[The following principles apply] whenever a situation arises that creates a doubt that an animal or fowl should be deemed trefe because of one of the above conditions - e.g., an animal that fell and did not walk, it was attacked by a wild beast and we do not know whether the flesh near the intestines turned red or not, its skull was crushed and we do not know if the majority of the skull was crushed or not, or other similar circumstances: If the animal was male and it remained alive for twelve months, we operate on the assumption that it is intact like all other animals. If it was female, [we wait] until it gives birth.1
With regard to a fowl: If it is male, [we wait] twelve months. If it is female, [we wait] until it lays all the eggs that it is carrying, spawns a new load, and lays them.
אכָּל בְּהֵמָה אוֹ עוֹף שֶׁנּוֹלד בָּהֶן סְפֵק טְרֵפוֹת מִטְּרֵפוֹת אֵלּוּ. כְּגוֹן בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה וְלֹא הָלְכָה. אוֹ שֶׁנִּדְרְסָה בִּידֵי חַיָּה וְאֵין יָדוּעַ אִם הֶאֱדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִם אוֹ לֹא הֶאֱדִים. אוֹ שֶׁנֶּחְבְּסָה גֻּלְגָּלְתָּהּ וְאֵין יָדוּעַ אִם רֻבָּהּ אוֹ מִעוּטָהּ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אִם הָיָה זָכָר וְשָׁהָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שְׁלֵמָה כִּשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. וְאִם הָיְתָה נְקֵבָה עַד שֶׁתֵּלֵד. וּבְעוֹף בְּזָכָר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבִנְקֵבָה עַד שֶׁתֵּלֵד כָּל הַבֵּיצִים שֶׁל טְעִינָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִטְעֹן טְעִינָה שְׁנִיָּה וְתֵלֵד:
During this course of time, it is forbidden to sell an animal concerning which doubt has arisen whether it is a trefe to a gentile lest he sell it to a Jew.2
בוְאָסוּר לִמְכֹּר סְפֵק טְרֵפָה זוֹ לְנָכְרִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנָּה לְיִשְׂרָאֵל:
We operate under the presumption that all domesticated animals, wild beasts, or fowl are healthy3 and we do not suspect that they possess conditions that would render them trefe. Therefore when they are slaughtered in the proper manner, they do not require an examination to see whether they possess a condition that would render them trefe. Instead, we operate under the presumption that they are permitted unless a situation arises that arouses suspicion.4 Afterwards, we inspect it with regard to that condition alone.
גכָּל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף בְּחֶזְקַת בְּרִיאִים הֵם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן טְרֵפָה. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשָׁחֲטוּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן אַחַת מִן הַטְּרֵפוֹת. אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת הֶתֵּר עַד שֶׁיִּוָּלֵד לָהֶן דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ וְאַחַר כָּךְ בּוֹדְקִין עַל אוֹתוֹ דָּבָר בִּלְבַד:
What is implied? For example if the wing of a fowl is displaced, we check the lung to see if it was perforated.5 If an animal fell, we check it to see if its organs were crushed.6 If the skull was crushed, we check the membrane of the brain to see if it was perforated.7 If it was struck by a thorn or shot by an arrow, a javelin, or the like and it entered its inner cavity, our suspicions are aroused and we require an inspection of the entire inner cavity lest it have perforated one of the organs whose perforation renders an animal trefe. Similar laws apply in all analogous situations.
דכֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁמַט הַגַּף שֶׁל עוֹף בּוֹדְקִין אֶת הָרֵאָה שֶׁמָּא נִקְּבָה. נָפְלָה הַבְּהֵמָה בּוֹדְקִין אוֹתָהּ שֶׁמָּא נִתְרַסְּקוּ אֵיבָרֶיהָ. נִתְרַצֵּץ עֶצֶם הָרֹאשׁ בּוֹדְקִין קְרוּם שֶׁל מֹחַ שֶׁמָּא נִקַּב. הִכָּה אוֹתָהּ קוֹץ אוֹ נִזְרַק בָּהּ חֵץ אוֹ רֹמַח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְנִכְנַס לַחֲלָלָהּ חוֹשְׁשִׁין לָהּ וּצְרִיכָה בְּדִיקָה כְּנֶגֶד כָּל הֶחָלָל שֶׁמָּא נִקַּב אֶחָד מִן הָאֵיבָרִין שֶׁתִּטָּרֵף בִּנְקִיבָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Therefore when there are growths on a lung or sirchos upon it - i.e., strands or adhesions - hanging from it to the ribcage, the heart, or the diaphragm, we suspect that it was perforated and require an inspection.8 Similarly, if a swelling was found that contained fluid, we fear that a bronchiole below it was perforated and [the lung] must be inspected.9
הלְפִיכָךְ רֵאָה שֶׁהֶעֶלְתָה צְמָחִין אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ סִרְכוֹת כְּמוֹ חוּטִין תְּלוּיִין מִמֶּנָּה וְלַדֹּפֶן אוֹ לַלֵּב אוֹ לְטַרְפַּשׁ הַכָּבֵד חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִקְּבָה וּצְרִיכָה בְּדִיקָה. וְכֵן אִם נִמְצָא בָּהּ אֲבַעְבּוּעַ מָלֵא לֵחָה חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִקַּב סִמְפּוֹן שֶׁתַּחְתָּיו וּצְרִיכָה בְּדִיקָה:
Mishneh Torah (Moznaim)
Featuring a modern English translation and a commentary that presents a digest of the centuries of Torah scholarship which have been devoted to the study of the Mishneh Torah by Maimonides.
[Following the logic] of this law, [the following rules] would apply if it was discovered that sirchos like strands were hanging from the lung, whether they extended from the body of the lung to the ribcage or to the heart or to the diaphragm. We cut the sirchah, take out the lung, and [place it] in lukewarm water, and blow it up.10 If it is discovered to be perforated,11 [the animal] is trefe. If the water does not bubble, it is intact, without any perforations, and [the animal] is permitted. For [the sirchah] was not at the place of a perforation12 or perhaps only the outer membrane [of the lung] was perforated. Nevertheless, I never saw anyone who ruled in this manner, nor did I hear of a place that follows such practice.13
ומִן הַדִּין הָיָה עַל דֶּרֶךְ זוֹ שֶׁאִם נִמְצֵאת הָרֵאָה תְּלוּיָה בְּסִרְכוֹת כְּמוֹ חוּטִין. אִם הָיוּ מִן הָאוֹם שֶׁל רֵאָה וְלַדֹּפֶן אוֹ שֶׁהָיוּ לַלֵּב אוֹ לְטַרְפַּשׁ הַכָּבֵד שֶׁחוֹתְכִים אֶת הַסִּרְכָא וּמוֹצִיאִין אֶת הָרֵאָה וְנוֹפְחִין אוֹתָהּ בְּפוֹשְׁרִין. אִם נִמְצֵאת נְקוּבָה טְרֵפָה. וְאִם לֹא נִתְבַּעְבֵּעַ הַמַּיִם הֲרֵי הִיא שְׁלֵמָה מִכָּל נֶקֶב וּמֻתֶּרֶת וְסִרְכָא זוֹ לֹא הָיְתָה בִּמְקוֹם נֶקֶב אוֹ שֶׁמָּא נִקַּב קְרוּם הָעֶלְיוֹן בִּלְבַד. וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ מִי שֶׁהוֹרָה כָּךְ וְלֹא שָׁמַעְנוּ מָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ כָּךְ:
Even though this is what appears [to be the ruling] from the words of the Sages of the Gemara, the widespread custom among the Jewish people is as follows: When a domesticated animal or a wild beast is slaughtered, we tear open the diaphragm and check the lung in its place.14 If a sirchah is not discovered hanging between the one of the lobes and the flesh where it lies, whether on the flesh that is between the ribs or the flesh on the breastbone,15 or a sirchah was found, extending from one lobe to the other in order,16 or from the body of the lung to the lobe which is next to it,17 we permit [the animal].18
זוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים הַנִּרְאִין מִדִּבְרֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא. הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא. כְּשֶׁשּׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּהֵמָה אוֹ אֶת הַחַיָּה קוֹרְעִין אֶת הַטַּרְפַּשׁ שֶׁל כָּבֵד וּבוֹדְקִין אֶת הָרֵאָה בִּמְקוֹמָהּ. אִם לֹא נִמְצְאָה תְּלוּיָה בְּסִרְכָא. אוֹ שֶׁנִּמְצְאָה סִרְכָא בֵּין אֹזֶן מֵאָזְנֵי הָרֵאָה וְלַבָּשָׂר שֶׁבִּמְקוֹם רְבִיצָתָהּ בֵּין בָּשָׂר שֶׁבֵּין הַצְּלָעוֹת בֵּין בָּשָׂר שֶׁבֶּחָזֶה. אוֹ שֶׁנִּמְצְאָה סִרְכָא מֵאֹזֶן לְאֹזֶן עַל הַסֵּדֶר אוֹ מִן הָאוֹם לָאֹזֶן הַסְּמוּכָה לָהּ. הֲרֵי אֵלּוּ מַתִּירִין אוֹתָהּ:
If a strand is discovered leading from the lung to any place which it is extended, even if it is thin as a hair, we forbid [the animal].19
חוְאִם נִמְצָא חוּט יוֹצֵא מִן הָאוֹם שֶׁל רֵאָה לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּמָּשֵׁךְ וַאֲפִלּוּ הָיָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אוֹסְרִין אוֹתָהּ:
Similarly, if there was a strand extending from the lung to the heart, the diaphragm, the protective covering of the heart, or the rose,20 we forbid [the animal]. [This applies] whether the strand came from the body of the lung or whether it came from a lobe and [applies regardless of its size], even if it was a hairsbreadth.21
Similarly, when the rose is attached to its pocket or a strand extends from it to its pocket, we forbid it. And when a strand extends from lobe to lobe in improper order, we forbid [the animal].22
טוְכֵן אִם הָיָה מִן הָרֵאָה חוּט מָשׁוּךְ לַלֵּב אוֹ לְטַרְפַּשׁ הַכָּבֵד אוֹ לְכִיס הַלֵּב אוֹ לַוַּרְדָּא. בֵּין שֶׁהָיָה הַחוּט מִן הָאוֹם שֶׁל רֵאָה בֵּין שֶׁהָיָה מִן הָאֹזֶן וַאֲפִלּוּ הָיָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה אוֹסְרִין אוֹתָהּ. וְכֵן וַרְדָּא שֶׁנִּמְצֵאת דְּבוּקָה בְּכִיסָהּ אוֹ חוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה לְכִיסָהּ אוֹסְרִין אוֹתָהּ. וְחוּט הַיּוֹצֵא מֵאֹזֶן לְאֹזֶן שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר אוֹסְרִין אוֹתָהּ:
There are places where the custom is that if a sirchah is from the lobe to the flesh and the bones of the ribs and the sirchah is attached to both of them, they forbid it.23 My father and teacher is from those who forbid it. I, by contrast, am one of those who permit it.24 In a small number of places, they permit it even when it is attached to the bone alone, and I forbid it.25
ייֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמִּנְהָגָן אִם מָצְאוּ סִרְכָא מִן הָאֹזֶן לַבָּשָׂר וְלָעֶצֶם שֶׁבַּצְּלָעוֹת וְהַסִּרְכָא דְּבוּקָה בִּשְׁתֵּיהֶן אוֹסְרִין אוֹתָהּ. וְאַבָּא מָרִי מִן הָאוֹסְרִין וַאֲנִי מִן הַמַּתִּירִין. וּמִעוּט מְקוֹמוֹת מַתִּירִין אֲפִלּוּ נִדְבְּקָה בָּעֶצֶם לְבַדּוֹ וַאֲנִי אוֹסֵר:
There are places where a lung is [always] blown up to see whether or not it is perforated. In most places, however, it is not blown up, because there is no factor that raised a suspicion [concerning it]. In Spain and in the West, we never blew up a lung unless there was a factor that caused suspicion.26
יאוְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹפְחִין הָרֵאָה שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ נֶקֶב. וְרֹב הַמְּקוֹמוֹת אֵין נוֹפְחִין שֶׁהֲרֵי לֹא נוֹלַד דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם לַחֲשָׁשׁ. וּמֵעוֹלָם לֹא נָפַחְנוּ רֵאָה בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב אֶלָּא אִם נוֹלַד לָנוּ דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁים לוֹ:
All of these factors27 are not dictated by law, but rather are a result of custom, as we explained.28 I never heard of anyone who had a fowl's lung inspected unless a factor that raised suspicions arose.29
יבוּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן אֵינָן עַל פִּי הַדִּין אֶלָּא עַל פִּי הַמִּנְהָג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ בְּמִי שֶׁבָּדַק עוֹף אֶלָּא אִם נוֹלַד לוֹ חֲשָׁשׁ:
If, [after] a person slaughtered an animal and cut open its belly, a dog or a gentile came, took the lung, and departed before [the slaughterer] checked the lung, [the animal] is permitted. We do not say that perhaps it was perforated or perhaps it was attached [to the bone], for we do not presume that [an animal] was forbidden.30 Instead, we operate under the presumption that the animal is kosher unless we know what factor caused it to become trefe. Just like we do not suspect that the membrane of the brain was perforated, the backbone [was severed], or the like, we do not raise suspicions over a lung that has been lost. There are no customs regarding such a situation, because customs are not instituted with regard to factors that are not commonplace.
יגמִי שֶׁשָּׁחַט אֶת הַבְּהֵמָה וְקָרַע אֶת הַבֶּטֶן. וְקֹדֶם שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הָרֵאָה בָּא כֶּלֶב אוֹ עַכּוּ''ם וְנָטַל אֶת הָרֵאָה וְהָלַךְ לוֹ. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא נְקוּבָה הָיְתָה אוֹ שֶׁמָּא דְּבוּקָה הָיְתָה. שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין אִסּוּר. אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת הֶתֵּר עַד שֶׁיִּוָּדַע בַּמֶּה נִטְרְפָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לִקְרוּם מֹחַ וְלַשִּׁדְרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כָּךְ לֹא נָחוּשׁ לַרֵאָה שֶׁאָבְדָה. וְאֵין בָּזֶה מִנְהָג שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵין בּוֹ מִנְהָג:
If a gentile or a Jew comes and takes out a lung before the lung was inspected, but the lung [still] exists, we blow it up.31 [This applies] even if we do not know whether there were growths or not, because of the widespread custom.
ידבָּא הָעַכּוּ''ם אוֹ הַיִּשְׂרָאֵל וְהוֹצִיא הָרֵאָה קֹדֶם שֶׁתִּבָּדֵק וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת נוֹפְחִין אוֹתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָיוּ שָׁם צְמָחִין אוֹ לֹא הָיוּ. מִפְּנֵי פִּשּׁוּט הַמִּנְהָג:
There are places who rule that we forbid [an animal] if there are sirchot hanging from the lung, even if they are not attached to the chest or to another place. This practice causes great loss and the forfeit of Jewish money. This was never the custom in France or in Spain and it was never heard in the West. It is not proper to follow this custom. Instead, all that is necessary is to blow up [the lung]. If it is discovered to be intact without a perforation, [the animal] is permitted.32
טויֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאִם נִמְצְאוּ סִרְכוֹת מְדֻלְדָּלוֹת מִן הָרֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן דְּבוּקוֹת לֹא לַדֹּפֶן וְלֹא לְמָקוֹם אַחֵר אוֹסְרִין אוֹתָהּ. וְדָבָר זֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא וְאִבּוּד מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמֵעוֹלָם לֹא נָהֲגוּ זֶה לֹא בְּצָרְפַת וְלֹא בִּסְפָרַד וְלֹא נִשְׁמַע זֶה בַּמַּעֲרָב. וְאֵין רָאוּי לִנְהֹג בְּמִנְהָג זֶה. אֶלָּא נוֹפְחִין אוֹתָהּ בִּלְבַד. אִם נִמְצֵאת שְׁלֵמָה מִן הַנֶּקֶב הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת:
