[The following principles apply] whenever a situation arises that creates a doubt that an animal or fowl should be deemed trefe because of one of the above conditions - e.g., an animal that fell and did not walk, it was attacked by a wild beast and we do not know whether the flesh near the intestines turned red or not, its skull was crushed and we do not know if the majority of the skull was crushed or not, or other similar circumstances: If the animal was male and it remained alive for twelve months, we operate on the assumption that it is intact like all other animals. If it was female, [we wait] until it gives birth.1

With regard to a fowl: If it is male, [we wait] twelve months. If it is female, [we wait] until it lays all the eggs that it is carrying, spawns a new load, and lays them.


כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטריפות אלו, כגון בהמה שנפלה ולא הלכה, או שנדרסה בידי חיה ואין ידוע אם האדים בשר כנגד בני מעים או לא האדים, או שנחבסה גולגלתה ואין ידוע אם רובה או מיעוטה וכיוצא בדברים אלו, אם היה זכר ושהה שנים עשר חדש הרי זו בחזקת שלימה כשאר כל הבהמות, ואם היתה נקבה עד שתלד, ובעוף בזכר שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטעון טעינה שנייה ותלד.


During this course of time, it is forbidden to sell an animal concerning which doubt has arisen whether it is a trefe to a gentile lest he sell it to a Jew.2


ואסור למכור ספק טריפה זו לנכרי בתוך זמן זה שמא ימכרנה לישראל.


We operate under the presumption that all domesticated animals, wild beasts, or fowl are healthy3 and we do not suspect that they possess conditions that would render them trefe. Therefore when they are slaughtered in the proper manner, they do not require an examination to see whether they possess a condition that would render them trefe. Instead, we operate under the presumption that they are permitted unless a situation arises that arouses suspicion.4 Afterwards, we inspect it with regard to that condition alone.


כל בהמה חיה ועוף בחזקת בריאים הם ואין חוששין להם שמא יש בהן טריפה, לפיכך כשישחטו שחיטה כשירה אינן צריכין בדיקה שמא יש בהן אחת מן הטריפות, אלא הרי הן בחזקת היתר עד שיולד להן דבר שחוששין לו ואח"כ בודקין על אותו דבר בלבד.


What is implied? For example if the wing of a fowl is displaced, we check the lung to see if it was perforated.5 If an animal fell, we check it to see if its organs were crushed.6 If the skull was crushed, we check the membrane of the brain to see if it was perforated.7 If it was struck by a thorn or shot by an arrow, a javelin, or the like and it entered its inner cavity, our suspicions are aroused and we require an inspection of the entire inner cavity lest it have perforated one of the organs whose perforation renders an animal trefe. Similar laws apply in all analogous situations.


כיצד כגון שנשמט הגף של עוף בודקין את הריאה שמא ניקבה, נפלה הבהמה בודקין אותה שמא נתרסקו איבריה, נתרצץ עצם הראש בודקין קרום של מוח שמא ניקב, הכה אותה קוץ או נזרק בה חץ או רומח וכיוצא בהן ונכנס לחללה חוששין לה וצריכה בדיקה כנגד כל החלל שמא ניקב אחד מן האיברין שתטרף בנקיבתן, וכן כל כיוצא בזה.


Therefore when there are growths on a lung or sirchos upon it - i.e., strands or adhesions - hanging from it to the ribcage, the heart, or the diaphragm, we suspect that it was perforated and require an inspection.8 Similarly, if a swelling was found that contained fluid, we fear that a bronchiole below it was perforated and [the lung] must be inspected.9


לפיכך ריאה שהעלתה צמחין או שנמצאו סירכות כמו חוטין תלויין ממנה ולדופן או ללב או לטרפש הכבד חוששין לה שמא ניקבה וצריכה בדיקה, וכן אם נמצא בה אבעבוע מלא לחה חוששין שמא נקב סימפון שתחתיו וצריכה בדיקה. 33


[Following the logic] of this law, [the following rules] would apply if it was discovered that sirchos like strands were hanging from the lung, whether they extended from the body of the lung to the ribcage or to the heart or to the diaphragm. We cut the sirchah, take out the lung, and [place it] in lukewarm water, and blow it up.10 If it is discovered to be perforated,11 [the animal] is trefe. If the water does not bubble, it is intact, without any perforations, and [the animal] is permitted. For [the sirchah] was not at the place of a perforation12 or perhaps only the outer membrane [of the lung] was perforated. Nevertheless, I never saw anyone who ruled in this manner, nor did I hear of a place that follows such practice.13


מן הדין היה על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלויה בסירכות כמו חוטין, אם היו מן האום של ריאה ולדופן או שהיו ללב או לטרפש הכבד שחותכים את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותה בפושרין, אם נמצאת נקובה טריפה, ואם לא נתבעבע המים הרי היא שלימה מכל נקב ומותרת וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון בלבד, ומעולם לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך.


Even though this is what appears [to be the ruling] from the words of the Sages of the Gemara, the widespread custom among the Jewish people is as follows: When a domesticated animal or a wild beast is slaughtered, we tear open the diaphragm and check the lung in its place.14 If a sirchah is not discovered hanging between the one of the lobes and the flesh where it lies, whether on the flesh that is between the ribs or the flesh on the breastbone,15 or a sirchah was found, extending from one lobe to the other in order,16 or from the body of the lung to the lobe which is next to it,17 we permit [the animal].18


ואע"פ שאלו הן הדברים הנראין מדברי חכמי הגמרא, המנהג הפשוט בישראל כך הוא, כששוחטין את הבהמה או את החיה קורעין את הטרפש של כבד ובודקין את הריאה במקומה, אם לא נמצאה תלויה בסרכא, או שנמצאה סרכא בין אוזן מאזני הריאה ולבשר שבמקום רביצתה בין בשר שבין הצלעות בין בשר שבחזה, או שנמצאה סירכא מאזן לאזן על הסדר או מן האום לאזן הסמוכה לה הרי אלו מתירין אותה. 34


If a strand is discovered leading from the lung to any place which it is extended, even if it is thin as a hair, we forbid [the animal].19


ואם נמצא חוט יוצא מן האום של ריאה לאיזה מקום שימשך ואפילו היה כחוט השערה אוסרין אותה.


Similarly, if there was a strand extending from the lung to the heart, the diaphragm, the protective covering of the heart, or the rose,20 we forbid [the animal]. [This applies] whether the strand came from the body of the lung or whether it came from a lobe and [applies regardless of its size], even if it was a hairsbreadth.21

Similarly, when the rose is attached to its pocket or a strand extends from it to its pocket, we forbid it. And when a strand extends from lobe to lobe in improper order, we forbid [the animal].22


וכן אם היה מן הריאה חוט משוך ללב או לטרפש הכבד או לכיס הלב או לורדא, בין שהיה החוט מן האום של ריאה בין שהיה מן האוזן ואפילו היה כחוט השערה אוסרין אותה, וכן ורדא שנמצאת דבוקה בכיסה או חוט יוצא ממנה לכיסה אוסרין אותה, וחוט היוצא מאזן לאזן שלא על הסדר אוסרין אותה. 35


There are places where the custom is that if a sirchah is from the lobe to the flesh and the bones of the ribs and the sirchah is attached to both of them, they forbid it.23 My father and teacher is from those who forbid it. I, by contrast, am one of those who permit it.24 In a small number of places, they permit it even when it is attached to the bone alone, and I forbid it.25


יש מקומות שמנהגן אם מצאו סירכא מן האוזן לבשר ולעצם שבצלעות והסרכא דבוקה בשתיהן אוסרין אותה, ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין, ומיעוט מקומות מתירין אפילו נדבקה בעצם לבדו ואני אוסר. 36


There are places where a lung is [always] blown up to see whether or not it is perforated. In most places, however, it is not blown up, because there is no factor that raised a suspicion [concerning it]. In Spain and in the West, we never blew up a lung unless there was a factor that caused suspicion.26


ויש מקומות שנופחין הריאה שמא יש בה נקב, ורוב המקומות אין נופחין שהרי לא נולד דבר שגורם לחשש, ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אלא אם נולד לנו דבר שחוששים לו.


All of these factors27 are not dictated by law, but rather are a result of custom, as we explained.28 I never heard of anyone who had a fowl's lung inspected unless a factor that raised suspicions arose.29


ודברים האלו כולן אינן על פי הדין אלא על פי המנהג כמו שביארנו, ומעולם לא שמענו במי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש.


If, [after] a person slaughtered an animal and cut open its belly, a dog or a gentile came, took the lung, and departed before [the slaughterer] checked the lung, [the animal] is permitted. We do not say that perhaps it was perforated or perhaps it was attached [to the bone], for we do not presume that [an animal] was forbidden.30 Instead, we operate under the presumption that the animal is kosher unless we know what factor caused it to become trefe. Just like we do not suspect that the membrane of the brain was perforated, the backbone [was severed], or the like, we do not raise suspicions over a lung that has been lost. There are no customs regarding such a situation, because customs are not instituted with regard to factors that are not commonplace.


מי ששחט את הבהמה וקרע את הבטן, וקודם שיבדוק את הריאה בא כלב או עכו"ם ונטל את הריאה והלך לו הרי זו מותרת, ואין אומרים שמא נקובה היתה או שמא דבוקה היתה, שאין מחזיקין איסור, אלא הרי זו בחזקת היתר עד שיודע במה נטרפה, וכשם שאין חוששין לקרום מוח ולשדרה וכיוצא בהן כך לא נחוש לריאה שאבדה, ואין בזה מנהג שדבר שאינו מצוי אין בו מנהג. 37


If a gentile or a Jew comes and takes out a lung before the lung was inspected, but the lung [still] exists, we blow it up.31 [This applies] even if we do not know whether there were growths or not, because of the widespread custom.


בא העכו"ם או הישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחין אותה ואף על פי שאין אנו יודעין אם היו שם צמחין או לא היו, מפני פישוט המנהג.


There are places who rule that we forbid [an animal] if there are sirchot hanging from the lung, even if they are not attached to the chest or to another place. This practice causes great loss and the forfeit of Jewish money. This was never the custom in France or in Spain and it was never heard in the West. It is not proper to follow this custom. Instead, all that is necessary is to blow up [the lung]. If it is discovered to be intact without a perforation, [the animal] is permitted.32


יש מקומות שאם נמצאו סרכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותה, ודבר זה הפסד גדול הוא ואיבוד ממון לישראל, ומעולם לא נהגו זה לא בצרפת ולא בספרד ולא נשמע זה במערב, ואין ראוי לנהוג במנהג זה, אלא נופחין אותה בלבד אם נמצאת שלימה מן הנקב הרי זו מותרת.