Chapter 30

1A psalm; a song of dedication of the House, of David.   אמִזְמ֡וֹר שִׁ֤יר חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד:
A song of dedication of the House: which the Levites will say at the dedication of the House in the days of Solomon.   שיר חנוכת הבית: שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה:
2I will exalt You, O Lord, for You have raised me up, and You have not allowed my enemies to rejoice over me.   באֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֖הֹוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹֽא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹֽיְבַ֣י לִֽי:
I will exalt You, O Lord, for You have raised me up: Heb. דליתני, You have lifted me on high.   ארוממך ה' כי דליתני: הגבהתני:
and You have not allowed my enemies to rejoice over me: Heb. לי, like עלי, over me, for they would say, “David has no share in the world to come,” but when they saw that the doors opened for the Ark because of me, then they knew that the Holy One, blessed be He, had forgiven me for that sin, and the faces of David’s enemies became as black as the bottom of a pot.   ולא שמחת אויבי לי: כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה:
3O Lord, I have cried out to You, and You have healed me.   גיְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֜לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי:
and You have healed me: That is the forgiving of iniquity, as (in Isa. 6:10), “and he repent and be healed.”   ותרפאני: היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו'):
4O Lord, You have brought my soul from the grave; You have revived me from my descent into the Pit.   דיְהֹוָ֗ה הֶֽעֱלִ֣יתָ מִן־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֜יִּיתַ֗נִי מִיָּֽרְדִ֥י (כתיב מִיָּֽורְדִ֥י) בֽוֹר:
from my descent into the Pit, etc.: Heb. מירדי, like מִיְרִדָתִי, from my descent into the Pit, that I should not descend into Gehinnom.   מירדי בור: כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם:
5Sing to the Lord, His pious ones, and give thanks to His holy name.   הזַמְּר֣וּ לַֽיהֹוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֜הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קָדְשֽׁוֹ:
Sing to the Lord, His pious ones: about what He did for me, because you can take refuge in Him, and He will benefit you; and even if you are experiencing pain, have no fear.   זמרו לה' חסידיו: על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו:
6For His wrath lasts but a moment; life results from His favor; in the evening, weeping may tarry, but in the morning there is joyful singing.   וכִּ֚י רֶ֥גַע בְּאַפּוֹ֘ חַיִּ֪ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֖עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה:
For… but a moment: [For] His wrath lasts but a short [moment]; life results from His favor, there is long life in appeasing and placating Him.   כי רגע: קטן באפו חיים ברצונו וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו:
7And I said in my tranquility, "I will never falter."   זוַֽאֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם:
And I said in my tranquility: In my tranquility, I thought that I would never falter. However, the matter is not in my power, but in the power of the Holy One, blessed be He. With His will, He set up my mountain, my greatness to be [my] might, but when He hid His countenance from me, I was immediately frightened.   ואני אמרתי בשלוי: בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב"ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל:
8O Lord, with Your will, You set up my mountain to be might, You hid Your countenance and I became frightened.   חיְהֹוָ֗ה בִּֽרְצֽוֹנְךָ֘ הֶֽעֱמַ֪דְתָּה לְהַֽרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָ֜נֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל:
9To You, O Lord, I would call, and to the Lord I would supplicate.   טאֵלֶ֣יךָ יְהֹוָ֣ה אֶקְרָ֑א וְאֶל־אֲ֜דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן:
To You, O Lord, I would call: I would call to You and supplicate constantly, saying before You: “What gain is there in my blood, etc.,” and You heard my voice and turned my lament into dancing for me.   אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן: תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי:
10"What gain is there in my blood, in my descent to the grave? Will dust thank You; will it recite Your truth?   ימַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֘ בְּרִדְתִּ֪י אֶ֫ל־שָׁ֥חַת הֲיֽוֹדְךָ֥ עָ֜פָ֗ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ:
11Hear, O Lord, and be gracious to me; O Lord, be my helper."   יאשְׁמַע־יְהֹוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֜הֹוָ֗ה הֱֽיֵ֤ה | עֹזֵ֬ר לִֽי:
12You have turned my lament into dancing for me; You loosened my sackcloth and girded me with joy.   יבהָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֘ לְמָח֪וֹל ֫לִ֥י פִּתַּ֣חְתָּ שַׂקִּ֑י וַתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה:
You loosened: Heb. פתחת, alachas in Old French, to release, like (Gen. 24:32): “and he untied (ויפתח) the camels.” Our Sages, however, explained the entire psalm as referring to Mordecai, Esther, and Haman, in Pesikta Zuta.   פתחת: אלאק"ש בלע"ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור"ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא:
and I said in my tranquility: Haman said this.   ואני אמרתי בשלוי: אמר המן:
To You, O Lord, I would call: Esther said this etc. until “be my helper.”   אליך ה' אקרא: אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי:
You turned my lament into dancing for me: Mordecai and all Israel said this.   הפכת מספדי למחול לי: אמר מרדכי וכל ישראל:
13So that my soul will sing praises to You and not be silent. O Lord, my God, I will thank You forever.   יגלְמַ֚עַן | יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֖בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהֹוָ֥ה אֱ֜לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ: