1

When a person says: "I pledge the airech of my hand," "...my eye," or "...my foot," or "...that person's hand" or "...that person's eye," his words are of no consequence.1 [If he says:] "I pledge the airech of my heart" or "...my liver" or "...that person's heart" or "...that person's liver," he must pay the entire airech.2 Similarly, with regard to any limb which if removed would cause the person to die, if one says: "I pledge its airech," he must pay the airech of the entire person.

א

האומר ערך ידי או ערך עיני או רגלי עלי או שאמר ערך יד זה או עינו עלי לא אמר כלום ערך לבי או כבדי עלי או ערך לבו של פלוני או כבדו עלי נותן ערך כולו וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות אם אמר ערכו עלי נותן ערך כולו:

2

If a person says: "I pledge half my airech," he must pay half his airech. If he says: "I pledge the airech of half myself," he must pay his entire airech, for it is impossible for him to live if half his body is removed.3

ב

אמר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו ערך חציי עלי נותן ערך כולו שאי אפשר שינטל חציו ויחיה:

3

When a person says: "I pledge the worth of my hand" or "...the worth of so-and-so's hand," we evaluate how much he is worth with a hand and how much he would be worth without a hand and he should give [the difference] to the Temple treasury.4

What is implied? If he is sold in his entirety, he will be worth fifty [zuz], but if he were sold aside from his hand - i.e., his hand would remain the property of its owner and the purchaser would not have any portion of it5 - he would be worth forty, he is obligated to pay ten to the Temple treasury. Similar laws apply in all analogous situations.

ג

האומר דמי ידי עלי או דמי יד פלוני עלי שמין אותו כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד ונותן להקדש כיצד אם נמכר הוא כולו [יהיה] שוה חמשים ואם ימכר חוץ מידו שתשאר ידו זו לבעליו ולא יהיה ללוקח בה כלום שוה ארבעים נמצא זה יתחייב לשלם להקדש עשרה וכן כל כיוצא בזה:

4

When a person says: "I pledge the worth of my head" or "...my liver" or "I pledge the worth of so-and-so's head" or "...so-and-so's liver," he must pay his entire worth.6 Similarly, if one says: "I pledge the worth of half myself," he must pay his entire worth. When, however, he says: "I pledge half my worth," he [is obligated] to pay [only] half his worth.

ד

האומר דמי ראשי או כבדי עלי או דמי ראשו של פלוני עלי או לבו או כבדו עלי נותן דמי כולו וכן האומר דמי חציי עלי נותן דמי כולו אבל האומר חצי דמי עלי נותן חצי דמיו:

5

When one says: "I pledge my weight" or "I pledge the weight of so-and-so," he should pay his weight. [If] he specified "[his weight in] silver," [he should pay in] silver; if [in] gold, [he should pay] in gold.7

If he said: "I pledge the weight of my arm" or "...my leg," we see how much it would weigh and he must pay the money that he specified. What is the length of the arm in this context? Until the elbow.8 And the leg is until the knee. [The rationale is that] with regard to vows, we follow [the meaning of] the terms as used by people at large.9

ה

האומר משקלי עלי או משקל פלוני עלי נותן משקלו אם כסף כסף אם זהב זהב כמו שפירש אמר משקל ידי או רגלי עלי רואין כמה היא ראויה לשקול ונותן ממון שפירש עד היכן היא היד לענין זה עד האציל והרגל עד הארכובה לפי שבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם:

6

When a person says: "I pledge my height in silver" or "...in gold," he must give a scepter of his height that will [stand straight] without bending from the type [of metal] he specified. If he said: "I pledge the extent of my height," he may give even a scepter that will bend from the type [of metal] he specified.10

ו

האומר קומתי עלי כסף או זהב נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתו ממין שפירש אמר מלא קומתי עלי נותן אפילו שרביט שנכפף ממין שפירש:

7

[The following laws apply when a person] says: "I pledge my weight" and does not specify from which substance. If he is very wealthy and [obviously] intended to give a substantial donation, he should give his weight in gold.11 Similarly, if [such a person] says: "I pledge the weight of my arm," "...the weight of my leg," or "...my height" without specifying the substance from which he will give, he should give gold. If, however, [the donor] is not exceedingly wealthy, he should give his weight or the weight of his hand from any substance which is commonly weighed in that locale, even fruits. Similarly, he should give a scepter as tall as he is [from any substance], even from wood. Everything depends on his wealth and [our assessment of] his intent.

ז

האומר משקלי עלי ולא פירש מאי זה מין אם היה עשיר ביותר ונתכוון למתנה מרובה נותן משקלו זהב והוא הדין באומר משקל ידי או רגלי או קומתי ולא פירש מאי זה מין נותן זהב ואם אינו מופלג בעשירות נותן משקלו או משקל ידו מדברים שדרכן להשקל באותו מקום אפילו פירות וכן נותן שרביט מלא קומתו אפילו של עץ הכל לפי ממונו ודעתו:

8

When a person uses any [of the following] expressions - "I pledge my standing," "...my sitting," "...the place where I sit," "...my width," "...my thickness," or "...my circumference" - [his intent is a matter of question12 and] there is doubt [regarding his obligation. Hence,] he should [be required to] give [generously] according to [what could be expected of a person of] his means until he says: "This was not my intent."13 If he died,14 his heirs are required to give the minimum that the expression could mean.15

ח

האומר עמדי עלי ישיבתי עלי או מקום ישיבתי עלי או רחבי עלי עביי עלי היקפי עלי כל אלו ספק ומביא לפי ממונו עד שיאמר לא כך נתכוונתי ואם מת יתנו היורשים פחות שבלשונות:

9

When a person says: "I pledge a silver coin," he should not give less than a silver dinar.16 When he says: "I pledge a brass coin," he should not give less than [brass coins worth] a silver me'ah.17 "I pledge iron," he should not give less than [a piece of iron] one cubit by one cubit fit for the blade [of iron that protected against] ravens which stood at the top of the roof of the Temple, as explained in its place.18

ט

האומר הרי עלי מטבע כסף לא יפחות מדינר כסף מטבע נחשת לא יפחות ממעה כסף הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכלה עורב שהיה למעלה בגג ההיכל כמו שיתבאר במקומו:

10

When he says: "I pledge silver" or "...gold" without mentioning the word "coin," he should [be required to] give a slab of silver or of gold of [significant] weight until he says: "This was not my intent." Similarly, if he explicitly mentioned a weight [of silver or gold], but forgot how much he specified, he should [be required to] give until he says: "This was not my intent."

י

האומר הרי עלי כסף או זהב ולא הזכיר מטבע יביא לשון של כסף או של זהב יהיה משקלה עד שיאמר לא לכך נתכוונתי וכן אם פירש המשקל ושכח כמה פירש יביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:

11

Whether a person says: "I pledge my worth" or "I pledge the worth of so-and-so," or whether one says: "I pledge a manah,"19 "...fifty zuz," "...silver," or "...gold," they are all called "monetary obligations." [Both] arechim and monetary obligations are given toward capital improvements for the Temple, as explained.20

יא

אחד האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי או האומר הרי עלי מנה או חמשים או כסף או זהב הכל הן הנקראים חייבי דמים והדמים והערכין לבדק הבית כמו שבארנו:

12

There were two chambers in the Temple: one was called "the chamber of secret gifts," and the other "the chamber for vessels." "The chamber of secret gifts" was given that name because sin-fearing men make donations there furtively and poor people of distinguished lineage receive their sustenance from there in secret.21

"The chamber for vessels" was given that name because anyone who donated a vessel [to the Temple] would cast it there. Once in thirty days, the treasurers would open [the chamber]. Any utensil that could be used for the improvement of the Temple was saved [for that purpose]. The remainder would be sold and the proceeds placed in the chamber for [funds] consecrated for physical improvements to the Temple.

יב

שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים לשכת חשאים יראי חטא נותנין לתוכן בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים ממנה בחשאי לשכת הכלים כל מי שהתנדב כלי זורקו לתוכה ואחת לשלשים יום הגזברין פותחין אותה כל כלי שנמצא בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית:

13

If [funds] were needed [to purchase] sacrifices for the altar and the funds collected for that purpose were not sufficient, what is necessary can be taken from [the funds] consecrated for physical improvements to the Temple.22 If, however, [funds] were required for physical improvements to the Temple and there were not sufficient resources in the chamber dedicated for that purpose, we do not take what is necessary from [the funds] consecrated for sacrifices for the altar.23

יג

הוצרכו לקדשי מזבח ולא הספיקו להן תרומת הלשכה מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית אבל אם הוצרכו לבדק הבית ולא מצאו בלשכת בדק הבית דבר המספיק להן אין מוציאין הראוי להן מקדשי המזבח: