Chapter 23

1And these are the last words of David; the saying of David the son of Jesse, and the saying of the man raised on high, the anointed of the God of Jacob, And the sweet singer of Israel.   אוְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֚ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל:
the last words of David: The concluding words of prophecy of David. Now which were the first [prophetic words of David]? The words of the song of praise that were stated above. However all the [other] songs and praise that he had said are not referred to as ‘words.’   ואלה דברי דוד: נבואת דוד אחרונים, ומי הם הראשונים, דברי השירה האמורים למעלה, אבל בכל שירות ותשבחות שאמר, אין נקראים דברים:
raised on high.: Heb. הקם על, raised on high.   הוקם על: הוקם למעלה:
sweet singer of Israel: The Israelites do not sing in the Temple [any songs] other than his praises and songs.   ונעים זמירות ישראל: אין ישראל משוררים במקדש, אלא שירותיו וזמירותיו:
2The spirit of the Lord spoke in me, And His word was upon my tongue.   בר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי:
spoke in me: He lodged in me the spirit of his holiness which spoke within me. Now all expressions of prophecy are indicated by [the word] דבר, just as with: “Has the Lord indeed spoken only in Moses? Has he not spoken also in us? (הרק אך במשה דבר הלא גם בנו דבר אדבר בו)” (Num. 12:2). The reason for this is that the spirit (of God) enters the prophets and speaks from within him.   דבר בי: השרה בי רוח קדשו ונדבר בי, וכל לשון נבואה, נופל בו לשון דבר, כמו (במדבר יב ב): הרק אך במשה דבר הלא גם בנו דבר (שם פסוק ו): אדבר בו וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס בו בקרב הנביא, ומדבר בו:
3The God of Israel said, concerning me spoke the Rock of Israel; 'A ruler over men shall be the righteous (man), he that rules in the fear of God.   גאָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:
concerning me: [Rashi renders:] To me spoke etc. To me spoke and commanded the rock of Israel that I be a ruler over man, i.e., over Israel who is known as ‘man,’ as it is written: “You are man (אתם אדם)” (Ez. 34:3); and that I be [both] a righteous ruler and a God fearing man. Now our Rabbis have interpreted it in a different manner. David said, The Lord of Israel spoke to me, to me spoke the rock of Israel; I am the ruler of men. Now who is ruler over me? The righteous man, for I pass a decree and he [has the power to] revoke it. (T.B. Moed. Kat. 15b) However, according to the flow of the verses the first is the more literal interpretation of the text.   לי דבר צור ישראל: אלי דבר וצוה צור ישראל, שאהיה מושל באדם, בישראל שנקראו אדם, שנאמר (יחזקאל לד לא): אדם אתם (יבמות סא א), ואהיה צדיק מושל וירא אלהים. ורבותינו (מועד קטן טז ב) פירשוהו בלשון אחר: אמר דוד: אלהי ישראל לי דבר, אלי דבר צור ישראל, מושל באדם אני, ומי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה. אבל לפי ישוב המקראות, הראשון הוא פשוטו של מקרא:
4And as the light of the morning (when) the sun shines; a morning without clouds, more than the light that follows the rain that falls upon the grass of the earth.   דוּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ:
And as the light of the morning when the sun shines: And he assured me that my greatness would increase constantly like the light of the morning that grows ever brighter.   וכאור בוקר יזרח שמש: והבטיחני שתלך גדולתי הלוך וגדל, כאור נוגה אשר הולך ואור:
without clouds: a light that does not dim.   בוקר לא עבות: אור שאינו אפל:
from the light that follows the rain that falls upon the grass of the earth: My morning will shine brighter than the light that comes forth from the rain like a resplendent heat [the sun] upon light. When the rain descends upon land covered with grass and the sun shines upon it, the [moist] grass shines. Now this is its interpretation: More than the light which comes from the rain of the grass of the earth.   מנוגה ממטר דשא מארץ: מאיר בוקרי יותר מנוגה הבא ממטר, כחום צח עלי אור, כשהמטר יורד על הארץ מלאה דשאים, והשמש זורח עליו ומבהיק וכן פתרונו, יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ:
5For my house is not so with God. For an everlasting covenant has He made with me, fully set forth and heeded for all my salvation and all the desire [is before Him], for He will not sprout forth [another on the throne].   הכִּֽי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָֹ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֚ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּֽי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּֽי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ:
for my house is not like that: That my light should be cloudy.   כי לא כן ביתי עם אל: שיהא בוקרי עבות:
for an everlasting covenant: The Torah [which is an everlasting covenant] that God set before me is fully set forth throughout all my house and is observed.   כי ברית עולם: התורה אשר שם לי, ערוכה בכל ביתי ושמורה:
