confuse: [The word וְנָבְלָה means] וּנְבַלְבֵּל, and let us confuse. The “nun” is used for the [prefix for the first person] plural, and the final “hey” is superfluous like the “hey” of נֵרְדָה, let us descend. — [from Targum Onkelos]   ונבלה: ונבלבל. נו"ן משמש בלשון רבים, וה"א אחרונה יתירה כה"א של נרדה:
will not understand: This one requests a brick, and that one brings mortar; this [first] one stands and cracks his skull. — [from Gen. Rabbah 38:10]   לא ישמעו: זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו:
8And the Lord scattered them from there upon the face of the entire earth, and they ceased building the city.   חוַיָּ֨פֶץ יְהֹוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
And the Lord scattered them from there: in this world. That which they said, “lest we be scattered” (verse 4) was fulfilled upon them. This is what Solomon said, (Prov. 10:24): “The dread of a wicked man-that will befall him.” - [from Tan. Buber, Noach 28]   ויפץ ה' אותם משם: בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקיים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו:
9Therefore, He named it Babel, for there the Lord confused the language of the entire earth, and from there the Lord scattered them upon the face of the entire earth.   טעַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהֹוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהֹוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ:
and from there… scattered them: This teaches [us] that they have no share in the world to come (Mishnah Sanh. 107b). Now which [sins] were worse, those of the Generation of the Flood or those of the Generation of the Dispersion? The former did not stretch forth their hands against God, whereas the latter did stretch forth their hands against God, to wage war against Him. Nevertheless, the former were drowned, while the latter did not perish from the world. That is because the Generation of the Flood were robbers and there was strife between them, and therefore they were destroyed. But these behaved with love and friendship among themselves, as it is said (verse 1): “one language and uniform words.” Thus you learn that discord is hateful, and that peace is great. — [from Gen. Rabbah 38:6]   ומשם הפיצם: למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלום:
10These are the generations of Shem: Shem was one hundred years old, and he begot Arpachshad, two years after the Flood.   יאֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
Shem was one hundred years old: when he begot Arpachshad two years after the Flood. — [from Targum Jonathan]   שם בן מאת שנה: כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:        
11And Shem lived after he had begotten Arpachshad five hundred years, and he begot sons and daughters.   יאוַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
12And Arpachshad lived thirty five years, and he begot Shelah.   יבוְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
13And Arpachshad lived after he had begotten Shelah four hundred and three years, and he begot sons and daughters.   יגוַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁל֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
14And Shelah lived thirty years, and he begot Eber.   ידוְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
15And Shelah lived after he had begotten Eber, four hundred and three years, and he begot sons and daughters.   טווַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁל֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
16And Eber lived thirty four years, and he begot Peleg.   טזוַֽיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
17And Eber lived after he had begotten Peleg, four hundred and thirty years, and he begot sons and daughters.   יזוַֽיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
18And Peleg lived thirty years, and he begot Reu.   יחוַֽיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
19And Peleg lived after he had begotten Reu, two hundred and nine years, and he begot sons and daughters.   יטוַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
20And Reu lived thirty two years, and he begot Serug.   כוַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
21And Reu lived after he had begotten Serug two hundred and seven years, and he begot sons and daughters.   כאוַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
22And Serug lived thirty years, and he begot Nahor.   כבוַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
23And Serug lived after he had begotten Nahor, two hundred years, and he begot sons and daughters.   כגוַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַֽחֲרֵ֛י הֽוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
24And Nahor lived twenty nine years, and he begot Terah.   כדוַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
25And Nahor lived after he had begotten Terah one hundred and nineteen years, and he begot sons and daughters.   כהוַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
26And Terah lived seventy years, and he begot Abram, Nahor, and Haran.   כווַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֨וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
27And these are the generations of Terah: Terah begot Abram, Nahor, and Haran, and Haran begot Lot.   כזוְאֵ֨לֶּה֙ תּֽוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
28And Haran died during the lifetime of Terah his father in the land of his birth, in Ur of the Chaldees.   כחוַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מֽוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
during the lifetime of Terah his father: lit. on the face of Terah his father. During his father’s lifetime (Tan. Acharei 7). And the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 38:13) tells us that he died on account of his father. For Terah complained about Abram his son before Nimrod for crushing his idols; so he [Nimrod] cast him [Abram] into a fiery furnace, and Haran sat and thought, “If Abram is victorious, I am on his side, and if Nimrod is victorious, I am on his side.” When Abram was saved, they said to Haran, “Whose side are you on?” Haran said to them, “I am on Abram’s side!” They cast him into the fiery furnace and he was burned. This is the meaning of אוּר כַּשְׂדִּים, the fire of the Chaldees. Menachem (Machbereth, p. 32), however, explains אוּר as a valley, and so (Isa. 24:15): “in the crevices (בָּאוּרִים) honor the Lord,” and so, (ibid. 11:8): “over the hole of (מְאוּרַת) an old snake.” Any hole or deep crevice is called אוּר.   על פני תרח אביו: בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן סרוק פירש אור בקעה, וכן (ישעיה כד טו) באורים כבדו ה', וכן (שם יא ח) מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור:
29And Abram and Nahor took themselves wives; the name of Abram's wife was Sarai, and the name of Nahor's wife was Milcah, the daughter of Haran, the father of Milcah and the father of Iscah.   כטוַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
Iscah: This is Sarah [called Iscah] because she would see (סוֹכָה) through Divine inspiration, and because all gazed (סוֹכִין) at her beauty. Alternatively, יִסְכָּה is an expression denoting princedom, (נְסִיכוּת), just as Sarah is an expression of dominion (שְׂרָרָה) . - [from Meg. 14a]   יסכה: זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:
30And Sarai was barren; she had no child.   לוַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
31And Terah took Abram his son and Lot the son of Haran, his grandson, and Sarai his daughter in law, the wife of Abram his son, and they went forth with them from Ur of the Chaldees to go to the land of Canaan, and they came as far as Haran and settled there.   לאוַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּֽצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
and they went forth with them: And Terah and Abram went forth with Lot and Sarai.   ויצאו אתם: ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:
32And the days of Terah were two hundred and five years, and Terah died in Haran.   לבוַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן:
and Terah died in Haran: [This happened] after Abram had left Haran and had come to the land of Canaan, and had been there for over sixty years, for it is written (below 12:4): “And Abram was seventy-five years old when he left Haran,” and Terah was seventy years old when Abram was born, making Terah one hundred and forty-five years old when Abram left Haran. Accordingly, many of his [Terah’s] years were left. Why then did Scripture relate Terah’s death before Abram’s departure? So that the matter should not be publicized to all, whereby they would say: “Abram did not fulfill [the commandment of] honoring his father, for he left him in his old age and went away.” Therefore, Scripture calls him dead, for the wicked, even in their lifetime, are called dead, whereas the righteous, even in their death, are called living, as it is said (II Sam. 23:20): “And Benayahu the son of Jehoiada, the son of a living man.” - [from Gen. Rabbah 39:7, Ber. 18b. Note that the keri is בֶּן אִישׁ חַיִל, a valiant man. The Rabbis here expound on the kethib: בֶּן אִישׁ חַי].   וימת תרח בחרן: לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי:
in Haran: The “nun” of חָרָן is inverted, to tell you that until Abram [appeared], the wrath of the Omnipresent was kindled (חֲרוֹן). [The inverted “nun” symbolizes the change from Divine anger to Divine mercy.] — [based on Sifrei, Ha’azinu 311]   בחרן: הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם: