Introduction to Hilchos Shekalim
It contains one positive commandment: [The obligation] that every man give a half-shekel [to the Temple treasury] every year. This mitzvah is explained in the [following] chapters.
הלכות שקלים - הקדמה
מצות עשה אחת והיא ליתן כל איש מחצית השקל בכל שנה: וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
It is a positive commandment from the Torah1 that every adult Jewish male2 give a half3-shekel each and every year.4 Even a poor man who derives his livelihood from charity is obligated [to make this donation]. He should borrow from others or sell the clothes5 he is wearing so that he can give a half-shekel of silver, as [Exodus 30:15] states: "The rich shall not give more,6 nor should the poor give less."7
[The half-shekel] should not be given in several partial payments - today a portion, tomorrow a portion. Instead, it is to be given all at once.8
אמצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב. ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו'. ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת:
The sum of money mentioned in the Torah concerning [the fines paid by] a rapist,9 a seducer,10 a slanderer,11 or a slave killed [by an ox]12 is [calculated] in shekalim, a coin [of equal value] whenever mentioned in the Torah. Its weight is 320 barley corns [of pure silver].13
The Sages increased its value and made it equivalent to the coin called a sela, [which was prevalent] during the Second Temple period. How much did a sela weigh? 384 average size barley corns [of pure silver].14
במנין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע והורג עבד הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה. וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני. וכמה הוא משקל הסלע שלש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונית:
A sela is four dinarim, a dinar is six ma'ah and a ma'ah was called a gerah in the time of Moses our teacher.15 A ma'ah equals two poondionin, and a poondion is equal to two isarin. A prutah16 is worth an eighth of an [Italian] isar.
Thus, the weight of a ma'ah - and a gerah - is sixteen barley corns [of silver]; the weight of an isar is four barley corns; and the weight of a prutah is half a barley corn.
גהסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין. ומעה היא הנקראת בימי משה רבינו גרה. ומעה היא שני פונדיונין ופונדיון שני איסרין. ופרוטה אחת משמנה באיסר. נמצא משקל המעה והיא הגרה שש עשרה שעורות. ומשקל האיסר ארבע שעורות. ומשקל הפרוטה חצי שעורה:
[At that time,] there was also another coin that was worth two selaim; it was called a darcon.17
These coins whose weights we have listed and explained are used universally as standard measures. We have described them so that we will not have to describe their weight at all times.
דועוד מטבע אחר היה שם שהיה משקלו שתי סלעים והוא היה נקרא דרכון. ואלו המטבעות כולן שאמרנו ובארנו משקל כל אחד מהן הן שמשערין בהן בכל מקום. וכבר בארנום כדי שלא אהיה צריך לפרש משקלם בכל מקום:
The mitzvah of giving the half-shekel entails giving half of the coin that is [common] currency at the time in question, even if that coin is larger than the shekel used for the sanctuary. [The converse, however, does not apply.] Never should one give less than the half-shekel18 that was given in the time of Moses our teacher, which weighed 160 barley corns [of silver].
המחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקדש. ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבינו שהוא משקלו מאה וששים שעורה:
At the time when the common currency was a darcon, everyone would give a sela as a half-shekel.19 At the time when the common currency was a sela, everyone would give half a sela, the equivalent of two dinarim, as a half-shekel. At the time when the common currency was half a sela, everyone would give that coin, half of a sela, as a half-shekel.20 At no time did the Jews ever give less than the half-shekel mentioned in the Torah for the half-shekel.
ובזמן שהיה מטבע של אותו זמן דרכונות היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע. ובזמן שהיה המטבע סלעים היה נותן כל אחד במחצית השקל שלו חצי סלע שהוא שני דינרין. ובזמן שהיה המטבע חצי סלע היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל אותו חצי הסלע. ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה:
Everyone is obligated to give a half-shekel: priests,21 Levites, Israelites, converts, and freed slaves. Women,22 slaves, and children23 are not obligated. Nevertheless, if they give [a half-shekel], it may be accepted.24 By contrast, if a Samaritan25 gives a half-shekel, it should not be accepted.
A father who began giving a half-shekel on behalf of a child should not stop. Instead, he should [continue to] give a half-shekel on the child's behalf every year until he comes of age and gives [the half-shekel] by himself.26
זהכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים. ואם נתנו מקבלין מהם. אבל הכותים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם. קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו:
[The mitzvah of giving a half-]shekel is observed only during the era that the Temple is standing.27 During the era that the Temple is standing, the [half-]shekel should be given both in Eretz Yisrael and in the diaspora.28 When, however, it is destroyed, even in Eretz Yisrael it is not necessary to give.
חהשקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית. ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ. ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין:
On the first of Adar, the court would announce [the collection of] the [half-]shekalim, so that every single individual would prepare his half-shekel and be ready to give.
On the fifteenth [of Adar],29 the money-changers would sit in every city30 and would gently prod [the people to give]. If people gave them, they would accept it. If someone did not give, they would not compel him to give.
On the twenty-fifth [of Adar], they would sit in the Temple to collect [the half-shekalim]. From this time onward, everyone who had not given [a half-shekel] as yet would be compelled to give.31 When a person did not give [voluntarily], his property would be taken by force as a pledge. Even his clothing was taken from him.
טבאחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו. ויהיה עתיד ליתן. בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות. ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן. וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו:
We do not take property as a pledge by force from those individuals who are not obligated to give a [half-]shekel, even though they are accustomed to giving,32 or they will give in the future.33 Nor do we take the property of priests as a pledge by force, as a reflection of the ways of peace.34 Instead, when they give, we accept their donations. We do, however, [continue to] demand from them until they give.
יכל מי שאינו חייב בשקלים אע"פ שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן אין ממשכנין אותו. ואין ממשכנין את הכהנים לעולם מפני דרכי שלום אלא כשיתנו מקבלין מהן ותובעין אותן עד שיתנו