all my salvation and all the desire: of my needs are prepared before Him. Now this is an abbreviated verse.   כי כל ישעי וכל חפץ: צרכי מוכנים לפניו, והרי זה מקרא קצר:
will not sprout forth: another as king after my kingdom. An alternate interpretation is: An everlasting covenant has He made with my household that my kingdom should attain permanence. Now this covenant has “been set forth by all,” i.e., in the mouths of all the prophets.   כי לא יצמיח: עוד למלך אחר מלכותי דבר אחר: כי ברית עולם שם לביתי, להיות מלכותי קיימת, והברית ערוכה בכל, בפי כל הנביאים:
6But the wicked are all as thorns thrust away, for they cannot be taken in hand.   ווּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ:
as thorns thrust away: as swaying thorns; chardon in French: (as in Ex. 22:5). It is tender when yet small and shakes to and fro, but eventually becomes firm to the degree that it can no longer be taken in hand.   כקוץ מונד: קרדו"ן בלע"ז, שבקטנותו רך נע ונד, וסופו מתקשה, עד אשר לא ביד יקחוהו:
7But if a man touch them, he should be armed with iron and the staff of a spear; and with fire they shall be utterly burned in their place.   זוְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת:
But if a man touch them he should be armed: He must cover his skin with [shields of] iron and load his hand with weaponry in order to cut them down.   ואיש יגע בהם ימלא: צריך שילבש את בשרו ברזל, וימלא ידו בכלי זיין לקצצו:
and with fire they shall be utterly burned: They [the thorns] serve no useful purpose other than [for] burning and sitting and warming oneself before them. So it is with the wicked who have no way out other than by being consumed by Gehinnom.   ובאש שרוף ישרפו בשבת: ואין שם תקנה אלא שריפה, ולשבת ולהתחמם כנגדם, כך הרשעים אין להם תקנה, אלא שריפה בגיהנם:
in their place: Heb. בשבת, when He sits. [When] the Holy One Blessed be He sits on His throne of Justice.   בשבת: הקב"ה יושב על כסא הדין:
8These are the names of the mighty men who (served) David. He who sat in the assembly of the wise, the chief of the three-some, he was Adino the Etznite; [who lifted his spear] against eight hundred slain at one time.   חאֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד ישֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י | רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י (כתיב הָֽעֶצְנִ֔ו) עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽת (כתיב אֶחָֽד) :
who sat in the assembly of the wise: Sat in the assembly of the Sanhedrin who are the wise. Now he was a three-fold head (ראש השלישי), since he was leader in terms of beauty, in terms of wisdom and in terms of strength. Now in these three he was [indeed] a leader, as it is stated: “… and he is understanding, handsome, and a mighty warrior” (I Sam. 16:18).   אשר לדוד יושב בשבת: יושב בשבת סנהדרין, והוא תחכמוני, והוא ראש השלישי, אב בנוי בחכמה ובגבורה, בשלשה דברים הללו הוא ראש, כמו שנאמר (שמואל-א טז יח): ונבון דבר ואיש תואר וגבור חיל:
Adino the Etznite: When he was engaged in the learning of Torah, he would wrap and knot himself as a worm [he would be very flexible] similar to התקשר מעדנות כימה of Job 38:31. But when he would go out to battle he became firm as wood (עץ) and would strike eight hundred dead in one battle.   עדינו העצני: כשעוסק בתורה, כורך ומקשר עצמו כתולעת, כמו (איוב לח לא): מעדנות כימה, וכשיוצא למלחמה, היה קשה כעץ, והורג שמונה מאות חלל במלחמה אחת (מועד קטן טז ב):
9And after him [came] Eleazar the son of Dodo the son of an Ahohite, [who was] among the three mighty men [that were] with David, when they risked their lives against the Philistines that were gathered there to do battle, while the men of Israel had departed.   טוְאַחֲרָ֛יו (כתיב וְאַחֲרָ֛ו) אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דֹּד֖וֹ (כתיב דֹּדֹ֖י) בֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨ה הַגִּבֹּרִ֜ים (כתיב גִּבֹּרִ֜ים) עִם־דָּוִ֗ד בְּחָֽרְפָ֚ם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:
the son of Dodo: That was his name.   בן דודו: כך שמו:
among the three mighty men: the most prominent of the mighty men.   בשלשה הגבורים: המעולים שבגבורים:
risked their lives: When they pledged to fight [the Philistines] and defeat them.   בחרפם בפלשתים: תקעו כף להלחם בהם ולנצחם:
10He rose up and smote the Philistines until his hand was weary, and his hand cleaved to the sword; and the Lord performed a great victory that day; and [when] the people returned after him (it was) only to strip (the slain).   יה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד | כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֚ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט:
only to strip the slain: Jonathan translates: to strip the slain. There was no one to help him in killing, but they would all strip the dead after him.   אך לפשט: תרגם יונתן: לחלצא קטיליא, לא היה איש לעזרו להרוג, אלא כולם פושטים אחריו את החללים:
11And after him (came) Shammah the son of Agei the mountaineer. Now the Philistines were gathered together into a troop, and there was a plot of ground full of lentils; and the people (had) fled from the Philistines.   יאוְאַֽחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥א בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָֽסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַֽחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֚ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים:
the mountaineer: Heb. הררי, a mountaineer.   הררי: מן ההר:
gathered together into a troop: Heb. לחיה, lit. a wild beast. Just as the wild beasts of the field [gather into troops].   לחיה: לגדוד כחיות השדה:
12But he stationed himself in the midst of the plot and he defended it, and he slew the Philistines; and the Lord performed a great victory.   יבוַיִּתְיַצֵּ֚ב בְּתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהֹוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה:
13And three of the thirty chiefs went down, and they came in the harvest time to David to the cave of Adulam; and the troop of Philistines were encamped in the valley of Rephaim.   יגוַיֵּרְד֨וּ שְׁלֹשָׁ֜ה (כתיב שְׁלשָׁ֜ים) מֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֚אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
of the thirty: Jonathan translates: of the warriors the chiefs of the camps.   מהשלשים ראש: תרגם יונתן: מגברי רישי משריתא:
14And David was then in the stronghold, and the garrison of the Philistines was then in Bethlehem.   ידוְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם:
and the garrison of the Philistines was then in Bethlehem: The army was encamped in the Valley of Rephaim, but they had sent a garrison of theirs to Bethlehem.   ומצב פלשתים אז בית לחם: החיל היה חונה בעמק רפאים, ושלחו מצב שלהם לבית לחם:
15And David desired, and he said: "Oh if one would only give me water to drink from the well of Bethlehem which is by the gate."   טווַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר (כתיב מִבֹּ֥אר) בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר:
Oh if one would only give me: Our Rabbis said, It was necessary for him to ask a [legal] question of the Sanhedrin who were seated at the gate of Bethlehem.   מי ישקני מים: אמרו רבותינו (בבא קמא ס ב): הוצרך לשאול שאלה מסנהדרין היושבים בשער בית לחם:
16And the three mighty men broke through the camp of the Philistines, and they drew water out of the well of Bethlehem, that was by the gate, and they carried it and brought it back to David, but he did not care to drink it and he poured it out before the Lord.   טזוַיִּבְקְעוּ֩ שְׁל֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבּ֚וֹר (כתיב מִבֹּ֚אר) בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֚א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽיהֹוָֽה:
poured it out before the Lord: He said: This tradition that was handed down to me from the court of Samuel the Ramathite: Whosoever endangers his life for the sake of the word of the Torah [one is to heed the Halachah but not at the cost of life] we are not to state the decision [for which he had endangered his life] in his name. Now how do we explain “and he poured it out before the Lord,” that we state it not in his own name but [anonymously] in the name of the entire academy [in this manner ‘pouring it out’ without due credit to the one who stated it, but simply for the sake of the Lord].   ויסך אותם לה': כך אמר: מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה, אין אומרין שמועה מפיו, ומאי ויסך אותם לה', דאמרינהו משמיה דגמרא (שם סא א):
17And he said: "Be it far from me, O' Lord, that I should do this; [Shall I drink] the blood of the men that went in jeopardy of their lives?" And he would not drink it. These [deeds] performed the three mighty men.   יזוַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהֹוָ֜ה מֵעֲשֹ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֚ם הָֽאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשֹ֔וּ שְׁל֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים:
[shall I drink] the blood of the men: Heb. הדם. It is an expression of wonder.   הדם האנשים: לשון תמיהה:
18And Abishai, the brother of Joab, the son of Zeruiah, was chief of the three. And he roused his sword against three hundred slain at one time, and he had [acquired] a name among the three.   יחוַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י | יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁ הַשְּׁלֹשָׁ֔ה (כתיב הַשְּׁלשָׁ֔י) וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁל֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה:
19Of the three he was most honored; and he was their captain; but to the [first] three he did not attain.   יטמִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָֹ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא:
to the three he did not attain: But to the three warriors [of the first order] he did not attain.   ועד השלשה לא בא: (תרגום:) ולתלת גברין לא מטא:
20And Benayahu the son of Jehoiada, the son of a valiant man great in deeds, of Kabzeel, he smote the two mighty men of Moab, and he went down and smote the lion inside a pit on a snowy day.   כוּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל (כתיב חַ֛יִ) רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֚י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־הָאֲרִ֛י (כתיב הָאֲרִ֛יה) בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג:
the two mighty men of Moab: But our Rabbis stated that he neither left anyone like him, in the [period of the] First Temple nor in the [period of the] second Temple.   את שני אראל מואב: (תרגום:) ית תרין רברבי מואב. ורבותינו אמרו (ברכות יח ב): שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון, ולא במקדש שני:
of Moab: because Solomon, who built it, was a descendant of Ruth the Moabitess.   אריאל מואב: על שם שבנאו שלמה, שבא מרות המואביה:
21And he slew an Egyptian, a man of striking appearance; and in the Egyptian's hand was a spear; and he went down to him with [only] a staff. And he grabbed the spear from the hand of the Egyptian, and slew him with his own spear.   כאוְהוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י אִ֣ישׁ (כתיב אִ֣שׁר) מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֚ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֚ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ:
22These [deeds] performed Benayahu the son of Jehoiada, and he had [acquired] a name among the three mighty men.   כבאֵ֣לֶּה עָשָֹ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים:
23Of the thirty he was the most honored, but to the first three he [never] did attain. And David placed him over his following.   כגמִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ:
of the thirty he was most honored: Every mention of שלשים in this chapter, Jonathan translates as warriors.   מן השלשים: כל שלשים שבפרשה זו תירגם יונתן: גבריא:
24Asahel the brother of Joab was among the thirty. Elhanan the son of Dodo of Bethlehem;   כדעֲשָׂהאֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם:
25Shammah the Harodite, Elika the Harodite;   כהשַׁמָּה֙ הַֽחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי:
26Helez the Paltite, Irah, the son of Ikkesh the Tekoite;   כוחֶלֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי:
27Abiezer the Anathothite, Mebunnai the Hushathite;   כזאֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָֽעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי:
28Zalmon the Ahohite, Maharai the Netophathite;   כחצַלְמוֹן֙ הָֽאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי:
29Heleb the son of Baanah the Netophathite, Ittai the son of Ribai of Gibeah of the children of Benjamin;   כטחֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י ס אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן:
30Benaiahu a Pirathonite, Hidai of Nahale-goash;   לבְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ:
31Abi-albon the Arbothite, Azmaveth the Barhumite;   לאאֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָֽעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי:
32Eliahba the Shaalbonite, [of] the sons of Jashen, Jonathan;   לבאֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן:
33Shammah the Haraite, Ahiam the son of Sharar the Ararite;   לגשַׁמָּה֙ הַֽהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָאֲרָרִֽי:
34Eliphelet the son of Ahasbai, the son of the Maachathite, Eliam the son of Ahithophel the Gilonite;   לדאֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּֽעֲכָתִ֑י אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי:
35Hezrai the Carmelite, Paarai the Arbite;   להחֶצְרַי֙ (כתיב חֶצְרַו֙) הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי:
36Igal the son of Nathan of Zobah, Bani the Gadite;   לויִגְאָ֚ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה בָּנִ֖י הַגָּדִֽי:
37Zelek the Ammonite, Nahri the Beerothite, the armorbearer of Joab the son of Zeruiah;   לזצֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔י נֹשֵֹ֕א (כתיב נֹשֵֹ֕אי) כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָֽה:
38Ira an Ithrite, Gareb an Ithrite;   לחעִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי:
39Uriah the Hitite; thirty-seven in all.   לטאֽוּרִיָּה֙ הַֽחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה:
thirty seven: Now they are not [all] listed here: I therefore say that it was unnecessary to mention Joab since he was the commander-in-chief. Regarding the others that were missing perhaps the sons of Jesse (Jashan. See above v. 32) were three or four.   שלשים ושבעה: ואינן מנוין כאן, ואני אומר: יואב לא הוצרך להזכיר, שהוא שר הצבא, ושאר שחסרו, שמא בני (ישי) [ צ"ל ישן ] שלשה או ארבעה היו: